ברקו רוצה אחדות, מרגלית לא בעניין

ענת ברקו רוצה ממשלת אחדות לאומית. כך היא אמרה היום לפאר-לי שחר ברשת ב׳ (והשלימה לאחר מכן בסטטוס בפייס), בין השאר כדי להתמודד עם הקיטוב: ״אז נכון, יש בסיעת המחנה הציוני גורמים של שמאל רדיקלי שמנותק לחלוטין מן המציאות. אף סביר להניח שאם תוקם ממשלת אחדות, אותם גורמים לא יקלו על שיתוף הפעולה. אבל יש באותה סיעה גם גורמים איכותיים ורציניים שהמרחק בינם לבין הגורמים בליכוד אינו באמת גדול. גם הם מבינים היטב את הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל.״

הזמנה ממש מכל הלב.

ציניות בצד, ברקו מתעלמת מן הפיל שבחדר. העבודה – והרצוג אמר ואומר זאת בשיחות סגורות ופתוחות, און ואוף רקורד, כבר יותר מחצי שנה – לא מוכנה להיכנס עם 24 מנדטים בשביל להיות הקישוט של הליכוד. הם רוצים תפקידי שרים בהתאם לגודל הסיעה ודורשים שינוי מדיניות לפי הכיוון של מפלגת העבודה (או המחנ״צ). אז על מה ח״כים כמו ברקו (או גם הנגבי, אדלשטיין, ביטן ואחרים) מדברים כל הזמן? על כלום.

ברקו גם אמרה בשידור, וזה גם התפרסם היום במעריב, שהיא רוצה להיות יו״ר ועדת חו״ב האישה הראשונה. למעשה, מכיוון שבגין ציין בעבר שאין לו כוונה להיות יו״ר ועדת חו״ב,  ואבי דיכטר, גם הוא, העדיף תפקיד שר ולא יו״ר ועדה – אין סיבה שהיא לא תמונה.

בשמאל, בעבודה בינתיים, הסיכוי לאחדות מתרחק. גם אנשים שברקו לא מתייגת כ״שמאל רדיקלי מנותק מן המציאות״, לא מעוניינים לשבת איתה בממשלה. כך לפחות אני מבינה את הסטטוס האחרון של אראל מרגלית.

עוד לעניין מרגלית, הסרטון שלו הפך לקאלט מהר מן הצפוי. יש כמה חיקויים מצחיקים (בהמשך). בינתיים, לילך סיגן, ניסחה את מה שחשבתי מזה כמה ימים (אך לא כתבתי): אם מרגלית לא היה עושה גימיקים ופעלולים – האם מישהו היה מתחיל לדבר על הדברים שהוא עשה בשנים האחרונות? (שאלה רטורית).

https://www.youtube.com/watch?v=WOLaWgIGX90

כשלעצמי לא חשבתי שהסרטון אלים מדי. בסופו של דבר, הרטוריקה תשקע, אבל התמצית של הדברים תיוותר: יש ציבור הולך וגדל שמסתכל על הנהייה בימין אחרי דמויות שוליים ולא מבין לאן הולכים שם עם הביקורת הקשה על הרטמכל, שר הבטחון, בית המשפט העליון, הנשיא. זו הטענה של מרגלית, ומה שהוא העביר בסרטון הנ״ל זה את החוסר מוכנות של אנשים בשמאל לוותר או להרים ידיים ולהתייאש מן המצב.

סרטוני החיקויים להלן (ואני גם שומעת בכל מקום את מטבע הלשון החדש המצחיק ״תחזירו לנו את ה ___ קיבינימט״).

לא לוחץ ידיים, פוחד מחיידקים

מן העבר השני של האוקיינוס, קלינטון אמרה שהיא לא תרד לרמה של טראמפ אבל אתמול באחד מאירועי הקמפיין שלה פנתה לכיוון החדש שלה: טראמפ הוא עשיר מנותק מן העם, שלא נשאר אחרי אירועי קמפיין לדבר עם האנשים ולהקשיב להם. הוא מדלג ממקום למקום במטוס הפרטי, ותמיד טס הביתה למנהטן לדירת הפאר או לארמון בפלורידה. הטיעון הזה הולך להיות מן הסוג של החרב המתהפכת. קלינטון עצמה מחוברת להון, מחזיקה בית פאר בניו יורק ודירה נוספת במנהטן ועוד בית שכור בארקנסו.

אבל הניסיון להציג אותו מנותק, מבוסס גם על מה שטראמפ כתב פעם באחד הספרים שלו, הוא לא לוחץ לאנשים ידיים. יש לו תופעה הקרויה, ככל הנראה, גרמופוביה (פחד מחיידקים). במהלך קמפיין 2016, הוא נאלץ ללחוץ ידיים פה ושם והתחיל להתרגל.

עוד אצל קלינטון, הוידאו האחרון מתיימר להיות תמונת המראה לקמפיין השנאה של טראמפ. Love & Kindness, זה המסר.