הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
1.
פחות מחצי שנה עברה מאז אחת המלחמות הקשות ביותר שידענו בישראל, מבחינת הירי על העורף, משך המלחמה והאווירה הציבורית הפנים-ישראלית. על אף שאין כיום ועדות חקירה לבדיקת כשלים ו/או מתקפה רבתית על נתניהו ובתום המלחמה הוא דווקא נתפס כשקול ומתון בנוגע לביצועיו במלחמה, המציאות הישראלית מלמדת שראשי ממשלה מלחמה של אחרי מלחמות לא שורדים.
2.
נתניהו זקוק לבחירות בזק. כל חודש שעובר שוחק אותו. הטרור המשתולל ברחובות (בעיקר בירושלים), יוקר המחיה, מחירי הנדל״ן שהזניח לחלוטין על אף שחלפו כבר חמש שנים מאז ההבטחות המדהימות שלו לטפל בשוק הנדלן הבעייתי בישראל. מצבו בעייתי אף בסקרים והספינים שלו כבר לא עובדים על הציבור הישראלי. אם יש סנטימנט שניתן לחוש בכנסת ואף בציבור זה הסנטימנט ׳רק-לא-ביבי׳. שומעים זאת בכל מקום. השאיפה אצלו – תוך 90 יום מחוק פיזור הכנסת, ככל הנראה לכיוון מארס.
3.
העבודה, מרצ, וכחלון זקוקים לתאריך בחירות רחוק ככל האפשר. אם אפשר אחרי חגי האביב. אמנם זה לא טוב למדינה למרוח את הקמפיין ומכניס יותר מדי חוסר וודאות למערכת, מנגד כל שבוע שחולף ישחוק את נתניהו קצת יותר ויגביר את הסיכוי שלהם לאתגר אותו בקלפיות.
4.
הציבור הישראלי מתבקש לבוא בחשבון עם הביצועים של שר החוץ אביגדור ליברמן וכל חברי סיעתו. האם שר החוץ, המכהן בתפקיד מאז 2009 (למעט שנה של משפט פלילי) עשה משהו לקידום יחסי ישראל בעולם? האם פעל לקידום היזמה הסעודית שאת שמה הוא מנפנף בימים אלה באופן עקיף? מה עשה על מנת לקדם הסדר עם הפלסטינים, הסדר שכיום הוא מדבר עליו במצעו? ועבור ציבור הרוסים, האם מילא את הבטחות הבחירות שלו (ברית נאמנות, שיפור במחירי הנדלן, דרישות הנאמנות מאזרחי ישראל הערבים ויש עוד. אתם מוזמנים להוסיף). תזכורת: שר החוץ פיצל את סיעתו מסיעת הליכוד באקט הפוליטי הציני ביותר שנצפה בישראל מזה שנים, בשיאה של מלחמה מאוד קשה.
5.
העובדה שהולכים לבחירות בגלל אי הסכמה על חוק אפס מעמ מציבה את לפיד במקום סביר למרבה האבסורד. הטענה שהחוק הזה יחריב את שוק הדירות ואת המשק הישראלי נותרת תיאורטית ולפיד יוכל להמשיך ולטעון עכשיו במשך חצי שנה שהוא ניסה ויזם ועשה את הכל למען העם ומתוך כוונות טובות. לפחות הוא ניסה לעשות משהו, בעוד ראש הממשלה ומפלגתו יושבים בטלים (בתחום הנדל״ן) כבר שנים ארוכות.
6.
כל חברי הכנסת המייצגים את הציבור הערבי בישראל צפויים להרכיב רשימה מאוחדת אחת (וככל הנראה לא שתיים). זה עדיין נתון למו״מ ונמצא בליבון, אבל משיחות שלי אתמול (ב׳) בכנסת עם ח״כים ערביים, זה הכיוון. הציבור הערבי, כך הוסבר לי רוצים לראות איחוד. נמאס להם מן המריבות הקטנוניות בכנסת. הם רוצים אותם, את כל הח״כים הערבים ביחד. נציגי התנועה האיסלמית, טיבי, החילונים-לאומיים (בל״ד) והשותפות היהודית-ערבית של חד״ש. יש שם תקווה שאיחוד מן הסוג הזה ירגש את הציבור הערבי ויביא אותו בהמוניו לקלפיות.
7.
ציפי לבני נמצאת בנקודת הפתיחה הגרועה ביותר מכל המפלגות. עמיר פרץ נטש כבר את הממשלה והיא התמהמה. מצנע קרא לה ללכת משם וזה לא קרה. למרות שהבינה שציבור הבוחרים הטבעי שלה מתוסכל מן הכיוון הלאומני אליו הולכת הממשלה. אם הסיעה שלה תלך לבחירות במתכנותה הנוכחית, ועם שינוי אחוז החסימה – מצבה יהיה מאוד בעייתי, בלשון המעטה.
8.
כולם מבינים עכשיו למה נתניהו ממש ממש לא רצה את ריבלין כנשיא?
אני תוהה מה יקרה במרצ לקראת הבחירות. תוכננו בחירות לועידה ב-28.12. מתי יספיקו לעשות בחירות לכל המוסדות?
נטע – כי לאחר הבחירות ריבלין יכול להחליט על מי להטיל את הקמת הממשלה.
מהרגע שגיליתי שבחירות בדנמרק נערכות כשלושה שבועות לאחר פיזור הממשלה קשה לי להבין את הצורך בשלושה חודשים (במקרה הטוב) למערכת בחירות בזבזנית
א. הסנטימנט של הציבור ‘רק לא ביבי’, הוא בציבור תל אביבי מאוד מסוים. אין מישהו שיכול להיות ראש ממשלה חוץ ממנו.
ב. האיבה בין המפלגות הערביות תגרום לכך שהם ירוצו בסוף בשתי מפלגות.
אם נתניהו יפול בבחירות האלה זה לא יהיה בגלל רובי ריבלין. הנשיא הוא בסה״כ חותמת גומי ומטיל את הרכבת הממשלה מי שיש לו הכי הרבה ממליצים, לא ידוע לי על מקרה שבו הנשיא נדרש ליותר שיקול דעת מזה.
זה לא רק בקרב ״ציבור תל אביבי מאוד מסוים״. הציבור מאס בביבי. הציבור בכל הארץ מבין שביבי בעצם רק הורס לו את החיים ולא תרם דבר לשיפור חייו של האזרח (מלבד מנטרת הביטחון, שגם זה מפוקפק).
הבעיה העיקרית של הפוליטיקה היא שכולם אומרים ״אבל אין כרגע מישהו שיכול להחליף את ביבי״. אני אומר דבר כזה – יש. ביבי הוא לא אלוהים ולא ישו ולא בודהה. העם שלנו לא פחדן ולא מוכן לנסות מועמדים חדשים. כמעט כאילו אנחנו רוצים להמשיך לסבול. זה מוזר לי.
לבני כבר התרסקה, כך שהמועמד היחידי שיש לו סיכוי מועט להחליף את ביבי הוא הרצוג, ולשם כך הוא יזדקק לקמפיין גאוני ולאנשים מוכשרים ומבריקים. ספק אם זה יעבוד.
העם שלנו *כן פחדן – הוא לא מוכן לנסות דברים חדשים.
כשאנשים אומרים שאין מישהו אחר מביבי – אין באמת מתכוונים לזה ויודעים שיש איזה הרצוג שקיים אבל העם שלנו לא עד כדי כך מטורף כדי לשים אותו על ראשות הממשלה. אם בכלל יש תחליף לביבי אז אולי בנט הוא היחיד מחוץ לליכוד שיש לו סיכוי.
תודה לעיראקי על ההסבר. ובכול זאת, בשטח הימין מתחזק מפיגוע להתפרעויות מה הסיכוי שרובי “יתפור” ממשלת שמאל?
אני יודע שזכרון העיתונאים הוא קצר ושהם חיים ברגע ואין להם תפיסה היסטורית אבל לכתוב ״אחת המלחמות הקשות ביותר שידענו בישראל, מבחינת הירי על העורף, משך המלחמה והאווירה הציבורית הפנים-ישראלית״ זה שיא חדש.
זו הייתה אחת המלחמות הקלות שידעה ישראל. אחת הקלות. לא פלא, סך הכל נלחמנו בחמאס לא באויב באמת רציני.
לגבי כל השאר, או קיי. נחיה ונראה. בואו נקווה לבחירות מהירות.
מבחינת הירי על העורף, משך המלחמה והאווירה הציבורית הפנים-ישראלית, מלחמת המפרץ היתה גרועה פי כמה מצוק איתן (זוכרים את הפחד המצמית מטיל כימי?), ואותה אפילו לא סופרים במניין המלחמות.
אין ספק, בקרב ציבור תומכי מרצ ביבי נשחק מאוד, ודחייה מקסימלית של הבחירות (לשנת 2500-2501 פחות או יותר), אכן תגדיל את סיכויי מרצ לנצח ושותפותיה לנצח בהן. הסנטימנט בקרב ציבור זה הוא בהחלט “רק לא ביבי”, ואם הבחירות ייערכו רק בקרבם, יש סיכוי טוב שביבי אכן יובס…
ביבי אכן זקוק לבחירות בזק. לא בגלל שהוא הולך ונשחק (למעט קרב “הציבור הסנטימנטלי”, כמובן…), אלא בגלל שהסיטואציה הנוכחית היא בעייתית ביותר. המדינה לא מנוהלת, ובחירות (שבהן, מן הסתם, ינצח הגוש שלו, ללא קשיים מיוחדים מדי) רק יקלו עליו. אין לו סיבה להתמהמה בעניין זה.
מצבו של ליברמן אכן חמור מאוד, והציבור של מרצ אכן עלול לבוא עמו חשבון. מצד שני, אני לא משוכנע שהוא אכן בונה על הציבור הזה, ולפחות עפ”י הסקרים האחרונים, מצבו לא יותר גרוע מזה של מרצ.
על האיחוד של הרשימות הערביות (כולל חד”ש, שמצחיק לראות שאת עדיין מתעקשת לטעון שאינה מפלגה ערבית) כבר כתבו לך פה, יום אחרי שטענת שהעלאת אחוז החסימה תביא לכך שהערבים לא ייוצגו בכנסת. את כתבת שהם יתקשו להתאחד, עקב “הפערים האידיאולוגיים העצומים” ביניהם. כתבו לך שההבדלים ביניהם זניחים, והם לא יתקשו להתאחד.
כולם מבינים למה ביבי התנגד לריבלין כנשיא, אחרי סדרת נאומי החנופה לשמאל (“החברה חולה”, ההמצאה המצחיקה כאילו כתוב מדינה דמוקרטית במגילת העצמאות, וכד’). התיאוריה כאילו לריבלין יש איזושהי אפשרות לקבוע מי יהיה ראש ממשלה, היא אגדה שעיתונאים אוהבים לספר לעצמם. אם ביבי יגבש בלוק של יותר מ60 (ואין שום סיבה להניח שהוא יתקשה בכך), אזי ריבלין יטיל עליו להרכיב את הממשלה, בין אם ירצה ובין אם לאו. ב2009 ראה”מ היה פרס, איש מפלגתה של לבני (שזכתה במנדט אחד יותר…) , ועדיין לבני נאלצה לראות איך הוא מטיל את הרכבת הממשלה על ביבי. למה? כי לא הייתה לה כל דרך להרכיב ממשלה. אם לשמאל (סליחה, “מרכז-שמאל”) בגירסתו המורחבת ביותר, מאבראהים צרצור ועד לבועז טופורובסקי, יהיו 61ף אזי ריבלין יוכלו באמת לחמוד מהטלת משימת ההרכבה על ביבי, אבל לא הייתי ממליץ על טיפוח תקוות רבות מדי בעניין. הסמכויות שלו, גם אם רבות מכפי שהיה ראוי שיהיו לתפקיד סמלי ומיותר, הן עדיין מוגבלות למדי.
אגב, בטעות כתבת ש”ראשי מלחמה” לא שורדים אחרי מלחמות, ומן הסתם התכוונת לראשי ממשלה.
עובדתית זה לא נכון. ב”ג שרד היטב את מלחמת העצמאות, ואת מבצע קדש. אשכול היה שורד מלחמת ששת הימים, לולא נפטר במפתיע. גולדה, בניגוד לבלבול המוכר, דווקא ניצחה בבחירות אחרי המלחמה, והתפטרה עקב לחץ ציבורי אחרי הבחירות (דבר שכבר לא קורה – שאלי את אולמרט…). גם בגין לא היה מחוייב לפרוש אלקטוראלית. למעשה, ראש הממשלה היחיד שהודח בידי הציבור בעקבות מלחמה, זה אהוד ברק, בעקבות פרוץ מלחמת אוסלו בספטמבר 2000 – והתקדים שלו דווקא עובד לטובת ביבי: מצב ביטחוני גרוע והסלמה ביטחונית, לא משרתים טוב את השמאל בדר”כ, שכן הציבור (לא זה הסנטימנטלי, אלא הציבור הרחב…) מעדיף להימנע ממדיניות של נסיגות שרק מחמירה את הסיכונים.
אני מציע להגדיל את המינון של התרופות.
אני מציע לתת טיעון ענייני. אחד. פעם אחת. על איזושהי טענה של אורי.
תודה. תיקנתי את פליטת המקלדת (נכתב בשעה מאוד מאוחרת בלילה) ״ראשי מלחמה״. מצחיק.
לגבי הישרדות אחרי מלחמות –
אולמרט ומלחמת לבנון השניה (נכון שלא קרה תוך כמה חודשים, והלך בגלל השחיתות, אבל כעס המלחמה השפיע על האוירה הציבורית נגדו)
בגין ומלחמת לבנון הראשונה
הציבור הישראלי לא סלחן בנושא הזה. העצבים הלאומיים רופפים.
הציבור זעם על תפקוד אולמרט במלחמת לבנון השנייה – אבל זה לא מה שהביא להפלתו. הוא התעלם מהמחאה הציבורית, וסירב להתפטר. אין ספק שלו היה בחירות, זה אכן היה הופך לפקטור משמעותי – אבל הוא נמנע מבחירות.
באשר לבגין – אין ספק שלמלחמת לבנון הראשונה היה משקל בהחלטתו להפרוש ולהסתגר, אבל אני חושב שגם לפטירתה של רעייתו היה משקל גדול, וכן לבריאותו המתדרדרת (הוא שבר ירך, ונכנס ויצא מבתי חולים).
בגדול, מלחמות הן פקטור בבחירות שאחריהן, אך ורק אם יש טענות חריפות למחדלים באופן ניהולן, וגם אז זה לא מספיק (כפי שקרה אצל גולדה במלחמת-המחדל הגדולה מכולן). לא חושב שביבי יינזק אלקטוראלית ממבצע צוק איתן. אם יאבד קולות בעקבות המבצע, הוא יאבד אותם ימינה ולא שמאלה.
שטויות של ליכודניק מצוי
מרכין ראשי בהכנעה אל מול הנימוקים המשכנעים.
וכמאמר המשורר “הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם” וכל פעם שתיראו בחדשות איזה קשה יום מתלונן שהחיים פה יקרים בטירוף (במקרה הטוב) או שסגרו לו את המפעל שבו עבד 30 שנה (במקרה השכיח) יתכבד נא הכתב התורן וישאל אותו ” אדוני היקר, בשביל מי הצבעת?” ואם התשובה תהיה ליכוד או בנט יש לומר לאומלל – “ובכן, מגיע לך”. השאלה היא למה זה מגיע גם לי?
התשובה לשאלתך, היא, כמובן, “כי אלה שהצבעת עבורם קיבלו פחות קולות”.
מאידך, אתה יכול להתנחם בכך שהשמאל היה בשלטון שנים רבות, ואכן יוקר המחייה היה נמוך משמעותית, אלא שגם רמת החיים הייתה נמוכה משמעותית. הנוסטלגיה לשנות הששים והשבעים המפוארות, בהן הייתה ישראל מדינה בעלת רמת חיים לא-מערבית, נראית תמוהה.
אין עוררין שביבי כשל בענק בתחום הטיפול ביוקר המחיה, ולו הבחירות היו אך ורק על נושא זה, היה ראוי שיפסיד. למרבה הצער, הבחירות הן גם על הסוגייה הזניחה של מדיניות חוץ וביטחון, ובתחום זה, כושל ככל שיהיה, הוא לפחות לא דוגל ברעיון המבריק של לחמש את פת”ח בתקווה שזה יילחם עבורנו בחמא”ס…
צור שפי – רעיון מבריק.
הציבור לא מצביע למי שמתאים לצרכיו אלא הציבור שטוף מוח בדיבורים על ביטחון, איראן, מלחמה, רק ביבי וכו׳… זה שיח מסוכן מאוד.
אנשים כבר שכחו מה זו דמוקרטיה. ואם הם זוכרים מהי – היא לא חשובה להם כלל.
אני מת על השמאלנים המתנשאים שמתלוננים על אי רציונליות הציבור הימני כאשר הם בעצמם האנשים הכי שבטיים ואמוציונליים שקיימים בישראל ומצביעים רק למי שאשכנזי חילוני וגר במרכז ללא קשר לאידאולוגיה.
אגב הציבור יודע בדיוק למי הוא מצביע ולמה הוא מעדיף ימין גם בטחונית וגם כלכלית. אני לא בטוח שאתם יודעים למה אתם מצביעים לשמאל מעבר לשבטיות הגזענית.
“שבטיות גזענית״? ״אשכנזי חילוני שגר במרכז״?
כמו שאתה יכול להבין מהכינוי שלי אני גר בפריפריה. והפתעה- אפילו לא אשכנזי.
הטענה שרק אשכנזים חילונים מ״מדינת תל אביב״ (כמו שאתם אוהבים לקרוא לזה) היא גזענות לשמה.
ובקשר לטענה הבטחונית: מה יקרה אם יחליפו את ביבי בראש ממשלה מהשמאל, הרצוג נניח? אתה חושב שכבר לא תהיה קיימת מדינת ישראל? אתה חושב שאדם מהשמאל לא מסוגל להביא ביטחון? יתן את המפתחות לערבים? הרי בלי פרנויה בטחונית הימין לא קיים.
לא פרנויה. היסק פשוט. קוראים לזה אינדוקציה, על סמך ממשלות השמאל האחרונות ששלטו פה ותוצאות המדיניויות שלהם.
הלוואי הלוואי הלוואי שסוגיות ביטחון היו סתם שטיפת מוח ולא מציאות חיים (שאל ירושלמים אם הם חושבים שמדובר בסתם שטיפת מוח או בבעייה אמיתית – שממש לא מסתכמת בכתובות גרפיטי והנפת כרזות מגעילות).
מדינת ישראל, גם אם נספר לעצמנו אגדות כאלה ואחרות, ממוקמת בלבו של האזור הערבי, בלבו של האזור האסלאמי, ונמצאת בתקופה שבה ישנה התעוררות ג’האדיסטית במימדים היסטוריים והיסטריים.
הדמוקרטיה חשובה מאוד לאנשים – ולכן הם לא מצביעים כמו שהתקשורת אומרת להם, אלא בהתאם למה שהם מזהים כאינטרס האישי שלהם – וכך בדיוק צריך להיות.
טעות נפוצה.
גולדה נבחרה אחרי 73 (מלחמת יו”כ).
לציבור לוקח כמה שנים לעכל מערכות כושלות.
עוד סיבה לרוה”מ ללכת לבחירות ASAP.
התסריט שלי הוא שלפיד בסוף יסכים לכל דרישות נתניהו, מלבד מע”מ אפס, ונתניהו ירד מהעץ הספציפי הזה, והבחירות ידחו בעוד שנה.
נביא בעירך.
http://online-countdown.he.downloadastro.com/tools/#1426572000000_157XpNeh15nXp9eZ150g15zXp9eY16ggLSDXlNeV15zXm9eZ150g15zXlNem15HXmdeiISDXkNeg15Ag16nXqtek15U=