פורום מומחיות: לאן מתקדמים מכאן

פוסט שלישי בסדרת המומחיות הבטחוניות של סלונה

לפוסטים קודמים בסדרה של סלונה:

אחרי מבצע החמאס ישאר

האפשרויות המדיניות

אחרי תשעה ימי לחימה בדרום, כשמדינת ישראל ממשיכה להיות תחת הפגזות וצה״ל תוקף בעזה מן האוויר, מספר הקורבנות בנפש בעזה עלה ל-214 בעזה ו-1 בישראל. בעולם מתפרסמים נתונים על פיהם כמחצית מן ההרוגים בעזה הם אזרחים וכ-35 מהם ילדים. היום (יום ה׳) ישראל אמורה להפסיק לתקוף למשך שש שעות של הפסקת אש הומניטרית.

למרות שבצד הישראלי היו כוונות רציניות להיענות להפסקת האש שהציעו המצרים לפני כמה ימים ולהיענות במידי להפסקת האש ההומניטרית בתיווך האו״ם, עושה רושם שמבצע ׳צוק איתן׳ הוא אירוע צבאי ללא מוצא. פורום הבטחוניסיטיות של סלונה הסכימו שקשה להבין את החמאס, ועושה רושם שמאחר ואין עם מי לדבר בצד השני, לא תהיה מניעה מכניסה קרקעית כלשהי בימים ובשבועות הקרובים.

תא״ל (מיל׳) ישראלה אורון, לשעבר סגנית ראש המועצה לבטחון לאומי, מתייחסת למצב הנוכחי –

לאן ישראל מתקדמת מכאן?

״קשה כרגע להצביע על הכיוון הברור. עד עכשיו אפשר היה לקוות שלא נזדקק לפעולה קרקעית, אבל כרגע מתרבים הקולות הבטחוניים המצביעים על כך שפעולה קרקעית נחוצה לשתי מטרות – האחת, גילוי ופיצוץ של כל המנהרות שיש מעזה לתוך ישראל. זהו דבר שלא ניתן לעשות מן האוויר. והשניה, איתור משגרים ואמצעי לחימה שהיינו רוצים להוציא מתוך עזה. ההנחה היא שלחמאס ולג׳יהאד יהיה קשה לחדש את מלאי הציוד הצבאי ולכן חיסול התשתיות האלה צריך להיעשות באופן מסוים מן הקרקע״.

ואלו הם יעדים שלא ניתן להשיג בדרכים מדיניות?

״אם אפשר היה להשיג פירוז של עזה מנשק באופן מדיני, אני מניחה שהיו רוצים בכך. אני לא רואה כיום את החמאס מנדב לתת למישהו את הנשק ואת העוצמה שיש להם. גם לא תמורת תמריצים כלכליים כלשהם, ולכן המחשבה שעזה תהיה מפורזת מנשק, ללא כניסה קרקעית אינה ריאלית למרבה הצער״.

האם פעולה צבאית קרקעית יכולה להביא לחיסול מוחלט של תשתיות הירי של החמאס?

״המילה מוחלט לא קיימת בשום הערכה צבאית, מאז שחניבעל הביס את הרומאים. אין תבוסה טוטאלית של היריב, זה לא קיים. תמיד יהיו אנשים שיתקפו אותנו וירו עלינו. זה לא אומר שאי אפשר להפחית ולפגוע בהם כך שהירי יפחת. וצריך לקחת בחשבון שהנושא של חיסול המנהרות, דבר שלא ניתן לעשות מן האוויר, הוא קריטי״.

״בנוסף, החמאס מפציץ ומשגר מתוך מיקומים שונים, כמו בתי חולים או בתי ציבור כיוון שהם מניחים שאנחנו לא נפציץ מוסדות כאלה, ובצדק. ולכן, אל האתרים האלה אי אפשר להיכנס מן האוויר, אלא רק באופן רגלי ואז היכולת שלנו לחסל ולפגוע גדולה יותר״.

כניסה קרקעית תגרור אותנו לשהות ממושכת בעזה?

״צריך להבין שפעולה בשטח יכולה להימשך המון זמן ולגבות מחיר של פעולות קרקעיות, הן בקרב אזרחים וגם אצלנו, כך זה כשמתנהלים בתוך אוכלוסיה עוינת ומחומשת היטב. אין כזה דבר הרי זבנג וגמרנו ומי שאומר זאת לציבור, מטעה אותו. החמאס אמנם חלש מבחינה מדינית וכלכלית, אבל הם לא מראים שום חולשה במוטיבציה. הם הפתיעו בכך שדחו לגמרי את הצעת הפסקת האש, ביישו את המצרים וזה מראה שאין להם כוונה לוותר. הנסיון בצד שלנו להעריך את הצעדים הבאים שלהם, בכלי החשיבה המערביים שלנו הוא מגוחך. לכן אני לא מנסה לחשוב מה הם יעשו הלאה. הם הרי פועלים נגד כל הגיון שאנחנו מכירים. מי שמוכן להילחם בצורה שהם נלחמים, במקום לקבל עזרה כלכלית וסוג של שיקום ואפילו אולי אופק מדיני, אז אין מה לחפש שם רציונליות״

הלית בראל, לשעבר מנהלת במועצה לבטחון לאומי, בעלת תואר שני במדיניות בטחון מאוניברסיטת הרווארד ומי שהיתה המנכלית של המועצה לשלום ובטחון, מסבירה שלפני כניסה קרקעית רצוי לשאול מהו היעד האסטרטגי.

״אם היעד אינו חיסול החמאס, אלא להפוך אותו ליותר מורתע וחלש, אבל עדיין להשאיר את הארגון הזה כמי שמשמש כתובת, אז זו הגדרת יעד אחד”, היא אומרת. “מנגד, אם מחפשים לחסל את הנהגת החמאס, אז יש לציין שעד עתה רוב הזרוע הצבאית של החמאס חיים וקיימים ובינתיים זה לא היה הכיוון. כאשר מדברים על כניסה קרקעית, צריך קודם כל לנסח מה היעד ואז לחפש את האסטרטגיה להשיג זאת״.

האם לדעתך לא מיצו עדיין את האופציות של התקיפות מן האוויר?

״ממה שאני מבינה, ישנם בכירים חלקם מחוץ למערכת המציינים כיום שצה״ל יכול להפחית מעצמו את המגבלות שנטל על עצמו מבחינת הפגיעה באזרחים. זו כמובן דרך פעולה אפשרית, אבל כפי שכבר רואים הפגיעות באזרחים תמימים מתרחשות. אם מדברים על טקטיקה של חדירה קרקעית אז ככל הנראה מדובר על כניסת יחידות קטנות ולא כיבוש או כוחות מסיביים״.

האם יש כבר היום כוחות מיוחדים קטנים של צה״ל בתוך הרצועה?

״יתכן שיש ואנחנו איננו יודעים. קשה לי להאמין שבעידן הנוכחי זה אפשרי, כאשר כל דבר ניתן לתיעוד״.

גם המצרים, גם הקהילה הבינלאומית ובטח בישראל – אף אחד לא מצליח להבין מה החמאס רוצה, לאן הם מתכוונים להגיע?

״החמאס רוצה לשרוד. המחלוקות שלהם עם פתח גדה ידועות, אבל מה שקורה עכשיו הוא מעבר לאידיאולוגיה, אלא גם שאלה של שליטה״.

מצרים ניסתה לפענח את הרצונות שלהם. האם יתכן שהמצרים פעלו מולם בחוסר אחריות מסוים ולכן כתוצאה מכך לא הושגה ההפסקת אש?

״הרי מה החמאס טענו? הם טענו כלפי המצרים מדוע פנו קודם לישראלים בלי לדבר איתנו קודם. אבל זה מוזר, הרי צריך לפנות למישהו לפני האחר. ובכלל, חלק מדרישות החמאס כיום רק המצרים יכולים לספק להם, כמו פתיחת מעבר רפיח. ואת זה המצרים לא ממהרים לתת״.

האם האופציה של עצירת החשמל לכל עזה, יש בה הגיון כלשהו?

״אני חייבת להגיד שקשה לי להאמין שיש בכלל מישהו ששוקל מהלך כזה. עצירת כל החשמל בעזה תייצר במידית משבר הומנטירי. זה לעשות הפוך מן האופן בו ישראל מנסה להיתפס. זה יהיה מלחמה באוכלוסיה האזרחית ולא בטרור וזה באמת יקים את כל העולם נגדנו. דווקא העובדה שישראל הצליחה לייצב מצב שבו היא הסכימה להפסקת אש והצד השני סירב לה קנתה לנו זמן. זה היה מהלך חכם ונבון, אך גם פרק הזמן שנוסף לא ימשיך לעד. מספיקות תמונות של הרג ילדים (כפי שאכן התרחש אחרי הראיון – ט״ש) או כמות נפגעים מאוד גדולה בעזה, כדי שמרווח הזמן שלנו לפעול יתקצר״.

בישראל מושמעים קולות להתעלם מעמדות הקהיליה הבינלאומית?

״בהקשר הזה מעניין להסתכל על היומן. יום א׳ הקרוב הוא תום התקופה לקיומו של מו״מ בין איראן למעצמות. בישראל אמנם מסתכלים כולם על הסכסוך עם החמאס, אבל ההיזקקות שלנו ללגטימציה בינלאומית אם חושבים על ה-20 ביולי בוינה, היא עצומה. האיום הפלסטיני הוא אמנם דחוף ובהול יותר כרגע, אבל האיום האיראני נמצא כל הזמן ברקע״.