פורום מומחיות: חמאס

מה המשמעות האמיתית של חמאס ברחוב העזתי, האם יש סיכוי להחליף את הנהגתו ומה יקרה ביום שאחרי שוך הקרבות? הביטחוניסטיות של סלונה מסבירות את האמת המורכבת, שמתחבאת מאחורי הסיסמאות בשני הצדדים

לפוסטים קודמים בסדרה של סלונה:

אחרי מבצע החמאס ישאר

האפשרויות המדיניות

לאן מתקדמים

הציבור הישראלי מתקשה בשבועות האחרונים לעקוב ולהבין אחר ההתנהלות של תנועת החמאס. כל ניסיון בצד הישראלי לפרש את המהלכים של הצד השני או לנסות לחשוב מה יהיה השלב הבא בלחימה שמזעזעת את האזור שלנו, מועד לתסכול. פרום הביטחוניסטיות של סלונה כינס שלוש מומחיות בתחום התנועות האיסלמיות, קשריהן בעולם הרחב והתפצלות של זרמים איסלמיים מתוכן כדי לפרש את המתרחש

אורית זוארץ, דוקטורנטית וחוקרת תנועות אזרחיות באיסלאם, לשעבר חברת כנסת מטעם קדימה ומי שישבה בועדת חוץ ובטחון אומרת שהתשתית החברתית-אזרחית של החמאס כיום בעזה וגם בשטחי יהודה ושומרון היא כה רחבה ועמוקה ולמעשה לתושבי עזה במיוחד (אך גם בשטחים) אין על מי להישען חוץ מאשר על החמאס.

“הם הגוף שמעניק לתושבים לאורך השנים שירותי בריאות, רווחה, חינוך. זו הרי תנועה ארוכת ימים שצמחה מתוך התנועה האיסלאמית הרחבה, והציר הפלסטיני שלהם הוא בעל תשתית של ייסוד מדינה המושתת על רוח השריע׳ והאיסלאם עם הבידול והייחוד שלהם בתוך המרחב הערבי המבוסס על התנגדות אקטיבית ואלימה נגד ישראל. הם התפתחו על בסיס הרפיסות של פתח וגם מצבם ביו״ש הוא די טוב אם בוחנים את האחיזה האזרחית שלהם. למי שבוחן את הנעשה ברשויות המקומיות בשטחים, הרבה מהם מזוהים עם התנועה האיסלמית. זו תנועה שלא תשנה את הדרך שלה ולמרות שהיו מי שחשבו שהם יהפכו ליותר פרגמטיים כאשר יעלו לשלטון בעזה, בפועל זה לא קורה”.

הסכסוך איתם נראה, לפחות מן הצד הישראלי, כמשהו אבוד

“זה לא כך. דווקא עכשיו שהם סופגים מכות קשות אפשר לזהות חלון הזדמנויות. כיוון שיש התגייסות רחבה מאוד בציר המתון בעולם הערבי, והשילוב של המנהיגות הנוכחית של מצרים עם גנרל סיסי, האינטרסים של הסעודים עם שילוב של פלסטינים וירדנים מתונים, יכול לבוא גם שינוי במאבק מולם. צריך לזכור שאנחנו מתבוססים כרגע במאבק מול החמאס, אבל זה לא חזות הכל”.

 

כיצד את רואה מוצא?

״אנחנו לא צריכים לשתף פעולה עם החמאס, אבל גם לא לעשות את הטעות של להתערב לתוך הפלסטנים בעניינים שלהם. הפלסטינים היו בדרך לפיוס פנימי שלהם, דבר שיכול היה להביא אותם לציר ארוך ומורכב יותר של הידברות. אני מזכירה שגם אל המגעים עם תנועת הפתח ישראל נכנסה אחרי שנים ארוכות של טרור פתחי, לא אחרי שהיה לנו איזה משהו במשותף איתם. ובתווך פה, יש את אבו מאזן שמקבל גיבוי ולגיטימציה מכל העולם. החמאס נמצא בנקודת תרפה, המצרים טרקו בפניהם את הדלת, אין להם כסף ולכן אפשר עדיין ללחוץ אותם לפינה ולדרוש מהם להכיר בהסכמים קודמים.״

אני שומעת אותך ויודעת שגם אם החמאס לא יהיה משהו אחר, אבל יפסיק במאבק טרוריסטי, הרי שממילא יקום זרם קיצוני יותר וארגון חדש שיפגע בישראל

“הציר הקיצוני יותר מן החמאס כבר קם וקיים. ובכל זאת, החמאס הוא זה שנותן ויכול לתת את התשתיות החברתיות האזרחיות וכדי לנטרל את זה, צריך עבודה של תשתיות חברתיות. הזרמת כספים לרווחה, קהילות, לחינוך, כך שתהיה אלטרנטיבה לשלטון הקיצוניים. לתת מענה קצה לאזרחים. זה הכל נשמע כרגע בלתי אפשרי, ומסוג הדברים שלא ניתן לדבר עליהם לפני פירוז הרצועה מנשק. אבל אני שואלת ׳שו בעדיין׳? (מה אחר כך?). קחי לדוגמא את מתקן התפלת המים בעזה, אשר לישראל יש אינטרס שהוא יוקם. יש לנו אינטרס שהרשות הפלסטינית תוכל לחזור לשם, לנהל את הרצועה. השאיפה צריכה להיות ממשלה אחת, נשק אחד ולא עם כל כך הרבה תנועות וקבוצות שמחזיקות כל אחת בנשק משלה. היום עד לאחרונה החמאס היה זה שהזרים שכר ל 40 אלף משפחות. אנחנו חייבים לצאת מן המשוואה הזו, אבל תוך שישראל לא מתערבת להם בענייני הפנים”.

זוארץ מוסיפה כי “החמאס מהווים כיום בעיה עבור העולם הערבי, עבור מצרים ועוד מדינות ובפועל מה שקורה, זה שאנחנו הם אלה, צה״ל שלנו, שמשמש כ’חברת הנקיון’ של המזרח התיכון. אנחנו מנסים לנקות את עזה מנשק, וזה בסופו של דבר ישרת את כולם”.

ד״ר רונית מרזן, חוקרת ומרצה בנושאי דת ולאומיות במזרח התיכון מדגישה שכדי להבין את הנעשה בחברה הפלסטינית חייבם לקרוא את הטקסטים ואת הפרסומים בצד השני, בשפה הערבית. “אי אפשר לנסות להבין אותם בפריזמה התרבותית ודרך התפיסות שלנו. החמאס נמצאים היום בצומת דרכים היסטורית. הם לא היו תנועה עם יעדים פוליטיים עד 2005 ורק אחרי ההתנתקות הם הכריעו לטובת כניסה לחיים הפוליטיים. העובדה שאנחנו ביצענו את ההתנתקות באופן חד צדדי ולא מסרנו את השלטון לאף אחד, ובטח לא לאבו מאזן, על אף שהוא התחנן שיתנו לו לקבל אחריות על השטח, פשוט אפשרה להם להשתלט על עזה. האמריקאים לחצו על בחירות למרות שאבו מאזן התרה בפניהם שזה לא כדאי. הנצחון של החמאס היה פנומנלי והם גם התנתקו לגמרי מרמאללה ומתנהלים כשני צירים נפרדים בעולם, תוך שהם הולכים ומתחמשים ומתעצמים.

אם מקשיבים לחאלד משעל, גם בשפתו, הוא התחיל לאמץ, מאז 2009 את השפה והניואנסים של עזמי בשארה, איתו הוא נמצא ביחד בקטאר. בשארה משפיע עליו והוא מדבר בשפה אחרת, מערבית ולא בשפה שמקדשת את המוות, כפי שהוא יודע לעשות. משעל מתחיל לדבר באופן שיותר נוח למערב לשמוע ולעכל. וזה לצד השיח החמאסי שממשיך להיות קשה. משעל אומר דברים שלא נשמעו קודם לכן, כמו דיבורים על שינוי, ‘שיחול רק אצל הילדים שלנו’ (לפי משעל) על  שינוי אמנת החמאס. יש כמה ראיונות שלו בתקשורת ואפילו אזכורים של מדינה בגבולות 67. וזה לצד המשך השיח הקשה והתחמשות והקמת המנהרות”.

“הם ממשיכים להיות קיצוניים, אבל גם מחפשים את הערוצים המדיניים. לצד החמאס קמות תנועות יותר קיצוניות, ובעצם היום בעזה יש בליל של מליציות, של חמולות חמושות. ולכן, צריך לחשוב היום כיצד לקחת את החמאס ולנתב אותו לתוך המשוואה המדינית. לתת להם אינטרסים להפוך את עצמם ללגיטימיים. כיום הם בבעיה קשה, מתוייגים באופן מאוד קיצוני, גם ברחבי העולם הערבי. והרי גם אש״ף היה שם ובסופו של דבר עבר כברת דרך ארוכה, מן האמנה הפלסטינית שהיתה דומה לאמנת החמאס. ההבדל בין האמנות הוא השיח הלאומי-חילוני (אש״ף) לשיח הלאומי-איסלמי (חמאס), כשהאחרון מפחיד אותנו בהרבה, כי זה מאיים עלינו כיהודים”.

ובכל זאת, איך אפשר להפוך את כל הגישה הזו שמבינה שחמאס לא הולך לשום מקום, למשהו שאפשר לחיות איתו?

“כי צריך להתבונן על כל מה שקורה היום, והמקום בו חמאס נמצאים כמעין אחיזת מלקחיים. ההנהגה שלהם מפוזרת במצרים ובקטאר. בין אבו מרזוק (מצרים) לחלאד משעל (קטאר) יש יריבות אישית. מעל לכך, מצרים וקטאר מתקוטטות על ההגמוניה בעולם הערבי. הציר הטורקי-קטאר-חמאס נאבק בעולם הערבי ומי שיכול לאחות את הקרעים בין הצירים הללו הם האמריקאיים”.

 ”אם ניתן היה להכניס חזרה את חלאד משעל לתוך עזה ולהתחיל לדרוש ממנו שיקח אחריות על הניהול בשטח, תוך שנותנים למצרים, כמי שניצבת על הגבול ושולטת במעבר רפיח את הבכורה, תוך שלא שומטים את הקרקע מתחת לרגליהם של הקטארים, כי הם בעלי ההון בסופו של דבר. ומאפשרים להם ליצור כוח פלסטיני אחד, יחד עם אבו מאזן שיכול להביא לגיטימציה בינלאומית, זה אולי עשוי להתחיל לשקם את המצב בעזה”.

אבל כל סבב האלימות הנוכחי, כולל חטיפת הנערים, מיוחס מכלתחילה לחמאס

“זה לא מדויק. בציבור הישראלי לא מדווחים על כל מה שמתרחש בעזה. בפועל בשנים האחרונות החמאס היה זה שהצליח לעצור ארגונים קיצוניים מלירות על ישראל. הם ידעו לשלוט בשטח, כמעט בכולו. היום הם נמצאים מחוץ למשוואה המדינית ומתנהגים כמי שאין להם מה לאבד. בנוגע לאירוע החטיפה, הרי כמה ימים לאחר החטיפה והרצח, שבהם חאלד משעל ישב באולפן טלוויזיה ואמר שאין לו שום מידע. ואנחנו צריכים להסתכל אחורה, כיוון שבנובמבר 2013 היה אירוע שבו צה״ל הרג שלושה פעילים ביו״ש שהוגדרו על ידינו כסאלפים ג׳יהדיסטים. אנשים שנטשו את החמאס והקצינו עוד יותר לקבוצה המסונפת למועצת השורה של המוג׳הידין. הם כתבו בכרוז שהם ירחיבו את הפעילות שלהם בגדה. יום אחרי חטיפת הנערים הם יצאו בכרוז עם הודעה נוספת ואמרו שזו היתה הנקמה שלם. את הפירוט המלא על האירועים הללו אפשר לקרוא במאמר שפרסמתי. זו שוב קבוצה שהתאכזבה מן החמאס, פרשה והקצינה כדי לקרוא עליהם תגר”.

“אבל בהנהגה הישראלית הכריזו על החמאס כאחראים וזה החזיר את כל החמאס לאותו הסל של הארגונים הג׳יהאדיסטיים. אבו מאזן הואשם בשל הסכם הפיוס, ישראל הודיעה על עצירת כספים מסוימים, והדבר הכי גרוע מבחינת החמאס, ההישג הפוליטי היחיד שהיה להם, משוחררי עסקת שליט, נאסרו בחזרה. כל המעמד הפוליטי של הנהגת החמאס נשמט ואנשיהם בשטח, ללא כל שכר, פשוט מתחברים בקלות מיד לארגונים הצבאיים הלוחמים”.

ד״ר איווית תלחמי, בעלת פוסט דוקטורט מאוניברסיטת חיפה בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון וכיום מומחית לספרי לימוד (תרבות ומורשת ערבית) במשרד החינוך ומט״ח מוסיפה גם היא שהחמאס נמצא כיום במצב קשה במיוחד. “הם תקועים כבר זמן רב, מכותרים בעזה והם חשבו שהם יכולים לנצל את ההתרחשויות בשטחים אחרי החטיפה כדי לצאת מן המצב שלהם”.

ואיך זה באמת יגיע בסוף?

״בסוף ימצאו פתרון. אני מאמינה שקטאר תמלא תפקיד יותר מרכזי, למרות שיש מי שטוען שקטאר קיצוניים מדי ולא מתאימים לתפקיד הזה. אבל צריך לשים לב שנשיא מצרים גנרל סיסי מאבד מכוחו. הוא עומד לצד ישראל ומדינות המערב, והמצרים אשר בחרו בו לא מרוצים מכך. בעברו הוא פעל קשות נגד החמאס, כיוון שהם ניסו להבעיר את השטח בתוך מצרים, אבל כל זה יוצר לו גם בעיה עם הציבור המצרי”.

מה התפקיד הנוכחי של טלוויזית אל-ג׳זירה, שבדרך כלל נמצאת עם האינטרסים של קטאר?

“אל-ג׳זירה הם בסופו של דבר תעמולה של החמאס ושל קטאר. זה עניין ידוע, אבל בסך הכל כל התקשורת הערבית נמצאת עם עזה ונגד ישראל. אל-ג׳זירה באמת מעט הורידו פרופיל, אולי אחרי הסיקור שלהם בסוריה, אבל הם עדיין מכסים את המתרחש בעזה”.

איך אפשר להבין משהו מהתנהלות החמאס בימים אלה? לכאורה, הם אמורים להיות הרשת החברתית, הבריאות, החינוך והתשתיות בעזה ולמעשה הם פוגעים בבני עמם?

״אכפת להם מן האזרחים, אבל הם רוצים להראות גם הישגים. במשך שנים הם מכותרים וסגורים בתוך עזה והם רואים בעיקר את הסבל מן הסגר. כל העם העזתי סובל ולכן הם לא ירצו להפסיק את שיגיעו להישג כלשהו, כמו פתיחת המעברים או שחרור אסירים, משהו שהם יוכלו להציג לעם העזתי כהישג”.

ומה לגבי העובדה שהם ממש משתמשים באזרחים למגננה? כיצד העזתים לא מתנגדים לכך?

״הם לא מפסיקים לדבר על הסבל שלהם. אבל הם גם לא יכולים באמת לצאת נגד החמאס באופן פומבי, אז הם ממשיכים להציג ולהראות את הסבל שלהם לעולם. המצב שלהם באמת מאוד קשה, בקושי יש מים, בקושי יש חשמל. החיים שלהם אינם חיים, לא יכולים להסתובב והם הגיעו למצב שהם מרגישים שעדיף להם להילחם, מן המצב של לחיות חיים נטולי חיים״

האם כתוצאה מן המבצע והלוחמה הקשרים בין ישראל למצרים יתחזקו?

״קשה לי להאמין. מי שבחר בסיסי, לא באמת מעוניין בחיזוק הקשר עם ישראל. סיסי נבחר בין השאר מטעמים כלכליים פנימיים מצריים, ואם הוא יתחיל להתקרב יותר מדי להנהגה הישראלית, הוא יאבד את התמיכה עם הציבור שתומך בו. זה כבר מפעפע שם בעיתונות ובתקשורת, עם הביקורת נגדו״