“לא מר טראמפ, אני לא הסכמתי״

כתבת מגזין “פיפל” נטשה סטוינוף פרסמה אתמול טקסט ארוך על הפעם שבה דונלד טראמפ תקף אותה.

אירועי הימים האחרונים בארה״ב הציפו מספר חסר תקדים של טענות נשים בנוגע לתקיפות והטרדות מיניות. בימים הראשונים שלאחר פרסום הקלטת בה נשמע טראמפ מתאר כיצד הוא תוקף נשים, טענו אנשי המטה של טראמפ ואף הוא עצמו כי ״אלה היו דיבורי חדר הלבשה וזה הכול, טראמפ לא עשה שום דבר”. טראמפ הדגיש את הנקודה הזאת בעימות וחזר על כך בכל אירוע בחירות מאז יום ראשון בלילה.

Physically attacked by Donald Trump – a PEOPLE writer’s own harrowing story https://t.co/uCV6Axpmen pic.twitter.com/IgIQsQImB5

— People (@people) October 13, 2016

אך כפי שניתן היה לצפות (והרי כולנו מורגלים כבר בהתגלגלות האיטית של טענות על הטרדות מיניות), מספר נשים ששמעו את טראמפ טוען שאלה היו רק דיבורים, קמו ואמרו: לא, לא רק דיבורים. הוא גם עשה.

במהלך היממה האחרונה פרסם ה”ניו יורק טיימס” את סיפורן של שתי נשים. אחת הותקפה על ידי טראמפ כשישבה לידו במהלך טיסה –  והאחרת, עובדת בבניין טראמפ, ניגשה אליו להציג את עצמה ומצאה את עצמה מנושקת בניגוד לרצונה. ומעל לשני הסיפורים האלה מתנוססת הכתבה של סטוינוף ב”פיפל“. טראמפ הגיב לכתבה והכחיש את כל תוכנה.

הנה תמצית ותרגום של רוב הדברים:

״בראשית שנות ה-2000 הייתי כתבת לענייני טראמפ. במשך שנים דיווחתי על כל דבר שטראמפ עסק בו. עקבתי אחר תכנית הריאליטי “המתמחה”, נסעתי לסקר את החתונה שלו עם מלניה קנאוס ושוטטתי בהיכלי מגדל טראמפ הנוצץ. מלניה הייתה נחמדה ונעימה בכל אחד מהמפגשים הרבים שלנו ודונלד היה מליצי ומשעשע כפי שהוא יודע. מבחינתי זו הייתה מערכת יחסים מקצועית חברית.

ואז, בדצמבר 2005, בערך בתקופה שבהן טראמפ ניהל את השיחה הידועה לשמצה עם בילי בוש, נסעתי לווילה שלו מאר-א-לגו כדי לראיין אותו ואת אשתו לכתבת מגזין לרגל יום הנישואין הראשון שלהם. צוות הצילום של פיפל העמיד את הזוג במרחבים המפוארים של הארמון ואני ראיינתי אותם בנוגע לשנת הנישואים הראשונה והמאושרת שלהם.”

סטוינוף ממשיכה ומפרטת את אירועי אותו היום: ״כאשר יצאנו להפסקה מן הצילומים, מלניה – שהייתה אז בהיריון מאוד מתקדם – עלתה לקומה השנייה כדי להחליף בגדים לצילומים נוספים. דונלד הציע שהוא יסתובב איתי ברחבי הווילה כדי להראות לי אותה. לדבריו, חדר אחד מסוים היה ’“Tremendous״. הוא אמר שאני חייבת לראות אותו. ״נכנסנו לחדר, רק הוא ואני, וטראמפ סגר את הדלת. הסתובבתי בחדר ותוך כמה שניות, טראמפ דחף אותי לקיר ואת הלשון שלו לתוך הגרון שלו.

תבינו, אני גבוהה וחסונה. גדלתי בבית עם שני אחים שאוהבים היאבקות. פעם אפילו התקוטטתי עם מייק טייסון. צריך כוח כדי לדחוף אותי. אבל טראמפ גדול ממני, גופו התנשא מעלי והוא היה מהיר. הוא הפתיע אותי וגרם לי לאבד את האיזון. הייתי המומה ואסירת תודה על כך שהמשרת נכנס לתוך החדר לאחר כמה דקות, בעודי מנסה להיחלץ. הוא נכנס כדי לעדכן שמלניה מצטרפת בכל רגע, וצריך לחזור לריאיון.

אני זוכרת שהייתי בהלם ולא יכולתי לדבר כשהמשרת ואני יצאנו אחרי טראמפ מן החדר לכיוון הפאטיו, לעבר שטחי הווילה בחוץ. בדקות המועטות עם טראמפ באותו החדר, הכבוד העצמי שלי רוסק. איך ייתכן שמעשיו של אדם אחד גרמו להרגיש כל כך מחוללת? ראיינתי אז את הסלבס הכי מפורסמים, לאורך 20 שנה, אבל מה שהוא עשה קרה לי בפעם הראשונה. הוא חשב שאראה זאת כמחמאה?

ניסיתי להמשיך להתנהג באופן נורמלי. הייתה לי עבודה ורציתי לסיים אותה. ישבתי בכיסא עם הפנים אל טראמפ. הוא ישב על ספה זוגית והמתין לאשתו מלניה. המשרת עזב ואני התעסקתי עם מכשיר ההקלטה. טראמפ חייך והתכופף לעברי.

’את יודעת שאת ואני, יהיה לנו רומן. לא ככה?״

באותו הטון הבטוח שבו הוא אומר היום ’אהפוך את אמריקה לגדולה’.

’אכלת פעם סטייקים במסעדת פיטר לוגאר? אני אקח אותך לשם. לך ולי יהיה רומן, אני אומר לך’. הוא המשיך ודיבר על ה”ניו יורק פוסט”, שבו כיכב על השער עם הסיפור על הרומן שהיה לו עם מרלה מייפלס כשעוד היה נשוי לאשתו הראשונה. ’תזכרי מה כתוב שם’, טראמפ אמר. ’הסקס הכי טוב אי פעם’.

מלניה הגיעה, שלווה וזוהרת. דונלד מיד חזר לפוזיציית הבעל המסור, כאילו דבר לא קרה, והמשכנו בריאיון על הנישואים המאושרים שלהם. הנהנתי למשמע המילים החלולות וחייכתי מהבדיחות, אבל עלתה בי בחילה. כל זה לא הרשים את טראמפ. הוא לא חשב, אפילו לא לרגע, שמה שעשה לי עלול היה לפגוע בי או להציק לי. הוא גם לא חשב שזה פגע באשתו.

כעבור כשעה חזרתי לחדר במלון. ההלם החל להתפוגג והתחלף בכעס גדול. המשכתי לחשוב לעצמי – למה לא נתתי לו מכה? למה לא אמרתי משהו?

למחרת בבוקר, הכעס הפך לפחד.

עוד לפני שנסעתי לריאיון קבעתי לעצמי טיפול ספא להתמודדות עם כאבי צוואר. הספא היה אתר נופש פרטי, נפרד מן הארמון של משפחת טראמפ, אבל כל התורים בו היו תפוסים. לטראמפ נודע שלא השגתי מקום בספא והוא התקשר אליהם, ביקש שיביאו את מסז׳יסט הצמרת שלהם לעבוד לפני שעת הפתיחה כטובה אישית עבורו.

מצאתי את עצמי ערה במשך לילה שלם, חוששת,  שואלת את עצמי האם עודדתי את טראמפ באיזה שהוא אופן. בסופו של דבר החלטתי לא לבטל את הטיפול בספא, אבל הגעתי למכון באיחור של חצי שעה עם המזוודה, מוכנה כבר לטיסה. המסז׳יסט חיכה לי שם בפאניקה. ’מיסטר טראמפ היה כאן, חיכה לך’.

אני: ’מה? איפה?’

המסז׳יסט: ’הוא חיכה לך כאן בחדר המסז׳ים. המתין 15 דקות ואז היה חייב לעזוב לפגישה’.

אני: ’למה הוא היה כאן? הוא אמור לחזור?’

המסז׳יסט משך בכתפיו. הוא לא ידע. אני עליתי על שולחן הטיפולים, אך המשכתי לנעוץ עיניים בדלת החדר. חששתי שטראמפ יכנס והמסז׳יסט ייתן לו לגשת אלינו כשאני לא בלבוש מלא. אחרי כמה דקות הפסקתי את הטיפול, התלבשתי ועזבתי לשדה התעופה.

למחרת, במשרדי במנהטן, ניגשתי לחברה לעבודה וסיפרתי לה הכול.

’את ואני צריכות לגשת לעורך’ היא אמרה לי. ’ואנחנו צריכות לגרום לכך שהריאיון עם הטראמפים לא יתפרסם. מה את רוצה לעשות?’

אבל כמו נשים רבות, חשתי בושה והאשמתי את עצמי במעשים המסריחים שלו. הקטנתי את כל מה שקרה (״זה לא שהוא אנס אותי…”), הטלתי ספק בפרטים של ההתרחשות. פחדתי מאדם מפורסם, רב כוח, עשיר. הוא יכול להגיע לכל מקום, לפגוע בשמי הטוב, להרוס אותי. במיוחד אם אבטל את השער שלו במגזין ׳פיפל׳.

’אני רק רוצה לשכוח מהכול, כאילו זה לא קרה’ אמרתי לעמיתה שלי.

סיפור יום הנישואין הראשון הגיע לדוכנים שבוע לאחר מכן ודונלד התקשר והשאיר לי הודעה במשרד. הוא הודה לי. ’אני חושבת שאת נהדרת״, הוא אמר. ’המאמר היה אדיר ואת אדירה’.

ממש, חשבתי לעצמי. אני אדירה כי שמרתי סוד.

ביקשתי מהעורכים שלי שיאפשרו לי להפסיק לסקר את טראמפ. מעולם לא ראיינתי אותו שוב. כמה חודשים לאחר מכן, ראיתי אותו בטקס זיכרון של מכר משותף, המעצב אולג קאסיני. שנינו היינו מבין נושאי ההספדים בטקס. התעלמתי ממנו. באותו החורף, פגשתי באופן מקרי את מלניה פעם אחת בשדרה החמישית, ממש מול בנין טראמפ. היא הלכה לעבר הבניין, נושאת את התינוק שלהם, בארון.

’נטשה, איך זה שאנחנו לא רואים אותך יותר?’ היא שאלה וחיבקה אותי.

לא עניתי. רק חייכתי, אמרתי לה שהיא חסרה לי ונגעתי בחיבה בכף רגלו של בארון התינוק. התקשיתי לנחש מה היא ידעה. האם היא באמת לא ניחשה למה נעלמתי?

למעט כמה חברים טובים וקרובי משפחה, לא דיברתי עם איש על אותו אירוע. עם השנים התייחסתי לתקיפה ההיא כאל אחת הסכנות של מקצוע עיתונות הסלבס. רכבת הרים שכזו. אני הרי רקדתי יחפה בפסטיבל קאן עם ג׳ון טרבולטה, שרתי שירים עם פול מקרתני, ליהגתי על חייהם של המפרי בוגרט ולורן באקול, ציטטתי שייקספיר וגרמתי לנסיך אנדרו לצווח עלי עד שבכיתי. אה, וגם דונלד טראמפ כפה את עצמו עלי. סיפרתי לעצמי שזה לא כזה ביג דיל.

אבל זה כן.

הוא מתמודד על נשיאות המדינה שלנו. שמעתי אותו השבוע בקלטת של ׳הוליווד אקסס׳ מדבר על היחס שלו לנשים. דברים רבים עברו לי בראש, אבל לא הייתי מופתעת.

רווח לי. סוף סוף הבנתי שאני לא אשמה בהתנהגות הלא ראויה שלו. ושזו לא רק אני. כמו שהוא הסביר לבילי בוש, זוהי הדרך שבה הוא מתנהל עם נשים. חשתי חרטה עמוקה על כך שלא דיברתי אז. מה אם הוא עשה דברים חמורים מזה לעיתונאיות אחרות, בגלל שאני לא התרעתי? ואז, שוב, הרגשתי מחוללת וכבולה.

במהלך העימות טראמפ שיקר בנוגע לאופן שבו הוא נישק נשים נגד רצונן. אני יודעת. המעשים שלו גרמו לי להרגיש רע בנוגע לעצמי יותר מדי שנים. עדיין.

ארבע שנים לאחר אותה התקרית, עזבתי את מגזין “פיפל” כדי לכתוב תסריטים וספרים, חלקם הגיעו לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

אני לא בטוחה מה הכוונה ב’דיבורי חדר ההלבשה’ בימים אלה. אני יודעת שאני לא הייתי בחדר הלבשה כאשר הוא דחף אותי לקיר. הייתי בבית שלו, כאשת מקצוע, וכשאשתו ההרה והיפה נמצאת רק קומה מעלינו.

דיבורים הם רק דיבורים. אבל במקרה שלי, אלה לא היו דיבורים אלא מעשים של ממש. ורק למען הרקורד, מר טראמפ, אני לא הסכמתי”.