עמית סגל: שרה נתניהו הביאה על עצמה את העיסוק הפוליטי בה

ראיון קבוצתי בווטסאפ החלוצות של הפלוג עם הפרשן הפוליטי של ערות 2 עמית סגל. מעלה פה את התמלול של שיחת הראיון. בפעם הראשונה הקבוצה נסתמה עד אפס מקום. 100 איש, פול-האוס. בפעם הבאה נעבור כבר לטלגרם, שם אפשר עד 200.

לראיונות ווטסאפ נוספים שערכתי למנויי הפלוג: מיקי זהר, עמר בר-לב, יואב קיש, מרב בן-ארי, רחל עזריה, ד״ר גרבלסקי, תמר זנדברג, אור-לי ברלב (פעילת מחאת הגז), רביב דרוקר, יגאל דילמוני  (סמנכל מועצת ישע)

לעיון וחיטוט באתר החדש של עמית סגל, על כל התגיות והמידע ההיסטורי שיש בו.

טל: הי עמית. נמצאים פה על הקו 99 מנויים של הפלוג/מכורים לפוליטיקה וחדשות בדרגות שונות (הרוב מכורים הארד קור) ומאוד שמחים לארח אותך.

הכללים הם כדלקמן: אני אשאל שתי שאלות ראשונות. נמתין שתענה. לאחר מכן בהנפת אצבע נפתח לשאלות משתתפים.

עמית: עשינו עסק. בוקר טוב לכולן/ם

טל: אני קובעת מי שואל אחרי מי. נא לא להתפרץ לדברים. אנחנו מכירים קצבי הקלדה שונים ולכן כולם ימתינו בסבלנות עד שתענה

טל: שאלה ראשונה, כיוון שהנושא מעסיק גם פה בקבוצה אנשים רבים ואני גם רואה את השיח בנושא הזה בתקופות שגרה ולא רק במהלך בחירות (ומודה שזה מפתיע אותי שזה עד כדי כך מעסיק אנשים, אבל זה מעסיק אותם) – מה המדיניות חסימה של עיתונאי מוביל ברשתות החברתיות ? מתי אתה חוסם גולשים ולמה? ואיך זה מסתדר עם חופש הביטוי של גולשים? האם תשחרר את כולם מחסימותיהם ? (עשיתי את זה פעם לפני הבחירות, שחררתי את כל החסומים ואחכ החזרתי רק שניים -שלושה ל״כלא״..)

עמית: שאלת פתיחה מעניינת

טל: כן…

עמית:  כמה קריטריונים: 1. מקללים ומגדפים 2. עיסוק בלתי ענייני (נניח, בפוסט על דן חלוץ תגובה שמציעה לגלוש לדף של מישהו 3. התייחסות לבני משפחה ועברם…

עמית: בהחלט אשקול מעין חוק ״חנינת היובל״. יש מצב

טל: חחח. טוב אני מכירה אישית כמה שישמחו

עמית: תעבירי את שמותיהם אישית ויטופל במיידי

טל: שאלה שניה: איך מסננים סיפורים? יש המון דברים שמגיעים וחלקם נראים לפעמים סתמיים, או משהו שלא יכול להחזיק סיפור. לפעמים במצבים אחרים פשוט אי אפשר לעסוק בהכל. איך אתה מחליט. ואם יש לך דוגמה מלאת צבע ובשר על סיפור שויתרת עליו או לא הספקת, אז זה הזמן לחלוק פה…

עמית: עם הזמן רוכשים מיומנות בהבנה מה יכול לתפוס בטלויזיה, מה ייגמר בציוץ ומה בכלל מתאים לעיתון או לא מתאים כלל. עמית: שתי דוגמאות:

1. ב-2003 הגיע אליי המידע על יוזמת ז׳נבה ובטפשותי לא חשבתי שהעובדה שיולי תמיר מדברת עם פלסטינים שווה אייטם. חודש שלם כל המדינה דיברה על זה

2. בזמן שעבדתי על פרשת חזן הגיעו אלינו ההקלטות שלו מרמה את נציגי שוברים שתיקה. חשבתי שעדיף לוותר על הסיפור כדי שלא להיראות כרודף סדרתי שלו. התפרסם בערוץ 10 בסוף

טל: מעניין. שתי הדוגמאות.

טוב שאלות קבוצה .

עמית: בבקשה ניסן

טל: עמית אני קובעת

עמית: אה.. אוקיי.

טל: ניסן ראשון

ניסן: האם הדיווח אודות משפחת נתניהו מוגזם בייחס לאחרים?

2.כעיתונאי דתי וימני במה שנחשב מעוז החילוניות והשמאלניות האם יש איזה שהוא קו אדום עיתונאי שלא תחצה?

טל: יניב שני, גבי שלישית, אחר כך: גיא ע׳, פבל, עדי.

עמית: 1. כל טענה שהייתה לי או לאחרים על עיסוק יתר במשפחת נתניהו נגוזה כששרה הודיעה על מעורבותה בשחרור שליט ואח״כ הזמינה הביתה את מושיק גלאמין והפיצה את הסרט. מי שיורד למגרש לא יכול להתלונן שחטף גול.

2. הקו שלא אחצה: התרגשות יתר מתופעות שאני יודע שאינן מרגשות בשום מקום חוץ מכותרות העיתונים. במובן הזה אגב התקשורת התבגרה ולא מתרגשת מכל פרובוקציה בן גבירית

יניב: הי עמית, תודה שהגעת אלינו בין בחירות לבחירות (בעצם, מתי אין בחירות?)

השאלה שלי היא כזאת. בתקופה האחרונה ובבחירות האחרונות בפרט התקשורת מוצגת כלא מאוזנת ושמאלנית.

בתור אחד שמייצג את הצד השני במדורת השבט האם התחושה שלך היא זהה ובמידה ואתה כן חושב שהתקשורת מאוזנת האם אתה יכול להסביר מאיפה זה נובע? אני אגב חושב הפוך, שהתקשורת הרבה יותר מוטה למפלגת השלטון (מי שלא תהיה…)

עמית: צריך להפריד בין כמה עניינים שלעיתים מתערבבים.

1. אכן, יש ייצוג יתר מופרע ולא סביר לשבט התל אביבי-לבן-אשכנזי-גברי-ליברלי, שרוצה בנפילת הימין והדתיים

2. בבחירות האחרונות האינטרסים של האגף הזה פגשו אינטרסים מסחריים גדולים של כמה כלי תקשורת להפיל את נתניהו

3. לתקשורת אכן יש מחלה כרונית של הליכה עם השלטון. בממשלה הנוכחית זו כניעה לסדר היום שהשלטון מכתיב. וכמובן שיש כלי תקשורת משמעותי מאוד שמתיישר עם נתניהו

עמית: הסיבות: נטיייה ליברלית מובנית של התקשורת, הזנחה פושעת של התקשורת מצד הימין והחרדים. וסתם יד רוחצת יד

גבי : קודם כל, תודה שהגעת לראיון. מה דעתך על ייבוא יועצים פוליטיים מארה”ב לקמפיינים מקומיים? האם ההצלחה תלויה בכשרון של היועץ, בהכרת הציבור והלך הרוח שלו, או שמא בפוליטיקאי שמביא אותו? האם יש לך דוגמאות למקרה הצלחה ו/או כישלון בתחום זה?

יניב: תודה על התשובה המפורטת והמדוייקת.ובהצלחה בבלוג\אתר\פלטפורמה החדשה.

עמית: חן חן

עמית: גבי, היועץ של יאיר לפיד מארק מלמן אמר לו בפרוש הבחירות: אתם הישראלים גאונים, יודעים ישר מה צריך לעשות. אנחנו האמריקנים פחות אינטליגנטים ולכן אעשה מחקר רציני של שבועיים ואחזור אליך. בקיצור – באופן כללי, הפרטאץ׳ חוגג אצל ה״יועצים האסטרטגיים״ הישראליים, שברובם הם פשוט גרפיקאים דוברים או יועצי תקשורת שהחליטו לשדרג את כרטיס הביקור. בארהב יש כמובן כמה יועצים תותחים שזה מקצוען

גיא ע׳: היי עמית בוקר טוב, א. לאור המריבה המתוקשרת עם רביב דרוקר, לא הגיע הזמן להודות שלכל אחד מאתנו נטייה פוליטית, להצהיר עליה וגמרנו?  ב. האם אתה סבור, כנציג הדור הצעיר, שאולי הגיע הזמן לרענן את הפאנלים? בלי להדיח אותך לחוסר קולגיאליות,ברוב המוחלט של יושבי הפאנלים (אולפן שישי כמשל) הם גברים לבנים מזדקנים שמתקרבים לתואר דינוזאור. איפה נשים, צעירים, גיוון עדתי?

טל: עמית סיימת עם היועצים האמריקאיים? אשר לדעתי אף פעם לא מבינים את הישראלים …אבל זו כבר דעתי.

עמית: עוד על יועצים אסטרטגיים במאמר הבא

טל: אז עלתה פה כבר השאלה של גיא, איפה הנשים בפאנלים הטלוויזיונים, ערבים, חרדים וכולי

עמית: גיא, לכל אחד יש דעות. בטח לכתבים פוליטיים. אני רק לא חושב שהעובדה שיש לך דעה פוליטית צריכה להשבית את העבודה העיתונאית שלך בימי קמפיין ובחירות. ואכן, הפאנלים בתקשורת גבריים מדי וחד גוניים. בחדשות 2 מנסים לעבוד על זה. הזמן יעשה את שלו.

פבל: בנוגע לגלי צה”ל – האם לדעתך התחנה עדיין מייצגת עיתונאות עצמאית? האם תוכל לשתף אותנו בחווייה של עריכה מורכבת של חומר שדיווחת עליו מהתקופה האחרונה בתחנה?

עמית: גלצ- עיתונות עצמאית יותר מרוב כלי התקשורת לאור היעדר ניגוד עניינים מסחרי ואינטרסים של כסף גדול. אני אכן משער שלא שם יתפרסמו תחקירים על אלופים כמו שבערוץ 10 לא יהיה תחקיר על מימן. סביר והגיוני. למה התכוונת בעריכה מורכבת?

אריאל: לא נראה סביר להשוות את מימן לצה״ל

פבל : שיקולים של התחנה. משהו שעשית שונה בגלל גלצ

עמית: לגבי ההשוואה בין מימן לצהל – שניהם המו״לים. לא חושב שהיה דבר כזה שונה בגלצ.

 טל: שינוי סדר שואלים – דני אתה עכשיו, אחכ תמרי, עמרי א׳, בנטל, שי ו׳

דני: מתי אתה צופה שיהיו בחירות בפעם הבאה?

עמית: אני חושב שהבחירות יהיו בתחילת 2017 אבל אל תתרשמו יותר מדי כי גם לא חשבתי שיהיו בחירות בחורף האחרון

 טל: אתה לא מסכים עם ליברמן בקיצור

עמית: וגם לא עם לפיד והנשיא ריבלין

תמרי: 1. ביבי מנסה לשים רגליים לחברת החדשות 2 איך זה משפיע על הסיקור שלכם אותו? 2. מאז הקנייה של אדלסון את מקור ראשון אין שם לדעתך התייחסות מוטה לביבי?

עמית: 1. מקווה שלא משפיע. נתניהו עצמו די מקטר על חברת החדשות אז כנראה שגם הוא לא חושב שהוא מצליח להשפיע 2. משוכנע שלא. אני קצת מכיר את העורך הראשי והוא לא ממעריצי נתניהו בלשון המעטה. אני אישית כותב שם לא פעם ביקורת קשה על נתניהו ומעולם לא קיבלתי טלפון מהעורך הראשי (זאת אומרת קיבלתי, אבל כדי לבוא לבקר את הנכד שלו)

עמרי א׳: היי עמית, תודה שאתה פה, עד כמה השבירה של יאיר לפיד ימינה תעזור לו להיות ראש ממשלה? מה הוא, להערכתך, צריך לעשות כדי להביא מסה קריטית של קולות מהימין-מרכז?

עמית: עמרי, הוא צריך שלוש נקודות: 1. להיות הגדול בגוש כדי לשאוב את קולות תומכי המהפך. הדרך: איחוד עם כחלון 2. תזוזה ימינה. עושה זאת בימים אלה. 3 והכי קשה: להתפייס עם החרדים כי בלעדיהם ובלי בנט והזועביז אין לו ממשלה. אם יתאחד עם כחלון הוא קרוב מאוד להשיג רוטציה

דוד: שלום עמית. שתי שאלות: 1. מי להערכתך ינצח במאבק הפנימי בתוך מפלגת העבודה, בין השוברים מרכזה (הרצוג שמולי ושות’) לבין השמאלנים האותנטיים?

עמית: דוד, הניסוח של השאלה קצת מטעה. אני חושב שהאותנטיים הם דווקא שמולי ושות.

דוד: מסכים…אבל השאלה היא על יחסי הכוחות העכשוויים

עמית: בכל מקרה אני יודע שאם העבודה רוצה לחזור לשלטון פעם ברור שאלקטורלית הדרך היא פניה למרכז

דוד בנטל: שאלה 2: האם אתה מסכים איתי שלהרצוג עדיין סיכוי לא רע להפוך לראש הממשלה

עמית: כרגע יש קרב מרתק בעבודה. לא יודע איך ייגמר

טל: הבאים בתור: שי, עדי

שי ו׳: עמית שלום, אתה כתב פוליטי וותיק ומוערך, לאור ניסיונך, כיצד היית מעריך את נתניהו כראש ממשלה? אחרי 9 שנים של עבודה, איזה ציון היית נותן לו בתחום החברתי, הכלכלי, הבטחוני והמדיני?

עמית: שי, בתחום הכלכלי והבטחוני סהכ לא רע (למעט צוק איתן שהיה לדעתי כישלון מהדהד). במדיני זה ענין של השקפה. נתניהו הזיז ימינה את הציבור הישראלי בצורה דרמטית

דוד: ברשותך, אחרי התשובה לשי, אשמח למענה על שאלתי השנייה

עמית: ימינה הכוונה לא בית אל או עפרה אלא שהפך שמאלנים רבים לסקפטיים כלפי נסיגות כעת

עמית: דוד, אני חולק עליך. היה להרצוג רגע זהב נדיר והוא החמיץ אותו

דוד: תודה

טל: אתה רואה גם את התזוזה ימינה ביחס הגזעני למיעוט? בבוטות השפה?

עמית: זה בדיוק העניין טל

שי ו׳: עמית, סליחה, שכחת את התחום החברתי (ערוץ 2)…

דוד: מצלם מסך…

עמית: זה לא ימני בעיניי לשנוא ערבים ומיעוטים. אבל אמת שיש הידרדרות קשה בנושא

טל: שי הוא כתב ״כלכלי ובטחוני לא רע״

עמית: זה מה שהתכוונתי: זה לא ימין במובן של אהבת בית אל אלא שנאת רמאללה וגם אום אל פאחם

טל: טוב. עדי הבשילה שעתך. שאלתך פליז

עדי: כיוון שענית כבר בכנות על השאלה על עמדת ערוץ 2 כערוץ. שאלה אישית בהקשר של בני שפחה. מקווה שלא תפגע. אהוד ברק אמר שהוא היה מצטרף לארגוני טרור אם היה צעיר פלשתינאי. אתה האם יש לך אמפתיה או הבנה כל שהיא לצעירים פלשתינאים שמצטרפים לארגונים הלוחמים במדינת ישראל ובמיוחד מה עמדתך/תחושתיך לגבי בני משפחה שלהם בשעה שהם אסורים בבתי כלא ישראלים?

טל: אחרי עדי – הרנן, טל א׳, יונתן ושלומי פ׳ (אשר לדעתי יהיה אחרון)

עמית: עדי, אין לי גרם סימפטיה לרוצחים של חפים מפשע. זה עיוות מוסרי וטירוף לרצוח נשים וילדים.

טל: הרנן לא הכין בקופי פייסט מראש.. תחשוב על עונש…חחח

הרנן : היי עמית האם לדעתך הציבור הישראלי מקבל מידע אמין ומדויק מהתקשורת? מה התקשורת יכולה לעשות כדי שמידע לא מבוסס שמופץ דרך גורמים לכ אחדאיים לא יסתובב יותר מדי? וסליחה על העיכוב

 עמית: הרנן, בגדול כן

טל: בנוגע לאירן? בנוגע למה?

הרנן : הדוגמה שיושבת לי בראש היא לא פוליטית

עמית: הבעיה עם התקשורת ב-2015 איננה היעדר מידע (כי אותו יש בשפע בניגוד לאייטיז. אי אפשר להסתיר מידע יותר) אלא היעדר דגש וזרקור. אפשר לדווח הכל ועדיין להסתיר

טל: בקיצור בעיית עריכה

עמית: הלוואי

עמית: הרבה פעמים נוח מאוד לא לדוש ולעסוק בדברים מסוימים

טל: אתה חושב שהתקשורת עסקה מספיק בליברמן וקשריו, לדוגמא?

עמית: המידע קיים, ההתלהבות לעסוק בחלקים ממנו – לא. וכאן שיקולים עסקיים ואידיאולוגיים משמשים בערבוביה

טל: אני חשה שיש שם ואקום גדול מאוד

עמית: טל התשובה שלילית.

טל: טל א׳ you’re up

טל א׳: השאלה שלי היא ממש שאלת המשך לכך: היי עמית ותודה שהגעת לכאן. השיח הפרלמנטרי בתקשורת הישראלי רדוד מאוד ופעמים רבות כתבים רותמים את העגלה לפני הסוס ולא טורחים להסביר במילה לציבור על ההליכים הפרלמנטריים ולעשות ניתוח מעמיק (אפשר לראות את זה בשיח על הצעות חוק שרק מונחות על שולחן הכנסת או עולות לועדת השרים וכבר מכריזים כי הסיפור נגמר). אתה יכול להצביע על סיבה שבגינה השיח הפרלמנטרי התקשורתי כאן הוא כזה?

עמית: טל יש לה סיבה שקשורה לשאלה הקודמת והיא העובדה שהמידע מאוד נגיש ברשת. לכן כבר לכאורה לא צריך ולא כלכלי לשים כתב וצוות בועדת הרווחה

טל א׳: אתה חש שאתה תמיד נותן את התמונה המלאה כשאתה מדווח על תהליכים פרלמנטריים או שקצובים בשניות של שידור?

טל: בסוף הראיון – יונתן, שלומי ואם לעמית יש עוד רגע- אז שלהבת חסדיאל אחרונה

עמית: זאת אומרת, שבאופן מוזר המהלך של הכנסת להנגשת המידע בוועדות גרם לפחות מידע לעבור בשידור. ברוב המערכות איחדו את התקן של כתב פוליטי ופרלמנטרי. לדעתי הדרך היא למנות כתב שמבין בכסף וכלכלה לסקר את הכנסת והפוליטי

טל: כלומר כתב כלכלי פוליטי

 עמית: זאת אומרת: כתב פוליטי כלכלי וכתב פוליטי רגיל

טל: אני מרגישה לדוגמא שחלק ממסיבות העיתונאים בכלל היו יותר מעניינות אם כתבים כלכליים פוליטים היו מובילים אותן ולא המדיניים

עמית: בדיוק. ישראל היא המדינה היחידה שבה כתב פוליטי לא צריך להבין בתקציב

טל: במיוחד לאור העובדה שראשי המדינה גם ככה שוטפים עם מידע מטעמם בתחום הפלסטיני- איראן

עמית: כי השתלטה ההנחה שפוליטי זה שטחים ושלום

עמית: בדיוק

טל א׳: הוא אשר דיברתי על רדידות השיח הפרלמנטרי

יונתן: היי עמית,ברוך הבא בצל קורותינו. שמי יונתן ואני כתב במעריב לנוער.

מבקש לשאול שני דברים:

1. מה התפקיד המשמעותי ביותר של עיתונאי לדעתך? (לדווח? לעורר שיח ציבורי? לפרש עבור הצופים את המציאות?)

2. מי שרוצה לעסוק בעיתונות, איך עליו, לדעתך, להכין את עצמו “נפשית” לתחום הזה בעידן של ניו מדיה? (מלבד פלטפורמות צבאיות למינהן)

עמית: בושה וחרפה שמסעת התקציב של המחנצ לא באמת סוקרה לעומק, למשל

עמית: 1. שלום יונתן. התפקיד העיקרי של עיתונאי – לספר מה שהמסוקרים לא רצו שתדע, לא לנקוט איפה ואיפה, להצביע על תופעות בעייתיות בחיינו. 2. תפתח בלוג ותתאמן בכתיבה

טל: שלומי

שלומי: שלום עמית. אתה ונדב פרי עשיתם מסלול מטאורי דומה שהתחיל בגיל 18 בגל״צ ומיד אחכ לפריים טיים טלוויזיוני. באופן טבעי והגיוני נדב הגיע לתחושת מיצוי כבר עכשיו. מתי והאם בכלל אתה מעריך שזה יקרה לך או שתמשיך בתקשורת עד הפנסיה? ומה אתה חושב בכלל על המסלול הגל״צי (שויון הזדמנויות וקידום מטאורי)

טל: ושלהבת אחרונה

עמית: שלומי, אני תמיד שנתיים-שלוש אחרי נדב בתחושות שלו…אבל נראה לי שאשאר יותר שנים ממנו. כל גדולי התקשורת טענו בזמנו כלפינו שב״גיל 25 כבר תרגישו מיצוי״ כשבאורח פלא גם הם הגיעו די רחוק בגיל די צעיר. המסלול הגלצי יכול להתקיים בתנאי שיבטיח שוויון הדמנויות לכל מגזר. לא רק לתלמה ילין. נעשים מאמצים כנים בנושא

שלהבת: עמית היי וברכה -איך אתה מסביר את העובדה שסעיף חשבון הנפש פוסח מכלי התקשורת שרק מטיפים בכולם להשתמש בו?

איפה לקיחת אחריות על מה שהיה במערכת הבחירות למול התוצאות החד משמעיות?? מתי נדע שתקשורת מובילה יודעת גם להתנצל וגם לשנות כיוון?

חיים: איזו הרמה להנחתה

אריאל: הוא כבר עובד של תשובה

עמית: שלהבת לדעתי יש חשבון נפש מסוים.  אבל אכן לא מספיק

טל: איפה 2 טעו? ה״עימות״? ההקטנה של הרצוג?

עמית: לא לא לא

חיים: רינה מצליח

טל: תנו לו לענות בבקשה

עמית: מי שחושב שבגלל מסך גדול או קטן הרצוג הפסיד הוא או לא מבין או ראובן אדלר או שתי התשובות נכונות. בעימות עשינו מהלך שלא היה בישראל שנים ומקווה שיישאר איתנו גם לבחירות הבאות

עדי: איך היה ניראה בעיניך חשבון נפש מספיק?

עמית: הטעות שלנו כמו של כלי תקשורת אחרים: ראינו את הבחירות דרך המשקפיים של סוקרים פוליטיקאים וליאור חורבים למיניהם במקום לראות ולסקר אותן דרך הבוחרים

טל: מעניין. נו מור מינה צמח? קשה לי להאמין…

עמית: זה כמו להיות מבקר סרטים שרק מחכה ביציאה מהקולנוע ושואל את הצופים איך היה

עמית: טל, זה עניין של מינונים.

טל: אכן.

עמית: הצעות לשיפור: 1. מכון סקרים בתנאי שלא עובד עם אף מפלגה 2. כתב ערבים מלא מלא שיושב על הבחירות

חיים: תקשיב לאמנון אברמוביץ אפילו שהוא לבן צפוני ושמאלני תלמאביבי

עמית: כנל רוסים. כנל דרום וכו׳

טל: עמית המון תודה על השיחה. היה מעניין מאוד.

 דוד: סליחה על ההפרעה, אבל אין כל כך קשר בין המשקפיים של אדלר וחורב לאלו של צמח. נכון שאדלר הסתמך מדי על הסקרים וזה חלק מהכישלון שלו, אבל הסקרים די דייקו

עמית: תודה תודה. היה נחמד

חמי: תודה עמית

טל: יותר שטח בקיצור. תמיד חשוב

יונתן: תודה עמית היה מעניין מאוד

טל: בכל מקרה. יתכן שזה בקרוב הבחירות הבאות…

עמית: למרבה הזוועה

טל: חחח.. כן

חיים: למה זוועה – פרנסה

טל: כי זה גם רכבת הרים

שי ו׳: עמית אמר לפני כשנה שכשנדבר על בחירות 2015 נשאל איזה מהם..

 טל: טוב. תודה חברים. תודה לעמית . נשחרר אותו בטוב

חיים: רכבת הרים שאנחנו נהנים לרכב בה