לחבק את בוז’י

הפריימריז על ראשות מפלגת העבודה בקושי התחילו וכבר נכנסו למסלול מנומנם. לטוען לבכורה, ח”כ יצחק (בוז’י) הרצוג יהיה קשה להעיר את העניינים. מערכה צבאית מתדפקת על החלון הצפוני, מעל לראש צפים החגים, בחזית הפוליטית הבחירות לרשויות המקומיות ועד לסוף נובמבר, מתפקדי העבודה ישכחו מן הסיפור הזה ולא יבינו מדוע כלל משנה מי מוביל את האופוזיציה חסרת הכוחות במדינה.

יו”ר האופוזיציה, שלי יחימוביץ’, באמצעות הפרוקסי-ח”כית מיכל בירן מתכוונת לנהל, ככל הנראה, קמפיין מחבק: “כמה מילים על בוז’י” כתבה בירן השבוע  על הפוליטיקאי הותיק והבכיר ממנה  “הוא מועמד ראוי ועל כך כבר נאמר הרבה, אבל לא פחות חשוב, הוא מנהל בחודשים האחרונים התמודדות ראויה ומכובדת. הוא משמיע הרבה ביקורת כלפי ההנהגה, אך בה בעת ממשיך לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם כל חברי הסיעה לטובת הערכים המשותפים שנבחרנו לקדם. בפוליטיקה, זה כלל לא מובן מאליו”

בירן צודקת. הרצוג הוא ה’ילד טוב ירושלים’ של מפלגת העבודה. מאז הלך השר עמיר פרץ, ל’תנועה’ של ציפי לבני, כסא ‘הילד הרע’ במפלגת העבודה נותר יתום. אין מי שימלא את התפקיד. מחולל הרגשות הפוליטיים, אותו אלמנט מעורר שעשוי להביא אנשים להזדהות, רדום.

הרצוג אלגנטי, קצת רופס, חביב שכזה (לדוגמא, כאן בראיון, דקה 2:00, הראיון במלואו בתחתית הפוסט). אולי מאחורי הקלעים הוא מעט יותר אגרסיבי, אך חלילה הוא לא אחד שיתן לבוטות להשתלט עליו. זה סגנונו, ועל כן הוא יקבל עוד גילויי חיבה ותמונות משותפות רבות עד לנובמבר. עוד כמה הצהרות אהבה מן הפרוקסי-ח”כים האחרים במפלגה (מועמדים מובילים לתפקידי הפרוקסי: ח”כ משה מזרחי ו/או ח”כ מיקי רוזנטל) ואפשר לסיים את הקמפיין ב Group Hug עם נוער עבודה אותה תנועה שמישהו הקיץ בנשיקה משנת היופי שלה.

דווקא שיתוף הפעולה בין שלושת האופוזיציונרים במפלגת העבודה – הרצוג וחברי הכנסת איתן כבל ואראל מרגלית – מעניין. לפני כעשרה חודשים שתי המנהיגות – שלי יחימוביץ’ וציפי לבני – לא הצליחו לשים פערים ואגו בצד ולפעול למען אינטרס אחד. כל אחת שילמה על כך מחיר. משיחות עם אנשי העבודה מאז הקמפיין ועד לאחרונה, למדתי שאנשי העבודה ידעו לסמן את היום בו לבני הקימה את ‘התנועה’, כנקודה בזמן בה סקרי דעת הקהל החלו לצנוח. לבני מנגד, העריכה את יכולתיה הרבה יותר מכפי שנתפסה על ידי הציבור הרחב. קצת שיתוף פעולה ותיאום, והשתיים האלה אולי היו היום במקום אחר.

מנגד, אמנם בסקלה קטנה, שלושת הח”כים שמתנגדים כיום ליחימוביץ’, הצליחו לתת לה פייט משמעותי בועידה האחרונה, הרבה בזכות שיתוף הפעולה בין שלושתם. אם יצליחו לרתום לטובת פעילותם, את אותם האלמנטים: תיאום, התחשבות, התייעצות – תוך שהם מתנערים מחיבוקי הפרוקסי הנ”ל, אולי יש להם סיכוי.

את הפוסט אפשר לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ