הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הבוקר במעריב כותב כתב החינוך של העיתון, עמרי מניב, ששירת התקווה תהפוך לחלק מחייב בתוכנית הלימודים בגן חובה וזה כבר לחלוטין מיותר.
אין צורך ששר החינוך של מדינת ישראל גדעון סער, ילמד את ילדי הגן איך להיות פטריוטים ומתי. אפשר לשיר בגן שירים. אפילו שירי מולדת ובעיקר לעשות זאת למען הכיף של הילדים, אך מדוע צריך לכפות עליהם ללמוד בעל פה את ההמנון של המדינה? מישהו באמת חושב שילד בן חמש, העומד בשורה עם חבריו, ומזמר בעל פה את ההמנון, מבין את המשמעות של כך? החוויה היחידה שמקנה לו מדינת ישראל – בחסות שטיפת מוחות המתחבאת בתוך פטריוטיזם מאולץ – היא חוויה של כפייה. הכריחו אותו לשיר, אז הוא שר.
החלטת סער מריחה ריח רע של התערבות יתר בחיי הפרט. תמיד יימצא מי שיפנה עיניים מערבה ויספר כיצד ילדי בית הספר בארה”ב מדקלמים כל בוקר, למשמע רעש כריזה פנימית את שבועת האמונים לדגל ולמדינה האמריקאית.
האמינו לי, הילד הגדול שלי, שלמד בבית ספר ציבורי אמריקאי במשך שלוש שנים, דקלם כל בוקר בעל פה את השבועה, אינו זוכר היום את מילותיה ובטח שלא את משמעותה.
לכאורה לא צריכה
להיות לאף אחד בעיה עם שירת התקווה. אך הילדים לא צריכים לגדול לתוך פטריוטיות זולה. אהבה למדינה לא אמורה להיות הערך העליון בבית הספר, אלא אהבה לאדם ולזולת. כשאוהבים את הזולת, ואוהבים את החברה, מגיעה כתוצר לוואי גם אהבה למקום ולמדינה.
מנגד, אם מכריחים לשנן, לשיר, ללכת לבקר בקברי אבות, ולדון יתר על המידה בסמלי המדינה, מספסים את המהות האמיתית של חינוך ילדים.
מסכימה איתך לגמרי.
זאת ועוד – אפשר בהחלט ללמד את אהבת המולדת (יש בכ”ז כמה דברים שאפשר לאהוב כאן במידה רבה…), אבל דרך פעילות מהותית של התנסות בדברים הטובים שיש כאן, ולא דרך דיקלום כפוי של המנון.
או. תודה רבה לך. כי מקריאת הטוקבקים באתר מעריב אתמול הרגשתי מיעוט קטן ונכחד.
The comments on the Ma’ariv site are repulsive. It’s as if people don’t believe you can speak your mind if your opinion is different than theirs. That’s the danger of fascism.
כן. לצערי זה צפוי. תראה את הטוקבקים שקיבל הספרי בראיון שעשיתי איתו בליידי גלובס. פחד אלוהים. http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000662251
I think I’d rather not read that. It really makes me mad. I’m concerned for the future of Israel, it’s not guaranteed to last forever, I don’t believe the messiah will fix everything. The direction it seems to be taking now is downhill.
אכן. ימים מאוד לא נעימים פה. ואתה צודק, קצב האירועים נראה סוחף. אגב, עיתונאי עמית אמר לי יום שהוא חושב שכל התלהמות הימין היא בגלל ההקמה הצפויה של המדינה הפלסטינית. שזה מוציא אותם משיווי משקל. תיזה מעניינת.
I think it also has a lot to do with the political leadership, because people tend to follow the spirit of the regime, and this one is one of the worst, so bad that even The US and EU start expressing their concerns, in a language that they usually use for states like Libya and similar. And the fact that there is absolutely no opposition- I guess Avoda and Kadima don’t feel like doing their job. Not to mention Barak, not much to expect from that guy anyway.