אובמה ורומני יודעים הכל, ראיון עם אנדרו רשיי, פרזידנט-טק

בחירות 2012 באמריקה הן הבחירות של הרשתות החברתיות. ולא רק כדי להפיץ את הנאומים של המועמדים, אלא כדי למצוא למשל את האמא מאוהיו שמשקיעה באוכל אורגני ולכן תצביע לפי הנושא האקולוגי. הצצה לשיטות התעמולה החדשות והחודרניות של הקמפיינים לנשיאות ארצות הברית.

כמו במערכות בחירות קודמות, גם השנה עוברים מתנדבי המפלגות בארצות הברית מדלת לדלת, ומציעים לבוחרים המתנדנדים עזרה ברישום להצבעה וקבלת מידע פוליטי. “קנבאסינג” (canvassing)קוראים לזה האמריקאים. אבל בשנת 2012, הקנבאסינג הרבה פחות תמים מאי פעם. עוד לפני שהם דופקים בדלת, המתנדבים קוראים תיק מודיעין מפורט על המתלבט שמאחוריה – תיק שנבנה על פי המידע שהתפרסם ברשתות החברתיות. המפלגות יודעות המון, כמו האח הגדול, על האזרחים הפשוטים.

“זה הסיפור הגדול ביותר של קמפיין 2012. והוא טרם סופר”, אומר לי אנדרו רשיי (Andrew Rasiej), מייסד ובעלים של טק-פרזידנט. “הם עושים היום דברים כל כך מתוחכמים, משתמשים במאגרי מידע ענקיים, מבצעים מיקוד מפולח לרמת הפרט”, הוא מספר בשיחת טלפון מארצות הברית. “יש להם מדדים לגבי ציבור הבוחרים המתנדנד ברמות שלא ייאמנו”.

למה הכוונה?

“כאשר מתנדב צועד מבית לבית כדי לרשום בוחרים להצבעה, הוא יודע מראש מי מתלבט, מי גרוש, מי אמא חד-הורית, איפה הוא מועסק, מה הצביע בעבר, איפה הצביע, לאן הוא יוצא כדי לעשות קניות או לאכול. אם המתנדבים באוהיו דופקים על דלת של אמא לשני ילדים, שאוהבת אוכל אורגני וקונה רק מוצרים אורגניים, אז מתנדבי הקנבאסינג ידברו איתה על המסרים בתחום איכות הסביבה, וישאירו בידיה את העלונים העוסקים רק באיכות הסביבה”.

האתר של רשיי מסקר מדי יום את ההיבט הדיגיטלי של קמפיינים פוליטיים, דמוקרטיה ישירה ומעורבות פוליטית דרך הרשת, והוא אחד המובילים בתחומו. רשיי הקים את האתר ב-2004, עם שותפו מייקה סיפרי. הם השתתפו במאבק נגד חוק הגבלת חופש הביטוי ברשת (SOPA), ובתקופת הבחירות הם עוקבים באדיקות אחרי השימוש של הפוליטיקאים ברשת.

רשיי מזועזע מהמידע שהקמפיינים של ברק אובמה ומיט רומני אוגרים על הבוחרים. “זה משהו שהיית חושבת שמתאים ל-NSA (הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי, האחראית על האזנות ביטחוניות), אבל הקמפיינים עושים זאת. ובמקום להשתמש במידע באופן בונה, לתמיכה קהילתית, הם מנצלים אותו למהלכים מתוחכמים שפוגעים בפרטיות של האזרחים. אובמה ורומני לא מתעניינים בערכי הדמוקרטיה, ובמבנה הדמוקרטי. מבחינתם הדמוקרטיה היא רק כלי להיבחר. הם אכפת להם רק מהניצחון –  והכל כשר”.

אנדרו רשיי, טק-פרזידנט, מסקרים את העולם הדיגיטלי-פוליטי מאז 2004

באחד הפוסטים שכתב סיפרי על החדירה לפרטיות, הוא מפנה את תשומת הלב לאפליקציה “Are you in”, שקמפיין אובמה השיק לפני יותר משנה. האפליקציה משמשת כדי להצהיר על תמיכה בנשיא, ולהפיץ זאת בין החברים. אך למעשה, מזהיר סיפרי, “מתחת לפני השטח רוחש דבר מה גדול יותר: בפעם הראשונה שנכנסים לאפליקציה, מועבר המידע האישי (גיל, שם, תמונה, קשרים ועוד) לקמפיין”.

נכס נוסף של אובמה הוא מאגר כתובות הדואר האלקטרוני. ב-2008 פורסם שהוא מחזיק ב-19 מיליון כתובות. לבחירות 2012 הגיע אובמה עם הנכס הזה, וכיום מחזיק הבנק שלו13 מיליון כתובות דואר. הוא גם החזיק במסד נתונים של מצביעים מתנדנדים, שמשמש אותו גם השנה. גם רומני לא הגיע בידיים ריקות. הוא התמודד על ראשות המפלגה הרפובליקאית ב-2008 והשנה, וצבר מאגרי מידע משמעותיים.

בזמן שבישראל, מתכנסים חברי הכנסת בשבוע שלפני הפריימריז ויושבים עם טבלת אקסל מודפסת על נייר  A4, מתקשרים אחד אחד לתושבי אשקלון או ראשון לציון או כרמיאל ומסבירים להם על חשיבות ההצבעה – באמריקה עברו מזמן לשימוש במידע החברתי העצום. “התובנות החשובות לאסטרטגים הפוליטיים הן איך להשתמש במידע מן הרשתות, כדי לזהות מתנדבים, תורמים, מתנדנדים, ואנשים שצריך לדחוף אותם לקלפי ביום הבחירות”, אומר רשיי.

 ב-2008, כשהייתי כתבת בוושינגטון, הזדמן לי ללוות דמוקרטים ורפובליקאים בסיורי הקנבאסינג של סוף השבוע. כבר אז רמת התדרוכים והארגון לקראת הסיורים היתה מדוקדקת. בארבע שנים, הם עלו רמה. ומה יעלה בגורל מאגרי המידע האלה לאחר יום הבוחר? “מי יודע. אולי הם שומרים אותם למועמד הבא”, אומר רשיי.

רשיי הגיע לתחום הטכנולוגיה הפוליטית במקרה. בראשית שנות ה-2000הוא היה בעליו של מועדון בניו יורק, שמולו ניצב בית ספר של 3,000 תלמידים. רשיי חשב לאמץ את בית הספר לפעילות התנדבותית-קהילתית, ובמהרה הסתבר לו שבבית הספר אין רשת Wi-Fiאלחוטית. בירור קצר העלה שזו תופעה רווחת במערכת החינוך הציבורית. רשיי ייסד עמותה לשילוב הכלים הטכנולוגיים בבתי הספר.

ב-2003, שמע על היוזמה הווארד דין, אחד המועמדים הדמוקרטים, והזמין אותו להשתלב בצוות הטכנולוגי פורץ הדרך של קמפיין 2004. דין היה הראשון שהגיע להישג משמעותי  בקשר עם הבוחר, כשבאמצעות דואר אלקטרוני גייס תרומות קטנות בממוצע של 80 דולר, שהצטברו ל-22 מיליון דולר. זהו סכום פעוט ביחס למה שמגויס כיום באמריקה, אבל לפני שמונה שנים זה היה תקדים חדשני מאין כמוהו. “הוא הפסיד את הבחירות כי הכסף בפוליטיקה הוא מוצר, וצריך לדעת איך להשתמש בו. אבל מיד בתום הקמפיין הזה, היה ברור שהאינטרנט הולך להיות הדבר הגדול הבא בפוליטיקה”, מסכם רשיי.

איך אתה רואה את ההתפתחות של השימוש ברשת לצרכים פוליטיים?

“יש היום ציבור שלם, שהוא ה’אינטרנט פאבליק’, ‘אומת הרשת’. אלה אנשים שמזדהים עם הרשת מבחינה אישית, מקצועית, חברתית ורוחנית, במובן הזה שהאינטרנט מרכזי בחייהם. קחי לדוגמא את אירועי כיכר תחריר במצרים. כאשר מובראק סגר להם את הגלישה ברשת, אנשים יצאו לרחובות במחאה על כך. אפשר לסגור את האינטרנט הציבורי, אך אי אפשר לסגור את ‘ציבור האינטרנט’. אפשר לזהות את ה-DNA של האנשים שמרכיבים את ‘ציבור הרשת’ במחאות החברתיות ברחבי העולם. עקבנו גם אחרי המחאה שלכם בישראל, הבאנו לפורום שערכו אצלנו את סתיו שפיר. היא, הבלוגרים הרוסיים, האנשים ברחובות במצרים, קבוצות מאורגנות בארצות הברית ועוד – הם אומת הרשת”.

ומה ההבדלים בשימוש הפוליטי בין 2008 להיום?

 “טוויטר. ב-2008 הציוצים היו בקטנה, ברמיזה. מעט אנשים השתמשו בטוויטר, ולא הבינו מה לעשות שם. ארבע שנים אחר כך, וטוויטר הוא המיינסטרים. ב-2008, זה היה חידוש, ב-2012 זה נשק – לא רק בידיהם של הפוליטיקאים, אלא גם בידי האזרחים. באופן יותר ספציפי, הרשתות מאפשרות לקמפיינים להניע יותר אנשים להצביע, לשוחח על הבחירות. פעם היו עושים זאת בפינת הקפה במשרד, היום כולם באים לשוחח ולהשפיע בפייסבוק”.

ובכל זאת, היועצים האסטרטגיים הגדולים מפנים את רוב הכסף לתקשורת המסורתית: טלוויזיה, רדיו, עיתונות.

“כן, זה לא ייאמן. הקמפיינים מגייסים כל כך הרבה הון כדי להמשיך ולהזרים אותו לתחנות הטלוויזיה. מאחר ואין שום מנגנון שמאפשר ליועצי התקשורת הבכירים להרוויח את שכר הייעוץ שלהם ברשת, הם דוחפים לכיוונים הוותיקים, כדי לייצר לעצמם עוד הכנסה”.

האם הפוליטיקאים יודעים להשתמש בטכנולוגיות מובייל להנעת בוחרים? לשיתופם בתהליך הדמוקרטי?

“המובייל הוא דבר חזק מאוד. אם יש תורים בקלפיות, המצביעים ידווחו ויקראו על זה בסלולרי ובטאבלטים. האפליקציות שהעלו שהמועמדים לנשיאות כנראה לא היו אפקטיביות מאוד או נכשלו בפיתוח, אבל המובייל הוא חלק גדול מאוד מן ההתנהלות הפוליטית של כולם”.

האם ניתן כיום לנתח כיצד אנשים תורמים ברשת? האם הפייסבוק מושך אותם (דרך שיח עם חברים) או דווקא הניוזלטרים בתפוצת ענק של המועמדים שממש מתחננים שאנשים יתרמו תרומות קטנות?