הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
– אז בטח כולכם ראיתם שאבישי מצטרף לפלוג. אל חשש, אני לא הופכת לימנית. ממילא הימין תמיד מתחיל בימין ואח”כ משתכנע בכל מה שהשמאל טוען. חבל שזה לוקח כל כך הרבה שנים. הפלוג לא הולך להיות המילה האחרונה או כל מיני תכניות ויכוחים. אבישי יכתוב את שלו. אני את שלי. מכפילים את כוחנו בבלוג.
– כמו כן – הציצו בעמוד סקרי הנשיא החדש של הפלוג. כפי שציינתי גם שם, אין לסקרים שום משמעות למעט מעקב אחר הלך הרוח הציבורי. מיותר לציין שאנשיו של ח”כ ראובן ריבלין ושל פרופ’ דן שכטמן מאוד מבסוטים מקיומו של העמוד. האחרים מעט פחות.
– חטפתי אתמול לשיחה אחד מאנשי התנועה, בנוגע למועמדותו של ח”כ מאיר שטרית. מה אגיד לכם? אין לדעת מה יקרה מאחורי הפרגוד. ההתמודדות מרובת המתמודדים הזו היא הכי מוזרה וחריגה שהיתה אי פעם. איש התנועה עימו שוחחתי הסכים איתי שאין לדעת אם לשטרית יש כלל סיכוי. “שימי לב” הוא אמר “שהיחיד שהציג עד היום עשר חתימות הוא בן-אליעזר”. עוד הוא ציין שבעבר הכנסת התחלקה באופן גושי ביחס למועמדי הנשיאות. הפעם, באופן תקדימי, הכנסת מתנהלת באופן סיעתי. מאחר ואין שום דרך לדעת, מי מבין שלל המועמדים יהיו השניים שיצליחו להעלות לסיבוב שני, אז ההתמודדות כעת היא באמת לגמרי פתוחה.
מרצ, אגב, הודיעו שיחלקו את קולותיהם בין כל אותם מועמדים שאין להם סיעה. כך שדליה איציק, דן שכטמן ודליה דורנר – יקבלו מהם שני קולות כל אחד/ת. סוג של חופש הצבעה.
התנהגות סיעת העבודה, בהקשר הזה – די מפתיעה. אחידות שורות שכזו במפלגה הכי מסוכסכת מבפנים לא זכורה כבר שנים.
באשר לישראל ביתנו, It’s complicated. כרגע, הם ממתינים להחלטת נתניהו. אם נתניהו לא יקבל שום החלטה עד לראשית חודש מאי, תתקבל החלטה סיעתית (כלומר של ליברמן) במי לתמוך. מאחר שח”כ פאינה קירשבנאום הודיעה בפומבי שהיא תומכת בדליה איציק, ליברמן הנחה אותה שלא לחתום בינתיים על טופס התמיכה. בקיצור, איציק השיגה רק רוח גבית. מחברתה לשעבר לסיעת קדימה ז”ל (לבני) איציק השיגה רוח נגדית. מאנשי מפלגתה מופז-את-חסון, היא לא קיבלה בינתיים דבר.
הליכוד, כמו כל דבר בזמן האחרון: clueless. ממש כמו תלמידי תיכון שמחכים לראות לאן נושבת הרוח. אני מדמיינת שם מישהו יושב ועושה רשימות בעד ונגד כדי להחליט. זה אומר ככה, ההוא אומר ככה. 20 דעות על כל עניין. אולי סילבן שלום, אולי רובי ריבלין, אולי כן, אולי לא. מחר-כך. כמו שמתייחסים שם למו”מ המדיני, כמו שמתייחסים שם למינוי הנגידה, כמו כל דבר בליכוד. עדר ללא רועה.
ומה יעשו בבית היהודי, יהדות התורה, ש”ס, רע”ם-תע”ל, בל”ד וחד”ש? אין לי מושג.
– לבטח עקבתם אחרי כל הדיון בנושא גיוס ישיבות ההסדר, במסגרת חקיקת השוויון בנטל. גיוסם הועלה מ 16 חודש ל 17 חודש. מעבר לכך שזה עיסוק בנושא קטן יחסית (מה לעשות, הם אינם חלק גדול מן האוכלוסיה, ובסופו של דבר רובם עובדים ומתפרנסים), הפנו את תשומת לבי לכך, שח”כ אלעזר שטרן (התנועה) עומד להעלות את ההסתייגות שלו, והדרישה שגיוסם יועלה ל24 חודשים, בהצבעות בקריאה שניה שלישית (אשר יערכו ב 18-19 למרץ), ושיש רוב די משמעותי בכנסת להסתייגות הספציפית הזו: התנועה, העבודה, ישראל ביתנו, יש עתיד, חלקים נרחבים בליכוד. ועדת שקד אינה סוף פסוק.
– צפיתי בשידור החי בהצהרות לתקשורת שנתנו נתניהו ומרקל. ואחריהן השאלות של העיתונות. ולמי ששאל אם אני עוצרת את שעון העצר של נתניהו – התשובה היא לא. זו לא מסיבת עיתונאים לתקשורת הישראלית. זו פגישה עם מנהיג זר, והתקשורת הזרה (הגרמנית) לא תעבור לסדר היום אם מרקל לא תשיב לשאלות. אז נתניהו נאלץ לשחק לפי כללי המשחק (שלהם). הוא ערך אירוע מן הסוג הזה גם עם ראש ממשלת קנדה ואנשי תקשורת ראש הממשלה טרחו למחוק מאותו קטע היוטיוב הרשמי כל זכר לאיזה שהן שאלות עיתונאים. חלילה, שלא ישמעו את ראש הממשלה שלנו משיב למישהו. באירוע היום לא היו שאלות בעברית על משבר הדיור או על יוקר המחיה, שוויון בנטל, המשבר במערכת הרפואית או כל נושא שאינו מדיני/יחסי חוץ. אין כאן ראיון ושיחה עם הציבור הישראלי. מצטערת, זה לא זה. קשה לי להבין את מי שמוכן להסתפק בהופעות האלה כתשובות לציבור הישראלי.
בפינת ביקורת הקריקטורות שלנו, נגה כהן כותבת:
המאפיין הפיזי הבולט ביותר של טימושנקו, הוא צמתה הבלונדינית, מלופפת סביב ראשה. צמה זו מופיעה בכל קריקטורה עליה, לעתים מוצגת אפילו כמקור הכוח שלה, בדומה לשמשון הגיבור. במספר קריקטורות, טימושנקו מוצגת כאהודת המערב , ואפילו עשו לה רפרנס לז‘אן ד‘ארק.
אולם, בהרבה מהציורים, עובדת היותה אישה הופכת להיות חלק מהותי מהקריקטורה, והיא מוצגת באופנים שלא היו מציגים בהם מנהיגים גברים. כך לדוגמה, קריקטורה שבה היא מוצגת כנסיכה שאזוקה לטירה עם השילוט “רוסיה“, בעודה מושיטה את ידיה בכמיהה לאהובה, האיחוד האירופי, ששר לה סרנדות. במקרה הזה, תפקידה כאישה בזוגיות עם האיחוד האירופי הכרחי לעלילה. כך גם בקריקטורות נוספות בהן היא מוצגת בזוגיות, טובה או פחות טובה, עם ינקוביץ‘. גם בקריקטורות בהן היא מוצגת כמבוגרת האחראית, או כדמות נערצת, לעתים סממניה הנשיים הפיזיים מובלטים, והיא נראית בלבוש חשוף ועם חזה גדול ובולט.
אין שום בעיה בהצגה של טימושנקו כאישה. היא לא צריכה להיות מוצגת כגבר. שוויון מגדרי אין פירושו שנשים נהיות כמו גברים, אלא שהמבנה החברתי ישתנה, כדי שלגברים ונשים תהיה יכול לפעול בו באופן שווה. אבל, הכנסתה לתוך סטריאוטיפים מגדריים, כמו חלק מזוגיות או עם חזה גדול, מצמצמת את תפקידה של טימושנקו ומקטינות אותה מעמדת הנהגה לעמדת נחותה. בהסתכלות על קריקטורות כאלה, הפוקוס מופנה ממי שהיא וממה שעשתה לתבניות חשיבה שיש לנו בראש על נשים בזוגיות או עם חזה גדול. זאת, לעומת קריקטורות שמדגישות את מקור הכוח שלה בצמתה, או משוות אותה למנהיגות העבר, שמציגות את הסאטירה על מי שהיא, אסירה פוליטית באוקראינה.
אכן, הימין תמיד משתכנע מרעיונות השמאל, ואם הוא לא משתכנע אז מחפשים חוליות חלשות מתוכו, משחדים אותן במיצובישים, והכל נהיה בסדר…
“באירוע היום לא היו שאלות בעברית על משבר הדיור או על יוקר המחיה, שוויון בנטל, המשבר במערכת הרפואית או כל נושא שאינו מדיני/יחסי חוץ”.
נכון! גם לא הייתה אפילו שאלה אחת על עמדי, על אב הבית, על האומנות, על הפתק שמצאו בפח הזבל של שרה, ועל העבדה שהוא נוטה להזיע!
פינת ביקורת הקריקטורות היא מרתקת. מסתבר שכשמחפשים שובניזם מתחת לאדמה, אפשר למצוא אותו אפילו בהפגנות של הלאומנים ממערב אוקראינה ושל הפרו-רוסים במזרח אוקראינה. כמה טוב לדעת שזו הבעייה האמיתית שיש לטימושנקו (הדמוקרטית הנאורה הפלורליסטית והלא-מושחתת-בכלל).
לשרה יש פח זבל? היא לא דוחפת כלים משומשים לארון?
ברור שלא. לו הייתה עושה דבר שכזה, היינו קוראים על זה בכותרת ראשית ב”ידיעות”…