גברתי ראש העיר: הסוף

בחודשים האחרונים ליווינו את עשרות המתמודדות לראשות עיר ולמועצות המקומיות – אך לצערנו סיימנו עם נתונים מאכזבים. טל שניידר חושבת שהגיעה הזמן להעדפה מתקנת בשלטון המקומי

פוסט מסכם בראשי של סלונה

עשרות נשים התמודדו ברחבי ישראל על ראשות רשויות ומאות ניסו להיכנס כחברות מועצה וכל מי שרואה בעצם קיומה של התמודדות סימן מעודד, עיין בתוצאות והבין שהתמודדות בפני עצמה, אינה מספיקה.

במבחן התוצאה, נשים נעדרו מן הרשויות המקומיות ונשים תמשכנה להיעדר, עד שלא יהיה שינוי תפיסה. הכותרות הפמינסטיות החיוביות, מראשית השבוע, עם מינוי הנגידה הראשונה אי פעם בהיסטוריה של ישראל וצמרת הנשים בבנקאות, החזיקו מעמד 24 שעות.

מי שהתרגש ממינוי ד”ר קרנית פלוג, יכול לראות במסלול הייסורים שראש הממשלה ושר האוצר העבירו אותה  – כחרך הצצה קטן למה שצריכות אחרות לעבור בדרכן למעלה. היא אינה מתאימה, אינה מתרועעת עם שועי עולם, היא לא למדה בחו”ל, היא שקטה, צנועה אולי לא מספיק אגרסיבית ודעתנית? כל הזובור הזה, מילים מכובסות שמאחריהן הרצון הקבוע של גברים למנות גברים באשר הם גברים (לא כולם, ברור, אבל מרביתם)

פלוג זכתה לפרגון אדיר בציבור ובתקשורת, אך ליחס מזעזע מן הצמרת הפוליטית של המדינה ותהליך המינוי שלה, אותו ראינו כולנו, עובר בזעיר אנפין על נשים שמנסות להתמודד. מה לא אומרים עליהן? “את נחמדה מדי”, “מה את צריכה את זה”, “מה יש לך כבר לעשות במועצה?” בחדרי חדרים מוסיפים: “מי יטפל בילדים כשאת תתרוצצי?”, “איך תספיקי גם לעבוד וגם להגיע לישיבות מועצה?”. במקרים אחרים, כמו של רחלי איבנבוים מרשימת “הבית היהודי” בירושלים – איומים גלויים, ללא בושה. אפשר להתחיל בכלל לספור את כמות האיומים השקטים, המובלעים, הרמזים האחרים שהסביבה מעבירה לנשים, אותם המסרים עליהם הן לעיתים אפילו לא מספרות?

הסגנון הזה, היחס לנשים, לא נמצא רק בפומבי, אלא נמסר ומועבר להן כל היום, כל הזמן. גם בבית, בתוך המשפחה. והגישה החברתית השכיחה הזו מחלחלת גם לציבור הבוחרים. למה להצביע למישהי אם כתוב עליה בעיתון שהיא נחמדה מדי? לכי תהיי אלגנטית ונעימת הליכות כמו ד”ר פלוג, ותוכיחי לעולם שאת יכולה גם לתת סטירה (מטפורית, כמובן) לקבלנים, אנשי עסקים ומנהלי אגודות הספורט המקומיות. אבל אם חלילה תהיי אגרסיבית מדי, כולם יגידו שהגעת לאיפה שהגעת כי אימצת את הקודים הגבריים.

על אף מאמצים כבירים שעשו ארגוני נשים, בראשם עמותת כ”ן, ועם סיקור תקשורתי מאוד אוהד ואינטנסיבי (מכל כלי התקשורת, ומכל העיתונאים), שיעור ייצוג הנשים ברשויות המקומיות לא רק שלא השתפר. ב 2013 הוא אף פחת.

יעל גרמן עזבה את עירית הרצליה לפני עשרה חודשים. פלורה שושן הפסידה אתמול את מצפה רמון. מרים פיירברגנבחרה פעם נוספת ולמשוואה נוספה ראש עיר חדשה: ליזי דלריצ’ה, בגני תקווה. בערד, טלי פלוסקוב עומדת לבחירה נוספת בינואר 2014. ויש אף את סיגל מורן ראש מועצה איזורית בני שמעון (גם שם הבחירות רק עוד זמן מה). היו חמש, נותרו עכשיו רק 4. וזאת מתוך 256 רשויות ומועצות מקומיות.

ביהוד, לקראת סיבוב שני, תעמוד יעלה מקליס למבחן ואולי תוך שבועיים נחזור ל 5 נשים ברשויות המקומיות. 5 נשים לחמש השנים הקרובות.

את הנתונים בנוגע לחברות מועצה, קשה בשלב הזה עדיין להשיג (אתר משרד הפנים פרסם טבלת אקסל מבולבלת, רק בהמשך נדע), אך גם אם יש עליה בשיעור חברות המועצה, הדלדול והעדר ההישגים בראשות הערים מטריד.

חברות מועצה, מכורח תפקידן אינן בעלות סמכויות רבות, ולמעשה את שלב הצמיחה בשיעורי הנשים בראשות הערים, כתוצאה מעלייה בייצוג בקרב חברות מועצה – היינו צריכים לראות כבר עתה, חמש שנים אחרי שהן נכנסו בשיעור של 10%  חברות מועצה. זו היתה התוכנית, זה היה הרעיון. לפני חמש שנים הרבה חברות מועצה חדשות וכעת, ב 2013, עם הנסיון, עוד ראשות ערים.

אך לא. גם בקמפיין 2013 למדנו שנשים מתקשות להתברג לצמרת השלטון המקומי בשל העדר הגבלת כהונה. ראשי ערים יכולים לכהן 30 ו 40 שנה וכיוון ש 98% מהם גברים, אפשר להבין לאן הולכת התמונה.

השוויון הפורמלי, בו כולם מתגאים ושמחים (רוצות להשיג תפקידים פוליטיים, שיתמודדו, מה הבעיה? לא נבחרות? זו אשמתן, הן כנראה לא מספיק טובות) – הוא מעגל קסמים שוטה. הנסיון בדמוקרטיות אחרות בעולם, ואף בתחום מינוי דירקטורים חיצוניים בחברות ישראליות מלמד, שללא העדפה מתקנת, נשים לא מצליחות לכבוש את הפוליטיקה ואת עמדות הכוח בחברה. העדפה מתקנת נותנת דחיפה, באורח מוגבל ורק למספר שנים קצובות. זו אינה מילה גסה ואסור שתתן פתח לנשים שאינן מוכשרות ומתאימות. תחשבו על ד”ר פלוג. מבחינה מקצועית, כולם היללו ושיבחו ואמרו שהיא מתאימה. מדוע אי אפשר היה לבוא ולומר, לפני יותר מחצי שנה, כן, יש אשה מתאימה ומכיוון שלא היתה אחת לפניה מעולם, נמנה אותה.

העדפה מתקנת מסייעת לחברה, בתקופת מעבר בלבד, להגיע לשוויון תוצאתי ולא רק שוויון פורמלי. וזאת כדי לאזן בין מי שבאים מנקודת פתיחה טבעית ומי שבאות מנקודת פתיחה עם משקולות על הרגליים.