מועצת החכמות

שוב מתמלאים אולפני הטלוויזיה בפאנלים עם גברים יודעי כל, בעוד הנשים נדחקות הצידה עד יעבור זעם. דווקא עכשיו, חשוב להרחיב את “מועצת החכמות” של טל שניידר, רשימת נשים מומחיות שישמחו להתראיין

פוסט בראשי של סלונה

ב  14 באוגוסט צייץ חשבון הטוויטר של She Source – עם “שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים שמתחילות בירושלים ואנו מציגים בפניכם את מלני גרינברג, מומחית שיכולה לדון באסטרטגיות”.

על פי המודל האמריקאי, או הבריטי חשבנו גם אנחנו בתא העיתונאיות שיש לעזור לכלי התקשורת בישראל לאתר נשים מומחיות בכל התחומים. לפני כחודש התחלנו לעבוד על מאגר המומחיות שלנו – תחת השם ‘מועצת החכמות’ – שם אשר לא במקרה מזכיר את אותה תכנית טלוויזיה אחת, שהופיעה על מסכינו עד לפני כמה שנים ובה השתתפו כמעט אך ורק גברים (83% גברים ליתר דיוק לדברי מי שביצע אז מעקב).

משתתפת אחת שבלטה שם ב’מועצת החכמים’  – והרי נשים חייבות להיות צעירות, מושחזות, חכמות במיוחד כדי  להתחיל להשתלב-  זינקה הישר מכס התכנית לכנסת ישראל. מאז, המים המשיכו לעמוד בירקון ומי נחלים אחרים זרמו להם אל הים, והים אותו הים. שום דבר לא השתנה. ‘מועצת החכמים’, בגלגולה המודרני הפכה ל’המטה’. חלק מן הפרשנים הגברים הם אותם הפרשנים וגם אנחנו, שוב אנחנו, לא מוכנות להשלים עם האופן בו הציבור מפסיד מן הדיון מוטה הג’נדר שמתרוצץ לנו על המסכים.

לא סתם יש כאן התמקדות בתכניות החדשות, מגזיני ה Talking heads, כאשר המומחים והפרשנים מגיעים לאולפן כדי להסביר את המציאות החדשותית המורכבת בה אנחנו חיים. ‘פגוש את העיתונות’, ‘אולפן שישי’, ‘לונדון וקירשנבאום’, ‘סדר יום’, ‘המטה’, ‘מה בוער’, ‘פוליטיקה’, ‘שישי’, ‘יומן הבוקר’, ‘יומן הצהריים’, ‘עושים צהריים’ ועוד – אלה הן התכניות בהן נקבע סדר היום הציבורי, בהן מטפלים באדיקות בנושאים החמים שמשפיעים על חיינו. זהו ז’אנר תכניות הסמכות והכשרות. אמרת דבר מה אצל ברקאי, והאומה שמעה. ושם, בכל תכניות המלל הללו, שומעים ורואים כמעט רק קולות ופנים של גברים. לא יעזור כמה פעמים יזכירו את קיומה של איילה חסון הנהדרת, אילנה דיין הסמכותית, וקרן נויבך הרגישה. הן מיעוט. והן מיעוט שבמיעוט כאשר בוחנים את מצעד המרואיינים והמרואיינות.

אתר סלונה, התחיל כבר לפני כמה שבועות, בפרויקט מעקב מיוחד, אך הבעיה התחדדה עוד יותר השבוע עם ההודעה האמריקאית שמשטר אסד חצה קו אדום. נסעתי בירידות מירושלים ביום ג’ והאזנתי במקרה לחמש בערב (בגלי צה”ל)מנסה לגלגל בראשי, תוך כדי הקשבה, את התרחישים הצפויים בנושא סוריה. תהיה תקיפה אמריקאית? מתי? כמה ימי ברברת ופרשנויות צפויות עד ליום התקיפה (חמישי, היום? או שבת? או שלישי הבא?). אצל ספי עובדיה דיברו: שר הבטחון לשעבר עמיר פרץ, אלוף פיקוד צפון לשעבר עמירם לוין, מפקד חיל האוויר לשעבר איתן בן אליהו שמיד בתשובתו הראשונה אמר לעובדיה: “טוב, דשנו בנושא הזה כבר הרבה כל כך”.

מה? אם דשת ודשת, בן אליהו, אז מדוע אתה שוב עולה לשידור? אולי יש מקום, לפחות במרואיין השלישי, הרביעי – לרענן  את השיח? מישהו שלא היה בדרגת תא”ל ומעלה? שלא רואה את הכל דרך העיניים של הצבא? מומחה לבטחון לאומי לא חייב להיות איש עם דרגות לשעבר. והרי מראיינים את עמיר פרץ על נושאים בטחוניים על אף שבקושי היה.

אם לפנות לטרמינולוגיה הצבאית, צריך ככל הנראה לתת  ‘מכת מנע’ לעורכים ולמפיקים. להגיש להם, מראש, תוך כדי ימי הברברת הגדולים את אותן מומחיות לבטחון, מודיעין, איראן, סוריה, מזרח תיכון ועוד. אמת, רובן לא שירתו במוסד או בשב”כ או באמ”ן. זה נכון, הן לא אכלו עם הגברים מאותו המסטינג בבור בקריה. אבל הן חוקרות, נשות מקצוע, בעלות נסיון וגם יודעות, שדווקא מי שלא טיפס כל חייו בסולם הדרגות עשוי לתת זוית התבוננות שונה.

פרסמנו בתא העיתונאיות, שיש לנו רשימה לכל דורש – וכמות הפניות מכלי התקשורת היתה מעודדת. עדיין, המשימה ממש לא פשוטה. המראיינים רוצים את מרואייני-הסלב, שקולם ודמותם מוכרים וידועים לציבור.

בראיון אחד, הרגשתי קצת חצופה ואפילו הערתי תוך כדי שידור חי על הליינ-אפ – במקום תא”ל (מיל’) ח”כ נחמן שי, פעם דובר צה”ל ומומחה לדיפלומטיה וניו-מדיה, מדוע לא הזמנתם את אל”מ (מיל’) מירי אייזן, דוברת ראש ממשלה לתקשורת זרה ומומחית ניו מדיה (שדבררה את המבצעים הגדולים האחרונים, כולל עמוד ענן והמרמרה) – אמרתי ליעל דן.

“טוב, רצינו אותו בגלל החדר האטום ומלחמת המפרץ”, השיבה לי דן ואני מודה: עם מעמד המגה-סלב בזכרון הלאומי ותפקידו ההיסטורי בהרגעת הציבור של שי, אין לי אף אחת שתתמודד.

בינתיים, עוד לפני שאתר ‘מועצת החכמות’ מוקם, על פי מודל ה She Source אנחנו ממשיכות לאגור שמות של מומחיות נוספות. אם יש לכן/ם שמות של מומחיות בתחומי הבטחון והמודיעין, אפשר לשלוח מייל ישירות לביאןbayan@agenda.co.il . כך גם אם הנכן/ם מעוניינים לקבל את הרשימה המעודכנת שהכנו עד עתה. הפרויקט מתאפשר בתמיכה של מרכז-מדיה-נשים וארגון אג’נדה-השדרה ואינו הראשון וגם לא היחיד מסוגו. נסיון העבר מוכיח, שלמרות קיומם של מאגרים מן הסוג הזה, מצעד הגברים-בלבד בתכניות ובשידורים נמשך ונשמר.

ועל כן, בצמוד לתקווה שלא נזדקק לימי מתח וחירום, שהעם הסורי ישוחרר מן הסכנה הנוראה, שקורבנות תמימים לא ידעו עוד מלחמה – אני מקווה שלא נאזין לפרשנויות לחימה. ואם כן נאזין, ויהיו אלה רק הגברים, נמשיך כאן להעיר ולהאיר.