הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
טור דעה שלי במעריב:
הגילויים האחרונים בפרשת קצב מעמידים את בית המשפט העליון, שהורה על עיכוב ביצוע עונשו של משה קצב, בפני אמת עגומה: טעית, השופט יורם דנציגר, כשהתרת לו להמשיך להסתובב חופשי. קצב צריך היה כבר עכשיו לשבת בכלא. אם היה מסוגל משם להמשיך לנהל מגעים עם שלוחיו, ועם שליחי שלוחיו, כנופיות החוקרים הפרטיים, לפחות היו אלה מגעים מוגבלים ומפוקחים, של אסיר אשר מאחורי הסורגים.
הידיעה שחוקרים פרטיים מטעמו או מטעם בני ביתו עדיין מסתובבים בשטח ומחפשים ראיות חדשות שיוכיחו את חפותו – מחממת, מבעירה את העצבים. החשדות של הציבור הישראלי (לא כל הפרטים נחשפו עדיין) שהפושע עצמו, עדיין בביתו, יושב ומפעיל חוקרים – שופכת שמן על מדורת העצבים.
התביעה בתיק הצליחה להוכיח שהאיש פועל על פי דפוס התנהגות כלפי קורבנותיו. מפתה, מטריד, מרחיק ומעניש. עם הגילויים החדשים, מתברר שדפוס הפעולה אינו רק בהטרדות פיזיות, אלא גם בהטרדות עדים. אולי גם הוא היה מעורב. שוב. זהו, המשפט נגמר מדוע האיש הזה אינו יושב כיום בכלא כאחד הפושעים? מדוע המורשע המפורסם ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל מסתובב חופשי, מבקש מבתי המשפט להתחשב בלוח הזמנים שלו ומנסה לחפש עובדות חדשות שיעזרו לו בערעור?
בית המשפט העליון אינו אמור לדון בעובדות, אלא לקיים דיון משפטי ביסודות העבירה. אלא אם יביא המורשע פיסת ראיה חדשה ששופכת אור על ההרשעה. אך הסיכויים שבית המשפט העליון יסכים להכליל ראיה חדשה נמוכים מאוד. כל עורך דין פלילי יודע זאת.
אז מדוע יצאו אנשים מסביבתו של קצב לדיג של ראיות? הם יצאו לדיג כי עוד לא אבדה תקוותם. כל עוד עדת המעריצים של קצב מאמינה שלא ילך לכלא, אפשר להמשיך ולהעלות עוד טענות ומענות ולנסות לכל הפחות להמתיק את גזר הדין. מי יודע, אולי הכפשה חדשה על אחת המתלוננות תעודד את שופטי העליון לדון אותו לרחמים. קצב צריך היה להתחיל את ריצוי עונשו מיד אחרי ההרשעה. הוא ואנשיו לא מבינים שזהו. התיק הזה נגמר.
