הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הקמפיינים הפרועים של דונלד טראמפ וברני סנדרס הובילו אותם לניצחונות בניו המפשייר. עכשיו טראמפ הולך להיאבק עם טד קרוז על קולות האוונגליסטים בדרום קרוליינה, בזמן שבנבאדה תנסה הילארי קלינטון למנוע מהקמפיין שלה להיכנס לסחרור בדרך להתרסקות
המנצחים הגדולים בבחירות שנערכו אתמול בניו המפשייר היו הסוקרים הפוליטיים. הם הצליחו לנתח מראש ובאופן מדויק ביותר את התוצאה. אחרי הכישלון של הסקרים באיווה, כולם נשמו לרווחה כאשר התפרסמו תוצאות האמת בניו המפשייר ובישרו על הניצחון הסוחף של ברני סנדרס (60%) אצל הדמוקרטים וההובלה החד משמעית של דונלד טראמפ (35%) אצל הרפובליקנים.
תוצאות הבחירות בניו המפשייר לא איפשרו עדיין, בשלב המוקדם הזה, לפענח תובנות מוחלטות לגבי המשך המרוץ (מי מועמד חלש, מי אבוד, מי עשוי לפרוח). ובכל זאת, הן הצליחו לחלץ כמה אמיתות חשובות.
הצבעה במנצ׳סטר, 9 בפברואר 2016. צילום: טל שניידר
הצבעה במנצ׳סטר, 9 בפברואר 2016. צילום: טל שניידר
הצבעה במנצ׳סטר, 9 בפברואר 2016. צילום: טל שניידר
בין טראמפ לסנדרס, שני גברים בשנות ה-70 לחייהם, שניהם ילידי ניו יורק – אבל רב השונה ביניהם על המשותף. כמו מים ושמן, הם שני טיפוסים שלעולם לא יתערבבו זה בזה. אבל יש אלמנט אחד שקושר בין הקמפיינים של שניהם – הכסף (והיעדרו).
סנדרס בז לכסף וחושב שהוא מסריח. טראמפ, לעומתו, מתהלך כשניחוח דולרים פזרניים מקיף אותו בכל אשר יפנה. סנדרס רוצה לחלק את העושר מחדש בחברה ולתת לכמה שיותר עובדים ועניים. טראמפ נהנה לנפנף בעושר שלו באמצעות מטוס פרטי, מסוק פרטי, וקמפיין בזבזני להפליא.
אבל גם סנדרס וגם טראמפ לא מוכנים לקבל כספי תרומות מטייקונים. סנדרס רוצה להוכיח לאנשי העסקים שהוא לא תלוי בהם, וטראמפ פשוט לא צריך את הכסף. מועמדים אחרים, הנוטלים כספי תרומות באופן מסיבי, מוצאים את עצמם נאלצים לשכתב נאומי בחירות באופן שירצה את התורמים הכבדים.
אז סנדרס וטראמפ מנהלים קמפיין שהכסף אמנם לא שולט בו, אך הפה הגדול קובע הכל. בחודשים האחרונים הם נואמים בסגנון מופרע לחלוטין. האחד מדבר על מהפכות וסוציאליזם, השני מקלל ומגדף. אף אחד לא מחזיק להם את הפה, אף אחד לא מעביר מסרים באמצעותם. הם פשוט משתלחים. קשה כרגע לדמיין מה עשוי לקרות בעוד כמה חודשים אם השניים הללו, הפיות הגדולים, יהיו המועמדים הסופיים במפלגותיהם.
“זה היה ריטוויט”
רחוקה הדרך מהשגת הניצחון עבור מי מהמועמדים. מניו המפשייר מדלגים הרפובליקנים לפריימריז בדרום קרוליינה והדמוקרטים, שוב לשיטת אספות העיר (ה-Caucus) בנבאדה. אחר כך יצליבו המפלגות את המדינות.
עיקר המהומה צפויה אצל הרפובליקנים. ביממה של לפני ההצבעה בקלפיות בניו המפשייר כינה טראמפ בבוטות את קרוז במילה הגנאי “Pussy” (נמושה). דובריו של טראמפ השתוממו כמובן מן ההאשמה נגדו: “הוא בכלל לא אמר את זה בעצמו, אלא רק חזר על אמירה שהושמעה מן הקהל”. טראמפ עצמו פירשן את הנאום המוזר כ”כמו ריטוויט” לדברי אישה שקראה כך לקרוז.
כך או כך, חצי הרעל בין טראמפ לקרוז (שהגיע אתמול למקום השלישי) עשויים לעוף עכשיו מהר יותר. כעת הם נלחמים על קולותיהם של דרומיים אוונגליסטיים, דתיים אדוקים, שמרנים בכל גופם, אך כאלו שיצא להם שם של מי שמעדיפים שמרנים ממסדיים. טראמפ וקרוז לא נופלים לקטגוריה הזו, ולולא התוצאה המאוד אומללה של מרקו רוביו (המקום החמישי) יכלו השמרנים של דרום קרוליינה לראות בו מועמד אמיתי.
במחנה רוביו נרשמה אכזבה רבתי. מי היה מאמין שרגעי לחץ של עימות וחזרה רובוטית על מסרים יכולה להרחיק עד כדי כך את ציבור הבוחרים. רוביו, שהיה נדמה לכמה רגעים כהבטחה של הימין האמריקאי, הגיע השלישי באיווה ולחמישי בניו המפשייר. רק ניצחון מוחץ, ראשון ובפער גדול במדינה הבאה, עשוי לשקם את מעמדו של הסנטור הצעיר.
במפלגה הרפובליקנית, זה היה השבוע הטוב של המושלים. ג׳ון קייסיק, מושל אוהיו, חרש את ניו המפשייר במשך חודשים ארוכים וקצר את הפירות. ההצלחה שלו הפתיעה רבים, אך לא אותו. הוא התקשר אישית להמוני בוחרים, פתח את הקלפיות אחרי חצות בנוקסוויל נוטש עם המצביעים הראשונים, דיבר אישית עם כל אחד.
מושל אוהיו, ג׳ון קייסיק בעיר פלייסטאו, ניו המפשיר 8 בפברואר 2016. צילום: טל שניידר
קייסיק, הוא האיש הנחמד של המפלגה המטורללת. הוא נעים הליכות, מצחיק, רואה את עצמו כאיש של עידן רייגן, נשיא שיכול להיות מאחה ומכיל את כל הקצוות. הוא נזהר מהבטחות קמפיין חסרות בסיס, מדגיש את הניסיון המקצועי שלו כמושל, וכמובן – את העובדה שביכולתו להוות מקור משיכה גדול לבוחרים המתנדנדים של המפה הפוליטית האמריקאית. הטון הנעים והגישה האדיבה חילחלו ללבבות של הבוחרים המתונים של ניו המפשייר. מעניין אם קייסיק יצליח להמשיך לנהל קמפיין פוזיטיבי כשהמתח יעלה.
גם ג׳ב בוש סיים עם תוצאה לא רעה יחסית, ובהיותו המועמד עם מספר התורמים הרב ביותר, ביכולתו להמשיך בקמפיין עוד שבועות ארוכים.
ובמפלגה הדמוקרטית, כפי שצפו התחזיות, יצאה קלינטון מובסת. אם היא לא תשיג תוצאה מרשימה בנבאדה, הקמפיין שלה ייכנס לסחרור גדול, ומי יודע מה יהיה הלאה.
טל תודה על הסיקןר
זה הולך ןנעה מעניין יותר ויותר
אני מניח שאת מאוכזבת מהפרישה לי פיורינה?
אני מהמר שמכולם סנדרס הוא האופציה הכי גרועה ליהודים
להבנתי הדלה טד קרוז הוא החלום הטוב ביותר של מדינת ישראל,
וטראמפ עוד פחות צפוי מברק אובמה בתפקיד נשיא….
אורי תגובתך.
סנדרס וקלינטון גרועים באותה מידה. הילארי, במצבה האומלל הנוכחי, היא מועמדת קש של המשיח משיקאגו, וככזו תוציא לנו את הנשמה בכפםית, בדיוק כפי שהוא ניסה לעשות בשבע השנים האחרונות, בזמן שלא היה עסוק בלהרוס את העולם ולפורר את המרקם החברתי של ארצו, ע”י הצגת גופי אכיפת החוק כגזענים רוצחי שחורים.
רוביו וקרוז יהיו מצויינים, וגם ג’ב יהיה אחלה. טראמפ הוא בלתי צפםוי, ולכן לא רצוי – אבל גם ביום גרוע במיוחד, הוא עדיף על כל דמוקרט בבית הלבן. אהדה לישראל היא היום סיפור חד מפלגתי, רק שנורא לא פוליטיקלי קורקט להודות בכך…
“קייסיק, הוא האיש הנחמד של המפלגה המטורללת”. נתעלם מהפסיק המיותר להפליא, וסתם נקרא את המשפט הזה, שמופיע במה שאמור להיות טור פרשנות עיתונאי. איך אפשר לקחת ברצינות פרשנות של מישהו לגבי תהליך בחירות בשתי מפלגות, כאשר הוא מחרף ומגדף את אחת משתי המפלגות?
הקביעה המרשימה שזה “השבוע הטוב של המושלים”, בגלל שקייסיק השיג תוצאה יפה וחסרת כל משמעות, ומושל מלפני שמונה שנים, השיג תוצאה גרועה מעט פחות מכפי שחשש, היא הצהרה נועזת ומרשימה. היא הופכת לפחות נועזת, ויותר חסרת שחר, כאשר נזכרים שהיה עוד מושל בפריימירז, ואפילו אחד שמכהן כרגע (בניגוד לג’ב, כאמור) של מדינה לא מוכרת בעליל בשם ניו ג’רזי, שנחל מפלה כ”כ משמעותית, שקודם הודיע על פרישה מהמירוץ.
אהע נבעו את הצורך לתת כותרות שמתמצתות אירועים, אבל לא עדיף שהכותרות תהיינה נכונות?
הסייפא של דברייך “מי יודע מה יהיה הלאה”, בעקבות הקביעה שאם קלינטון תפסיד, אז מיא עלולה להיכנס לסחרור – היא קביעה שקל מאוד להגיד, שכן היא לא מחייבת לכלום. באותה מידה יכולת לכתוב, שאם הילארי לא תנצח בפריימריז, אז היא בטוח תפסיד בהם (הנה לך תחזית שבמאה אחוז תתגשם…). בשורה התחתונה, הרבה מאוד דברים מעבר לנבאדה צריכים לקרות כדי שסנדרס ינצח, ואין כמעט סיכוי שהם יקרו. המפלגה הדמוקרטית, בניגוד לרפובליקנית, נשלטות ע”י משיח קדוש אחד, שלא רוצה את סנדרס, ושליש מהמצביעים של המפלגה הזו (לא משנה מאיזו עדה…) לא יצביעו למי שהוא לא רוצה. בנוסף, ניהול קמפיין באיווה וניו המפשייר,ף לא מצריך את אותם סכומי כסף שמחייב קמפיין במדינות עתירות הנציגים, ועם כל הכבוד לנועזות של סנדרס לא לקחת כסף מתורמים גדולים, אמנם תוציא אותו גדול בקרב אלה שנורא שמחו אתמול כשהציג עצמו כ”בנו של מהגר פולני” (אבא שלו מן הסתם מתהפל בקברו – מההיכרות המשפחתית הקרובה שלי עם יהודים שנולדו בפולין, איש מהם לא נוטה לזהות עצמו ככזה, בגלל שכמעט אין אחד מהם שלא חטף מכות פעם-פעמיים-300 פעם, על רקע היותו לא-פולני…), אבל לא תאפשר לו לנהל קמפיין פרסום אפקטיבי, ובעיקר תדפוק אותו בעניין הקריטי של GOTV בימי הבחירות עצמם.
בשלב הזה אכן לא ברור מי יהיה המועמד הרפובליקני, אבל אם לא יהיו הפתעות דרמטיות (כמו למשל החילטה של אובמה להפסיק להנחות את הסטייט דפרטמנט למסמס את עניין שחרור האימיילים – החלטה שלא תבוא כל זמן שהילארי צייתנית וממושמעת), סביר להניח שלדמוקרטים כבר יש מועמדת – והיא אישה, ייאיי!!! תקרת הזכוכית נשברה וכעת כל מולטי מליונרית שבעלה היה נשיא פופולרי, יכולה לחלום להיות נהשיאה!
אהע נבעו=אני מבין במקלדתית מדוברת…
מי זה המשיח הקדוש הדמוקרטי- אובמה?
ואגב מי לדעתך יקח אצל הרפובליקנים?
אתה באמת שואל מי זה המשיח של הדמוקרטים? מאז 2008 האיש הקדוש מהלך בינינו, ואתה טרם זיהית אותו?! ולשאלתך, כן, זה אובמה.
לשאלתך השנייה אענה כמו בעלת הבית: אם טראמפ יפסיד המון, אז הוא יפםסיד, אבל אם הוא ינצח המון, אז הוא ינצח. אני אקח הימור נועז, ואקבע שדברים אלה נכונים גם לגבי שאר המועמדים…
וברצינות, אין כל דרך לדעת כרגע מי ייקח אצל הרפובליקנים, כי עדיין יש שם יותר מדי מועמדי ממסד שמפריעים זה לזה. כשהזירה תתרוקן יותר ויישארו לא יותר משלושה מועמדים, ניתן יהיה לזהות כיוון. כך או כך, ככל שמועמדים הממסד (ג’ב, רוביו, קייסיק), ממשיכים לרוץ במקביל, הם פוגעים זה בזה, ומחזקים את טראמפ ואת קרוז. אחרי שקייסיק יפרוש (ואל תתבלבל ממה שקראת לגביו פה למעלה, יש לו סיכוי נמוך יותר לזכות במועמדות, מאשר שברני סנדרס יודה שהסיבה שאבא שלו עזב את פולין, לא קשורה למצב ביטוח הבריאות שם, אלא במצבם הכללי של הפולנים כהי השיער שלא הולכים לכנסייה…) ג’ב ורוביו יגידו לראש בראש, וככל שיקדים מי מהם לפרוש, כך יגדלו סיכויי השני לשרוד, ולהיות אחד מהשולשה האחרונים. מי זה יהיה? רק אחרי סופר טיוזדיי יהיה איזשהו כיוון.
http://www.miglasha.com
המועמדים היחידים שהם טובים לישראל כרגע הם טד קרוז ומרקו רוביו.
מוזמנים לבקר בבלוג שלי.
השאלה היא מה זה טוב? אובמה האפריקאי מוסלמי ניסה ליצב מדיניות ערבית רדיקלית ונמצא כמחריב הגדול של ארצות ערב. תשאל את חייל זקן איזה אימה הפיל עלינו הצבא הסורי במלחמת יום כיפורים. מי האמין שזה יקרה? ככה פתאום התאדו להן שתי מדינות עימות של ישראל.
רק לא סנדרס היהודי. אין לי כוח לווגעארס הזה
אני מעריץ את טל שהיא מאפשרת לך את זה^
ממליץ לכם לשקול שותפות (במקום אבישי העברי שפרש למרבה השמחה)
אוקיי, אז אתה מעריץ את טל על שהיא מאפשרת למישהו לפרסם משהו שלא מעלה ולא מוריד מהטראפיק שלה, ושמח על עזיבתו של בלוגר שנון וחריף. אני יכול למצוא כמה מקומות להרים לגביהם גבה בהקשר לזה, אבל אני אוותר, בבחינת “במופלא ממך אל תדרוש”, וד”ל.
אורי,
אני מצפה בכליון עיניים, באמת, שתפתח בלוג משלך ואשמח מאוד לעקוב אחריו.
פשוט בזבוז שאתה מתפרסם רק בתגובות כאן ולא בתור כותב עצמאי.
ואגב טל, על אף שבדרך כלל אני לא מסכים ל-80% ממ שאת כותבת. שפו מאוד גדול גם על עצם הבלוג וגם על זה שאת נותנת אצלך בבלוג במה ליריב פוליטי כל כך חריף כמו אורי.
לחלוטין לא מובן מעליו ודי נדיר במחוזותנו.
בשביל לפתוח בלוג צריך להשקיע זמן ועניין -ומעל לכל צריך בסיס כספי.
אני יכול להבטיח לך שימני שפותח בלוג, לא יקבל טורים בתשלום בהמוני כלי תקשורת רגילים, לא יופיע כפרשן בערוצי הטלוויזיה, ובאופן כללי, יצטרך לעבוד לפרנסתו בעבודה “רגילה”.
עיתונות רגילה משלמת משכורת נוראה לרוב העוסקים בה (למעט כמה מיוחסים שמרוויחים מצויין), וגם לו היה לי נורא חשוב לעסוק במקצוע הלא-רציני הזה (בו מצופה ממך להתווכח על נושאים שברור לך שאין לך מושג לגביהם), הרי שיש לי משפחה (הי! פרט סודי נוסף שנחשף אודותיי!).
שיהיה ברור, טל לא פחות מוכשרת וחרוצה מכל שאר העיתונאים הפוליטיים באזורנו, ואני ממעיט (רובם לא חרוצים עד כדי העסקת תחקירנים שיעשו בשבילם את הקופי-פייסט מהמדליפים/עמותות). אני מאוד מכבד את בחירתה להיות המעסיק של עצמה, אבל אני מהמר שלו טל הייתה חושבת שנווה דניאל היא יישוב לגיטימי ולא התנחלות מבודדת – כנראה שהיית רואה פחות טובים שלה במעריב, מאקו ושאר ירקות, ולא היית שומע ורואה אותה ברדיו ובטלוויזיה כ”כ הרבה. עיתונות זה מועדון קטן מאוד, והצה בטוויטר של העיתונאים, ממחישה זאת באופן מופלא.
סיכום העימות במפלגה הדמוקרטית מאמש.
http://www.miglasha.com
ברני תוקף את קיסינג’ר ואת פוטין והילרי עם חולצה צהובה זרחנית.