איפה הנתונים? אתר משרד על הפנים

הרמתי ידיים מלנסות להתמודד עם האתר של משרד הפנים וטבלאות האקסל שהוא מנפק. בהיסטוריה הקצרה של השירותים הדיגיטליים בישראל, לא זכור לי שפל כזה. מערכת בחירות שמתרחשת אחת לחמש שנים מנוהלת תחת אתר אינטרנט כה ירוד, שמתאים לרמת שירותים ציבוריים שאנשים קיבלו לפני עשור או יותר. למי שמסוגל למצוא נתונים מן הטבלאות שלהם – כפיים.

באופן אישי, הייתי מציעה לסגל הניהול של משרד הפנים לצאת להשתלמות אצל הסדנא לידע ציבורי (גילוי נאות: אני חברת ועד מנהל). זוהי עמותה שמתמחה בהנגשת מידע לציבור באופן קל ונעים, וגרפי. כולם שם מתנדבים, כך שאין פה שום אינטרס כספי. הם עושים זאת למען הציבור. אולי שמשרד הפנים ילמד אצלם איך מנגישים מידע לציבור. אני לא מתלוצצת, בשיא הרצינות, הם יודעים לעשות זאת היטב.

הרמה הנמוכה של מתן המידע לציבור ניכרה עוד במהלך השבועות שקדמו להתמודדות. התלוננתי והתבכיינתי על כך (ואפילו ציטטו אותי בדה-מרקר בעניין).

ביום הבחירות הסתמסתי עם דוברת משרד הפנים (זו לא אשמתה, כן?) וביקשתי להצטרף לתפוצת הסמסים שלהם. חשבתי שאולי יש לה קבוצת ווטסאפ עם עדכונים לכתבים. רבאק, אפילו יו”ר הכנסת מחזיק קבוצת ווטסאפ. היא השיבה שאין סמסים ושאני מוזמנת לעקוב אחרי העדכונים באתר משרד הפנים.

ובכן? איזה עדכונים ואיזה נעליים. לא עלו שם הודעות על בעיות בקלפיות, לא עלו שם עדכונים או מידע כלשהו. על וידאו או תמונות אין מה לדבר. מדי כמה שעות, באיחור ניכר, הם עדכנו איזה טבלת אקסל מוזרה עם שיעורי הצבעה. את הטבלה לא ניתן היה לקרוא מן הנייד או מן האייפאד (שנלקחו איתי לדרכים). כמה כתבים העלו צילומי מסך של טבלאות האקסל הצפופות בקבוצות ווטסאפ. העיניים שלי יצאו ממקומן בניסיון לחטט שם בנתונים. על אפליקצית מידע אין אפילו מה להעז לחלום.

בקמפיין עידוד ההצבעה משרד הפנים השקיע 5 מליון ש”ח. אי אפשר היה לחשוב קצת על הנגשת מידע לציבור?

כל כתב וכל בלוגר וכל מעכאר איתו שוחחתי בימים האחרונים – התלונן והתלונן על העדר המידע. כמה כתבים שאבו את המידע שלהם באמצעות נוכחות פיזית (ממש עם הגוף שלהם) בחדר המצב של משרד הפנים.

אבל מה לעשות שבפלוג אין כתב וצלם להעמיד בכל אחד מן הלוקיישנים. אפילו לא בחדר המצב של משרד הפנים. החלק המוזר היה כששמעתי מכתבים שהיו שם, שהשר גדעון סער בעצמו, עומד שם ומקריא נתונים? באמת? טוב שלא שלחו את המידע עם יונות דואר.

תראו רק איך האתר שלהם נראה במהלך יום הבחירות. לכו תנסו לדוג שם משהו.

* * * * * *

לגופה, מאז אתמול אני מנסה ללקט מידע, כמה נשים נבחרו למועצות. אחרי שנודע שיש רק אישה אחת חדשה בראשות עיר. שתיים – גרמן ושושן – כבר לא ובסך הכל, ייצוג הנשים בראשות העיריות ב 2013 פחת מחמש נשים (מתוך 256 ראשי רשויות ) לארבע נשים. בסיבוב השני ב 6 בנובמבר, אולי תתווסף אישה אחת, יעלה מקליס ביהוד.

מאחר שאין דרך לדעת מן האקסל של משרד הפנים, מי אישה מי גבר ובכלל, קשה להבין שם את חלוקת המושבים במועצות, כמה חברי מועצה יש ומה שיעור הנשים – החלטתי לבדוק בינתיים רק את הערים הגדולות:

עיניכם הרואות. ייצוג הנשים בערים הגדולות נותר ללא שינוי. ב11 הערים לעיל מתגוררים (הערכה) כ 2.8 – 3 מליון איש. חלק מסיבי של אוכלוסיית ישראל, שחי בערים פלורליסטיות לכאורה. הציבור הרחב הזה מיוצג על ידי 84% גברים ו 16% נשים.

ברמה המקומית – אפשר לראות ש:

בירושלים התדרדר ייצוג הנשים באופן משמעותי.

בבאר שבע הוא השתפר מאוד.

בתל-אביב, שיפור ויש להוסיף: הנתון שרשמתי בטבלה עדיין אינו סופי. האישה ה11 (שלי דביר) מתנדנדת ואם היא תימחק מן הטבלה לעיל, אפשר יהיה לסכם ולומר ששיעור הנשים בערים הגדולות אף פחת.

* * * * * *

ב 2013 היה מספר חסר תקדים של נשים מתמודדות. הן לראשות העיריות ובמיוחד ברשימות. בהחלט אפשרי שהרשימה שלי לעיל אינה מייצגת את כלל המדינה ושכשנדע תוצאות מלאות (אם מישהו אי פעם יטרח לפלח את אתר משרד הפנים) – נקבל מידע יותר מדויק. אולי הייצוג יהיה יותר גבוה. אולי יותר נמוך. 

בינתיים, מה שהיה הוא שיהיה. החשיבה שאם נשים יתאמצו יותר, ויתמודדו יותר, ויגייסו יותר כסף וישיגו יותר תמיכות –  יהיו גם יותר חברות מועצה – היא רק אשליה. יש מי שמחפש את הזווית האופטימית. יותר חברות מועצה (נניח אם הייצוג יעלה לשיעורים  של 17% – 18%) משמעו יותר נשים שיכולות להתמודד על הראשות בסיבוב הבא. אבל הי, זה לא מה שאמרו פה ב 2008? אם כך, איך זה שמספר הראשות פחת?