מה קרה אתמול בועידת הליכוד

שבח שטרן, פעיל הליכוד העומד בראש “המטה הלאומי בליכוד” ומגדולי הפוקדים במפלגה, אמר לי בפתיחת הועידה “הפעם לא צפוי אקשן, הכל נסגר מראש”. הוא ידע בדיוק על מה הוא מדבר כי הוא היה בסוד העניינים ושימש אחד המתווכים בין יו”ר המרכז דני דנון ויו”ר התנועה נתניהו. דנון אף הודה לו מעל הבמה כשנאם והציג את ההחלטות להצבעה.

שבח שטרן. צילום: אבישי עברי

כינוס הועידה נדחה כמה פעמים והדבר שיחק לטובת השקטת המתח בין דנון לנתניהו. הנושאים החמים – שייכותו של ליברמן לליכוד והמו”מ המדיני – די התמסמסו בעצמם בזמן הזה. ליברמן כבר אמר שלא ישאר עם הליכוד ואבו מאזן כרת ברית עם חמאס ושחרר את עצמו מעוד אי אלו שעות בחדר סגור עם ציפי לבני ואת הליכוד מהתמודדות עם יו”ר תנועה החותם על הסכם שנוי במחלוקת חריפה בתוך התנועה. מה נותר? הויכוח על הסמכויות, שכבר התגלגל בין בתי משפט והגיע עד לעליון (בערעור של נתניהו על החלטת המחוזי שפסק לטובת דנון. הערעור התקבל).

הועידה היתה עלולה להציג מאבק יצרי בין נתניהו לדנון אבל כאמור, השניים נפגשו מבעוד מועד בתיווכו של שטרן והגיעו להסכמה, כך שאקט ההצבעה היה פורמלי בלבד והן עברו ברוב של כמה עשרות או מאות מול אחד בלבד. כמה רגוע היה? האולם היה חצי ריק ונושאי השיחה העיקריים היו סילבן שלום, שהיועמ”ש סגר את תיק החקירה נגדו, והמירוץ לנשיאות של רובי רבלין, שדפק הופעה מכובדת כדרכו ופעילים שלו חילקו סטיקרים “רובי – נשיא משלנו”.

אמנם אין עוד מועמדים לליכוד אבל תקציב לקמפיין יש וצריך להוציא אותו. צילום: אבישי עברי

ההחלטות שעברו:

1. יו”ר מרכז הליכוד יוכל לכנס את המרכז פעמיים עד שלוש בכל שנה קלנדרית ולקבוע סדר יום לכל דיון בנושאים אידיאולוגיים, תנועתיים ואחרים, ובלבד שאינם תיקוני חוקה.

2.כל ההצעות לתיקון החוקה יעברו להצבעה במרכז הליכוד, למעט הצעה לאיחוד עם מפלגה אחרת שדורשת רוב מיוחד. יו”ר המרכז יקבע ישיבת מרכז מיוחדת לענייני תיקון החוקה בדצמבר 14′ – ינואר 15′.

זכות הוטו של נתניהו, אגב, שהביאה את נתניהו ודנון לעליון, נשארה אצל נתניהו. סך הכל אפשר לומר שכולם יצאו מרוצים. איתרתי את הפעיל היחיד שהצביע נגד. שמו אוריאל כוכב והוא הסביר: “ההחלטה לא שינתה כלום. בכל מקרה לפי החוקה המרכז צריך להתכנס גם בלי ההצבעה. הנושאים שיעלו בכל מקרה ישארו בהחלטת יו”ר התנועה ולא בשליטתנו. היו צריכים למצוא פיתרון יותר יצירתי שהנשיאות או ועדת חוקה או המזכירות יקבעו כל כינוס של המרכז ואת הנושאים שיהיו בו. התלות של המפלגה בראש הממשלה לא השתנתה”.

נתניהו עצמו התקבל בתשואות מנומסות. הנאום שלו הורכב ממסרים שגרתיים לתקשורת בהשפעה חזקה של יום העצמאות, איזו מדינה חזקה ומתקדמת ויפה יש לנו (הוא גם איחל כמה פעמים “יום עצמאות שמח”. תסמונת איסרו חג?) וכמובן קידום הלהיט הימני התורן: “חוק הלאום” שאמור להבטיח את יהדותה ועצמאותה של מדינת ישראל לנצח נצחים. את נאומו ליווה רחש מתמיד של האנשים בשולי האולם שלא ממש הקשיבו. חוץ מכמה קריאות ביניים משעשעות (כשנתניהו אמר “בטח ראיתם בדרך הנה את תנופת הפיתוח בכבישים” צעק לו מישהו “לא ראינו, ישבנו בפקקים”) נאומו עבר ללא הפרעות או התבטאויות מיוחדות למעט, אולי, אמירה תמוהה על כך שאסור להכות חיילים – כנראה מס השפתיים ההכרחי לאובססיית “תג מחיר” שהשתלטה על כלי התקשורת וכבר סיבכה את בוגי יעלון עם הימין כשהזכיר את המאבק ב”תג מחיר” בטקס יום הזכרון בקרית שאול.

לסיכום: בינתים שקט בליכוד והקרבות נמנעו מכל המתמודדים, אבל חכו להצבעה במרכז, באחד הכינוסים הבאים, על ההצבעה לרשימה לכנסת. כשחברי המרכז ידרשו להפקיע את זכות הרכבת הרשימה מכלל המתפקדים ולהפקיד אותה בידיהם. אז יגיע האקשן המיוחל.

נתניהו נואם בועידת הליכוד. צילום מטושטש: אבישי עברי