הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
בוקר הבחירות בארה”ב. השמש בקושי מתעוררת ופעילי הבחירות מתחילים למלא את מטה הבחירות. האנרגיה בחדר חיובית. בדיוק כמו כל מטה בחירות בישראל. הרחוב לעומת זאת, שומם לחלוטין. אין שלטי פלריג בכל פינה, אין אנרגיה. אין בחירות.
פוסט אורח בפלוג: שי אבן, סן-חוזה, קליפורניה
זה לא שהפעילים טעו ביום. לבוחרים בארה”ב פשוט לא אכפת מהבחירות האלו. יותר נכון להגיד, האזרחים, שכן הם כלל אינם בוחרים.
צריך להרשם כאן כדי שתהיה לך הזכות להצביע. פעילי המפלגות רודפים אחרי הבוחרים במשך חודשים ומשכנעים אותם להרשם. מי כן נרשם? הפעילים והחברים, אנשי האיגודים וועדי העובדים, קבוצות אינטרסים ואנשי הכנסיות המאורגנים. הציבור הרחב לא נרשם. והוא רחב מדי.
כל התהליך מסורבל למדי. מאבקים ארוכי שנים בנוגע לדחיקת בוחרים מהקלפיות, סוגית של זיהוי בוחרים (אין לאמריקאים תעודת זהות) גרמו להקטנת אחוז הנרשמים מראש. בבחירות האלו, אמצע הקדנציה, נרשמו לקבל את הזכות להצביע רק כ30 אחוזים מהבוחרים.
כשאני עובר מדלת אל דלת, משכנע את תושבי סן חוזה החביבים להצביע למועמד רו קהנא (לא כהנא יהודי “משלנו” אלא בחור ממוצא הודי, בן 38, בן טיפוחיו של אובמה), אני למעשה מדלג על 70% מהדלתות. מדלג מראש על רוב האזרחים בדרך להיום החשוב ביותר בשלטון העם.
מחוז הבחירה כאן לקונגרס, המחוז ה17 בקליפורניה, מונה כ800 אלף איש כמו כל המחוזות בארה”ב. כגודלה של ירושלים. הוא מתפרס על פני 5 ערים בעמק הסיליקון כולל חלקים מסן חוזה, העיר העשירית בגודלה בארה”ב. המחוז הזה קריטי לכלכלה האמריקאית, ומהווה חלק משמעותי מהעתיד התעשייתי והיצירתי של אמריקה. ובכל זאת, לאף אחד לא אכפת מי יבחר כאן.
המחוז ה 17, קליפורניה (סן-חוזה, עמק הסיליקון)
התושבים נדרשים לא רק להצביע היום לחבר קונגרס. הם נדרשים לבחור ראשי ערים, חברי מועצת עיר, חברי מועצת בית ספר, מחוזות, חברי סנאט של המדינה, שריף, וממונה על הנכסים ועוד אינספור תפקידים שאין לא שמע עליהם מעולם. אפילו ממונה על הביטוח במחוז. ראיתי לפני כמה שבועות לראשונה את פתק ההצבעה ולא האמנתי למראה עיני. עשרות תפקידים ומתמודדים על פתק ענק המחולק לשניים. אין לבוחר הממוצע אפשרות לבחור כין כל האנשים האלו. אין לו יכולת לדעת מי השלושה מבין החמישה המתאימים יותר למועצת בתי הספר. פשוט דורשים מהבוחר יותר מדי. זו עוד סיבה משמעותית מדוע הם פשוט בוחרים שלא לבחור. זה לוקח הרבה יותר מדי זמן.
חווית הבחירות הישראלית היא קצרת מועד. שלושה חודשים של כאוס מאורגן, ויום אחד מטורף בו כל הקלפים נטרפים מחדש. כאן, באמריקה הגדולה, הקמפיין נמשך שנה וחצי-עד שנתיים. גם מועמד לקונגרס, אשר גם ככה נבחר מחדש כל שנתיים (מי אמר משילות), מבלה שנה וחצי בהתמודדות, בהליכה מדלת אל דלת. בגיוס בוחרים.
גם יום הבחירות לא נמשך יום. ניתן להצביע בקליפורניה כשלושה שבועות לפני יום הבחירות באמצעות הדואר. בכל מדינה יש חוקי בחירות שונים. בכל מחוז בוחרים תפקידים אחרים. לך תבין.
אז אין כאן ממש רגע הכרעה. מעל ממחצית הבוחרים שלחו את הפתקים שלהם במהלך הזמן המקדמי, ויום הבחירות עצמו התרוקן מתוכן. בוודאי זהו אינו יום שבתון.
השמש עולה על עמק הסיליקון והסימנים היחידים לבחירות הם האם להגדיל את הצ’יפס והשתייה או לא. לאף אחד לא אכפת.
כשהפעילים שלנו עוברים מדלת אל דלת הבוחרים מופתעים בכלל שיש בחירות. רבים מהם מנותקים לחלוטין מכל העניין הזה, למרות שהם נרשמו אך לא מכבר כדי להצביע. הנתק הזה מדאיג. הבחירות האלו יכריעו את גורלו של הנשיא ויכולתו לבצע רפורמות, זה יכתיב את הטון בפוליטיקה האמריקאית לשנתיים הקרובות. זה ישפיע על חיי היום יום של אזרחים ממפרץ סן פרנסיסקו ועד מפרץ אילת. ולאף אחד לא אכפת.
חשבתי שאם אזרחים טורחים להרשם הם גם ילכו להצביע. אז זהו, שלא. רק כמחצית מהם בסופו של דבר שולחים את הטופס או מבלים חצי שעה מול מכונות ההצבעה. כ15% מהאזרחים. הדמוקרטיה הגדולה בעולם.
ובכל זאת, יש כאן מכונת בחירות משומנת. כסף רב זורם לקמפיין שאני מעורב בו, מבכירי עמק הסיליקון. נמאס להם מהממסד השמרני של המפלגה הדמוקרטית והם מחפשים שינוי. מאחורי הקמפיין הזה עומדים אנשיו הקרובים של הנשיא אובמה, אנשי השטח שלנו וגייס הכספים הראשי שלו. הם גייסו 5 מיליון דולר לאחד הקמפיינים היקרים לקונגרס. קמפיין מרשים שנמשך שנה וחצי ובמהלכו הצוות שלו דפק על מעל 600,000 דלתות וגייס אלפי פעילים. זה הדבר החדש והכי מעודד בכל המערכה הזו. הפעילים. מאז אובמה, חזרו הצעירים למערכות הבחירות. בזכות שיטות ניהול מתקדמות ומכוונות שטח, הצעירים לוקחים חלק אקטיבי במערכות הבחירות. האיש המבוגר ביותר במטה שלנו הוא המועמד, בן 38.
שי אבן (תחתית התמונה) ופעילים דמוקרטים במטה של רו קהנא, נובמבר 2014
הצעירים האלו מובלים על ידי מארגנים, שהם שליחיה של שיטת הניהול של organizing for action, ארגון השטח שעומד מאחורי אובמה. הגורו שפיתח את השיטה, ג’רמי בירד, הוא היועץ הראשי לקמפיין הזה מטעם חברת האסטרטגיה שלו 270 (אשר שלחה אותי לכאן). הם עושים כאן משהו מרשים ובלתי רגיל. הם מגייסים מאות צעירים, מגילאי תיכון ועד אוניברסיטה, מחדירים בהם אמונה בפעילות הפוליטית ושולחים אותם מדלת אל דלת. בזכות מערכות מידע חכמות, הפעילים לא עוברים בין כל הדלתות כל פעם. הם מדלגים על אלו שלא נרשמו, מדלגים על אלו שסיכויי ההצבעה שלהם נמוכים או שסביר להניח ע”ב אלגוריתמים שהם יצביע למועמד השני. לפעמים מדלגים על רחובות שלמים עד שהם מגיעים חמושים באפליקציית בוחרים חכמה ישירות אל מר וגברת בראון. לפעמים רק לאחד מהם, כי השני לא נמצא בתעדוף שלהם.
השילוב הזה של טכנולוגיה ועבודת רגליים מוכיח את עצמו. המועמד שלי, קהאנה, סגר פער של 20 אחוז מאז הפריימיריז ונמצא במירוץ צמוד ביותר מול חבר קונגרס המכהן בתפקיד מזה 14 שנה. זה נדיר כפגיעת מטאוריד בכדור הארץ, להפיל חבר קונגרס מכהן. עוד סיבה למה לאף אחד לא אכפת. כל הסקרים מראים ששישים אחוזים מהאמריקאים רוצים להחליף את חבר הקונגרס שלהם, אך כ 80% מחברי הקונגרס נבחרים שוב ושוב מחדש. כי לאף אחד לא באמת אכפת.
האם המהפכה הפוליטית בארה”ב תגיע מהדור הצעיר? זה שאובמה הצליח לראשונה מזה עשורים רבים לגעת ובהם ולשלב אותם במערכה? ימים יגידו. מה שברור, אמריקה חייבת לשנות את חוקי הבחירות שלה. היא חייבת לפתוח את הקלפיות לכולם, לאפשר ליותר אנשים להצביע ולפשט את התהליך. לדמוקרטים יש סדרה של חוקים כאלו בצנרת. חוקים המפחידים מאוד את הרפובליקנים שלא רוצים לראות את השחורים וההיספנים גודשים את הקלפיות במדינות הדרום ומשנים את צבעי המפה הפוליטית בארה”ב.
אני לא יודע מי יבחר היום. האם קהאנה הצעיר ינצח את הונדה, איש הועדים המשומן והמקובע?(שניהם דמוקרטים אגב. החוק בקליפורניה מאשר לשני המובילים בפריימריז להתמודד ראש בראש גם אם שניהם מאותה מפלגה).
אני יודע שאם ננצח שאגות השמחה במטה יהיו אדירות. זה יהיה נצחון ענק על הממסד הותיק של המפלגה הדמוקרטית. מעיין נצחון פנימי. גם בבית הלבן ישמחו, למרות שרשמית אסור היה להם לתמוד במועמד הלא רשמי של המפלגה. מצד שני, בכמעט באף סלון ברחבי המחוז הזה לא ישבו התושבים מול מקלטי הטלוויזיה ויצפו במדגמים. הם מעדיפים לצפות בבייסבול או פוטבול. כי כאמור, לאף אחד לא אכפת.
המועמד, רו קהנא
הכותב הוא מנכ“ל חברת האסטרטגיה 3 תקשורת וחבר מועצת העיר רעננה.
זה ממש כמו מאמר בעיתונות השמאל בארה”ב (ולא מפתיע, שכן מדובר במתנדב למען מתמודד מטעמה…). ישנה קלישאה עתיקה ועבשה שקובעת שכשהרקדן לא יודע לרקוד, אז הוא אומר שהרצפה עקומה. כשהשמאל הולך לחטוף מפלה, אז זה בגלל שהציבור לא בא להצביע…
הבעייה בטיעון הזה היא שבוא מנוגד לתזה הבסיסית של המאמר, שמספרת על המנגנון האדיר שמושקע בכן להוציא את האנשים מהבתים (והמנגנון הלא-פחות גדול שמושקע בקיבוע החוק הסהרורי שקיים בלא מעט מקומות בארה”ב שמאפשר הצבעה מבלי להזדהות באמצעות תעודה עם תמונה – תוך טענה שהדרישה להזדהות היא לא פחות מאשר גזענות אנטי-שחורה או אנטי-היספנית).
אין לי מושג מיהו המועמד שארתה מדבר עליו, אבל לטעון שמועמד שמגייסי הכספים של אובמה שפכו הון כספי והון אנושי למענו הוא מועמד ש”נלחם נגד הממסד הדמוקרטי הוותיק”, זה בערך כמו לטעון שהפנטגון הוא גוף אנטי ממסדי…
ההערה הקטנה של הבחור על הבעייה המשילות (בבחירות לקונכרס כל שנתיים) מעלה חשש שהוא בכלל לא מבין את המערכת האמריקאית. חברי קונגרס לא אמורים למשול אלא לייצג בוושינגטון את האינטרס של המחוז שלהם. הם מועמדים לבחירה כל שנתיים בדיוק על מנת לתמרץ אותם לדאוג למחוז בצורה אקטיבית כל הזמן ולא “רק לפני בחירות”. בסנאט, לעומת זאת, המושג משילות רלוונטי יותר ואכן הקדנציה היא של 6 שנים. (וכמובן שיש גם מושלים, ראשי ערים, תובעים, מפקדי משטרה וכו’ שכולם נבחרים לכמה שנים).
נו, אז אם מישהו מייצג מוושינגטון את האינטרסים של עמק הסיליקון, והוא נבחר באמצעות מספר קטן יחסית של משתתפים בפועל ביום בחירות – אז הייצוג הוא מעולה? זה הנקודה במאמר. לא צריך להיתפס לקטנות. באמת
אבל אורן לא דיבר על ייצוג. הוא דיבר על משילות. שזה מה שאבן כתב. ואת לא התייחסת לזה בתגובתך אלא שינית את הנושא.
לא כל מחוזות הבחירה הם בגודל 800,000. הם נעים בין כחצי מיליון לכמיליון. כמו שהעירו לפני, נוצרת התחושה שהכותב לא באמת מבין או מכיר לעומק את המערכת האמריקאית.
הוא ״אורח לרגע״ ואני חייבת להגיד לך כמי שסיקרה שלושה מיד-טרמס, הוא ממש קולע. גם במרינלד או בוירג׳יניה או מקומות אחרים, העסק היה מאוד מנומנם. אני זוכרת שבפעם הראשונה שראיתי בחירות בארה״ב הייתי מופתעת מכך שהן כמעט לא מתנהלות בשלטי החוצות. הכל סגור בפנים: באינטרנט, באולמות ספורט.
טוב, להגיד שהבחירות מנומנמות זה לא בדיוק גילוי מדהים במיוחד. אבל זה שהוא אומר דברים שהם לגמרי לא נכונים עובדתית זה יותר גרוע מזה שסתם אין ערך מוסף לטור – זה מטעה את מי שרואה בבלוג הזה מקור מידע אמין. וחבל.
אם כבר, שימי לינק לקטע של ג’ון אוליבר על החשיבות הגדולה של בתי הנבחרים של הסטייטס לעומת חוסר הפעילות של הקונגרס. הרבה יותר אינפורמטיבי.
“הכל סגור בפנים”?:) אי אפשר לפתוח טלוויזיה בלי מליון פרסומות. עם כל הכבוד לשלטי חוצות, שעבור רוב האנושות הם דבר שקוף לגמרי, הרי שפרסומות בטלוויזיה הן דבר שקשה מאוד לחמוק ממנו באופן מוחלט.
הבחירות מנומנות ביחס למה שמקובל בישראל, אבל ממש לא מנומנמות ביחס למקובל בארה”ב. הקלישאה שנועדה להציגן ככאלה, היא המצאה של הצד שידע שהוא הולך להיות מובס בהן.
הייאוש מהמערכת נובע מכשלים קשים, שלא רק שלא מתוקנים מהיסוד על-ידי הנבחרים/הממסד, אלא אף מחריפים:
1. אחוז הלא משתתפים בתעסוקה הגבוה בהיסטוריה של ארה”ב
2. ההון למשפחה מהנמוכים בהיסטוריה של ארה”ב
3. הנשיא אובמה הבטיח שינוי בוושינגטון די.סי, אבל הפלגנות הפכה רק גרועה יותר, המפלגה הדמוקרטית מפולגת ומסוכסכת מבפנים, והלוביסטים מושחתים יותר
4. לא הייתה רפורמה מהותית במדיניות ההגירה
5. וול סטריט נשארה ללא שינוי מבני, בלי מושחתים בכלא, עם בנקים גדולים מבעבר, מסחר אלקטרוני מהיר מניפולטיבי, בונוסים מוגזמים ועוד.
6. פירות רפורמת הבריאות לא משמעותיים בנתיים, ומשפיעים לרעה על עסקים קטנים ומעמד הביניים
7. חובות הסטודנטים הולכים וגדלים אבל המשכורות אחרי הקולג’ לא גדלות
8. העשירים רק נעשים עשירים יותר, ומשאירים את החלום האמריקאי לקבוצה קטנה
9. התאגידים מבריחים את הרווחים מחוץ לארה”ב, נעשים יותר עשירים, והכספים הגדולים לא מגיעים לעם
10. איגודי העובדים חונקים את החדשנות ויוצרים מערך שלם של עבודה מינימנילית, רק בשביל לדפוק כרטיס (אוספי המטבעות מהמדחנים מונעים אפליקציות כמו פנגו, מחליפי צינורות המים טומנים צינורות ברזל מחלידים במקום חומרים חדשניים ועמידים יותר, המורים בורחים מביה”ס מוקדם יותר מבעבר וכו’)
11. מערכת הבריאות היא מהיקרות בעולם המפותח, ולא מספקת אותה רמת שירות ובריאות כמו בגרמניה, אנגליה, או ישראל
12. כמגמה ארוכת טווח, הדולר נחלש מזה שנים ביחס למטבעות אחרים, כך שהאזרחים שווים פחות במונחים יחסיים
13. החוב הלאומי טפח למימדים חסרי תקדים ואין איש יודע איך לפתור זאת
14. האוכלוסיה מזדקנת, ורבות מקרנות הפנסיה הציבורית בבעייה לגבי ההתחייבויות. חסכונות הזקנים לא יכולים להישען על הריבית להכנסה, בגלל החזקתה נמוכה באופן מלאכותי
15. רוסיה וסין חוגגות ברחבי העולם, בעוד ארה”ב מתנהגת בנימוס יתר
16. המדיניות של נסיגה מעירק ופיוס עם הערבים נתקלה באביב האיסלמיסטי וחוסר יציבות במזרח התיכון
17. המצב בסוריה ממשיך להיות חמור, עם מעט הוכחות מצד הממשל להצלחה במניעת רצח העם, התפשטות השפעת אירן או האיסלמיסטים
18. תגבור הכוחות באפגניסטן היה כשלון חרוץ, ושיתוף הפעולה עם פקיסטן נהרס
19. יש יותר ויותר מקבלי קיצבאות ומיליונים שחיים על תלושי מזון בארה”ב
20. הרשויות המקומיות והמדינות בתוך ארה”ב במשבר פיננסי, המשטרה כוחנית, התשתית מתפוררת ואין מושיע
אפשר לכתוב עוד הרבה סיבות, אבל מה זה יעזור?
המצביע הממוצע סולד מעצם מינון הבעיות, מורכבותן, שלא לדבר על הדרך בה הן מטופלות, אם בכלל.
רק לי זה צורם שחבר מועצת העיר רעננה בוחש בפוליטיקה הפנימית בארה”ב?
בכלל לא ברור לי איך ומדוע חברות במועצת עיר לא מוגדרת כמשרה מלאה בתשלום (לפחות החל ממספר תושבים מסויים) אבל זה כבר עניין אחר…
זה צורם רק לך, אבל מסיבה שצריכה להחמיא לך: אתה היחיד שיש לו מושג מיהו חבר מועצת עיריית רעננה, שי אבן.
אלמלא אתה, לא הייתי טורח לבדוק ולגלות (למרבה תדהמתי) שמדובר בפעיל מרצ שעשה טיול בארה”ב, ולמד רבות על המנגנון הפוליטי שם – עד כדי כך שהוא אפילו עשה לייק לידיעה משלשום שציינה שלדמוקרטים דווקא לא צפוייה תבוסה קשה, ושאי אפשר לסמוך על פוקס ניוז…;)
בתכלס, זה לא צריך לצרום לנו שפעילי שמאל ישראלים מתערבים במערכת הבחירות בארה”ב. אחרי הכל, הם נורא רוצים רוצים שארה”ב תתערב במערכת הפוליטית פה, ומה יותר טבעי מזה שהם יקחו יוזמה ויעשו את זה שם?…;)
ארצות הברית אינה הדמוקרטיה הגדולה בעולם. חבר המועצה אבן, שאל את המועמד שלך אם הוא מכיר במקרה דמוקרטיה גדולה יותר.
כשתחליט איך לאיית את השם שלו בעברית, כמובן.
הודו היא אמנם גדוֹלה יותר מבחינה מספרית, אבל ארה”ב מחזיקה בגדוּלה הרוחנית – לארה”ב יש את אובמה!
בעצם שכחתי. בהודו נבחר לאחרונה פרלמנט עם רוב ימני – מכאן שהיא חדלה להיות דמוקרטיה.