פוליטיווטש: האם ח”כ איתן כבל דייק במידע על עליית מחירי הדיור?

מערכת בדיקת העובדות של פוליטיווטש בפעולה. לפוסטים הקודמים של פוליטיווטש: על השר ישראל כץ, על השר נפתלי בנט.

בתאריך 31.03.14 פורסם ח”כ איתן כבל בעמוד הפייסבוק : “הנתונים המדאיגים שעולים מהדו“ח של בנק ישראל לשנת 2013 ימשיכו ללוות אותנו ולכרסם בנו לעוד הרבה זמן. אז הנה בקצרה הכותרות: הדירות התייקרו ב-8%, מחירי השכירות עלו ב-38.5%, הוצאות הנמוכות בכשליש פר תלמיד לעומת הממוצע ב-OECD…בהוצאות הממשלה על בריאות אנחנו ממוקמים במקום השלישי מהסוף“.

בתחקיר זה נבדוק את האמירה של חה”כ כבל, תוך בדיקה נפרדת של שלושת התחומים עליהם הוא דיבר: חינוך, בריאות ודיור.

האמירות נבדקות תוך עיון בדו”ח השנתי של בנק ישראל ובהשוואה להיקף השירותים הציבוריים הניתנים בישראל בהשוואה למדינות OECD אחרות (כלומר בהשוואה ל 34 המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה כלכלי וחברתי, כולן דמוקרטיות ליברליות המבוססות של שוק חופשי).

עורך התחקיר: שני קינן

תחקריניות: אביגיל בן-נון, זהבית בן-דוד

 1.

דיור – “הדירות התייקרו ב-8%, מחירי השכירות עלו ב-38.5%“

רקע – שוק הדיור: על פי דו“ח בנק ישראל, מסוף שנת 2007, עת פרץ המשבר הפיננסי העולמי, מסתמנת עלייה הן של שכר הדירה והן של מחירי הדירות בישראל. מנתונים של משרד השיכון נראה שכחלק מתהליך זה עלה בצורה משמעותית מספר המשכורות הנדרשות לרכישות דירה. בשנת 2013 (להוציא את הרבעון האחרון) נדרשו 136 משכורות חודשיות לרכישת דירה, לעומת 132 בשנה הקודמת ו-103 משכורות בשנת 2008.

גם כאשר משווים את מחירי הדירות בישראל לבין מדינות אחרות ב-OECD בין השנים 2007-2013 נראה כי בישראל חלה בשנים אלו העלייה הגבוהה ביותר (כמעט ב-50%), כך לפי דו“ח בנק ישראל. אומדן נוסף העוזר למדידת יוקר הדיור בוחן את האחוז מתוך השכר הממוצע המוקצה לתשלום שכר הדירה הממוצע. מבחינה של דו”ח בנק ישראל, שיעור זה עלה ב- 8% בשנת 2013 בהשוואה לשנת 2007, כך שעם השנים, נתח גדול יותר ויותר מהשכר החודשי מוקצה לתשלום שכ”ד.

הנתונים בפועל: מבחינה של השינויים שחלו במהלך שנת 2013 במחירי הדירות, נראה כי חלה עלייה נומינלית של 8.1% (שינוי נומינלי מתייחס לשינוי לפי ערכם הנקוב של מוצרים). כמו כן, כשמקזזים מהעלייה הנומינלית את השפעות האינפלציה, ניתן לראות שחלה עלייה ריאלית של 6.1% במחירי הדירות. נתונים אלה מתיישבים עם הנתונים שפרסם חה”כ כבל.

בהמשך, מציג חה”כ כבל כי מחירי השכירות עלו ב- 38.5%, נתון מפתיע כשלעצמו בהשוואה לנתון הקודם, שכן הפער בין האחוזים גבוה למדי. בחינה מעמיקה של הדו“ח מראה שבעוד שבעליית מחירי הדירות מתייחסים לשנת 2013 בלבד, הנתון לגבי עליית מחירי השכירות מתייחס לעלייה מצטברת בין השנים 2008-2013. כאשר בוחנים את שכר הדירה בשנת 2013 בלבד, כפי שנעשה בנוגע למחירי הדירות, נראה שהעלייה בשנה זועומדת על 2.9% – העלייה המתונה ביותר מאז שנת 2008.

מלשכתו של חה”כ כבל נמסר שהנתונים שהוצגו אכן מופיעים בדו“ח ואף פורסמו בתקשורת. הם מסרו כי ביקשו לתאר מגמה כללית של עליית מחירי הדיור, ועל כן לא נכללו השנים המדויקות.

סיכום וציון: האמירה של חה”כ כבל בנוגע לעליית מחירי הדירות אכן נכונה, ומתייחסת לשנת 2013. אמירתו בנוגע לעליית שכ”ד מופיעה גם היא בדו“ח, אך מתייחסת לעלייה מצטברת בין השנים 2008-2013, והיא מהווה את העלייה המתונה ביותר בחמש השנים האחרונות.

מסיבות אלה מקבלת האמירה של חה“כ כבל את הציון 4 במדד פוליטיווטש – “בעיקר נכון“

2.

חינוך – “הוצאות הנמוכות בכשליש פר תלמיד לעומת הממוצע ב-OECD”

 רקע – מערכת החינוך: בישראל ניתנים שירותים ציבוריים בתחומים שונים כמו בריאות, חינוך וביטחון. המשאבים שהממשלה משקיעה במתן שירותים אלו נקבעים לפי הכלל הפיסקלי, שקובע את הגידול בפועל בתקציב המדינה.

הנתונים שמציג חה”כ כבל מתייחסים להשוואה זו בתחומי חינוך ובריאות, כשקריטריון ההשוואה הוא אחוז ההשקעה מתוך התוצר הלאומי הגולמי (תל”ג) המוקצה לתחומים אלו.

בדו“ח שפרסם ה– OECD בשנת 2011 עולות מספר נקודות על מצב מערכת החינוך בישראל בשנים 2008-2009. הראשונה היא שמדינת ישראל היא מהמדינות המשכילות בעולם, כך שאחוז בעלי ההשכלה הגבוהה גדול מהאחוז הממוצע ב- OECD; הנקודה השנייה היא שאחוז האנשים בעלי השכלה נמוכה מתיכונית קטן מהאחוז הממוצע ב- OECD והנקודה האחרונה והרלוונטית ביותר לענייננו היא שההוצאה על חינוך פר תלמיד נמוכה באופן עקבי בהשוואה למדינות ה- OECD, למרות מגמת עלייה מתונה בהשוואה לשאר המדינות המפותחות.

הנתונים בפועל: הנתונים המוצגים בדו“ח בנק ישראל האחרון מתייחסים להשוואה שנעשתה בין ההוצאות הציבוריות של שנת 1995 ובין אלו של שנת 2011, בהם נתמקד. יש לציין של-OECD אין נכון להיום נתונים המעודכנים אחרי שנת 2011.

בשנת 2011 אחוז ההשקעה מהתל”ג בישראל היה גבוה ב- מן הממוצע ב OECD. בעוד הממוצע שם עמד על 5.7%, אחוז ההשקעה בישראל עמד על 7%, כך שישראל דורגה במקום ה-2 מבין 19 המדינות אליהן היא מושווית. למרות שנמצא כי ההוצאה הציבורית על חינוך בישראל גבוהה מממוצע ה- OECD, ההוצאה פר תלמיד בישראל מהווה רק כ-2/3 מהנתון המקביל ב– OECD. הסיבה לכך היא שאחוז הילדים באוכלוסיית ישראל עומד על כ-18% לעומת ממוצע של 12.5% במדינות ה-OECD, כך שתקציב גדול יותר לא מחפה על אחוז גבוה יותר של ילדים מתוך האוכלוסייה. יחד עם זאת, יש לציין שלפי דו“ח הלמ“ס בנושא, מאז 2008 ניתן לראות עליה משמעותית בהוצאה על חינוך בישראל שבאה אחרי שנים רבות של קיפאון.

 סיכום וציון: בחנו את ההוצאות הציבוריות בתחומי החינוך והבריאות בישראל בהשוואה ל- OECD, בשנת 2011, כפי שהופיעו בדו“ח השנתי האחרון של בנק ישראל. אכן נמצא כי ההוצאות פר תלמיד בתחום החינוך נמוכות בשליש ממדינות ה- OECD. עם זאת, התמונה לא תהיה שלמה ללא אזכור של ההוצאה הכללית החריגה של ישראל על חינוך ואת שינוי המגמה שהחל בשנת 2008 בנושא זה.

לפיכך, אנחנו מעניקים לאמירה של ח”כ כבל את הציון  4 במדד פוליטיווטש “בעיקר נכון”

 3.

בריאות – “בהוצאות הממשלה על בריאות אנחנו ממוקמים במקום השלישי מהסוף“

רקע – מערכת הבריאות: לפי ניתוח הצעת התקציב לשנים 2013-2014, במערכת הבריאות מתחלקת ההוצאה הלאומית לשניים – הוצאה ממשלתית שמקורותיה הם תקציב המדינה ומס הבריאות והוצאה פרטית הממומנת ע”י תשלומים לחברות הביטוח או תשלומים מיוחדים לקופ”ח. לפי דו“ח הלמ“ס על ההוצאה הלאומית לבריאות ונתוני משרד הבריאות ההוצאה הציבורית בין השנים 2001-2011 נותרה קבועה יחסית והיא בין הנמוכות בקרב מדינות ה- OECD. גם כאשר בוחנים את ההוצאה הלאומית כולה (כלומר, סך ההוצאה הציבורית והפרטית) על בריאות בישראל, מסתמן ששיעורה נותר קבוע בין השנים 1995-2011.

 הנתונים בפועל: הנתונים המוצגים בדו“ח בנק ישראל האחרון מתייחסים להשוואה שנעשתה בין ההוצאות הציבוריות של שנת 1995 ובין אלו של שנת 2011, בהם נתמקד. יש לציין של-OECD אין נכון להיום נתונים המעודכנים יותר מ-2011.

בשנת 2011 אחוז ההשקעה מהתל”ג בישראל היה נמוך מן הממוצע ב OECD. בעוד הממוצע שם עמד על 6.9%, אחוז ההשקעה בישראל עמד על 5.2%, כך שישראל דורגה במקום ה-17 מתוך 19 מדינות. אחד ההסברים לנתון זה הוא העובדה שהחלק היחסי של אוכלוסיית הקשישים מהאוכלוסייה הכללית במדינה הוא נמוך. בשנת 2011, שיעור האנשים בגיל 65 ומעלה מתוך כלל האוכלוסיה עמד על 10% בישראל לעומת ממוצע של 15.4% במדינות ה– OECD.

מטבע הדברים, אוכלוסיית הקשישים הינה האוכלוסייה העיקרית הנזקקת לשירותי בריאות, ולאור אחוזם הנמוך באוכלוסייה הישראלית, ישנה השקעה מצומצמת יחסית בשירותים אלו. עם זאת, יש לציין כי לפי דו”ח בנק ישראל גם כאשר מכלילים בחישוב את הפרמטרים של הרכב הגילים וגודל האוכלוסייה עולה כי ההוצאה הציבורית לבריאות בישראל נמוכה בהשוואה למדינות ה- OECD.

תמונה מעט שונה עולה ממחקר אקדמי של פרופ‘ מומי דהן וד“ר משה חזן משנת 2011, בו נבדקה בין היתר ההוצאה הציבורית על בריאות לפי ההוצאה לקשיש ולפי נוסחת הקפיטציה. לפי מחקר זה, בשנת 2009, ההוצאה לקשיש בישראל עמדה על 55.41% מהתוצר לעומת 44.5% בלבד בממוצע ה-OECD. בניגוד למדד ההוצאה לקשיש, מקדם הקפיטציה בודק את ההוצאה לנפש ביחס לכלל האוכלוסיה אך מעניק משקל עודף לאוכלוסיה הקשישה. לפי מדד זה ולפי נתוני 2009, ההוצאה הממוצעת ב-OECD עמדה על 56.54% מהתוצר לעומת ההוצאה בישראל שעמדה על 55.01%. נתונים דומים עולים גם בדו“ח נוסף של בנק ישראל שביקש לבחון את ההוצאה הציבורית על בריאות בניכוי השפעת הרכב הגילאים באוכלוסיה. דו”ח זה מצא כי “ביחס לתוצר לנפש, ההוצאה לנפש מתוקננת (בגיל הביניים) בישראל נמוכה יחסית אך דומה למקובל בארבע מתוך עשר המדינות שנבדקו (אוסטרליה, בריטניה, קנדה ויפן). במדד זה אפוא לישראל אין יתרון או חסרון יחסי יוצא דופן”. נתונים אלה מראים שבמידה ומתחשבים באחוז הקשישים הנמוך בישראל, ההשקעה הציבורית בבריאות אינה חריגה ביחס למדינות ה-OECD.

מגמה מעניינת מתגלה כאשר בוחנים דווקא את מערכת הבריאות בשנים האחרונות. מדו“ח שפירסם ה-OECD בנושא בריאות בישראל, עולה כי בין השנים 2009-2000 הוצאות הבריאות לנפש בישראל גדלו ב-3.3% לעומת ממוצע OECD של 4.7%.  לעומת זאת, בין השנים 2011-2009 הגידול בישראל עמד על 5% לעומת ממוצע OECD של 0.6% .משמע, חל שינוי של ממש במדיניות בשנים האחרונות לגבי ההוצאה הציבורית על בריאות.

מעבר לנתונים עצמם, יש לציין שבסוף שנת 2013 החליטה הממשלה לבצע שינוי בכלל הפיסקלי, כך שהגידול בהוצאות הממשלה בשנים הבאות יוגבל, ויהיה תלוי בשיעור הגידול באוכלוסייה. משמעות השינוי היא שקצב הגידול של המשאבים המוקצים לשירותים הציבוריים יואט, ושהשקעת המשאבים בתחומי הבריאות והחינוך תצטמצם.

סיכום וציון: בחנו את ההוצאה הציבורית בתחום הבריאות בישראל בהשוואה ל- OECD, בשנת 2011, כפי שהופיעה בדו“ח השנתי האחרון של בנק ישראל, וראינו שאמירתו של חה”כ מבוססת במידה מסיימת על דו”ח זה.

אכן נמצא כי בתחום ההוצאה הציבורית על בריאות ישראל ממוקמת במקום השלישי מהסוף בתחום הבריאות (מקום 17 מ-19)- אך נראה כי מדובר בתמונה חלקית בלבד של ההוצאה הציבורית על בריאות בישראל. כאמור לעיל, כאשר מנכים את מבנה הגילאים בחברה עולה כי רמת ההוצאה הציבורית על בריאות בישראל קרובה משמעותית לממוצע במדינות ה-OECD.

לכך מתווספת העובדה שהממשל הנוכחי (כהונת נתניהו שהחלה ב-2009) יזם גידול משמעותי בהוצאה לבריאות ביחס לשנים שקדמו לו. 

לפיכך, אנחנו מעניקים לאמירה של ח“כ כבל את הציון  3 במדד פוליטיווטש “חצי אמת”