הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הלילה בשעה 04:00 בלונגווד, וירג׳ניה יערך העימות בין המועמדים לסגנות הנשיא: מייק פנס הרפובליקני מושל אינדיאנה ולשעבר חבר בית הנבחרים וטים קיין הדמוקרטי, הסנטור מוירג׳יניה ומי שהיה מושל וירג׳ניה וראש עירית ריצ׳מונד.
בארה״ב מתייחסים לאירוע הלילה כ׳עימות האנונימיים׳ או ׳מאבק הנורמלים׳. שני פוליטיקאים של פעם, מהזן הרגיל, שמדברים למצלמה, מתכוננים לעימות, מפעילים את הראש (ולא את הרגש?), ואולי עשויים לגרום לצופים בעימות להירדם, לנחור מול המסך.
אף אחד, מחוץ לזירה הפוליטית תקשורתית, לא מכיר את שני הגברים הללו. אין להם name recognition ולפחות אחד מהם (קיין) נוהג להעיד על עצמו שהוא טיפוס משעמם.
עם פתיח כזה, מי יצטרף אלי לצפות בעימות באמצע הלילה שבין שלישי לרביעי?
ובכל זאת, העימות חשוב. עם מצב הבריאות של קלינטון וכמות הפרשיות העסקיות המסובכות של טראמפ, ובתוספת חוסר האהדה הציבורית כלפי שני המועמדים, מנצנצת ברקע איזה נורית אזהרה כללית כזו: אולי הנשיא/ה הבא/ה לא יחזיק/תחזיק מעמד 4 שנים רצופות? תזכורת: התיקון ה 25 לחוקה, הפיכת סגן נשיא לנשיא בא לידי שימוש פעם אחת, כאשר ג׳רלד פורד נכנס לתפקיד הנשיא במקום ניקסון המתפטר.
בשנת בחירות בה הכל אישי, ונושאי מהות לא עולים כמעט לשיח הציבורי נדמה שהעימות הלילה עשוי לספק התבוננות עדכנית באמריקה השמרנית, הדתית, הגברית. שני האישים נוטים יותר לדבר לאמריקה של פעם: איסורי הפלות, ערכי משפחה, נאמנות אדוקה. טים קיין, המיועד להיות סגנה של קלינטון, הוא הסמן השמרן של המפלגה הדמוקרטית.
כאשר הכריזה קלינטון על מועמדותו, האגפים הפרוגרסיביים של המפלגה מחו. קיין ציין בעבר כי הוא מבדל את עמדתו האישית (התנגדות לזכות לבצע הפלות) מעמדת המדיניות של המפלגה, אך כמושל וירג׳יניה ואף כמחוקק הוא תמך מפעם לפעם בערכים של המפלגה הרפובליקנית בנושא הזה. מייק פנס נמצא הרחק מימין בנושא הזה. הוא היזם, המוציא והמביא של המלחמה השמרנית בארגונים כמו Planned Parenthood ולדעתו יש לבטל לחלוטין את פסיקת בית המשפט העליון שהכירה בזכות הנשים על גופן (Roe v. Wade)
למי שתמה מדוע נושא ההפלות משליך על כל העימות ו/או על דמותם של השניים – הרי שמדובר ב Tag Issue או Index Issue, מסוג אותם נושאים ציבוריים שמאפשר לצופה/בוחר לפענח את זהותו של המועמד בשלל נושאים אחרים.
עימות הסגנים בשנת 2008 שהתרחש בשיאו של הקריסה הכלכלית הגדולה עם כמה רגעים חביבים: ׳אני יכולה לכנות אות ג׳ו׳? ׳דריל בייבי דריל׳ (״לקדוח״), ׳אני אוהב את ג׳ון מקיין, אבל הוא שוגה לחלוטין׳, ׳התפיסה הזו, שכיוון שאני גבר אני לא יודע מה זה לגדל שני ילדים לבד….׳ – והדמעות של ביידן כאשר דיבר על תקופת היותו הורה בודד אחרי שאשתו ובתו נהרגו בתאונת דרכים.
למה לצפות הלילה?
-שיח על עמדות, אולי על הנושאים שהמועמדים לנשיאות לא מצליחים ולא יגיעו אליהם במהלך שני העימותים הבאים שיש להם.
-ניצוצות של אישיות. האם לשני הפוליטיקאים הותיקים, קיין ופנס, יש גם אלמנטים אישותיים כובשים מעבר להיותם רובוטים נושאי דפי מסרים.
-כיצד הם יתמודדו עם שאלות תקיפות בנוגע לטראמפ וקלינטון.
-וגם: מה יתחולל בפידים (טוויטר/פייס) של העיתונות וכלי התקשורת כאשר הם ניצבים בפני שוקת שבורה בצורת אירוע פוליטי שלא מביא להם רייטינג מטורף.
חבל שביל וולד לא יכול להתשתתף, זה היה מכפיל את הרייטינג וגם נותן קצת עניין (לא צהוב) לבחירות.
הוא באמת היה נותן שאו. שמעתי אותו מדבר כמה פעמים והוא מדהים.
ברור שהסיכוי שלו להיבחר הוא כמעט אפסי במיוחד כל עוד הוא מודר מהדבייט.
צודק, זה באמת היה יכול להיות מעניין, בעיקר אחרי דברי השבח שלו על קלינטון: “I’m not sure anybody’s more qualified than Hillary Clinton to be president of the United States”.
וזה רע?
חלילה. פתחתי ב”צודק” והתכוונתי לזה. זה באמת היה יכול להיות מעניין.
בהתחשב בכך ששניהם נבחרו לתפקידים במדינות לא מי-יודע-מה קטנות, ההגדרה שלהם כמי שלא מוכרים מחוץ לזירה הפוליטית-תקשורתית, היא קצת מוגזמת.
נכון, הם לא סלבס כמו טראמפ והילארי, אבל הם בהחלט לא אנונימיים מוחלטים.
התיקון ה-25 בא לידי ביטוי פעם אחת בלבד, אבל בסה”כ היו 9 מקרים בהם סגן הנשיא הפך לנשיא בעקבות התפטרות או מוות של הנשיא המכהן.
http://presidentialhistory.com/2012/12/9-vice-presidents-became-president-on-the-death-or-resignation-of-the-president.html
אני רק מתפלל שישאלו אותם על האתר של המפלכה הרפובליקנית שפרסם שיש קונצנזוס שפנס ניצח. כלומר פרסם שעה וחצי לפני שהתחיל הדיבייט. יהיה קטעים.
אתה נועז, אורן:)
הפעם האחרונה שראיתי “קטעים” בעימות, הייתה לפני… טוב, מודה, מעולם לא ראיתי עימות, ובהיותי מכור לתחום, ראיתי די הרבה מהם. עימותים זה כמו תכנית ריאליטי מחורבנת שקשה להפסיק לצפות בה, מהחשש שבדיוק כשתפסיק, יקרה בה משהו בלתי צפוי, למרות שבתוך-תוכך אתה יודע ש99% ממנה הוא מתוסרט בעצם.
הפעם לא טרחתי לצפות בעימות, אבל זה נובע דווקא מהנורמליות של המשתתפים בו. שניהם אנשים רהוטים וסבירים, שבסופו של דבר, אין באמת ויכוח על כשירותם לתפקיד שעליו הם מתמודדים ולתפקיד שבו אולי ייאלצו לשמש אם וכאשר.
אני מאחל לארה”ב ולנו שרוב המתמודדים בעימותים יהיה מהסוג שגם אם יש ביניהם ויכוח אידיאולוגי חריף, הרי שבסופו של דבר, שניהם אנשים רציניים ומקצועיים שמביאים עימם מטען של ניסיון ביצועי רלוונטי, שאינו כישלון מוחלט.
השתעממתי אחרי חצי שעה ונטשתי. ובכל מקרה – לא היה שם שום דיון אידיאולוגי אלא קישקושי מוח.
מה שמעניין ביותר במקרה מינוי ג’רלד פורד לנשיא, הוא שבניגוד לאדונים מהעימות הוא אפילו לא נבחר לסגן נשיא בכלל. היה זה ספירו “המנוולים שינו את הכללים ושכחו להודיע לי” אגניו שנבחר לסגן נשיא ולאחר התפטרותו ג’רלד פורד החליף אותו.
דווקא היה מעניין. שניהם ניסו להיות טראמפ – קיין בסגנון ופנס במהות: קיין הקפיד לקטוע את יריבו ופנס הקפיד לשקר.
אבל פנס לא יכול לרבע את המעגל, אפילו עם הרוגע והקול הלחשושי-רומנטי סטייל יאיר לפיד; אז הוא הרחיק את עצמו מהעמדות של טראמפ ואולי התחיל את קמפיין 2020.
יואב, עזוב אותך מהגברים הפריבילגים המשעממים. מה דעתך על משט הנשים האמיצות ופורצות הדרך שהותקפו על ידי קבוצת חיילות מוחלשות המשרתות בכפיה את המשטר הציוני הכובש?