טידביטס – חטפתי על הראש ועוד

– היום חטפתי על הראש 1: “אולי תעדכני את הבלוג שלך, במקום לקשקש בתוכניות בוקר? זה מה שיש לך להציע בתקופת בחירות? פוסט אחד לשלושה ימים? …” (מתוך התגובות בבלוג, מטה, מטה)

– היום חטפתי על הראש 2: אחרי ביקורת עניינית על האופן שבו מנוהל עמוד הסקרים בבלוג הזה, החלטתי שמעתה ואילך לא אכלול כאן סקרים שיציגו את בל”ד, רע”ם-תע”ל וחד”ש כדבוקה. הפוסט המלא בעניין, כולל ראיונות עם 4 סוקרים, נמצא בהארץ. בהמשך הלילה אדביק אותו גם לפה.

– הסקר הזה של און לייף, על פיו 20% מן הנשים היו מצביעות ליאיר לפיד, אילו הבחירות היו נערכות היום, עורר ויכוח. היום בבוקר (שלישי) ישבתי באולפן ערוץ 10 עם שישה גברים סביב השולחן: נסים דואק, אלי רכלין, גיא מרוז, משה פייגלין ושני מומחים נוספים שאת שמותיהם איני זוכרת, האחד יועץ לענייני קנביס והשני יועץ לענייני הצבעת צעירים. מאחר והדיון מול המצלמה נמשך שניה וחצי בקושי, חבל שלא הקלטתי (אני לא מסתובבת ומקליטה כל היום, אבל למען הדיוק, חבל שאין לי, רק אומרת) את השיח ביני לבין הגברים הללו, לפני שהמצלמה נדלקה. רוח הדברים הכללית: הנשים מצביעות ללפיד כי הוא חתיך.

כמובן שהתעצבנתי, התווכחתי עם פייגלין: הרי נשים הצביעו למרכז הפוליטי גם בעבר ומעולם לא טענו כלפיהן שהן בוחרות באריאל שרון, אהוד אולמרט או ציפי לבני (וגם לא בטומי לפיד או יצחק מרדכי) בזכות המראה החזותי של האישים הללו. מה פתאום הטענה הזו עולה עכשיו?

אתם חושבים שנפלתי על שישה גברים מקריים? תראו מה ליאור חורב, לשעבר יועץ שאול מופז אומר בראיון לאון לייף באותו הסקר:

שכחתי שהייתי גם היועץ של מופז

“הימשכות רומנטית למועמד”, “לבדוק אותו כשהוא יזדקן”. ההנחות האלה מזעזעות (ועל הדרך, למה חורב משמיט מתיאורו המקצועי את הקמפיין המוצלח הכי אחרון שלו, בו הביא למופז את ראשות קדימה?)

התיזה שלי: המסר של לפיד, גם אם לא מקובל עלי באופן אישי וגם אם איני אוהדת אותו – מעביר תחושה של  קונצנזוס, אי עימות, הפסקת יריביות, הורדת מתחים בפוליטיקה – ואלה הם מסרים שאולי מדברים לנשים רבות. מפה לעד היותו פוליטיקאי מוצלח, הדרך רחוקה.

– בתוך מפלגת העבודה מנסים להגיע לכמה שיותר אנשים מתוך ציבור המתפקדים, כ 60 אלף איש. השבוע הביא לתשומת לבי אחד מן המתפקדים בעבודה, שהוא מקבל טלפונים ממספר 04-9838811, מתוך המכינה למנהיגות ע”ש יצחק רבין מכללת אורנים. המתקשר, פעיל במטה של מיכל בירן בטבעון. אולי הצעיר הזה, אולי מישהו אחר.

–חוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה), אוסר על שימוש בנכסים הממומנים על ידי המדינה לשם תעמולה. אסור לעשות טלפונים, מתוך מוסדות ציבור, כדי לשכנע בוחרים. התקשרתי לעו”ד, מומחה בנושאי בחירות,  והוא השיב: החוק הזה חל חד משמעית גם על פריימריס ובוודאות אוסר על ביצוע טלפונים מתוך מוסדות אקדמיים המתוקצבים על ידי המדינה. תגובת מיכל בירן: מדובר בתרומה של דני זמיר, מנהל מכללת אורנים והוא ישלם על הטלפונים האלה מכיסו.

עניינים נוספים:

האם שלמה מעוז יפרוש לפני שהתחיל?

כיצד תראה רשימת הבית היהודי? (נדע מחר, כך אומרים לי)

חברי הכנסת אריה אלדד ומיכאל בן-ארי, והפעיל ברוך מרזל הקימו מפלגה חדשה, ‘עוצמה לישראל‘. בתור חילונית גמורה, אני מתפללת לאלוהים שהשניים האלה לא יעברו את אחוז החסימה.

בווינט יש אולפן עימותים דנדש. צפיתי בעימות הראשון, בין איילת שקד לתמי זנדברג והדיון היה מצוין.  המשיכו שם גם עם בנימין בן אליעזר נ’ גלעד ארדן, יריב לוין נ’ אחמד טיבי, כרמל שאמה-כהן נ’ איציק שמולי.

אבל אתם יודעים שם, החברים בווינט, אפשר גם לעמת נשים מול גברים. אל תרחמו על הגברים, אני בטוחה שהם יעמדו בזה.

הבלוגר איתמר שיאון, ניסה לפנות לפוליטיקאים רבים, בעיקר מן הליכוד, כדי לקבל פירוט, מעבר לאמירות כלליות של עמדותיהם הכלכליות. הוא מיקד את שאלותיו, פנה ישירות והבטיח שיעלה את תשובותיהם באתר התנועה הליברלית החדשה. נחשו מה קרה, בעידן של הפוליטיקה החדשה-נגישה (דרך רשתות חברתיות וכו’)?

– הערה מנהלית: לאחרונה נרשמו המון המון המון אנשים במייל. הם מקבלים הודעה על כל פוסט חדש. לעתים מתפרסם משהו באתר הארץ, ואחרי כמה שעות פה (והם כבר קראו). מאחר ואין לי אפשרות אוטומטית ל unsubscribe, מי שמוצא את העסק הזה מטרד מוגזם, מוזמן לשלוח לי מייל ל tal@eyaltal.com וצ’יק צ’ק אפטור אותו מן ההכבדה.

הערה מנהלתית 2: בקרוב אולי אשים פה כפתור תרומות. עד היום לא חשתי עם זה בנוח (ועדיין לא סגורה על עצמי). מה דעתכם/ן?