כך מושכת המפלגה הרפובליקנית את הנשים

ברק אובמה הוא חביב הפמיניסטיות, והקול הנשי בדרך כלל מעדיף דמוקרטים – אבל הרפובליקנים לא מתכוונים לוותר על הקול הנשי בבחירות הקרובות. הכירו את מיה לאב, אליס סטפניק ומרתה מק’אסלי

פוסט שלי בסלונה

לקראת בחירות אמצע הקדנציה בארה״ב, שיערכו היום (4 בנובמבר) כל הסימנים מראים שהדמוקרטים עומדים להפסיד את הסנאט (הבית העליון) וכי בבית הנבחרים (הבית התחתון) הרוב המצוי כיום בידי הרפובליקנים  – עשוי לגדול עוד יותר.

בשנתיים האחרונות ניהלו הדמוקרטים קמפיינים גדולים מלווים בויכוח ציבורי ער בנוגע להיותה של המפלגה השמרנית (הרפובליקנית) ׳המפלגה נגד הנשים׳. הטיעונים שלהם, בתחום פערי השכר, ביטוחי הבריאות, הפלות, שיעור הנשים שהן נבחרות ציבור ועוד, כולם כוונו כדי להראות לקהל הרחב שאצל הרפובליקנים קיים, מה שהם כינו (ומיתגו) The War Against Women.

כבר שנים שהנשים בארה”ב מצביעות בפערים משמעותיים יותר לדמוקרטים מאשר לרפובליקנים. ואם בעבר הרפובליקנים העדיפו להתעלם מן הבעיה או אף להכחישה, הרי שלבחירות אמצע הקדנציה השנה הם מגיעים יותר מאורגנים. עם נשים בולטות, עם טיעונים ולאור ההתרחקות הציבורית מן הנשיא ברק אובמה, יש להם אף סיכוי לצמצם פערים.

זו הסיבה שביום שישי האחרון יצא הנשיא אובמה לשטח, ומבלי לנקוב בשמם או שמן של מועמדים, הוא דיבר על הפער המגדרי בשכר ועל נושאים נוספים. כל הצדדים מבינים שבימים האחרונים של הקמפיין, יש למשוך כמה שיותר קולות של נשים.

ואף העיתונות האמריקאית עסוקה בנושא הזה בלי סוף. על פי הנתונים יש מעט יותר מצביעות מאשר מצביעים (בין 51% – 53% נשים על פי מערכות בחירות אחרונות) ומי שיצליח למשוך עוד קצת מתלבטות ברגע האחרון עשוי לנצח. לעיתים פער של כמה מאות קולות מכריע קמפיין מקומי.

ג׳ף גארין, סוקר ואסטרטג דמוקרטי אמר בסוף השבוע לניו יורק טיימס כי נושא הנשים עדיין מאוד משמעותי לדמוקרטים: ״אם הדמוקרטים לא היו רצים על הנושא הזה, המצב שלהם היה עוד יותר גרוע״.

בבית הנבחרים, שהוא הבית הנמוך יותר, הרפובליקנים לא חושבים שמספר הנשים המייצגות אותן יגדל פלאים, אבל התקשורת האמריקאית בכל זאת שמה לב לכמה בולטות:

מיה לאב ממדינת יוטה, אם תיבחר, תהיה האישה השחורה הרפובליקנית הראשונה שתיבחר. לאב, היא ללא כל ספק הכוכבת של המפלגה הרפובליקנית. היא שירתה כראש עירית סרסוטה ספרינגס, התמודדה ב 2012 נגד הנציג הדמוקרטי לבית הנבחרים והפסידה רק בכמה מאות קולות. מיט רומני, שהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב 2012 טיפח אותה אישית בהיותה בת למשפחה מורמונית, הכנסיה אליה הוא משתייך. בועידה הרפובליקנית הוא בחר בה לשאת את אחד הנאומים. היא גדלה להורים שהיגרו מהאיטי ובחוגים השמרניים, ואצל מהגרים היא נחשבת לתקווה ענקית.

ההבטחה הגדולה: מיה לאב

 עוד מועמדת מאוד מבטיח ההיא אליס סטפניק ממדינת ניו יורק, מאחד המחוזות הצפוניים על גבול קנדה. סטפניק, רק בת 30, חוששת שגילה הצעיר יפריע לבוחרים ומנגד, המפלגה מנפנפת בה. אם תיבחר היא תהיה האישה הצעירה ביותר שאי פעם נבחרה לבית הנבחרים. סטפניק צמחה בתוך המפלגה, הספיקה לעבוד בצעירותה בבית הלבן של ג׳ורג׳ בוש ואחר כך להישאר בשדירת הניהול בועדת הניהול של המפלגה הרפובליקנית. בקיצור, מה שאנחנו מכנים ׳עסקנית׳. אך אצל השמרנים לא בוחלים בכך כמובן. המטרה היא להכניס כמה שיותר נשים, והשמרנים התבוננו היטב פנימה ומצאו את הנשים אותן הן רצו לדחוף. כדי להוכיח רצינות וכח משיכה לבוחרים, סטפניק מנהלת קמפיין תחת משמעת, מדברת עם התקשורת רק בנושאי תעסוקה ועבודת הורים. היא הודיעה מראש שהיא מתכוונת לשבת בועדת השירותים המזויינים כדי להתמודד עם תעסוקת המשרתים בבסיסים צבאיים במחוז הבחירה שלה.

 רפובליקנית בולטת נוספת מאוד היא טייסת הקרב מרתה מק׳סאלי, מאריזונה המתמודדת במירוץ צמוד מאוד נגד גבר דמוקרטי, רון ברבר. מק׳סאלי היא דמות נערצת שכן היתה טייסת הקרב הראשונה שטסה אחרי שבוטל האיסור על נשים ב 1991 והיא ונלחמה במלחמת המפרץ בעיראק. ב 2012 היא התמודדה בפעם הראשונה כנציגת אחד ממחוזות אריזונה לבית הנבחרים בוושינגטון והפסידה. במסורת הפוליטית האמריקאית, הפסדים ראשונים מן הסוג הזה הם מקובלים ומחשלים מועמדים. ביום ג׳ הקרוב, היא מנסה בשנית, אותה ההתמודדות, אותו הגבר הדמוקרטי שרץ מולה.

 בעבר, כאשר היתה נשאל מק׳סאלי בנושא ׳המלחמה על הנשים׳ והטיעונים הדמוקרטיים נגד המפלגה הרפובליקנית בעניין, היא השיבה בחוכמה:  ״אתם רוצים לדבר איתי על מלחמה על נשים? היכנסו לנעליי ובואו ללכת איתי ברחובות של קאבול וריאד. מקומות בהן נשים צריכות להתלבש תוך כיסוי עצמן. במקומות בהן סולקים אותן באבנים. או רוצחים אותן על רקע כבוד המשפחה, אחרי שאונסים אותן. במקומות בהם אינן מורשות לנהוג או לצאת לרחוב ללא רשות של קרובי משפחה גברים. זו המלחמה על הנשים״

בצד הרפובליקני של בית הנבחרים משרתות כיום 19 נשים, מתוך 233 נבחרים רפובליקנים (סך כל הנבחרים בבית הנבחרים: 435). כמו בימין במקומות רבים בעולם, הנשים בימין הן מיעוט שבמיעוט על אף שהן יותר ממחצית מן האוכלוסיה.

הרפובליקנים, כאמור, ניסו בכוח רב להדוף את טענות ׳״המלחמה נגד הנשים״ באמצעות שיפור מצבם בתחום הייצוג וכך לאב, סטפניק ומק׳סאלי, זכו לתשומת לב (וכסף מפלגתי רב) כדי לוודא שהן יכנסו וכדי שהמפלגה תצליח להיאבק בתדמית של מפלגת הגברים הלבנים.

אחרי בחירות 2012, הרפובליקנים הפנימו שהנשים לא יבואו מעצמן ושאם הם באמת רוצים לשנות תדמית הם צריכים למצוא את הדרכים (ואת הכסף ואת התחכום) למשוך את המצביעות, להוות כוח משיכה לפעילות שטח, להתהדר במועמדות משובחות.

במפלגה השמרנית הרימו את פרויקט Project Grow שנועדה לטפח נשים מנהיגות ולהצמיח דור של שמרניות (ראשי תיבות של – Growing Republicans Opportunities) . לאב, סטפניק ומק׳סאלי הן חלק מאותן נשים שהמפלגה בחרה ודחפה.

מהלך נוסף שהובילו במפלגה היה ל״אמן״ את המועמדים הגבריים שלהם אשר התמודדו מול מועמדות נשים על אותו קהל יעד, לדעת איך להתמודד עם הטיעוניים המגדריים. כך מועמדים גברים רפובליקנים, כינסו אירועיים פמיניסטיים, התרכזו בשיח על נושאים מגדריים, וטיפחו קשר עם קבוצות פעילות מקומיות.

הרפובליקנים יודעים שהם לא יצליחו לגמרי, לרכז כוח נשי משמעותי. יש טרנדים שבלתי אפשרי להילחם בהם, אבל הם לא מוותרים על כוח המשיכה המסוים הזה. הם מנסים. לעתים קל להיצמד להשוואה שבין הליכוד, המפלגה הכל גברית הישראלית לבין השמרנים בארה״ב. הליכוד, ש90% מקהל המתפקדים שלו גברים, שהאישה שזכתה למקום הגבוה ביותר בליכוד, ציפי חוטובלי, דורגה רק במקום 14 ברשימה המשותפת לליכוד ולישראל ביתנו בבחירות 2013 (סופה לנדבר של ליברמן שובצה במקום העשירי). הליכוד, הפכה להיות המפלגה שמבריחה צעירים וצעירות לצדדים – אל נפתלי בנט, אל יאיר לפיד אולי אל כחלון בהמשך.

מתי בליכוד יתחברו למציאות הקיימת ב 2014, בה נשים הן כוח משפיע? אולי רק אם יהיה להם הפסד צורב.