וונדי דיוויס, הגיבורה של הנשים

לילה מרגש ופמיניסטי עבר על אמריקה, כשהסנאטורית הדמוקרטית מטקסס עמדה במשך שעות וניהלה פיליבסטר, כדי לדחות את ההצבעה על סגירת מרפאות להפלה

טל שניידר, בראשי של סלונה

פמיניסטיות טוענות, מפעם לפעם, שהגברים הם אלה שקבעו את הכללים ומלכתחילה, ראו רק את עצמם. כך נוצרו כללים ונורמות המדירים נשים מראש ומקשים עליהן לתבוע ולממש את זכויותיהן. הטיעון הזה קשה להמחשה. והנה הלילה קיבלנו דוגמה מדויקת מול העיניים.

בסנאט של מדינת טקסס, התייצבה וונדי דיוויס, סנאטורית דמוקרטית (אחת מן המיעוט במדינה השמרנית הדרומית) וניהלה, בכללי השיטה העתיקה, פיליבסטר, מלחמה של אישה אחת נגד הצעת חוק שתוביל לסגירת כמעט כל הקליניקות לביצוע הפלות בטקסס ותאסור ביצוע הפלה אחרי השבוע ה 20.

במשך יותר מעשר שעות נאמה דיוויס כדי לעכב את ההצבעה על החוק. על הרגליים, בלי לשבת, בלי לצאת לשירותים. אסור היה לה להישען על הסטנד ובוודאי שאסור היה לה לסטות מן הנושא.

מי לעזאזל קבע את הכלל הזה של לנאום בעמידה? של נאום מתמשך ורצוף בלי הליכה לשירותים (וסליחה, עם הקוראות והקוראים, מישהו מכיר אישה בגיל העמידה שמסוגלת להחזיק את שלפוחית השתן זמן כה ממושך? היא חייבת להיות בעלת כוחות-על, סופרוומנית שכזו). תוך כדי הנאום שלה, הגיש לה אחד מעמיתיה, חגורת גב כדי לתמוך בה – והרפובליקנים זינקו וטענו שהיא מפרה את הכללים.

הפיליבסטר, למי שאינו מכיר, הוא מהלך מעכב של חוק באמצעות נאומים מתמשכים, המונעים מיזמי החוק, במקרה הזה, הרפובליקנים השמרנים של טקסס, לקיים את הליך ההצבעה. ואכן, עד לפני חצות היו אמורים הרפובליקנים להתחיל בהצבעה, ותוך כדי נאומה הרצוף של דיוויס, הם טענו בפני יו”ר הסנאט, כי היא סטתה מן הנושא ועל כן יש לעצור אותה.

קהל רב, מאות פעילים, שהגיעו לסנאט החלו לזעוק וניסו להפריע כדי למשוך את הזמן ולעכב את ההצבעה.

כמעט סוף דבר: הסנטורים ניגשו להצביע, על אף הרעש וסיימו את ההצבעה, ואישרו את החוק – המטיל, כאמור, מגבלות קשות על נשים בטקסס (הרחבה בהמשך).

סוף סוף דבר: סגן מושל טקסס זימן את הצדדים ללשכתו, ערך בירור וגילה שמישהו “שיחק עם השעון” וההצבעה לא באמת התקיימה והסתיימה בזמן.

סוף סוף סוף דבר: זה לא הסוף. הויכוח על ההפלות בארה”ב חוצה מפלגות ומצית דיון פוליטי נוקב. הרפובליקנים, מאז ומעולם הם שלטו ברוב הפוליטי בטקסס,  לא יסגו כך בקלות.

הצעת החוק, להגבלת ביצוע הפלות, היא אחת מן החמורות ביותר שהוצעו בארה”ב. מאז פסק הדין של בית המשפט העליון, התקדימי והחשוב, רו נ’ וייד, (1973) שקבע את עקרון הבסיס – זכותן של הנשים על גופן, לבצע הפלות ולקבל החלטות, חל כרסום מתמשך בעקרון הזה.

בארה”ב, על חמישים מדינותיה ובתי המחוקקים המקומיים, הועברו חוקים רבים שמצרים את זכותן של הנשים, כגון: חובה על רופאים לידע הורים של קטינות, חובה על הרופא לידע את אבי העובר, חוקים שמגבילים מימון כספי למרפאות פרטיות, וחוקים המחייבים את הנשים המעוניינות לבצע הפלות לקרוא ולעיין בחומרים כתובים. החוקים כה מכבידים, עד שבפועל, איבדו הנשים בארה”ב את זכותן על גופן.

החוק המוצע בטקסס יביא לסגירתן של כל הקליניקות הרפואיות לביצוע הפלות, למעט חמש. טקסס היא מדינת ענק המשתרעת על פני 690 אלף קמ”ר וחיים בה 26 מליון תושבים. נשים המתגוררות מחוץ לערים הגדולות יצטרכו לנסוע מאות קילומטרים כדי לבצע הפלה, אם החוק הזה יעבור.

המאבק על הזכות להפלות בארה”ב הוא מאוד פוליטי, ומלווה כל מערכת בחירות, החל מבחירות מקומיות, בחירות של מערכת המשפט, בחירות למשילות ולבטח את מערכת הבחירות הנשיאותית. זיהוי עמדת המועמד – בעד הזכות לחיים של העובר (Pro-life) או בעד זכות האישה ( Pro women rights) משייכת אותו לזהות המפלגתית. פוליטיקאיות מן הימין, שרצו לטפס לעמדות בכירות במפלגה הרפובליקנית, התייצבו תמיד באופן נחרץ, בעד הזכות לשמר את חיי העובר ונגד הזכות של הנשים להחליט על גופן (שרה פיילין, מישל בקמן ועוד)

דיוויס, במיוחד היא, נבחרה על ידי חברי הסנאט הדמוקרטי של טקסס כדי להוביל את המהלך. ילדה הראשון נולד לה כאשר היתה נערה צעירה. למרות הקשיים הצליחה להתקדם ולהתקבל ללימודי משפטים בהארוורד. אך ברור שעבור נערות צעירות רבות, הדרך להתדרדרות חברתית אחרי הריון בגיל צעיר, ידועה.

מופע הפיליבסטר שלה זכה להד תקשורתי משמעותי. היא גייסה תמיכה רחבה בטקסס וברשתות החברתיות, הנאום שלה טיפס לראשות דירוג הטרנדים כשרבים מצייצים את ההאשטג  #standwithwendy במהלך הדיווחים . תוך זמן קצר, זינק מספר העוקבים בטוויטר אחר הפוליטיקאית המקומית האנונימית מכאלף  לשישים אלף.  הציוץ של הנשיא ברק אובמה, לתמיכה בה, קיבל רק הוא כמעט 16 אלף ציוצים מחדש.

בסוף הפיליבסטר אמרה דיוויס “כואב לי הגב, לא נותרו לי מילים. זה מאבק שמוכיח את הנחישות והנפש של נשות טקסס”