“כמעט אין אישה שלא עברה משהו בסקאלה שבין הטרדה מינית לאונס”

שלי יחימוביץ’ דיברה על פרשת אורי שגיא בכנס מתמודדות הפריימריז של מפלגת העבודה – ונתנה לטל שניידר הזדמנות לאהוב אותה, ולדבר עם כמה גברים שהגיעו לארוע על המועמדות המועדפות עליהם. מתוך סלונה

ביום שישי בסמינר הקיבוצים קרה לי דבר חיובי. פעם ראשונה מאז שנחשפתי לשלי יחימוביץ’ הפוליטיקאית, זז לי משהו קטן בתודעה כלפיה. אני לא מסתירה, הייתי ביקורתית כמעט כלפי כל דבר שאמרה או עשתה (ולמעט טור זה, מקווה להמשיך עם הביקורת), אבל האופן בו חתכה בצורה מהירה וחדה את מועמדותו של אורי שגיא בפריירמיס של מפלגת העבודה הוסיפה לי חדווה בלב. הנה, אמרתי לעצמי, הנה ההבדל בין מנהיגות אישה למנהיגות גבר. הנה הבשורה.

“כמעט אין אישה שלא עברה משהו בסקאלה שבין הטרדה מינית ובין אונס” אמרה יחימוביץ’. נכון. נכון, הנהנתי בלב. כולם יודעים זאת, גם מי שלא מדווחת וגם מי שמעדיף להעלים עין כי חושב שאם הוא לא מטריד, אז בטח זה לא קיים.

משמאל: יחימוביץ’, נורית צור, יעל ארן, מלי פולישוק-בלוך, איילת נחמיאס-ורבין

ויחימוביץ’ המשיכה “מי שאומרת דבר כזה (שאין הטרדות-ט”ש) אינה דוברת אמת. אני מדברת על ההתנסויות הקלות ביותר, הכאילו רגילות, של הטרדות ועד מעשים קשים ואלימים שנשים היו קורבנות להם. אני רוצה במפגש הזה שלי אתכן לחדד את העניין הספציפי הזה, שהוא מאוד מורכב. הוא מורכב לנו כמנהיגות כשאנחנו צריכות להתמודד עם זה, כשמגיעה אלינו אישה שעונתה והותקפה והיא נושאת עמה את הטראומה הזו כל ימי חייה.”

יחימוביץ’ המשיכה ודיברה על הרף המוסרי, על הצורך להתנתק מן הרף הפלילי הקיים בחוק, במיוחד בתחום עבירות ההטרדה. וגם עם כך אני מסכימה. בשיחות משפחתיות בסוף השבוע, אמרה לי קרובת משפחה, שיש כאן הגזמה והקצנה. אירוע שקרה לפני כמעט 40 שנה? אני הפעם עם יחימוביץ’. הזמן שחלף אינו משנה, אינו פוגע באמינות התלונה ולא רלבנטי כאן. לבי יוצא אל אותה אשת עסקים שאזרה אומץ ופתחה משהו מלפני כל כך הרבה שנים.

ובכל זאת, אי אפשר בלי מילה של ביקורת: האם לא יכלה יחימוביץ’ לדעת יותר על כך ששגיא אדם בעייתי? האם חסרים אנשים מובילים עם רקע בטחוני? האם רצתה את שגיא לצידה דווקא כיוון שהכריזמה האישית שלו לא יכלה בשום אופן להאפיל על שלה?

* * * * *

משמאל: מיכל בירן, סתיו שפיר, יונה פריטל, מירב מיכאלי

האירוע ברקע נאומה של יחימוביץ’, כנס של כל המועמדות בפריימריס של מפלגת העבודה, אותו יזמה סתיו שפיר, התאים לדברים כמו בתסריט הוליוודי שתוכנן באופן מדוקדק. שורה ארוכה של מועמדות, פעילות, נשים מנהיגות, שדיברו כל אחת דקה או שתיים כדי להציג עצמה. בקהל, באופן מפתיע (ואולי חסר תקדים באירועים פמינסטיים) לפחות שליש גברים.לפני כמה שבועות הלכתי לכנס מקביל של הליכוד, וחוץ משניים או שלושה גברים (כתב, צלם, תומך) בחדר היו רק נשים. יוסי אחימאיר, מנכ“ל מכון ז‘בוטינסקי שנשא דברי פתיחה, לא נשאר להקשיב לנשים וצמצם את קהל הגברים במקום למספר אפסי.

בכנס העבודה ביום שישי, ראיתי סביבי גברים שהגיעו מתוך עניין במועמדות, בלי שהם פעילים במטה או תומכים במישהי מן המועמדות. מדהים שאני בכלל מתפעלת מכך שהם מתענינים, לא? וזה הרי אמור להיות מובן מאליו.

משמאל: נדיה חילו, לילי בן-עמי, לאה פדידה וגילה קליין

אז למען ההפוך על ההפוך, החלטתי לראיין רק את הגברים במקום ולשאול לדעתם.

אסף ’הפרולטר’ הלחמי, מתפקד ותיק במפלגה, היה מאוד מסויג עד היום מתוצאות השריון ל40% נשים במוסדות המפלגה (להבדיל מהבטחת הייצוג) “לא הסתייגתי מעצם הרעיון אלא מהשלכותיו בפועל” הוא אומר “פעילים רבים שהיו ראויים, בזכות, להיות חברי ועידה, נדחקו החוצה לטובת נשים משוריינות שלא טרחו להתייצב לישיבה הפותחת של המוסד לו שוריינו. אז כנראה שמטרת השריון נכשלה. כי אם אכן היו 40% נשים המעוניינות בפעילות,הן היו מתייצבות.”

אבל ביום שישי האחרון בסמינר הקיבוצים הלחמי אמר שההתרשמות שלו מן המועמדות גברה על הכל (הוא מאוהב,כך כתב) “לא חשבתי לבחור דווקא 50% נשים ו 50% גברים, כפי שיחימוביץ’ הציעה שם, אלא רציתי לבחור בפריימריז את האנשים לפי הכישורים שלהם, אבל מה שקרה זה שעל בסיס הכנס גיבשתי לעצמי נבחרת זמנית של5 גברים ראויים ו 4 נשים”

עמית רדזי, מתפקד צעיר שנכח בכנס אמר לי “לא הייתי צריך שיחימוביץ’ תגיד לי להצביע חצי חצי. ממילא זו היתה כוונתי וכבר הכרתי את חלק מן המועמדות.”

למי אתה הולך להצביע? “לחברת הכנסת לשעבר מלי פולישוק-בלוך, כי אני מכיר את הפעילות שלה מן העבר.אהבתי גם את הדברים שאמרה סתיו שפיר. את העובדה שאנחנו נדע שהמהפכה הפמיניסטית נגמרה ברגע שלא יהיה משנה יותר אם עומדת מולך אישה או גבר. אסתי קירמאייר גם מאוד הרשימה אותי, כי היא הגיעה מן המקום האומר שמחאה פמיניסטית היא טובה לגברים, טובה למשפחה.”

בר, גם הוא מתפקד בעבודה, שהעדיף לא למסור את שמו המלא אמר לי בתום האירוע: “מה שחשוב לי, וזה בא לידי ביטוי באירועים מן הסוג הזה, הוא שתרבות הדיון של נשים היא פורה יותר, קשובה יותר. אני מרגיש שאצל פוליטיקאיות השיח הוא אחר. אני סימנתי היום את אלה שאני מתחבר אליהן. נשים שפחות אומרות ’אני, אני, אני’. אני לא אוהב את מי שהיא פלסטית, אלא מי שמצליחה להתחבר לעומק. נורית צור הרשימה אותי מאוד, גם מירב מיכאלי“.

משמאל: אליס גולדמן, ליאת שוחט, דנה אורן-ינאי, אסתי קירמאייר ונינו אבסדזה