נובל אנרג׳י מכונת יחסי הציבור המתוכחמת

אחת התורמות הבולטות למכון המחקר האמריקאי אספן היא נובל אנרג’י ■ בתמורה זוכה החברה בהשפעה על כנסים שמארגן המכון וזהות חברי הפאנלים שיישבו בהם, התחככות בבכירי ממשל ופרסום ניירות עמדה שתומכים במונופול הגז בישראל

מרקרוויק, מוסף סוף השבוע

לפני כשבועיים, באחד מלילות דרמת הגז של הפוליטיקה הישראלית, אמור היה להיות יו״ר האופוזיציה יצחק הרצוג על מטוס בדרכו לאספן, קולורדו. שם, בעמקים טובלי ירק, אגמים ופסגות הרי שלג־עד, מכונס מדי שנה “פסטיבל הרעיונות” של מכון המחקר האמריקאי אספן.

מדובר בפסגת האירועים של מכוני המחקר, אירוע שמושך אליו דוברים רבים מרחבי העולם ואלפי אנשים בקהל בכל אחד מהפאנלים. הרצוג אמור היה לשבת בפאנל במקביל או מיד אחרי הגנרל האמריקאי דיוויד פטראוס, לשעבר ראש ה-CIA (שסולק מתפקידו בבושת פנים אחרי שנחשף הרומן עם מחברת הביוגרפיה שלו) ולהתמסר לסוגיות המזרח התיכון, יחסי ישראל־ארה״ב ועוד.

מה שהרצוג לא ידע באותה העת הוא שבסמוך לישיבתו בפאנל המכובד, קצת לפני כן או אולי בקוקטייל מכובדים בשעה אחרת, חשקו חלק מאנשי מכון אספן להפגיש אותו עם מנהל בכיר מחברת נובל אנרג׳י, שותפתו של יצחק תשובה ושחקנית מרכזית בסוגיית מתווה הגז.

אין מה לחפש בסיפור פאנץ׳ של אי־חוקיות. לכל אחד מותר להיפגש עם זה או אחר בכל מקום בעולם, אבל בסיפור שלנו לא כל אחד נפגש. אלה הם רק בכירי נובל אנרג׳י שמנתבים מאחורי הקלעים מפגשים – באספן, בוושינגטון, בניו יורק ובעצם איפה לא. הסיפור הזה ממחיש איך עוסקים מנהלי חברת חיפושי הגז האמריקאית בהתקרבות והתחככות עם דמויות פוליטיות משפיעות בכל העולם, איך הם נעזרים ביוקרה ובמוניטין של מכון מחקר מוביל ושמות נוצצים כדי להשמיע את עמדותיהם העסקיות בחסות מחקרית ואינטלקטואלית.

יודעים עם מי ואיפה להתחכך

חברת חיפושי הגז נובל אנרג׳י, השותפה המרכזית בחיפושים בישראל, היא אחת משורה ארוכה של תורמים למכון אספן, בהם תורמים פרטיים רבים וחברות מסחריות המעניקות כסף למימון שוטף של פעילותו. אספן אינו נשען על נובל אנרג׳י בלבד ובכל זאת, אין ספק שבחברה יודעים עם מי ואיפה להתחכך. הרצוג כשלעצמו לא היה יעד בלעדי בפסטיבל הרעיונות באספן, ונובל אנרג׳י אפילו לא צריכה אותו בקולורדו כדי להגיע אליו, כי היא יכולה להיפגש עמו כאן, בישראל. הרי גם מנהל הפעילות של נובל אנרג׳י בישראל, ביני זומר, נפגש עם הרצוג בשנים האחרונות.

יו״ר מכון אספן, וולטר אייזקסון, הוא מי שיזם את הזמנתו של הרצוג לאספן. לפני שנתיים הוא הזמין לשם אישית את ציפי לבני – והיא אכן נסעה לכנס. בשני המקרים, באספן היו יכולים לממן למוזמנים את הטיסה והשהות, אך הן לבני אז והן הרצוג השנה החליטו שחשוב להם להגיע לכנס, אך לא במימון המארחים.

ואולם השנה, בגלל המהומה הפוליטית בכנסת, הרצוג ביטל את נסיעתו בדקה ה-90. באופוזיציה הכריזו מלחמה, כל קול קריטי, וביום שני ה-29 ביוני בשעות הבוקר הבין הרצוג שאם בלילה שבין ה-29 ל-30 ביוני – כאשר המליאה עמדה להצביע על העברת סמכות הממונה על ההגבלים העסקיים (לפי סעיף 52 לחוק) מידי שר הכלכלה אריה דרעי לסמכות הממשלה – הוא יהיה על מטוס בדרך לאספן, זה יהיה למעשה סוף דרכו הפוליטית.

העסק אז בער – הביקורת הציבורית על נטילת סמכויות הממונה על ההגבלים, דיויד גילה, הגיעה לשיאים, הדילים בכנסת, מכבש הלחצים של ראש הממשלה בנימין נתניהו על קבוצת השרים “מנוגדי העניינים” (משה כחלון, יואב גלנט, חיים כץ), הוויכוחים בין נתניהו לדרעי. אף אחד לא חשב שהממשלה עומדת ליפול בגלל אותו מהלך, אבל יו״ר האופוזיציה לא יכול היה להרשות לעצמו להיתפס במחלקת עסקים, נושם אוויר פסגות, ועוד בלי שהוא מודע שהוא בדרך ללחוץ ידיים לראשי נובל אנרג׳י האורבים לו באספן.

“ישראל כשלה בפיתוח 
חזון לטווח הקצר”

פועלו של אייזקסון – יהודי אוהד ישראל, דמוקרט וחבר של קבע ברשימות 100 המשפיעים או ההוגים הגדולים של מגזינים נחשבים – במכון אספן אינו מוכר בארץ. כאן מכירים אותו בשל היותו המחבר של הביוגרפיות רבות המכר על סטיב ג׳ובס ואלברט איינשטיין. בארה״ב המוניטין הטובים שלו יצאו לו בזכות שנותיו כיו״ר ומנכ״ל רשת CNN, ובהמשך כמינוי אישי של הנשיא ברק אובמה ליו”ר Voice of America ו-Radio Free Europe, שתי תחנות רדיו המשדרות בעשרות שפות ומגיעות מדי שבוע ליותר מ-164 מיליון איש ברחבי העולם.

ואולם הסיפור על הפסטיבל בקולורדו ומפגשים תחת אוהל רחב יריעה, במסיבת קיץ עם כוסות יין, וחליפות שלושה חלקים בהירות – אינו האירוע היחיד שבו נובל אנרג׳י מנסים להשתלב.

מכון אספן, שמשרדיו הראשיים ממוקמים בדופונט סירקל, וושינגטון הבירה, מכיל בתוכו יותר מ-30 קבוצות מחקר או תת־מכונים. מכוני המשנה מכונים לעתים “תוכנית מדיניות” (Policy Program). התכנים באותן קבוצות מחקר מגוונים ונוגעים לחברה האזרחית האמריקאית, החל בחינוך או יוזמות ביטחון פיננסי, דרך התוכנית לאנרגיה וסביבה (Energy Diplomacy), וכלה באחד האגפים היוקרתיים במכון – תוכנית המזרח התיכון (אין לבלבל את התוכנית עם יותר מתריסר מכוני מחקר אחרים בוושינגטון העוסקים בתחומי המזרח התיכון ולעתים נושאים שמות כמעט זהים).

בראש תוכנית המזרח התיכון של אספן עומדת טוני ורסטנדיג, מי שהיתה בימי ממשל ביל קלינטון סגנית אגף המזרח התיכון במחלקת המדינה. ורסטנדיג אף תמכה בהילרי קלינטון בהתמודדותה במפלגה הדמוקרטית מול אובמה לפני שמונה שנים. היא דמות מוכרת במעגלי החוקרים, דיפלומטים ומעצבי מדיניות בכל הקשור למערכות יחסי החוץ של ארה״ב באזורנו. במהלך השנה האחרונה, תחת פיקוחה וניהולה של ורסטנדיג, הושק במסגרת תוכנית המזרח התיכון של אספן מרכז חדש העונה לשם “תוכנית דיפלומטיית האנרגיה”, שבה נערכים מפגשי שולחן עגול. אותם מפגשים נערכים במימון נובל אנרג׳י. בעמוד הרלוונטי של התוכנית באתר האינטרנט של אספן כתובה ההערה הבאה: “סדרת המפגשים התאפשרה באמצעות התמיכה הנדיבה של נובל אנרג׳י בע״מ”.

הנה הסידור, כפי שהובא לידיעתנו: נובל אנרג׳י תורמת סכום כסף נאה למכון אספן – והוא מספק את שמו היוקרתי לסדרת מפגשים תחת הכותרת “דיפלומטיית האנרגיה” שנערכים בערים מרכזיות בארה״ב. במאי נפגשו סביב השולחן העגול בניו יורק דמויות בכירות כמו סגן נשיא לתקשורת של נובל אנרג׳י, בן דילון, ומנהלת תקשורת הבינלאומית של החברה, פאולה ביזלי, עם אישי מפתח כמו ג׳יימס וולפנזון, לשעבר נגיד הבנק העולמי; מורט צוקרמן, לשעבר נשיא הארגונים היהודיים ואיל תקשורת; רון פרושאור, שגריר ישראל באו״ם; ועוד שורה של אנשי עסקים יהודים מובילים ממנהטן.

מהמפגש בניו יורק, שכותרתו הפיוטית היתה “תדלוק הצמיחה: תמונת הנוף לצמיחת תחום אנרגיה בת קיימא בישראל, מצרים וירדן“, לא יצאו דיווחים למעט נייר סיכום שכלל ניסוחים, כמו ״בעוד שלישראל היה חזון אסטרטגי ארוך טווח לפיתוח עתודות מאגרי תמר ולווייתן, ישראל כשלה בפיתוח חזון לטווח הקצר. בישראל הכירו בטעות הזו, ונמצאים כיום בשיאו של ביצוע תהליך תיקון המצופה להסתיים תוך כמה חודשים…המשתתפים הסכימו שחיוני ללמוד ולהבין את הטעויות של ישראל כדי למקסם ולייעל את הפוטנציאל הכלכלי של פיתוח לווייתן והשפעתו על מדינות כמו מצרים, ירדן וקפריסין….מרבית המשתתפים (בשולחן העגול, ט״ש) הסכימו שהחלטה בנוגע לאתגרים המבניים של פיתוח לוויתן חייבת להגיע בדחיפות, בהתחשב בכך שחלון ההזדמנויות להשקעות גלובליות במשק הגז העולמי עשוי להיסגר…מנהיגות אמריקאית בימים אלה של אי־בהירות במזרח התיכון היא חיונית כדי להבטיח יציבות, ביטחון לבנות ברית ואווירה חיובית למען השקעות של השוק הפרטי….על ארה״ב למלא תפקיד משמעותי יותר בהנעת הזדמנויות גיאו־פוליטיות ואנרגטיות״.

לקריאת נייר הסיכום המלא של פאנל ׳תדלוק הצמיחה: תמונת הנוף׳ שנערך בניו יורק במאי 2015 (זהירות פידיאף)

בשיחות עם אנשים שמכירים את פעילות המכון, נאמר לנו שעצם קיומו של השולחן העגול והאופן שבו נבחרו המשתתפים מלמד בעיקר על כך שנובל אנרג׳י עבדה מאחורי הקלעים כדי לעורר את השיח הנכון מבחינתם בקרב בכירים בקהילה היהודית האמריקאית. עוד נאמר לנו, שאנשי נובל עצמם בחרו וקבעו את רשימת המשתתפים במפגש בניו יורק.

כך עבדה השיטה: נובל אנרג׳י תרמה כסף רב למכון מחקר יוקרתי, זה אירגן מפגשי שולחן עגול לעילא ולעילא, בחברה קבעו את רשימת המוזמנים – ובסיום המפגש הופק נייר עמדה שנהפך פומבי באתר המכון. הנה לכם מכונת יחסי ציבור מתוחכמת.

באתר האינטרנט של מכון אספן לא ניתן היה לאתר את סכום התרומה המדויק שמעניקה נובל אנרג׳י למכון מדי שנה ומתי התחילה לתרום לו. על אף שבאתר מתפרסמות רשימות ארוכות של אישים שתרמו ותורמים לאספן, דווקא את הנתון של נובל אנרג׳י לא הצלחנו לחלץ משם.

“לא לפספס את חלון ההזדמנויות למיצוי פוטנציאל תמר ולווייתן”

עוד לפני מפגש אספן-נובל אנרג׳י בניו יורק, התקיים בפברואר 2015 שולחן עגול בוושינגטון. תחת הכותרת “הקשר בין אנרגיה לביטחון: אתגרים והזדמנויות במזרח הים התיכון“, התייצבו שלושה מבכירי נובל אנרג׳י – דילון; סגן נשיא נובל אנרג׳י הממונה על אזור המזרח התיכון, קית׳ אליוט; ומנהל קשרי הממשל של החברה, טוד ווטקינס. חבורה מכובדת. כיאה לוושינגטון הבירה (פחות מנהיגים יהודים, יותר אנשי ממשל ושגרירים), למפגש השולחן העגול בוושינגטון הוזמנו שגרירת ירדן בארה”ב, ד״ר עליה בוראן; שגריר קפריסין בארה”ב, ג׳ורג׳ קאקלי; סגן השגריר המצרי, מוחמד אלחאדי; סגן השגריר הישראלי, ראובן עזר; הציר הכלכלי הישראלי בוושינגטון (וכיום מנכ”ל משרד הבריאות), משה בר סימן טוב; ועוד רשימה מרשימה של בכירים במחלקת המדינה, משרד ההגנה האמריקאי ומשרד הכלכלה והמסחר. בקיצור, אוסף של קובעי מדיניות, ראשי מכוני מחקר והצמרת של הדיפלומטים במדינות השכנות לישראל.

אם במפגש שנערך בניו יורק במאי 2015 הכתיבה התורמת נובל אנרג׳י את רשימת המשתתפים, יש להניח שגם במפגש בוושינגטון היא אישרה או אף יזמה את שמות המוזמנים. אייזקסון וורסטנדיג הם הרי אנשים כה מקושרים וכה מרשימים, שכאשר הם מרימים טלפונים לבעלי תפקידים בכירים במשרדי הממשל הרלוונטיים – כולם מתייצבים.

גם המפגש בוושינגטון סוכם בניסוחים מעניינים, בנייר עמדה שהועלה לאתר המכון: ״תחום האנרגיה ממלא תפקיד הולך וגדל בדיפלומטיה, עם דגש על כיצד ניתן להשתמש בו כתנאי מסגרת לפתרון – ולא ליצירת סכסוכים…משאבי טבע במזרח הים התיכון נמצאו ממוקמים היטב כך שניתן להעמיק את שיתוף הפעולה בין שלוש מדינות העוגן באזור – מצרים, ירדן וישראל. משאבי הטבע אף יכולים לספק מניע למעורבות דיפלומטית בין מדינות נוספות – טורקיה, קפריסין, יוון ולבנון. חברות אנרגיה הפועלות באזור מזרח הים התיכון נטלו סיכונים משמעותיים בכך שהשקיעו הון עוד בטרם התגלו מאגרי הגז…הסביבה הרגולטורית והמשפטית סביב הגילויים האלה השתנתה דרמטית מאז גילוי מאגרי הגז והיא עדיין בלתי ודאית…המגזר הפרטי נדרש לבצע השקעות מרחיקות לכת כדי לפתח את המאגרים, אך הוא זקוק לוודאות וביטחון בנוגע לאווירה הרגולטורית והמשפטית כדי להצדיק את ההשקעה…מרבית השגרירים ונציגי המגזר הציבורי (שנכחו בשולחן העגול, ט״ש), הסכימו שאזור מזרח הים התיכון הוא בעל פוטנציאל לשנות את המציאות הכלכלית באזור ועשוי למלא תפקיד מהותי באספקת דרישות האנרגיה ההולכות וגדלות באזור…מרבית הדיפלומטים (שנכחו בשולחן העגול, ט״ש) הסכימו גם שעל המגזר הפרטי והמגזר הציבורי לעבוד צמוד ובשיתוף פעולה כדי להבטיח שלא נפספס את חלון ההזדמנויות למיצוי הפוטנציאל של תמר ולווייתן….עם זאת, רבים מהמשתתפים הביעו חששות מהאווירה הרגולטורית הלא ברורה והלא שקופה בישראל ומההשפעה השלילית שיש לכך על חברות אמריקאיות שהתחייבו לעשות עסקים בישראל ובאזור כולו. משתתף אחד אפילו ציין שהתוצאה היא ירידה ברורה בעניין שמביעות חברות אמריקאיות בהזדמנויות עסקיות בישראל…״.

לקריאת נייר הסיכום המלא של הפאנל ׳ הקשר בין אנרגיה לבטחון: אתגרים והזדמנויות׳ שנערך בניו יורק בוושינגטון 2015 (זהירות פידיאף)

פנינו למכון אספן ישירות כדי לבקש את נתוני התרומות של נובל אנרג’י למכון, אך טרם נענינו. באספן דוגלים בגישה א־מפלגתית לנושאים השונים שבהם הם מטפלים באופן מחקרי. העמדה הכללית של המכון, כפי שהובעה בשיחות פרטיות, היא שפיתוח כלכלי ומשאבי טבע באזור ישראל ושכנותיה עשויים לקדם יציבות אזורית ושכנות טובה, ואולי אף לקרב את המדינות הנוגעות בדבר זו אל זו, בימים שבהם האזור כולו סוער. המדיניות הכללית של המכון היא שתחום האנרגיה יכול לשמש כמנוע צמיחה, יצירת מקומות עבודה ויציבות אזורית.

ואולם מכל תכנוני המדיניות המרשימים של אספן, בדבר אחד לא מתעניינים שם בכלל (ומעולם גם לא התעניינו): סוגיות ישראליות מקומיות של יוקר מחיה, הכנסה פנויה ובעיות חברתיות פנים־ישראליות. הדברים האלה אינם בסדר היום של המכון, כאשר הם דנים בטבעיות כה רבה באווירה הרגולטורית והמשפטית בישראל. מקרב המומחים שהם מזמנים למכון, אין מומחה או מחקר של האינטרסים של אזרחי ישראל. ספק אם מישהו שם מתעניין.

מנובל אנרג’י נמסר בתגובה: “אנחנו תומכים בכמה ארגונים המקדמים דו־שיח ומחקר בנושאים שיש בהם עניין לציבור ושבהם אנחנו נוטלים חלק, כולל מכון אספן, המשמש פורום א־פוליטי למחקר והחלפת דעות. מכון אספן שולט ומפקח על התוכניות שהוא מקבל על עצמו. יש לפנות אליהם לקבלת פרטים על התוכניות שלהם”.

ממכון אספן נמסר: “המכון שואף לקיים דיאלוג נמרץ עם מגוון עמדות בכל פועלו. כל התוכניות במכון מצריכות תמיכה וליווי, אך המכון הוא זה שמחליט מי יוזמן ומה יהיה התוכן המערכתי של האירועים, וכך גם באירועי השולחן העגול של תוכנית דיפלומטיית אנרגיה במכון המזרח התיכון. בנוגע לארגון הפגישה עם הרצוג, למרבה הצער הוא לא הצליח להשתתף בפסטיבל הרעיונות בחודש שעבר. נובל אנרג׳י לא נכחו שם ולא מימנו את האירוע״.

מטעם ח”כ הרצוג נמסר: “הוא לא היה מודע לפגישה כלשהי עם ראשי נובל אנרג’י שתוכננה על ידי אנשי אספן או נובל בשולי הוועידה״.

תחקיר ה”ניו יורק טיימס”: כך מדינות מטות לטובתן את מכוני המחקר

במכוני המחקר בארה”ב ערים לביקורת שנמתחה עליהם לפני כמה חודשים בתחקיר ב”ניו יורק טיימס”, תחת הכותרת Foreign Powers Buy Influence at Think Tanks (“מעצמות זרות קונות השפעה במכוני מחקר”), על האופן שבו מושפעים המכונים מתרומות של מדינות זרות אשר להן אינטרסים מובהקים בתחום הסחר בנפט, גז ומוצרי אנרגיה.

בתחקיר הובאו כדוגמאות מכוני מחקר בעלי מוניטין אקדמי רב שנים מימין ומשמאל, שמקבלים תרומות נדיבות מאוד ממדינות כמו נורווגיה, איחוד האמירויות וקטאר, ובתמורה עקיפה מספקים להן ניירות עמדה, פאנלים אקדמיים ומפגשי רעיונות.

מכון אספן, יש לציין, לא אוזכר כלל באותו תחקיר. הדגש שם הושם על ההון הרב המתרוצץ בתעשיית הנפט הגלובלית, הון שבו נעשה שימוש “לשמן” חוקרי אקדמיה נייטרלים כביכול. “הכסף מסב את מי שהיו פעם עולם של מכוני מחקר מתונים”, נכתב בתחקיר, “לזרוע כוחנית של ממשלות זרות למשימות שתדלנות בוושינגטון״.