משה כחלון: אין קשר בין ההתנחלויות למצב הכלכלי

פוסט אורח של ירון אברהם, ערוץ הכנסת

משה כחלון אינו ניחן בכישורים רטוריים יוצאי דופן. בדו-קרב המילולי הזה מול יאיר לפיד ההכרעה ברורה. אפשר לומר אפילו די בבירור, שגם אל מול שהמועמדים בבחירות 2015, זוהי אחת המהמורות הקשות ביותר של יו”ר מפלגת כולנו, בימים שבהם העטיפה חשובה לא פחות מן התוכן. אבל דווקא כאשר התוכן היה ברור, ייתכן והוא נסתר מן העין. זהו המרוץ לכנסת העשרים: חמקמק, פתלתל, מלא בסיסמאות שקשה להוציא מהן אמירות חד-משמעיות.

השבוע התארח משה כחלון בערוץ הכנסת, במסגרת התכנית “בין המצעים” בהגשתה של העיתונאית מזל מועלם. אולי זהו שם התכנית, העוסקת במצעי המפלגות ולא, רחמנא ליצלן, באיפור של שרה נתניהו או במשלוח הפיצה המשפחתית שבאופן חד פעמי הבוחר מקבל יחד עם מגש בוז’י לחם שום ציפי. אבל בבימה הצנועה שלנו בערוץ הכנסת, אי שם רחוק בשלט, האמירות של שר האוצר הבא בפוטנציה לא השאירו לספק: כחלון מעדיף להצטרף לממשלה בראשות בנימין נתניהו, עכשיו רק נותר לנסח את הפרטים.

לא היו אלו האמירות המדיניות של משה כחלון שיצרו את הרושם הקטגורי. עוזרו לשעבר של עוזי לנדאו, שמרד במרותו של אריאל שרון, שהכריז פעמים רבות על התנגדותו לחלוקת הארץ (על אף שרגע האמת שוכנע על ידי שרון והצביע בעד ההתנתקות). נכון להיום, כחלון לא צריך לקבל תעודת הכשר ימנית מאף אחד. אבל הבחירות הללו, אמר כחלון פעמים רבות, אינן על ימין ושמאל, אלא על העתיד הכלכלי-חברתי שלנו, והנה, כך רואה אל מול עיניו הנער מגבעת אולגה, המהפכן הסלולארי שמבקש להילחם בבנקים ובעמלות המופרזות, את אותו העתיד.

“אני איש כלכלה חופשית – לא סוציאל דמוקרט”, קבע כחלון למקרה שמישהו שכח לרגע את העובדה הכה ברורה הזו. “מי שמייצר כסף זה המגזר הפרטי – וממש לא המדינה”, הסביר במשפט אחד את המרחק האידיאולוגי בינו לבין שלי יחימוביץ’, ואת הקרבה הכלכלית (שלא נדבר על המדינית) לנפתלי בנט. וזה לא הכל, הסכיתו והפנימו: “אני בעד הפרטות במשק”, אמר מבלי למצמץ, ואחר כך נרתע והוסיף: “אבל שלא יהיה מונופול בידיים פרטיות”. לא בטוח שהגישה הזו דומה, לדוגמה, לגישתו של הפרופסור יוסי יונה. למעשה, בטוח שהיא לא דומה.

עד כאן פרשנות. עכשיו לאמירות הישירות, אלו שאמורות להתכתב עם המציאות באופן הישיר ביותר, אם לא היו כאלו המנסים לגלות טפח ולהסתיר טפחיים: ׳כחלון, החברתי הזה, נו, זה שעשה את הסלולר, הרי ברור שיעדיף להצטרף למחנה הציוני, לא? הוא הרי עזב את הליכוד בטריקת דלת׳, הם מצקצקים, חוזרים ומשננים את המנטרה. אז הנה המקלחת הקרה של כחלון בתגובה: “זו שגיאה לעשות קישור בין מפעל ההתנחלויות לקושי הכלכלי של אנשים במדינת ישראל. אני מציע לחבריי מהשמאל לקחת משהו אחר. מה הקשר בכלל?”

ובכן, נניח והוא יושב יחד עם זהבה גלאון. כיצד יראו הדיונים בתוך הממשלה הבאה על התקציב, בינה לבין שר האוצר כחלון. ומה עם המועמד של המחנה הציוני לתפקיד שר האוצר, הפרופסור מנואל טרכטנברג? איך מתכתבת התכנית הכלכלית שהוא הציג עם האמירה הנ״ל? וכן, גם ח”כ סתיו שפיר, שמנהלת קרבות בבג”צ נגד העברות כספים בלתי שקופות להתנחלויות, האם היא תמצא מכנה משותף בינך עם יו”ר כולנו סביב הסוגיה הזאת?

לסיכום: משה כחלון לא נמצא במחנה המרכז-שמאל. הוא נטוע עמוק בימין מדיני, ומחפש את עצמו עדיין בין המרכז לימין מבחינה חברתית. ואם אנחנו כבר בין המצעים, הגיע הזמן להחליף את הציפית שמכסה את הכרית המדומה. אם שופטים את האמירות של כחלון, ורק לפיהן, עו”ד דוד שמרון יכול להפסיק את דברי הסנגוריה על החשמלאי והקופה הקטנה, ולנצל את השבת הקרובה לניסוח הסכם קואליציוני ראשוני.