תנו גם לחוטובלי ולבנת להיכשל

שבוע טוב לח”כ ציפי חוטובלי, האישה שנבחרה במקום הגבוה ביותר בליכוד. הגיע הזמן והיא השמיעה את קולה בעניין ייצוג נשים בממשלה.  אחרי 4 שנים של קבינט בטחוני-מדיני בלי אף אישה שמעתי הבוקר את חוטובלי בתכנית סדר יום של קרן נויבך ברשת ב’ וחייכתי לעצמי: סוף כל סוף חוטובלי אמרה בקול ברור: כן, אני ראויה וצריכה להיות שרה. ח”כ דני דנון מיהר לומר את הדברים הברורים האלה על עצמו כבר בערב הבחירות בפריירמיז של הליכוד, כשנודע דירוגו הגבוה. מדוע חוטובלי היתה צריכה להרגיש לא בטוחה עם עצמה עד עכשיו?

“ישראל מדורגת במקום ה 70 בין מצרים לפקיסטן מבחינת ייצוג נשים” אמרה חוטובלי לנויבך. “יש לי יותר סיכוי להיות שרה באוגנדה. אין כאן שוויון. היום אנחנו בבעיה, אפילו לא מדברים על שרה בקבינט. אנחנו לא קרובים לשוויון וברור שיש לי ציפיה סבירה בתור האישה שנבחרה במקום הגבוה ביותר בליכוד – אחרת איך ישראל תציג את עצמה כמדינה שדוגלת בשוויון?”

מפלגת הליכוד נמצאת בגרעון בתחום הפמיניזם. כתבתי על כך מספר פעמים: על השרה לבנת שמקנאה בשריונים של העבודה, על מריבות הקמפיין בין הליכוד לבית היהודי בעניין הפמיניזם ואפילו עוד לפני הפריימריז: נשות הליכוד שהתעוררו מאוחר.

אך כתוצאה משיח ער עם גולשים בפייסבוק ובטוויטר הבוקר ברור לי שאנשים רבים לא מבינים מדוע צריך לקדם נשים, באמצעות העדפה מתקנת תוך התעלמות מסוימת מן התוצאות של הבחירות הפנימיות בליכוד. הליכוד הוא כמובן מקרה מובהק למפלגה שלא השכילה לשלב נשים מלמטה, בפעילות שטח, ובשינוי ההרכב של המוסדות בתוך הליכוד, כך שתהיה שם משמעות כלשהי לנשים.

ואני איני חברת מרכז ליכוד (כמו גם קדימה, התנועה, העבודה, ש”ס, בל”ד או כל מפלגה אחרת) ואין לי יומרות מן הסוג הזה ובכל זאת, מכיוון שכך מתנהלת הדמוקרטיה הישראלית, וגם אם מרכז הליכודד היה מורכב מ 50% נשים, עדיין צריך היה לפקח עליהם, ולו רק כדי שבתוך מפלגת השלטון יבינו את החשיבות של ייצוג נשים בקבינט, בממשלה, במשרדי הממשלה ובכל מקום ואתר.

אם השינוי לא מגיע מן השטח, מלמטה בליכוד, אז יש צורך בראש שיבין וידע שייצוג נשים חשוב גם בתוצאה. נשים נלחמו בעבר על הזכות להצביע ולהיבחר. הן היו מודרות מן השיח הפוליטי כמעט בכל ההיסטוריה המודרנית של האנושות. מאבקן מעולם לא היה אלים, אולם תרומתן לשיח תמיד חשובה. משמעות ייצוג הנשים אינו דווקא בחירת המוצלחות והטובות, אלא גם נשים שאינן לטעמנו. אגב, המדינות היחידות שהגיעו בשנים האחרונות לייצוג שוויוני בפרלמנט, בממשלה ובכל משרדי הממשלה, הן דנמרק, נורבגיה, שבדיה, פינלנד ואיסלנד. חוקי ההעדפה המתקנת הם שהובילו לתוצאה השוויונית תוך קביעת הכלל של אבטחת ייצוג בשיעור  40% למגדר הפחות מיוצג (ניסוח הצופה פני עתיד כאשר הגברים יזדקקו לו). יצא לי לראיין את שרות הבטחון של פינלנד וקולומביה בעניין, גם בנוגע לכך שחוקי ההעדפה המתקנת, שיושמו שם בהדרגה במשך 25 שנים, כבר אינם נחוצים עם ההגעה לשוויון מלא בזכותם.

בטוויסט מאוחר בהרבה של המאבקים הנשיים על השוויון ועל הזכות להיבחר, המשיכה גם חוטובלי. לא כל הפמיניזם שלה מושלם, ולדעותיה בנוגע לשירת נשים בצבא אני כלל לא מסכימה. אבל היא היתה הראשונה שיצאה נגד רבנים ביישוב אלון מורה כאשר שמעה את הרב לבנון קובע שנשים לא צריכות להיבחר שם למזכירות היישוב, רק בגלל שהן נשים.  אפשר לנסות ולהבין, שעבור חוטובלי, עם הרקע הדתי שלה, יציאה גלויה וברורה נגד רב, אינה דבר מובן מאליו. אחיה לומר בישיבה של הרב לבנון והיא עצמה מקורבת אליו. ובכל זאת, העמידה אותו במקום, ללא כחל ושרק.

אחד הטיעונים המובהקים נגד מינוי נשים הוא – נשבץ אותן ואז הן תפשלנה. ואני אומרת אדרבה, תנו ללבנת להיכשל בקבינט או לחוטובלי לומר דברים שאינם מן העניין (לדוגמא, בנוגע ליחסי החוץ של ישראל). מדוע רק לגברים מן הימין שמורה הזכות להנהיג לפי דעתם השגויה?