הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הרשת גועשת סביב כותרת מוצלחת של אתר “כיכר השבת” החרדי לפיה נתניהו התחייב להכפיף את מערכת המשפט הישראלית לגמרא, כותרת הבנויה על משפט אחד שאמר נתניהו אתמול בועידת הליכוד לחבר נשיאות הליכוד ויו”ר המטה החרדי בליכוד יעקב וידר.
אז האם נתניהו מתכוון שהגמרא תחליף את החוק הישראלי? לא צריך להיות חכם יותר מאדיוט ממוצע כדי לדעת שלא. זאת כותרת מצוינת כדי לגרור הרבה הקלקות ולעורר מהומה, כולל תגובות הסטריות של עמותות חילוניות למיניהן, אבל ברור שמדובר, כמו שאורי אריאל אוהב לומר, ב”כלום בתוך שום דבר”.
מדוע? ראשית, כי הגמרא איננה ספר חוקים כלל וכלל אלא פרוטוקול (מרתק!) של הדיון ההלכתי בבתי המדרש השונים של בבל לאורך החצי הראשון של האלף הראשון לספירת הנוצרים (בערך). שנית, כי היא נחתמה לפני יותר מ-1500 שנה ולא יכולה לתפקד כספר חוקים של מדינה מודרנית, גם לא לדעת הקיצוני שברבנים. שלישית, כי חוקי המדינה נקבעים בכנסת לאור דיוני והצבעות החברים בה ולאור תקדימי פסיקה של שופטים בבתי המשפט, לא לאור משפט וחצי שנתניהו לוחש לחבר מרכז שמצליח לתפוס אותו בירידה מהבמה בועידת הליכוד.
מסכת ברכות דף ב עמוד א
אז למה התכוון נתניהו? לחוק הלאום כמובן, אותה תגובה מאוחרת של ארגוני הימין להצעות החוקה לישראל שהיו הנושא הפוליטי המסעיר של סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים ומאז גוועו בדממה. עכשיו הוא חוזר לכנסת בגלגול שני (או שלישי, לך תזכור) ונתניהו הודיע שיקדם אותו ונהנה לנפנף בו מול ליכודניקים ששבעו עד לזרא ממו”מים מדיניים עם ערבים ושחרורי מחבלים בסיטונות.
סעיף 14. בחוק הלאום במתכונתו הנוכחית, בהגשת הח”כים שקד (הבית היהודי) ולוין (ליכוד) אומר (תיקנתי):
א. “המשפט העברי ישמש מקור השראה לשופטים ומחוקקים במדינת ישראל”.
סבבה, זה לא מחדש כלום. המשפט העברי משמש מקור השראה גם כיום.
ב. “ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל”.
נשמע פחות מהפכני עכשיו? אולי בגלל שהסעיף הוא ציטוט כמעט מילה במילה מ”חוק יסודות המשפט תש”ם 1980” המופיע ברשומות. אפשר בקלות להוסיף את המילה “גמרא” לסעיף הזה והוא ישאר הצהרתי וחסר משמעות מעשית כפי שהוא כיום. לא שאנחנו בפלוג רוצים להפריע לכם להסתער על הפייסבוק בצעקות “כפיה דתית!!!” ו”נתניהו מוכר אותנו לדתיים!!!!”. להיפך – תעשו חיים. רק תדעו שאין חוק כזה.
חוקי הגמרא?
החלום הוא חוקי השולחן ערוך.. (לא בכפיה, כמובן)
–
ובנושא אחר שלא קשור לכתבה- במקום אלף מאמרים עצבניים ב”יתד נאמן” שמסבירים כמה החרדים אין להם שייכות למדינה- מספיק לשמוע משפט אחד על הקניידלאך והחרדים ולהבין שאין סיכוי שהחרדים ירגישו שייכות כלשהי.
אכן, אפשר להתנצל אלף פעם על אמירת העוועים שאותו חדל אישים מוציא ‘בהומור’ בגל”צ, ולא לנסות להבין אחת ולתמיד, שהחרדים לא חלק מהעניין כאן…
מי שדווקא כן הצליחו להיות כאן חלק, אלה הסקטורים האחרים, שמישהו ינסה לתאר את אותה אמירה על סודאני או אפילו יהודי אתיופי, מה היה קורה כאן. ואילו כעת, אפילו בפלוג – שקט מופתי..
עם הבכיינות ההיסטרית, הקמפיינים הצעקניים ותחושת הכבוד המוגזמת החרדים הוכיחו שהם יותר ישראלים מישראלים.
ברכות לאבישי עברי על הכתבה העיתונאית הראשונה שלו.