הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
בניגוד לעבר, נבחרי ציבור אינם יכולים להסתיר את מצבם הבריאותי. בעייתה של קלינטון היא ההסתרה, ואם ברצונה למנוע קריסה של הקמפיין שלה, עליה לחשוף את מצבה הרפואי
הקמפיין הפוליטי בארה״ב נכנס אתמול לפאזה חדשה. קלינטון התמקדה עד היום בלהטיף לציבור האמריקאי עד כמה טראמפ לא ראוי ולא מתאים. היא השיבה לשאלות בנוגע אליו, צייצה ודיברה על ההפכפכנות שלו, על אופיו על אמירות גזעניות ושנאת נשים. אך עם הווידיאו של קריסתה והודעת הקמפיין על כך שהיא אובחנה עם דלקת ריאות – קלינטון כבר לא יכולה לעסוק רק בשליליותו של המועמד המתחרה.
לראשונה מזה חודשים ארוכים עליה להסביר לציבור מדוע היא כשירה לתפקיד. והמשימה הזו אינה פשוטה לאחר שהיא נחשפה בחולשתה ואף בהסתרה.
מצבם הרפואי של מועמדים לנשיאות ושל נשיאי ארה״ב היה תמיד מושא לסקרנות, דיווח והסתרה. כאשר הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב צולם מתעלף ומקיא על ראש ממשלת יפן בקמפיין ביל קלינטון (ינואר 1992) פתחו שמפניה.
מצבו הרפואי של ג׳ פ׳ קנדי, מחלת אדיסון (כליות), התרופות שנטל, והזריקות לגב כדי שיוכל לתפקד, הוסתרו מן הציבור האמריקאי ב 1960. מי ידע על כך? תדמיתו המושלמת של קנדי היתה לסמל הנעורים, היופי, והחיים טובים. ספק אם הציבור האמריקאי היה בוחר בו אם היה מודע לכאבי הגב המשתקים שלו.
התקף הלב של הנשיא דוויט אייזנהאואר ב 1955, ליווה את קמפיין 1956 אך אייזנהאואר זכה בכהונה נוספת.
תומאס איגלטון, המועמד לסגנות של ג׳ורג׳ מק׳גברן ב 1972 סבל מדיכאון, היה בעל היסטוריה של אישפוזים בבית חולים ואף עבר טיפולים בשוק חשמלי. איגלטון לא עדכן את מק׳גברן אשר בחר בו בחופזה לסגנו ובראשית אוגוסט, שלושה חודשים לפני הבחירות הוחלף. הפסדו העצום של מק׳גברן בקלפיות מהדהד עד היום הזה.
ימי ההסתרה הסתיימו. בשנת 2016 זה בלתי סביר שמועמדת תתנהל כך. לפני כ 14 חודשים פרסמה קלינטון דו״ח רפואי חלקי ויש להניח שזה לא יספק את הציבור האמריקאי כרגע, אחרי מחול השמועות של העת האחרונה וקטע הווידאו בו היא נופלת מרגליה.
דונלד טראמפ, פרסם אף הוא דו״ח רפואי לא רציני וזכה לקיתונות ביקורת בעיתונות.
EXCLUSIVE: @realDonaldTrump doc says he picked up Trump's language in health letter & 'interpreted it into my own.' pic.twitter.com/wb3pMPmO2C
— NBC Nightly News with Lester Holt (@NBCNightlyNews) August 26, 2016
אחרי אפיזודת קריסתה של קלינטון סיפר טראמפ (יום ב׳) בראיון טלפוני בפוקס ניוז כי הוא עבר בדיקה גופנית לפני מספר ימים והבטיח לפרסם את המידע בהקדם. נראה שגם קלינטון תהיה חייבת לנקוט בצעד הזה.
בריאותם של שני המועמדים, טראמפ בן 70 וקלינטון בת ה- 68 צפויה להפוך לעוד אחד מאותם נושאי פינג-פונג בין מטות הבחירות. מי ימסור את המידע ראשון ובאיזה רמת פירוט? אם לבחון את ההצהרות הרפואיות של קלינטון מקיץ 2015, היא הניחה בפני הציבור קצת יותר מידע מטראמפ, אך הכדור נמצא כרגע במגרש שלה. היא קרסה. טראמפ נראה בריא כשור.
האם קלינטון תמתין לדו״ח של טראמפ כדי להחליט כמה ומתי לחשוף? אם כך הדבר וטראמפ לגמרי בריא, כפי שהוא טוען, כדאי לו לספק לציבור דו״ח מאוד מפורט. דו״ח כזה שיציג אותה באור בעייתי.
קלינטון גם נמענה עד היום מלפרט על קרישי הדם והאשפוז סביב קריש הדם בראש בשנת 2012. אירועים קודמים (קריש דם ב 2009, קריש דם ב 1998) הוחרשו על ידה. בעבר היא ציינה כי ריבוי הטיסות בתפקידיה השונים היה הגורם לקרישי הדם וכי טיפול באמצעות מדללי דם פתר את בעיותיה. אך את קריש הדם שאירע בראש בשנת 2012 עת שירתה כמזכירת המדינה כבר לא יכלה להחביא. היא אושפזה כמה ימים רצוף, לאחר מכן עבדה מביתה וכאשר חזרה למחלקת המדינה היה זה לכמה שעות ביום ובסופו של דבר לקח לה כשישה חודשים לשוב לתפקוד מלא.
כיצד ישפיע הנושא הזה על הבחירות?
הבוחרים בארה״ב ניצבים בפני שני מועמדים לא פופולריים, שניהם באותה שכבת גיל, כך שבעיות הבריאות של קלינטון יכולות להיות גם בעיות הבריאות של טראמפ והפוך. ממילא הציבור האמריקאי לא בוחר את המועמד/ת בהתאם לשיעוליו, אלא יותר על בסיס הגישה הכלכלית שהוא מציע לציבור האמריקאי. בעייתה של קלינטון, בסיומו של הסיפור (אם אכן האפיזודה תיסגר כדלקת ריאות) היא ההסתרה, ההסתלקות מן האירוע, ההיעלמות לעיתונאים וככל שתתעכב בחשיפת הדו״ח הרפואי שלה, בעייתה תגדל.
עילפון קלינטון בזווית נוספת (תודה לידידי סאם) @News_Executive pic.twitter.com/smusjcFEca
— Tal Schneider טל שניידר تال شنايدر (@talschneider) September 11, 2016
הסיבה היחידה שאני לא תומכת בה היא בגלל ששמאלנים ישראלים תומכים בה. זה אצלי אינסטינקט לתעב בכל מי שהם תומכים. הם עושים את זה בצורה עיוורת ומטומטמת (כמו אז כאשר תמכו בנערת המקהלה בוז׳י הרצוג כאילו שאנחנו איזו מדינה מנומנמנת בסקנדינביה). רק לא הילרי. טראמפ מטורף אבל בו לא תומכים פושע אוסלו אז הוא כבר טוב.
הרעיון לפיו הילארי תיבחר ומייד אח”כ תעבור הכהונה לסגנה- נראה כמו פתרון טוב לכולם.
פוליטיקאים הם יצורים תאבי כח פנאטיים. היא לא תשחרר. משורה ישחרר רק המוות. עדיף טראמפ שיהיה מרוסן על ידי יועצים מנוסים כמו רייגן הסנילי שניצח את המלחמה הקרה מה שחכמים ומוכשרים ממנו לא הצליחו.
געוואלד. מהרביעיה על הטיקטים נראה שהתרחיש המומלץ הוא דווקא בחירה של טראמפ וטריפתו המיידית ע”י חזירי בר.
אני הייתי מדרג אותם ככה:
1. מייק פנס.
2. (בפער גדול – כמעט בלתי נתפש) – טראמפ.
3. (בפער אפסי מטראמפ, עם התלבטות גדולה לכל אורך הדרך) – טים קיין.
4. (בפער עצום מכולם) – הילארי.
סה”כ יש מועמד אחד שנראה ככזה שיכול לתפוס את ההגה באופן מיידי, מבלי שישר ניתן יהיה לחשוד בו או לחשוש ממה שהוא יעשה בתפקידו. מהבחינה הזו, התרחיש המומלץ שלך, אכן נראה כמו כמו ה-תרחיש ה-מומלץ.
ראשית תודה
שנית מה יש בו במייק פנס לעומת כל שאר הרשימה?
השאלה היא פחות מה יש במייק פנס, ויותר מה אין באחרים:
הילארי היא אדם בעל ניסיון רב, רצוף כשלונות, חוסר אמינות עקבי והמוני רבבים של שחיתות.
טים קיין הוא בעל ניסיון חיובי ברובו, כמושל סביר וכסנאטור, אך לאורך כל תקופת כהונתו, הוא זוהה כמי שמקבל הוראות, ופחות כמי שמסוגל לתת אותן. הוא עדיף לאין שיעור על הילארי, וגם ביחס לטראמפ קשה לקבוע מי מהם יותר טוב (שמתי את טראמפ מעליו, אבל זה יותר קשור בחשש שלי מהאופי של כל ממשל דמוקרטי, לאור הנטייה המתחזקת של המפלגה שמאלה, שעלולה לסחוף אחריה גם את קיין, שהיה בין הסנאטורים שנכנעו לקריאות החרם של אובמה, על נאום ביבי בנוגע לאיראן. קבאחד על אחד, אין לי ספק שקיין עדיף על טראמפ).
דונלד טראמפ הוא דמות שלילית, שמייצג המון תופעות מגעילות למדי, ויש הרבה הרבה סימני שאלה בנוגע לעברו והמון סימני קריאה בנוגע לאופיו. עם זאת, הממשל שיקים, לטוב ולרע, יהיה ממשל ימני יותר מזה שיקים קיין, ולדבר יהיו השפעות חיוביות על ארה”ב ועל העולם כולו, אחרי שמונה שנים של ארה”ב חלושה ונרמסת.
מייק פנס היה חלבר קונגרס בולט ומצליח, והוא משמש כמושל בארבע שנים האחרונות, כך שבדומה לקיין, יש לו גם ניסיון ביצועי. ההבדל בין פנס לקיין (וטראמפ והילארי), הוא שהעמדות של פנס הן עקביות, והוא לא שבשבת שרק מחפשת לתמוך במה שמקובל לתמוך בו. מעבר לכך, כישראלים, פנס הוא עדיף לאין שיעור, מתוקף היותו תומך ישראל המובהק והחד-משמעי היחיד מתוכם. אצל כל השאר יש מקום לחשש וספקות – פנס איתנו באופן קבוע, כי בזה הוא מאמין.
אייזנהאור לא סתם ניצח ב1956, למרות התקף הלב שעבר, אלא הביס ללא תנאי את אדליי סטיבנסון,
ב1972 ניקסון (הפאראנואיד שחשש מהפסד עד כדי כך ששלח אנשים להאזין ליריביו החלושים, בצעד שעלה לו בקריירה שלו) הביס את מקגוורן ללא תנאי, לא בגלל סגנו המיועד של מקגוורן, אלא בגלל שהדמוקרטים בחרו מועמד סימפטי מאוד, אבל בעל עמדות שמאל קיצוני שרוב הציבור סלד מהן. מה שקרה הוא שהמחאה נגד וויטנאם השתלטה על השיח הפנימי במפלגה הדמוקרטי והביאה לבחירתו של מועמד שייצג את המחאה הזו, שהייתה אמנם פופולארית מאוד בשמאל, אבל עוררה חששות בציבור הרחב.
הבעייה של הילארי היא לא רק “הסתרה”, אלא גם שקר. עניין הבריאות שלה עלה פעם אחר פעם בשנה האחרונה, אך תומכיה בתקשורת נמנעו מעיסוק בדבר (בדומה לסיפורי המיילים שלה). התוצאה היא שכאשר התרחש אירוע שהתקשורת לא יכלה לטייח (לו היו שם רק נציגי NBC, NYT, CBS, CNN, WP, LAT, ABC וכד’ – כנראה שלא היינו יודעים שקרה שם משהו, והיינו מסתפקים בהודעה בסגנון שכתב נדב אייל, העיתונאי החרוץ שמעתיק לנו מה שכתוב באתרי גופי החדשות הנ”ל: “עברה שעה מהרגע שהילארי קלינטון עזבה במפתיע את הטקס. אין לנו מידע רשמי על ידיעות על מיקומה או מה אירע” (בשלב הזה כבר הרשת בערה מדיווחים בנושא, ופוקס, שאינו חלק מהקמפיין הלא-רשמי של הילארי, כבר דיווח מה גרם ל”עזיבה המהירה”).
מהן המסקנות? הבעייה היא לא רק הילארי והקמפיין הרשמי שלה. הבעייה היא גם ובעיקר אלה שלא מפסיקים לספר לנו על השליחות המקצועית הקשורה במקצוע שלהם, ועל חשיבות זכות הציבור לדעת – ובה בעת מסייעים בהעלמת מידע מהציבור פעם אחר פעם.
הקמפיין של הילארי לא יכול היה להצליח להסתיר מידע מהציבור כ”כ הרבה זמן, לולא קיבל סיוע מאסיבי מהעיתונאים שסיקרו אותו. בזמן שעיתונאים היו עסוקים בלספר לנו על מצב הדיור בפרוייקטים של טראמפ באמצע שנות השמונים – איש מהם לא ישב וחשב לבחון מה לעזאזל הסיפור עם קריש הדם שהשבית מזכירת מדינה לחצי שנה, ומה בדיוק הסיפור עם הסצינה המטרידה של עוויתות ראש בלתי נשלטות במהלך מפגש עם פעילי קמפיין (הפעילה נראתה מבוהלת למדי מהסיטואציה) – אירוע שהתרחש לפני כמה שבועות.
עכשיו כולם רצים לספר לנו על דלקת ריאות שגרתית. ייתכן שזה נכון, אבל הסיכוי שיאמינו לתקשורת בכל הנוגע להעברת הודעות מטעם הילארי – ספג גם הוא מהלומה קשה.
קמפיין הילארי אכן נפגע, אבל לא ברור אם הפגיעה היא קשה. מבחינת הדמוקרטים, אם יקרה הטוב מכל, היא תפרוש, ואז הנצחון שלהם הוא כמעט מובטח.
הלל גרשוני: “23 שנה אחרי אוסלו, פרס נובל”
הקריסה שלה הוא אירוע דרמטי ובמו רגליה וטיפשותה שלא שמעה לרופאיה החזירה את טראמפ חזק למירוץ והכי חמור זה שגרמה לפיקפוק במועמדותה בתוך המחנה תומכים שלה.
אם טראמפ באמת יפרסם דו”ח בריאותי שיראה שמצבו טוב מאוד אז היא תהיה בבעיה קשה מאוד.
למרות השבחים וההלל שכל התקשורת הרעיפה על יועציה והצוות המסייע המנוסה והמשומן שלה הם כשלו בצורה מבישה ואפילו לא דאגו שהמאבטחים יקיפו אותה מכל עבר ולא תהיה אפשרות לצלם אותה.