נאום שר האוצר לפיד בכנס יש עתיד (כולל פינת הציטוט השגוי)

להלן נוסח הנאום של שר האוצר יאיר לפיד כפי שנשלח לעיתונאים כמה שעות לפני שנמסר בעל פה ב”כנס סיכום העשייה השנתית של יש עתיד” המתקיים בשעה זו ממש  (11/5/2014 20:30) באולם “אקסודיה” ברחוב בני אפרים 228 תל אביב. שימו לב שזה נוסח הנאום שנכתב ונשלח, לא בהכרח זה הנישא בפועל, אותו לא שמעתי. יתכן שהיו שינויים קלים בין הנוסחים.

מה בנאום? כל הקלישאות הרגילות כולל מכתב תודה מניצולת שואה וכמובן טעות מביכה בציטוט מן המקורות, אני מתחיל לחשוב שלפיד שותל אותן בכוונה כדי להגביר את תפוצת הרשת שלו (למעוניינים לדלג על הנאום ולקפוץ ישר לטעות, הוא כותב: “רבי נחמן צדק, מי שמאמין לא מפחד”. הפתגם העברי משובב הנפש הוא אכן נכס צאן ברזל תרבותי אך נכתב דווקא ע”י הפזמונאי הפופולרי יוסי גיספן ולא ע”י ר’ נחמן, שכבודו במקומו מונח).

בכנות מפליאה לפיד פותח במה שלדעתו היא הבעיה העיקרית של המפלגה: הסברה (נשמע מוכר?). המפלגה לא משקיעה מספיק בהסברה (מפלגה שבראשה עומד פרזנטור מקצועי כן?) ולכן הציבור לא מודע לכל הטוב שהורעף עליו על ידה. לאחר הודאתו בכשלי ההסברה השוליים מדגיש לפיד את הישגי מפלגתו: תוספת מיליארד ש”ח לניצולי השואה, הארכת שנת הלימודים (נחיה ונראה לגבי זה), השוויון בנטל (כתבנו על זה) שינוי שיטת הממשל (גם על זה) ובראש ובראשונה: המאמץ. לפיד מעלה על נס את המאמצים של חברי “יש עתיד” באופן שמזכיר את סיסמת הפרסום של חברת השכרת המכוניות אוויס – “We try harder”. לא הבנתי את הסיסמה הזאת אף פעם, הם לא שמעו על מבחן התוצאה?

לפיד התייחס לכשלון המו”מ המדיני בכך שהתחייב להחזיר אותו לפסים ואמר שטפשי לנטוש ממשלה בגלל עיכוב של שלושה שבועות בפתרון סכסוך של 150 שנה. צודק כמובן, אבל לו היה מדבר בכנות מלאה היה מודה שהממשלה הזאת לא מתכוונת לפתור את הסכסוך הזה (זאת באמת רמת כנות שקשה לדרוש מפוליטיקאי מכהן). הוא חזר על שאיפת מפלגתו “להיפרד מהפלשתינים” וחזר על סיסמת הבחירות של אהוד ברק מבחירות 99′ “אנחנו כאן והם שם” (כאילו ערבי ישראל, המגדירים עצמם יותר ויותר כ”פלשתינים” הם אויר).

וזהו, כמה סיסמאות ניו אייג’ (אנחנו באמת אנחנו, אם רק נעבוד ביחד, תנו לשמש לעלות וכו), מכתב תודה של ניצולת שואה, מבט אלכסוני למצלמה (אני משער) ויאללה הביתה. הנה הנוסח המלא:

אני רואה פה היום לא מעט חברים שניגשו אלי בשנה האחרונה, ואמרו לי, “למה אנחנו לא מסבירים?”

אמרתם לי, “אנחנו עושים את כל הדברים הטובים האלה, אנחנו משנים את המדינה, אבל אנשים לא יודעים את זה. אנשים לא יודעים את כל מה שעשינו. למה אנחנו לא מסבירים?”

ואתם צודקים. לא עשינו עבודה טובה בלהסביר את עצמנו השנה, ואנחנו משפרים את זה, אבל יש עוד אמת: אנשים כן יודעים. הם יודעים שאנחנו עובדים יותר קשה מכולם, הם יודעים שאנחנו נמשיך לעבוד יותר קשה מכולם, הם יודעים שאין ולא יהיו נציגים נאמנים יותר למעמד הביניים.

המצב לא היה קל כשנכנסנו לתפקיד לפני שנה, והוא לא קל גם עכשיו. במשך שנים התעלמו ממעמד הביניים, ועם כל הנחישות שלנו אי אפשר לתקן הכל בשנה. לא קל פה, זה לא קל להיות ישראלי,  לא קל להיות ממעמד הביניים שלא מרוויח מספיק, זה לא קל כשאתה נכנס לסופר ורואה את המחירים.

אבל עמוק בליבם, הישראלים יודעים שגם אם זה לאט מדי, גם אם זה קשה, דברים משתנים.

ראיתם את הסרטון. אנחנו קמים כל בוקר, והולכים לעבוד אצל מעמד הביניים. השיוויון בנטל, עבר. שינוי שיטת הממשל, עבר. בסוף השנה הזו כיתות א’-ב’ ילמדו עד לשבוע האחרון של חודש יולי. מע”מ אפס על הדירות, עבר בממשלה. מיליארד שקל לניצולי השואה, עבר בממשלה. הרפורמה בבגרויות, בעיצומה, המלחמה נגד יוקר המחיה, בעיצומה. את ברית הזוגיות הנחנו על שולחן הכנסת ונלחם עליה עד שהיא תעבור.

אנחנו צריכים עכשיו גם להחזיר את התהליך המדיני למסלול, וגם בנושא הזה לא נרפה ולא נרים ידיים. בעוד כמה שבועות נדע איזו ממשלה מגבש אבו מאזן ונחליט איך מתניעים מחדש את התהליך, אבל רק אנשים לא רציניים מסוגלים לומר שאם בסכסוך שנמשך 150 שנה יש עיכוב של שלושה שבועות, אז מיד צריך להכנס להיסטריה ולפרק את הממשלה ויחד איתה את הסיכוי להיפרד מן הפלשתינים. בסוג כזה של משא ומתן יש אינספור משברים ורגעים שבהם הולכים על הקצה, וצריך לשמור על קור רוח ולהמשיך לעבוד. אנחנו יודעים לעמוד בלחצים, וכמו שלא וויתרנו בקלות בשום נושא אחר, אנחנו לא נוותר עד שניפרד מן הפלשתינים. אנחנו בצד הזה, הם בצד השני.  

יש לנו עוד הרבה מה לעשות, אבל בדיוק בגלל זה בחרנו בנושאים שהכי מטרידים את הציבור הישראלי ביום יום של חייו – במאבק ביוקר המחיה, בהשקעה בחינוך, בהצלת מערכת הבריאות הציבורית, בלקיחת אחריות על הרווחה של אזרחי מדינת ישראל. לכן בחרנו לעמוד בקו החזית ולשנות את סדרי העדיפויות של מדינת ישראל. כי הכי קל זה לעשות מה שנעשה עד עכשיו, מה שצריך באמת זה לשנות. לכן בחרנו לקחת את התיקים הכי קשים, שהוזנחו הכי הרבה שנים. בשביל זה שלחתם אותנו לכנסת ולממשלה, וזה מה שאנחנו עושים.

כשנכנסתי לתפקיד אמרתי שתוך שנה וחצי יהיה פה טוב יותר. אם אתה ניצול שואה, או תלמיד בבית ספר בפריפריה, או זוג צעיר ממעמד הביניים שרוצה לקנות את הדירה הראשונה שלו, מצבך היום קצת טוב יותר ממה שהיה לפני שנה. דברים מתחילים לזוז, ואנשים מתחילים לראות את מה שאתם רואים: שיש סיבה להיות אופטימיים. עדיין קשה מדי לאנשים שעובדים הרבה שעות, משרתים בצבא ובשירות אזרחי ומשלמים לא מעט מיסים. זה כרוך במאבק מתמיד מול כוחות גדולים ואינטרסים חזקים שמנסים לשמר את המצב הישן, אבל מתחילים להרגיש את השינוי.

אנחנו ממשיכים להיות אנחנו, ואנחנו זוכרים תמיד, שאין מישהו אחר: אם אנחנו לא נשנה את המדינה, היא לא תשתנה מעצמה. אבל אם נעבוד יחד, ונעבוד נכון, אין בעיה שלא נוכל לפתור, אין אתגר שלא נוכל לעמוד בו, אין נפילה שלא נוכל לקום ממנה. אנחנו נוריד מחירים למעמד הביניים, אנחנו נשפר את החינוך ונקטין את הכיתות, אנחנו נסייע לילדים אוטיסטים ולחיילים משוחררים ואנחנו נפתור את משבר הדיור שמאיים על דור שלם של ישראלים צעירים.

כי גם את זה למדנו השנה. אם אתה מאמין בדרך שלך, והולך קדימה בלי לפחד, עד הסוף, אז אפשר לשנות סדרי עולם. רבי נחמן צדק, מי שמאמין לא מפחד.

כי מצידי אתם יכולים לקחת את כל מה שנכתב עלינו השנה, כל המאמרים, כל הנאומים, כל ההפגנות, ושימו את זה מול מכתב טכני, כמעט יבש, של שתי שורות ששלחה לנו אשה בשם לאה שטיינר, שאמא שלה, אסתר, היא ניצולת שואה בת 96 שהייתה צריכה לקבל 4,000 שקל למכשיר שמיעה. המכתב אמר: “עכשיו בדקתי בחשבון הבנק של אמא וראיתי שהכסף הועבר לחשבונה. תודה. תודה שוב. יישר כוח. לאה שטיינר, בת לאסתר מיכאלי ניצולת שואה”.

זה אנחנו. זו המהות שלנו. אנחנו מאמינים שלישראלים מותר לצפות ליותר מהפוליטיקאים שלהם, מותר להם לצפות ליותר מהממשלה שלהם, מותר להם לצפות ליותר מיש עתיד, מפני שיש עתיד מייצגת תקווה, ותקווה היא שטר שצריך לפרוע בכל יום מחדש. תקווה היא לא המטרה, היא המסע עצמו.

היו המון ציפיות מאתנו כשנבחרנו. אם יש דבר שאני לא מתחרט עליו אפילו לרגע, אלו הציפיות האלה. מפני שהן מכריחות אותנו, והן ימשיכו להכריח אותנו, לכוון גבוה. מפני שבגלל הציפיות האלה, המטרה שלנו היא לא הרבעון הקרוב או הסקר הבא, אלא מדינה טובה יותר. תרשו לי להזכיר לכם את החוזה שלנו. אנחנו באנו לשנות את כל מה שהתקלקל פה בשנים האחרונות. אנחנו באנו לשנות את היחסים בין האזרח לשלטון, בין אזרח לאזרח, ובין הקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית, ואנחנו נחזיר את הכוח למעמד הביניים הישראלי ולמי שמשרת ועובד ומשלם מיסים וניפרד מן הפלשתינאים ונפרק את כל עולם המושגים הישן של ימין ושמאל וניצור פה מדינה אחרת לגמרי.

זה לא לוקח שבועיים, וגם לא חודשיים, טעויות נעשו וטעויות עוד ייעשו, אבל זו התוצאה של ההחלטה הראשונית שלנו, אנחנו לא צועדים ב”שביל ישראל” אחרי אלה שהלכו שם לפנינו, אנחנו אלה שמפלסים את הנתיב שלו. כי השנה האחרונה לימדה אותי עוד משהו. יותר מאי פעם מחיי, אני גאה להיות ישראלי.

אני גאה להיות ישראלי מפני שבכל השנה הזו פגשתי אנשים מופלאים. פגשתי אנשים שמבינים שהממשלה לא יכולה ולא אמורה לפתור את כל בעיותיהם, אלא לעבוד איתם ביחד. פגשתי אנשים שנותנים מעצמם למען אחרים בלי לשאול את עצמם “מה יוצא לי מזה?”, פגשתי אנשים שלוקחים אחריות. שמבינים את משמעותה של אחריות. שמסוגלים להרים ראש לפעמים ולהגיד, המדינה הזו הרוויחה את הנאמנות שלנו פעמיים. פעם אחת בשביל מה שכבר נעשָה, בפעם השניה בשביל מה שעוד נעשֶה.

ואני אגיד לכם את מי עוד פגשתי השנה. פגשתי אתכם. אתם בעלי המניות של יש עתיד, אתם עמוד השדרה שלנו. אנחנו פה היום כדי לדווח לכם על מה שעשינו בשמכם, אבל גם כדי להגיד לכם תודה. כי בתום השנה הזו אני יודע עלינו משהו: אין דבר בעולם שלא נוכל לעשות כל עוד אנחנו יחד.

באנו לשנות, ויחד נמשיך לשנות.

תודה רבה לכם.

עד כאן נוסח הנאום. נסיים בציטוט אמיתי מרבי נחמן מברסלב:

“מי שיש לו אמונה, חייו חיים והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד. כי כשהולך לו כראוי ויש לו טוב בודאי טוב לו. ואפלו כשאינו כך (דהינו שאין מתנהג לו כסדר ויש לו יסורין חס ושלום) גם כן טוב. כי הוא בטוח שאף על פי כן השם יתברך ירחם עליו להבא וייטיב אחריתו, כי מאחר שהכל מאתו יתברך בודאי הכל לטובה. אבל מי שאין לו אמונה חס ושלום חייו אינם חיים כלל כי תכף כשעובר עליו איזה רעה שוב אין לו שום חיות, כי אין לו במה לנחם עצמו כלל מאחר שאין לו אמונה כלל ואין לו שום חיות ושום טוב מאחר שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה רחמנא לצלן. אבל על ידי אמונה מה טוב ויפה החיות שלו כנ”ל”.

(שיחות הר”ן נ”ג).