פורום המומחיות: התשת עזה

מה המשמעות של החלטת הקבינט האחרונה, שהמבצע הקרקעי לא יורחב בצורה משמעותית? האם אפשר בכלל לדבר על “צוק איתן” במונחים של נצחון ותבוסה? הביטחוניסטיות של סלונה 

לפוסטים קודמים בסדרה :

אחרי מבצע החמאס ישאר

האפשרויות המדיניות

לאן מתקדמים

החמאס בשנים האחרונות

מודיעין מנהור

השלב הנוכחי במבצע צוק איתן מורכב ובלתי מובן מכל. דובר צה״ל הודיע כי הפציץ את כל המנהרות שחצו את גדר המערכת ושהיו ידועות לצה״ל וכי ימשיך להפציץ מנהרות המתגלות בתוך רצועת עזה. על פי מה שפורסם מדובר בטיפול/חיסול על ידי צה״ל של יותר מ 31 מנהרות התקפיות, חלקן הגדול היה ידוע לצה״ל עוד לפני המבצע.

אולם מה המשמעות של החלטת הקבינט האחרונה שצה״ל ימשיך ככל הדרוש באיתור והריסת מנהרות והמבצע הקרקעי לא יורחב בצורה משמעותית? ברקע הדברים עומדת כמובן התובנה שאין שום משמעות להסדרים מדיניים למיניהם מול החמאס ועל כן, מאחר ואין גורם בר-שיח בצד השני, ישראל מוותרת בשלב הזה על אופציות התיווך אל מול החמאס ומתמקדת בהרתעה צבאית.

תא״ל (מיל׳) ישראלה אורון, לשעבר סגנית ראש המועצה לבטחון לאומי, אומרת כי משמעות ההחלטות בקבינט בשלב הזה הן שההחלטה והיוזמה והובלת המהלכים חזרו לידיים ישראליות.

“ההתנהלות היא לחלוטין חד צדדית. מבחינת צה״ל, הוחלט שמשימת חיסול המנהרות הושלמה. כל המנהרות שהיו ידועות לצבא נחשפו והושמדו וזה לא מעט בכלל. נכון לאמש השאלה היתה אם להרחיב את המבצע, לנסות לכבוש חלקים של עזה כדי לנסות לאתר בתוך עזה את מנהיגי החמאס ואת מוקדי השליטה והפיקוד שלהם כך שצה״ל יוכל להגיע לכמה שיותר משגרי רקטות. זה כמובן מהלך מאוד מורכב מבחינה צבאית, כי מאגרי הרקטות מפוזרים בבתים ומקומות פרטיים. ולכן, הצבא ככל הנראה העריך שכניסה מלאה ואחריה יציאה מלאה היו גובות מחיר גבוה ביותר וצה״ל מצא לנכון להיות זה ששולט בהחלטה מתי תהיה הפעם הבאה שהוא יכנס”.

ומה לגבי המשך תקיפות מן האוויר?

“לפי מה שאני שומעת אין שום כוונה להפסיק את המתקפות מן האוויר למטרות איכותיות”.

האם אנחנו נכנסים לתקופת התשה?

“במידה מסוימת השאלה היא מי מן הצדדים יותש קודם לכן ועד כמה הקהילה הבינלאומית תנסה לעצור אותנו בכל דרך. תוך כדי כך, כמה תושבי ישראל ויותר מזה, כמה תושבי עזה ישלמו את המחיר. ישראל כיום לא מוכנה לתת לחמאס את כל התביעות שלו אם פירוז הרצועה לא יהיה תנאי מקדים. אני מאמינה שהעימות הזה, כן הביא ל game changer כי ישראל לא תאפשר יותר לחמאס להיות זה שמכתיב. מעתה ישראל היא זו שתקבע, מתי מתאימות פעולות נוספות ומה אופיין. אני מפרשת את החלטת הקבינט האחרונה”.

אבל מה המשמעות של כך? זה לא פשוט להחזיר את הצבא פנימה לתוך עזה, אחרי שכבר נטש

“יש מגוון דרכים מלבד כניסה קרקעית. יש כל מיני כוחות אחרים. יש אפשרות של להמתין עם התגובה שלנו אחרי שיורים ואז להפתיע. הכדור נמצא אצלנו במגרש. ישראל לא מחפשת פה היום הישג צבאי בנוסח ששת הימים, כי זה כבר לא רלבנטי. אלא השבת שליטתנו. ישראל לא תתייצב לכל קריאה לשיחות, ישראל לא תגרר פנימה. מה שקרה ביממות האחרונות הוא שינוי פסיכולוגי-תפיסתי בתודעה של הלחימה שתשפיע גם על החוסן שלנו וגם על הצד השני”.

ההחלטות המהירות להכריז על אורון שאול ועל הדר גולדין כחללים בלי לתת שהות לצד השני לשחק ברגשות הציבור הישראלי , הן חלק מן האופן שבו את רואה את השינוי האחרון הזה?

“בהחלט. אנחנו לא נמצאים על ירי אוטומטי. אנחנו לא נותנים להם לגרור אותנו להשתגע בגלל קצין נעדר. הקבינט הישראלי וצה״ל יגיבו איך שירצו, בקצב שמתאים לנו, תוך שמירה על היתרון הצבאי שלנו מולם”.

 אז להערכתך קיימת אפשרות, לדוגמא, שבמשך חודשים ארוכים קדימה ימשיכו לפגוע ביישובים ישראלים באמצעות ירי רקטות וישראל תנהל את המערכה ביד קמוצה?

“אכן, זו עשויה להיות סוג של התשה וישראל כבר הוכיחה עד היום עמידות של העורף בזכות כיפת ברזל ושהציבור הישראלי יודע לספוג ולא להתעייף. חמאס קיווה שהטיל הראשון על תל אביב יפיל את הבורסה שלנו וזה לא קרה. הכלכלה הישראלית לא משותקת ואנשים לא הפסיקו לעבוד. ביום שישי האחרון, עם נפילת גולדין בשבי, חמאס ראה שהגבולות שלנו ברורים ושלא ניתן לשחק עם הציבור הישראלי יותר. יש כאן תחושה בצד שלנו של enough is enough”.

הלית בראל, לשעבר מנהלת במועצה לבטחון לאומי, בעלת תואר שני במדיניות בטחון מאוניברסיטת הרווארד ומי שהיתה המנכ”לית של המועצה לשלום ובטחון, מסבירה שלפי כל המידע המסופק כרגע לציבור זו תהיה טעות להיכנס כלל לשאלות של תבוסה או ניצחון:

“שאלות מן הסוג הזה מתאימות למאה הקודמת. ניצחון לא מוגדר יותר על ידי תפיסה טריטוריאלית ואף לא ניתן להגדירו בימים של אחרי הלחימה. אפשר לראות לדוגמא את מלחמת לבנון השניה. יצאנו מן המלחמה מוכים וחבולי ראש ובדיעבד הסתבר שמדובר בהישג לפחות מבחינת תפיסת הבטחון האסטרטגית. העיסוק בתבוסה או ניצחון הוא ארכאי וזה גם דיון שלא בעיתו”.

אם נוכחות צה”ל תצומצם בעומק הרצועה, מה המשמעות ההגנתית על ישראל? 

“כרגע לא מסיגים את הכוחות לגמרי ולמיטב הבנתי לא ניתן קו מדויק בו צה״ל ישהה. הכניסה הצה״לית פנימה היתה לתוך איזורי מגורים, כלומר כמה קילומטרים פנימה. כעת צה״ל מעוניין לשמור על גמישות. מצד אחד, לא יקחו את כל הכוחות אחורה לתוך שטח ישראל ומצד שני, לא מדובר בקו מדויק שהוא זהה בכל נקודה ונקודה. השאלה עכשיו תהיה מה הקונסטלציה שצה״ל ירצה להשיג, ועד כמה שאני יודעת מן המידע הפומבי – זה לא הוגדר ומדויק עד הסוף והרי לא לוקחים את כל הכוחות אחורנית, רק כדי לחזור במלוא העוצמה פנימה תוך יומיים”.

מבחינת נטרול המנהרות, את רואה שהושגה המטרה המבצעית?

״צה״ל הצליח לפוצץ את המנהרות עליהן ידעו ואותן סימנו כאיום. יתכן שיש מנהרות הברחה שלא נגעו בהן, אולי כי לא שווה לצה״ל לסכן חיי אדם עבור כך או שזו עבודה מורכבת. אבל למיטב הבנתי, מנהרות התקפיות שעליהן ידעו – חוסלו. כפי שאמר בזמנו מזכיר ההגנה האמריקאי דונלד ראמספלד: ‘אנחנו לא יודעים את מה שאנחנו לא יודעים’”.

חמאס יכול לבנות מחדש את המנהרות, איך מגנים על הציבור הישראלי מפניהן?

“אף אחד לא מבטיח לנו שהמנהרות לא ישוקמו מחדש. כל ההרס שביצענו למנהרות, הוא הפיך. אבל כדי להגן על הישראלים מפני מנהרות התקפיות לא צריך לכבוש את עזה כולה בהכרח. במהלך השנים בין ההתנתקות ועד מבצע עופרת יצוקה, כלומר בין 2005 ל 2009 צה״ל פעל כל הזמן נגד המנהרות. ישנם דיווחים בתקשורת, על למעלה מ 90 מבצעי חדירה לתוך שטח עזה לחיסול ומיטוט מנהרות באותן השנים. אולם בעקבות הבנות עופרת יצוקה ועמוד ענן, לא ברור מה נעשה בצד שלנו מבחינת המשך הריסת המנהרות.

ההגיון אומר שאם בין 2005 ל 2008 ישראל נכנסה מעל ל 90 פעם כדי לנקות מנהרות והחל מ 2009 לא נכנסו לשם כך, כפי שאולי נבע מן ההסכמים, אז ברור שזהו נושא שהוא בר טיפול ולא רק באמצעות כיבוש הרצועה, וגם לא תמיד רק באמצעות פיתוחים טכנולוגיים הגנתיים, אלא כאסטרטגיה מבצעית. אפשר לטפל בכך בלי לכבוש. זה עניין של מודיעין טוב ועובדה שגם הפעם לפני צוק איתן היה ידוע לצה״ל היכן המנהרות ולאן על הצבא להגיע כדי להרוס את המנהרות”.

את מזהה כאן כשל של השנים האחרונות?

״אם קבינט מקבל מידע על 10 – 15 מנהרות, ואם אלוף פיקוד דרום אומר להם שזה איום מרכזי ולא טיפלו במנהרות, ויותר מכך, אפילו הסכימו ללכת להפסקת אש כאשר יודעים על קיומן, אז אין ספק שיש כאן בעיה. אפשר להגיד על הממשלה הזו, בפראפרזה של מה אמרו פעם על מפא”י: הם לא יודעים להילחם והם גם לא יודעים לעשות שלום״.

למה הכוונה ב׳הם לא יודעים להילחם׳?

“אם אכן צה״ל ביצע כניסות לתוככי עזה לחיסול מנהרות בין השנים 2005 ל-2009 והפסיק לעשות זאת בצורה מסיבית מ 2009, כשכל המשאבים ותשומת הלב הלכו לפרויקט הגרעין האיראני, אז צריך לבדוק את סדרי העדיפויות. זה לא בא להפחית מן האיום האיראני, אבל בפועל בשנים האלה מה שצמח לנו מתחת לאף נהיה מפלצתי. ושוב, זה נכון שלא היו לנו פתרונות טכנולוגיים וכדי למצוא את המוצא הטכנולוגי צריך להשקיע משאבים רבים.

אין מה להשוות את הפיתוח של אמצעי להתמודדות עם מנהרות לנושא פיתוח כיפת ברזל, כיוון שבשלב שבו התחילו לעבוד על כיפת ברזל, טכנולוגיית החץ כבר הייתה בידינו וכמובן מערכות איתור מכ״מים. בנושא המנהרות יש לנו צורך בטכנולוגיה חדשה לגמרי. אבל עובדה, שלאור הפעילות המבצעית עד 2009, יש למנהרות גם פתרון מבצעי ולא נקטו בו מספיק”.

ולמה כוונתך ב’לא יודעים לעשות שלום׳?

״בניגוד לממשלה הנוכחית, ראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט תקף באגרסיביות רבה תוך שהיתה עליו ביקורת על כך, אבל הוא גם התקדם במהלכים מדיניים. מצד אחד, כשהוביל מהלך צבאי תקיף, הוא קיבל מן ההתחלה יותר גיבוי בינלאומי. מצד שני, תהליך מדיני הוא גם דרך לשחרר לחץ. זה לא מפתיע שצוק איתן מגיע אחרי כשלון מו״מ. המזרח התיכון בער בשנים האחרונות ודווקא פה היה שקט וישראל בזבזה את כל שנות השקט הללו.

עכשיו פתאום אחרי המבצע, מדברים בממשלת ישראל על הקלת הלחץ על עזה ופתיחת המצור, אפילו שמהלך כזה, מטעם ממשלת ישראל, יתן לחמאס הישג ללחימה שלו. זה משהו שממשלת ישראל לא היתה מוכנה לעשות בשום פנים ואופן בשנים האחרונות. זו הטרגדיה של הימין הישראלי. אם יורים עלינו הם אומרים שאי אפשר להגיע להסדרים תחת אש וכשיש תקופות שקטות, הם טוענים שאין שום טעם בהסדרים כי ממילא יש שקט. הממשלה הנוכחית לא ידעה להושיט יד לאבו מאזן. לא ניצלו את העובדה שהוא אינו מסכים לטרור. וכעת, הכל כבר יהיה קשה בהרבה”.

כיצד את רואה את החודשים הקרובים, מבחינת ההחלטה הצה״לית להסיג את הכוחות, אבל להשאיר מעין שליטה?

״מבחינה צבאית, וממה שידוע עד עכשיו מדובר בהחלטה חצי אפויה. קצת קשה להבין לאן הצבא חותר כרגע ואיך הוא נערך בשטח. ישראל לא יכולה לוותר כרגע על פעולות בעומק הרצועה, מצד שני, גם לא יוכלו להגיע למצב של אפס רקטות על ישראל”.

יעדי הפירוז ריאליים?

“אני לא מאמינה שניתן להגיע לפירוז מלא של הרצועה מבלי לכבוש אותה. וכיבוש הרצועה אינו רצוי לנו, בשל המחירים הגבוהים ולכן יש להניח שיהיה עלינו ירי רקטות. מבחינת פירוז תמורת שיקום, כאשר הפירוז הוא תנאי מקדמי, אני מתקשה להבין כיצד זה מיושם. מי יכנס לשם וידאג לפירוז? חיילי מצרים יעברו בית בית והעזתים של החמאס יגישו להם את הטילים שלהם ואת המשגרים? בסך הכל, ברמה הפרקטית פירוז משמעותו יהיה פיקוח הדוק יותר על המעברים, כך שלא יוכנסו לעזה אמצעי יצור ולא יוכלו לבנות את מלאי הרקטות שלהם מחדש”.

כלומר, השימוש במונח פירוז הוא כרגע סיסמא שלא ניתן למלא אותה בתוכן?

“לא. עדיין תפיסת הפירוז הינה שיפור ניכר על פני המצב הקיים. היא תחייב בקרה הדוקה על המעברים, על ידי יותר מגורם אחד, דבר שישנה את תמונת השליטה ברצועה. יתכן ששאיפות פירוז מן הסוג המוגבל גם ירחיקו בשנים את הסיבוב הבא. החמאס אינם במצב בו מצוי החיזבאללה אשר יכול להשיג כל מה שרוצה. אמצעי הייצור שלהם נמוכים, ואם יהיה פיקוח משמעותי אז גם המשאבים לייצור עצמי יצומצמו”.

אל״מ (מיל׳) מירי אייזן, לשעבר ראש ענף מחקרי צבא, קצינת מודיעין אוגדתית וראש הסברה לתקשורת זרה במשרד ראש הממשלה, מסכמת את מטרות צה”ל כרגע. לדבריה, הוגדר כי צה”ל עומד לצאת מן השטחים הבנויים, ויפחית את החיכוך, כאשר רוב הכוחות יערכו בחוץ אך צה״ל לא יחדול מפעילות בתוך הרצועה בהתאם לצרכים:

“מן הסתם צה״ל ימשיך בפעולות מן האוויר ובארטילריה. בכל פעם שיירו על ישראל, צה״ל יחזיר למקורות הירי, גם אם הירי יוצא שוב מבית ספר של אונר״א ואני מבינה שזה כבר קרה היום (א׳) פעם נוספת. אנחנו ננסה תמיד לפגוע במשגרים וזה נעשה בשילוב של חיל האוויר וארטילריה”.

איך נדע מה אחוז המנהרות שחוסלו?

“צריך ללכת לפי הניסוח וההודעות המדויקות של צה״ל. צה״ל לא היה יוצא אלמלא היה מחסל את המנהרות הקיימות. ההסבר להסגת הכוחות הוא מבצעי וברור לחלוטין. הפחתת החיכוך בין כוחות צה״ל לבין איזורי סכנה. צה״ל יערך כך שכוחות צה״ל הם כבר לא התקפיים בתוך הרצועה, אך הם התקפיים מבחוץ”.

מה טווח רצועת ההגנה, המרחק מן הגבול הנחוץ לצה״ל כדי לשמור כך?

“קשה להגדיר את זה באופן מדויק ובטח כרגע עוד מוקדם מדי. זה תלוי באירועים. סדר גודל של 3 ק״מ עשוי להיות נכון, אבל מאחר ובחלקים מסוימים הרצועה היא ברוחב 6 ק״מ, זה לא אפשרי בכל נקודה”.