הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
פוליטיקה, סיקור פוליטי ועבודה של עיתונאים ברשתות חברתיות.
מעלה כאן כמה מחשבות שמרוכזות אצלי בראש מזה זמן ולא מצאתי עד היום את הרגע לכתוב אותן (וגם להלן זה יהיה מעט מבולבל):
1.
פוליטיקאים שעובדים מולי (ומול אחרים) עובדים לעיתים לפי סדר הפצת המסר הבא (ההתנהלות של ח״כ שלי יחימוביץ׳ כאב-טיפוס).
– קודם כל אני מקבלת נוטיפיקציה שהעמוד שלה העלה משהו (כי סימנתי אותה, ראו דוגמה בהמשך הפוסט)
– אחר כך חלק מתומכיה עולים מולי ישירות לעדכן אותי (למשל: ״ראית איזה מגניב? ראית כמה היא חריפה? וואו, היא תותחית״). מי שעולה מולי ולא מיידע אותי עבור מי הוא עובד, בטח אם זה בשכר, שורף את עצמו אצלי.
– בשלב הזה, כחמש דק׳ אחרי הסטטוס מגיע סמס מן הדובר הרשמי, עם תוכן הסטטוס. לרוב זה מחולק ל4 מנות, כך שמקפץ על הנייד כ 4 פעמים (או 8 כי לפעמים יש באג וכל סמס מגיע פעמיים כי טוב בימי שלישי). השלב הזה, טיפה מציק, וראוי היה שיעבור כבר מזמן לקבוצות ווטסאפ בהן יש שיגור אחד, זה חינם לכל העולם, ומאפשר גם שלא לדעת, אם פשוט סוגרים את הווטסאפ.
– ואז מגיע זמנו של המייל, כמו שהיו שולחים פעם בשנות ה 90 או ראשית המאה. זה באמת עסק ישן-נושן. אבל סבבה, אני מבינה שהדוברים עוד חייבים לעבוד ככה.
– בסוף בא –*₪^%% — לוודא שראיתי ואולי בא לי להפיץ (סעיף אחרון אינטואיטיבי, לא מתרחש באופן קבוע).
2.
קבוצות סגורות או פתוחות. בבחירות הקודמות עבדו חלק מן הפוליטיקאים עם קבוצות ברשתות. יום אחד איכשהו הצלחתי להשיג מידע מתוך קבוצה סגורה. המידע ההוא לימד אותי שיעור מאוד חשוב בהתנהלות הפנימית בקבוצות הללו. הצוות של יחימוביץ׳ היה מאוד ממוקד, לא שזה הביא להם ניצחון. אבל ידעו לעבוד באחידות. אני מניחה שהיום כבר כולם עובדים כך. אבל מה שאנשים/פוליטקאים ועוזריהם חייבים להפנים הוא שקבוצות של מאות אנשים, לפעמים אפילו עשרות, הן לא באמת סגורות. המידע דולף החוצה. (כל מי שרוצה להדליף, לעשות מיד צילומי מסך ולשולח מהר לפה tal.eyaltal@gmail.com)
אני משתמשת בקבוצות לעיתים כדי להעלות שם פוסטים שלי. אם זה נושא מגדרי או נושא ששייך לליכוד או רק לעבודה, אני מצרפת פוסט שרבלנטי לקבוצה הפוליטית. זה מאוד משתלם מבחינת הבאת גולשים מפולחים לבלוג שלי, כי הפוסט מוצף באופן ממוקד בקרב פעילים ואנשים שנמצאים יותר ברשתות. לעיתים זה אפילו יותק אפקטיבי מאשר סטטוס בעמוד שלי.
3.
דפי אירועים/איבנטים. הם הפכו למשמעותיים מאוד, כי דף האיבנט יכול לשמש גם למקום להעלת מידע (מטעם הפוליטקאי/מפלגה/תומכיו) בנוגע להתרחשות מאוד ממוקדת. זה מקור טוב לשאיבת מידע עבורי. זו הסיבה אגב, שבמקרים מסוימים אני מסמנת שאני מגיעה לאירוע מסוים, אבל לא באמת מתכוונת ללכת. רק רוצה להיות ערה להתרחשויות לפני האירוע או תוך כדי האירוע.
אני מביאה כאן דוגמא שלילית לאופן בו לא כדאי לפתוח איבנט. אין לי דבר נגד האירוע המסוים אבל עדיף (לדעתי) שלכל איבנט תהיה מטרה. קונספט, יעד. אם זה סתם אירוע לשם האירוע, אז זה לא שווה סיקור. האירוע הזה לדוגמא, חסר בו הסבר מה מטרת אירוע השטח ביום שישי. האם זה להפגין רק בשביל להפגין. לדעתי הפעילים של לפיד כבר שינו באירוע הספציפי את תמונת הכותרת. אבל עדיין לא ברור מה זה האירוע הזה.
4.
סימון לייקים על תוכן שלי או של אחרי (לייק עצמי) מציף את המידע לראשית העמוד כך שכל העוקבים רואים את זה שוב ושוב ואולי נכנסים לתוך הפוסט (זו היתה תשובה לשאלה הנשאלת קבוע אצלי בקיר: ״שניידר, איזה פדיחה את. למה את עושה לייק לעצמך כל הזמן״.)
5.
את הפוליטיקאים מעניינים/חשובים אני מסמנת באמצעות נוטיפיקיישנס כדי שכל דבר שהם כותבים בפיד יופיע אצלי (כמו סמס) באופן מידי. לדוגמא:
6.
הצעתי בבחירות הקודמות, ואני מציעה גם עכשיו, למי שנמצא בתחום ועוקב אחרי ורוצה לדעת כל דיווח מכל מקום, לסמן גם אותי בנוטיפיקיישנס. זה חינם וניתן להסרה במידית אחרי הבחירות.
7.
לכל הכותבים בתחומים פוליטיים – הנה מעט עצות על רגל אחת: כתיבה צינית במהלך בחירות היא לא אפקטיבית. העוקבים/קוראים לא מבינים בדיחות פנימיות או בדיחות ברנז׳ה. עדיף להיות חד, ברור ועובדתי. אין ספק שגם אני לא עומדת בכך 100% מן הזמן. אבל מנסה.
סטטוס או ציוץ צריך להיות מנוסח בקצרה ובמהרה. כמו בכל כתיבה עיתונאית החלק המהותי, המידע החשוב – מיד על ההתחלה.
המיתוס של צירוף תמונה כדי שיותר אנשים יחשפו או יפיצו לאו דווקא עובד (חידת האלגוריתם של פייסבוק).
כדי להזרים תנועה לתוך אתר החדשות שלכם או לכתבה שלכם, התוכן בתוך הכתבה צריך להיות מעניין (דה). זה כמובן לא תמיד עובד. אם אין זמן לכתוב בבלוג/אתר, אז הכל עף לפייס/טוויטר. במערכת בחירות מאוד מהירה יש מעט מאוד מידע שהוא בלעדי ולכן עדיף לא לחכות עם המידע.
בחירות מיותרות זה רע, אבל לפחות יהיה מעניין.
אני עוקב אחריך רק דרך הפלוג ולא דרך הרשתות החברתיות (יותר מדי ניג’וס והתערבות אלגוריתמית), אז אני מקווה שתפרסמי פה הכל, גם דברים קטנים בפוסטים מרוכזים.