הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
קרלי פיורינה סובבה את העלבון שהטיח נגדה טראמפ – סתכלו על הפנים שלה, הייתם מצביעים לפנים כאלה? – ולהפוך אותו לוידאו מחמיא.
מחר, בלילה שבין רביעי לחמישי (שעון ישראל) יגיעו המועמדים הרפובליקנים לעימות פוליטי שני. כזכור, העימות הראשון, יצר כותרות ואם לפניו הוביל דונלד טראמפ בסקרים, הרי שאחרי העימות המריא. רבים מנסים לפענח מה סוד המשיכה שלו לציבור הרחב. התשובה, ככל הנראה, נעוצה במיאוס של האמריקאים מפוליטקאים מקצועיים. הם לא יכולים לראות את המיינסטרים או את בני המשפחות הפוליטיות הקבועים ממשיכים לשלוט עוד 4-8 שנים. ההצלחה של טראמפ בסקרים, מסבירה במידה מסוימת גם את העליה בפופולריות של ברני סנדרס בצד של הדמוקרטים.
קרלי פיורינה, אשר בעימות הראשון נשלחה לקידי-דיבייט, הרכב הזוטרים, ניהלה באוגוסט קמפיין ציבורי כדי שתצורף לפאנל העימות של המובילים ובהיותה האישה המועמדת היחידה והמפלגה הרפובליקנית ממילא, סובלת שנים מתדמית אנטי-נשית – פיורינה עשויה להיות האלמנט המעניין ביום ד׳. זה כמובן למי שצופה בפוליטיקה האמריקאית וחושב שטראמפ יתחיל בקרוב לחזור על השטיקים שלו פעמים רבות.
בין אם עקבתם ובין אם לא, לבטח הייתם מודעים לאמירות דוחות שטראמפ מרבה לשחרר נגד נשים, באשר הן נשים. הוא נע בחוגה קבועה: מגיב בספונטנטיות מגעילה לשאלה כלשהי > משחרר אמירה פוגענית/יורה חץ/מקלל> רוכב על גל הרייטינג/תשומת הלב/צייצנות מתלהמת> טוען שלא הובן/עיוותו את דבריו/וזה הרי ידוע שהוא ממש בעד נשים/ויעידו על אשתו הנוכחית מלניה ו/או בתו איוונקה> מאשים את האישה הניצבת מולו בעימות כלשהו (מייגן קלי/רוזי אודונל/גייל קולינס/קרלי פיורינה) שהיא רודפת אותו > וחוזר חלילה.
ובכן, לפני כשבועיים הגזים (שוב הגזים) טראמפ כאשר רשף גיצים לעבר פיורינה מי שנראית כמועמדת רפובליקנית מתחזקת. במהלך ראיון לרולינג סטון הוא אמר.
״סתכלו על הפנים שלה. מישהו יצביע לדבר הזה? אתם יכולים לדמיין שאלה הפנים של הנשיא(ה) הבא(ה)?… כלומר, היא אישה… ואני אמור שלא להגיד עליה דברים רעים… אבל בוא׳נה, אתם רציניים?״
“Look at that face!” he cries. “Would anyone vote for that? Can you imagine that, the face of our next president?!” The laughter grows halting and faint behind him. “I mean, she’s a woman, and I’m not s’posedta say bad things, but really, folks, come on. Are we serious?”
Oh Well, לפני יומיים ולקראת העימות השני, הגיבה פיורינה בתחכום. (וידאו בסוף הפוסט). היא לקחה את העלבון, חיבקה אותו חזק והפכה אותו למחמאה-עצמית.
״ליידיס, סתכלו על הפנים האלה״ שומעים את קולה של פיורינה ובוידאו רואים תמונות של נשים אחרות. ״ותסתכלו גם על הפנים שלכן, הפנים של מנהיגות, הפנים של המפלגה, מפלגת ה- suffrage״
פיורינה מרפרנסת לשלהי המאה הקודמת לתקופת המאבק על זכות ההצבעה לנשים ברחבי ארה״ב. בוידאו היא מציגה את המפלגה הרפובליקנית כ׳מפלגת זכות ההצבעה׳ אמירה לא נכונה. היו אלה הדמוקרטים שהעבירו את התיקון לחוקה. אך פיורינה לא מספספת לחלוטין, כי גם אחרי אותו תיקון לחוקה הנשים לא זכו להצביע בפועל, והיו אלה בחירות מקומיות במדינות ארה״ב בהן אט-אט, גם המפלגה הרפובליקנית וגם הדמוקרטית, הקנו לנשים את זכות ההצבעה מלמטה-מעלה.
ופיורינה ממשיכה בוידאו: ״הפנים האלה, הם של אישה בת 61 הגאה בכל שנה שלה ובכל קמט״. יש משהו בוידאו הזה שמזכיר קמפייני בחירות של קלינטון, בהן נשים התייצבו לצידה ודיברו אל המצלמה, אבל לכך הציבור כבר רגילה.
מעניין אגב, שעם הטיפוס האיטי של פיורינה למעלה (היא עדיין לא בחמישיה הראשונה, אך משתפרת)- מעמדה של הילרי קלינטון נשחק דק. סנדרס, נצמד לקלינטון באייוה, הוא מוביל עליה בניו המפשייר ועדיין הרחק מאחוריה בדרום קרולינה ובסקרים הכלל-מדינתיים.
אם פיורינה תצליח לשמור על בטחון עצמי, ולא תרד מתחת לחגורה בתגובותיה לטראמפ, היא עשויה להינות מעוד יחס מיטיב מן הציבור האמריקאי.
ביום ה׳ לפנות בוקר אצייץ (ככל האפשר) מן העימות. מי שמעוניין לעקוב, אני מציעה להצטרף לפיד שלי בטוויטר.
“הביטו לפנים שלי”? איזו עילגות! פיורינה התבטאה באנגלית רהוטה, וכך צריך להיות התרגום: “הביטו בְּפָנַיי”!
צודק לגמרי! מקלקל לגמרי את מי שהיא.
לרפובליקנים בהחלט יש טענה לגיטימית להורות על התיקון ה-19 לחוקה: הסנאטור שהציע אותו לראשונה, עוד בשנות ה-70 של המאה ה-19 (שאגב, די מזמן כבר אינה המאה הקודמת) היה רפובליקני מקליפורניה, סרג׳נט.
צר לי להפןך למחרב שמחות אבל טראמפ צדק. הגברת יבשושית כמו מצה בסוף פסח. אפילו הריקוד של זהבה שלנו מאפיל על נענועי הראש המוזרים שלה.
צודק או לא צודק. יש דרך להגיד דברים. והדרך שלו לא נכונה. נקודה.
צודק או לא צודק. יש דרך להגיד דברים. והדרך שלו לא נכונה. נקודה.
אני מעדיף את קרלי פיורינה על דונלד טראמפ (לא הישג גדול במיוחד…), אבל להציג את הסיטואציה שלה כאעזשהו הישג, זה בערך כמו להציג כיבוש שער בדקה 89 כשאתה בפיגור 5:0, בתור הישג. למרבה הצער, לא פיורינה היא זו שתעצור את המירוץ של טראמפ, וזה לא בגלל שהיא אישה…
פיורינה היא “מועמדת רפובליקנית מתחזקת”, בערך כמו שמרצ היא מפלגת שמאל מתחזקת.
המפלגה הרפובליקנית לא סובלת מתדמית אנטי-נשית, אלא סובלת מקמפיין שמציג אותה כאנטי נשית. זה הבדל דק למדי, ואפשר להבין את הבלבול (זה כמו שכולנו יודעים שהתקשורת טענה הציבור מאס בביבי, בעוד שהציבור עצמו לא היה מודע לכך – הבדל דק, אבל די משמעותי, בהגיע יום הבחירות…).
התיקון של יובל הוא נכון לחלוטין, כמובן. ראוי לציין שגם בביה”מ העליון (אליו פנו כמה מתנגדים לתיקון ה19), השופטים, שאישרו פה אחד את החוקתיות של התיקון, היו שבעה שמונו בידי נשיאים רפובליקנים, ורק שניים שמונו בידי דמוקרטים. נשיא ביה”מ העליון באותה עת, היה הנשיא לשעבר, הרפובליקני וויליאם טאפט.
לא אורי, המפלגה הרפובליקנית כן סובלת מתדמית אנטי-נשית, לפחות בשנים האחרונות, והיא יכולה להאשים בכך בעיקר את עצמה. גם אם המפלגה אינה אנטי-נשית, את התדמית האנטי-נשית היא הרוויחה ביושר. כל כמה זמן מוציא איזה גאון רפובליקני תורן איזו אמרת שפר אווילית שלכאורה (או שלא לכאורה) מצדיקה אונס, או מתייחסת בזלזול לנשים. טראמפ הוא רק האחרון בסדרה. לפעמים ההנהגה מתנערת וזורקת את האיש לתהום הנשיה, ולפעמים הגאון מנסה להסביר שזו הייתה בדיחה, אבל הנזק התדמיתי כבר נעשה.
וההבדל מהאנלוגיה שלך לביבי הוא, שבהגיע יום הבחירות בארה”ב, כבר כמה מערכות בחירות שהמועמד הדמוקרטי מנצח בקרב הנשים.
ראשית, בראבו, בלי ציניות. כל הטיעונים שלך נכונים (וגם ההבדל מהאנלוגיה שלי). עם זאת, אני לא מסכים עם המסקנה הנגזרת מהם.
אין ספק שהיו המוני רפובליקנים אדיוטים בשנים האחרונות ששיחקו לידיים של תקשורת וקמפיין דמוקרטי שקרי שהציג את הרפובליקני כמי שמנהלים “מלחמה נגד הנשים” (war on women).
זה לא מלמד על שיש להם תדמית אנטי-נשית. יש להם תדמית אנטי-נשית בקרב אותו רוב מוצק של נשים, שבאופן מסורתי בכל המערב, נוטה יותר לכיוון שמאל/ליברליזם. נטייה זו, קובעה ע”י קמפיין שרובו שקרי, שניפח כל הנפצה של אדיוט רפובליקני, והעלים כל הנפצה מקבילה (למשל, העובדה המעניינת שבמקרים רבים המפלגה הדמוקרטית נוטה לשתוק בכל הנוגע לאפליית נשים ולהט”בים בוטה ברחבי העולם השלישי, מכיוון שזה לא PC – אפלייה שמגיעה לרדיפה ולרצח במקרים מסויימים). תדמית זו אינה קיימת בקרב מי שאינן מזוהות כנוטות לצד כזה או אחר (“עצמאיות”) ובוודאי שאינה קיימת בקרב נשים רפובליקניות. המדובר הוא בחלוקה של בערך 58-42, עם עלייה או ירידה מפעם לפעם. זה הפרש עצום, אך הוא קיים עוד לפני שאיזה אסטרטג דמוקרטי חכם זיהה אותו, והחל לנהל קמפיין סביבו, שתכליתו יותר לשמור על הקיים (למנוע אודן קולות נשים ימינה), מאשר להביא קולות נשים מהמרכז והימין.
התדמית של המפלגה הרפובליקנית כ”אנטי נשית” היא תדמית שקיימת בקרב כאלה שכמעט בכל מקרה לא מתוכננים להצביע עבור הרפובליקנים, ומושפעים (בעיקר מושפעות) מתעמולה מוצלחת למדי, ולרוב לא נכונה, כפי שראינו בדוגמא פה, כאילו הדמוקרטים הביאו לבדם את חקיקת התיקון ה19.
גם התיקון שלך לאנלוגיה שלי הוא תיקון במקום. ביבי אכן מנצח, למרות הקמפיין ההיסטרי נגדו, בעוד שהרפובליקנים מובסים בקרב הנשים בעקבות הקמפיין ההיסטרי נגדם. הקמפיין הזה לא יצר את מה שמכונה בשם “פער מגדרי”, אלא מנציח אותו, והרפובליקנים, הרבה בגלל התבטאויות של אידיוטים מהסוג שהצגת, מתקשים להתמודד עימו. העניין הוא שאותו פער מגדרי, רק בהיקף קטן יותר, כפי שהוכח ב2008 ו2012, קיים גם בכיוון השני (למועמדים דמוקרטיים יש בעייה להשיג קול של גברים, שגם הם קבוצה די גדולה:)).
ואגב טראמפ: אני לא מתרשם מטראמפ, והיתרון היחיד שלו מבחינתי, על מועמדים דמוקרטיים, הוא שאינו מחוייב לכל מיני אג’נדות שמסוכנות לנו. יש מועמדים רפובליקנים רבים שאני מעדיף עליו (למעשה, כולם/ן, למעט ראנד פול). המועמדים הדמוקרטים הפכו, בזכות עבודה מצויינת של גופי שמאל שהשתלטו על המפלגה (כמו moveon.org) לתנועה שמחוייבת לאג’נדה מפחידה מבחינתנו, הגם שרטורית הם ממשיכים לספר על ברית איתנה ומוצקה. מזה עשור פלוס-מינוס, ישנה התרחקות עקבית של הדמוקרטים מישראל, לא בגלל ביבי, לא בגלל שרה. הרבה בגלל גופי השמאל שתיארתי – והמון בגלל עבודה יסודית של אובמה ואנשיו. למרבה הצער, טראמפ כרגע מצליח לסחוף קהלים גדולים בהרבה מכפי שניתן היה לשער, ואם לא תהיה לו תקלה גדולה בקרב, הוא עלול להיות מועמד המפלגה בבחירות. זה מצער להחריד, למצוא עצמך בתומך במישהו פגום כ”כ, רק בגלל שיריבו הוא אשכרה מבוסן לך…
מבוסן=מסוכן
הממסד המדיני האמריקאי היה תמיד אנטי ישראלי, גם תחת ממשלים רפובליקאים. ביטוי ממצה לתפיסה שלו את האינטרסים האמריקאיים במזרח התיכון ניתן למצוא בדו”ח “בייקר-המילטון” שפורסם ב2006 ( http://reut-institute.org/data/uploads/PDFVer/iraq_study_group_report.pdf ). מי שמצפה לשינוי במדיניות האמריקאית תחת נשיא רפובליקאי עתיד להתאכזב.
מסמך מהותי נוסף, הסכם ביו ארצות הברית לאונר”א לשנת 2015, פורסם בנובמבר 2014 ( http://www.state.gov/j/prm/releases/frameworknew/234468.htm ) ולא זכה כלל להתייחסות של הדיפלומטיה ישראלית. תחת הסעיף “מטרות משותפות וסדרי עדיפויות” נכתב:
“מטרת הסיוע של ארצות הברית לאונר”א היא להבטיח שהפליטים הפלשתינים יחיו בכבוד עם פתוח מואץ של הפוטנציאל האנושי שלהם עד להבטחת פתרון מקיף וצודק”.
“פתרון צודק” לבעיית הפליטים הוא הגירסה האמריקאית לזכות השיבה. אין במסמך כולו בדל של דרישה מארצות ערב לנהוג בפליטים על פי הנורמות שאותן היא דורשת משאר העולם.
בייקר הוא אכן רפובליקני מהדור הישן, שהוא אנטי ישראלי באינסטינקט, ומחובר מאוד למדינות הנפט במפרץ הפרסי. עם זאת, המחנה שעליו הוא נמנה (הפליאו-שמרנים), נחלש מאוד בשני העשורים האחרונים, בהשוואה לשני המחנות האחרים (הניאו-שמרנים, שאמנם חטפו מכה קשה בעקבות האכזבה מבוש, אבל עדיין מחזיקים במוקדי כוח משמעותיים), ויותר מכך – הימין הדתי ומסיבת התה.
מבין כל המועמדים לנשיאות בפריימריס הקרובים, היחיד שעמדתו ביחס לישראל היא חשודה, הוא ראנד פול, וגם שם זה נובע מתוך הנחה שהוא דומה לאביו. הוא-עצמו דווקא מבין להיכן נושבת הרוח במפלגה, ומנסה להצטייר כשונה מאביו ביחס לישראל. כל השאר מתחרים זה בזה מי יותר ידידותי כלפינו.
מהבחינה הזו, בוש האב, היה הרפובליקני הקריר האחרון. אצל הדמוקרטים, לעומת זאת, המצב רק מתדרדר, וימשיך להתדרדר. כשהתקשורת פה דיברה על כך ש”ביבי הופך את התמיכה בנו לעניין מפלגתי”, היא דיברה על מציאות, אבל שגתה (או הטעתה) בכך שניסתה לייחס את האחריות לכך, לביבי.
אובמה הוא אנטי ישראלי אידיאולוגי אבל אם יחליפו נשיא רפוליקאי לא יהא שינוי משמעותי במדיניות האמריקאית במזרח התיכון. העצמאות האנרגטית והמלחמה הסונית שיעית יגרמו לכל נשיא אמריקאי לשמור מרחק. שום נשיא אמריקאי לא יתקוף באירן גם אם תשתין מהמקפצה מאחר והאמריקאים לא רואים באירן איום משמעותי. כך גם נהגו כלפי צפון קוריאה. הערבים הם אותם ערבים וכך גם האמריקאים.
אני לא ושב שישראל צריכה לבנות על תקיפה אמריקנית, אלא על גיבוי לכל החלטה ישראלית בנושא, הן בזירה המדינית, ובעיקר בזירת האספקה.
אין לי כל מידע לגבי התנהלות אובמה וממשלו בשנים האחרונות, אבל אני משער שההתנגדות המרשימה של כמה מקודקודינו הבכירים, זכתה לרוח גבית מאסיבית מכיוון וושינגטון.
יש הבדל גדול בין לעשות הכל כדי לחבל בסיכויים לפעולה ישראלית עצמאית (למשלהסיפור ההוא עם אז’רבייג’ן לדעתי עוד ידלוף מתישהו אחרי שהממשל הנוכחי יסיים דרכו, ויהווה רק דוגמא אחת למאמצים של אובמה למנוע מאיתנו כל יכולת פעולה עצמאית – שאחריה הוא סיפר ש”ישראל לא יכולה לטפל בבעייה בעצמה…”), לבין להימנע מפעולה אמריקנית ישירה, אך מתן גיבוי צבאי של כל הדרוש לפעולה ישראלית, אם החלטה על פעולה כזו, אכן תתקבל. אני מעריך שנשיא רפובליקני יהיה הרבה יותר פתוח לאפשרות כזו מנשיא דמוקרטי – גם אם הנשיא הדמוקרטי לא יהיה כזה שעויין אותנו באופן בסיסי, בסגנון שמאפיין את קארטר ואובמה.
ההחלטה לתקוף/לא לתקוף באירן היא של ביבי, העוינות של הממשל האמריקאי היא נתון אחד מני רבים ולא מהחשובים שבהם. כך גם המדיניות שלו בירושליים שהוא מנסה לגלגל את האחריות עליה למערכת המשפט. העובדה היא שביבי מונע בגופו את אכיפת החוק בחלק הערבי. הוא אוסר על הריסת בתים (ואוסר על בנייה יהודית). הוא אוסר על אכיפת חוק העתיקות בהר הבית. מתוך 22 תחנות משטרה בירושליים יש 0% בחלק הערבי. למה? הפתרונים לביבי. מזל שאובמה מתיר מיחזור בקבוקים.
אין ויכוח שביבי לא יכול להתחמק מכך שבשורה התחתונה, האחריות היא עליו.
אין ספק, עם זאת, שממשל אובמה עשה הכל כדי להקשות עליו את קבלת ההחלטה – ואין לי ספק שמבצעית, הרבה יותר קשה לצאת למבצע כזה ללא סיוע אמריקני.
יואב, ודאי שידעתי כמה מושלות יש מכל מפלגה. אל תבלבל בינך לביני. זה ההבדל בינינו…
לעניין י-ם חייל זקן הסביר לך, ואני מקווה שאפילו תצליח להבין.
באשר להסבר החצי-נכון שלך לגבי קמפיין שיוצר תדמית. צר לי, אבל קמפיין לא רק יוצר תדמית, אלא גם מיועד לשכנוע המשוכנעים (במקרים רבים זה אפילו חשוב יותר). הקמפיין הדמוקרטי לא משכנע את אלה שאינם (אינהן) תומכי המפלגה עוד ממקודם. הוא בסה”כ נועד למנוע זליגה. בכך הוא הצליח, והתדמית השלילית של הרפו’ בקרב אותה אוכלוסייה, אכן חוזקה.
הקמפיין לא הצליח, ומן הסתם לא נועד לכך בין כה וכה, לייצר תדמית אנטי-נשית בקרב מי שלא תמכו בדמוקרטים מלכתחילה. תדמית המפלגה הרפובליקנית לא עלתה ולא ירדה בקרב עצמאים ורפובליקנים, בכל הנוגע ליחסם לנשים.
לא אורי, זה לא ההבדל בינינו. ההבדל הוא שלי לא חשוב מהיכן הבאת את הטענות שלך. אני מתייחס לתוכן, ואם מה שאתה כותב נכון – נהדר
(נקטע)
ואם לא – אדרוש הוכחה (וכשלא תביא, אסיק שהמצאת, או הגזמת). מותר לך (ולי) להשתמש בגוגל, בספריה, בתוכניות טלוויזיה ובכתבות בעיתון – ומותר אפילו להביא טענות של אחרים – כל עוד הן נכונות. אצלי, מה שחשוב זה התוכן. אצלך, אין לך יכולת להתמודד עם התוכן אז אתה בורח ל”אתה מעתיק, אתה בור, אתה מחפש בגוגל, השכלתי אותך”. מה זה חשוב? למה זה רלוונטי? ונניח שלמדתי הכל בדקה האחרונה, אז מה? האם זה הופך את מה שאני כותב לנכון פחות? אם כן, מה לא נכון במה שכתבתי?
בקיצור, אתה פשוט לא מסוגל להתמודד עם הטענה ש”פייר פליי” של המפלגה הרפובליקנית הוא (במקרה הטוב) משאלת לב שלך. המציאות היא שהמפלגה הרפובליקנית (כמו כל מפלגה) מונעת ע”י אינטרסים, והפעלת האופציה הגרעינית היא לא אינטרס שלה.
באותה מידה, אתה לא מסוגל להתמודד עם הטענה שלמפלגה הרפובליקנית יש תדמית אנטי-נשית. אתה מפצל שערות לגבי קמפיין או לא קמפיין
(נקטע שוב)
ודאי שיש קמפיין, כמו שיש קמפיין נגדי (כמו שאמרת). ברור שמצביעי ההארד-קור של המפלגה הרפובליקנית רואים דרך התדמית (כמו שמצביעי מרצ רואים דרך התדמית האנטי-ציונית שמודבקת למפלגה), אבל בקרב הציבור הרחב קיימת התדמית. וזה לא אומר שאנשים לא יצביעו למפלגה בגלל זה – יש אנשים רבים שעמדה אנטי-נשית מפריעה להם פחות מסוציאליזם.
יואב, זכותך להסיק שאני ממציא הכל, אבל מכיוון ששנינו יודעים שאני לא ממציא כלום (90 אחוז מהזמן שאתה משקיע בבלוג הזה, מוקדש לחיפוש טעויות שלי, והשאר מוקדש לכתיבה אודות מה שהצלחת ללמוד בגוגל, ויכול לספק לך טיעונים בנושאים כאלה ואחרים), הרי שאין בכלל טעם לקחת את המשפט הזה ברצינות.
תדמית הרפובליקנים בקרב הדמוקרטים היא אכן שהם נורא רעים לנשים, והקמפיין הצליח מאוד בהקשר זה. הוא לא הצליח בכל הנוגע לאלה שאינם דמוקרטים, ומן הסתם לא נועד עבורם. העובדה שנתקלת בתקשורת בעניין זה, רק ממחיש שהתקשורת שם, בדומה לזו אצלנו, נוהגת לדקלם דפי מסרים של מפלגות שמאל. היא לא משקפת מציאות ולא משקפת תדמית ציבורית, אלא משאלת לב של קבוצה מצומצמת של עורכים, כיצד תיראה אותה תדמית.
לרגע לא טענתי ש”אסור לך” להשתמש בגוגל (אם לא תשתמש בגוגל, אנחנו נצטרך להתדיין רק על הנושאים שאתה בקיא, ואני חושש שטרם מצאנו כאלה…), אבל מן הראוי שכשאתה מביא עמדות שאתה טוען שהן עמדותיך, בשעה שאינך מסוגל אפילו להסביר אותן (לנהל דיון על עמדות הקונגרס בלי לדעת איך קוראים למנהיג בית הנבחרים, זו דוגמא חריפה במיוחד בהקשר זה), זה פשוט לא רציני.
אגב, לרגע לא טענתי שהרפובליקנים לא מונעים גם כן מאינטרסים. טענתי שאי השימוש שלהם באופציה הגרעינית אכן מונעת מתפישה שגוייה של פייר פליי, אבל לא טענתי שזו תפישה שמאפיינת אותם תמיד. מדובר, אחרי הכל, בפוליטיקאים. הם גרועים פחות מהדמוקרטים של הארי ריד, ורומסי החוקה מבית היוצר של אובמה (שמנהל את המדינה באמצעות צווים נשיאותיים, תוך רמיסת הרשות המחוקקת), אבל הם בוודאי לא אידיאל. עבורנו כישראל הם עדיפים בהרבה, ואני סבור שהם טובים יותר גם למעמדה של ארה”ב בעולם וליציבותה הפנימית (בשעה שרשויות אכיפת החוק שם מותקפות בהיסטריה ע”י גורמי שמאל קיצוני באופן שמבש יכולתן לאכוף חוק ולשמור על הסדר בערים הגדולות שם).
המפלגה הרפובליקנית מחויבת לאידיאולוגיה שמרנית ואפשר לראות בכל הראיונות שהמועמדים ממש מתחרים זה בזה מי יגיד על עצמו שהוא יותר שמרן. האידיאל השמרני האמריקאי הוא מודל משפחה ״פרברי״ שבו נשים לא אמורות לצאת לעבוד, ונסמכות כלכלית וגם חברתית על הבעל – המפרנס – ראש המשפחה.
יכול להיות שיש נשים שהתפיסה הזו מתאימה להן, אבל רבות חושבות שיש כאן הגבלה על היכולת שלהן לבחור את אורחות חייהן ולהתנהל באופן עצמאי. לא נראה לי שמדובר פה על התבטאות של פוליטיקאי זה או אחר.
אז המפלגה הרפובליקנית מחוייבת למודל שבמסגרתו נשים אמורות להישאר בבית?
אני מודה שזה חידוש עבורי, כי לפחות כרגע יש שלוש מושלות נבחרות רפובליקניות, לעומת שתי דמוקרטיות (השלישית לא נבחרה, אלא מונתה אחרי השמושל התפטר), האישה הראשונה שמונתה כיועצת לביטחון לאומי, היא רפובליקנית (קונדי רייס); האישה הראשונה שמונתה לביה”מ העליון, היא רפובליקנית (סנדרה די אוקונור).
בקיצור, הרפובליקנים לא באמת מייצגים תמיכה בהישארות נשים בבית. יש בתוכם שמרנים ואפילו שמרנים קיצוניים, אבל הם לא מייצגים “השארת נשים בבית”, יותר מכפי שדמוקרטים מייצגים “סוציאליזם שלוח רסן”.
לא, היא לא מחויבת למודל הזה, אבל היא רואה אותו בעין מאוד אוהדת (כמובן שהמפלגות בארה”ב הן גופים גדולים ורבגוניים ולכל מיינסטרים יש שוליים מאוד רחבים). אני משער שלמרות שטענת שזה חידוש עבורך, זה לא באמת המצב, כי אתה מפגין ידע ובקיאות באורח החיים האמריקאי.
אם אתה רוצה, אפשר ללכת לדוגמא קצת יותר קיצונית. הייתי יכול לטעון שהאידיאל השמרני האמריקאי מתנגד לאורח חיים הומוסקסואלי בפרהסיה. אני מניח שאפשר למצוא דוגמאות נגדיות גם כאן, יש למשל “תא גאה” בולט מאוד. האם אתה חושב שהתמיכה של הקהילה ההומוסקסואלית בדמוקרטים היא גם כן לא מבוססת על העמדות האמיתיות של המפלגה?
ראשית, בראבו. סוף סוף הצלחת להגיב לעניין ולא לדובר. אני מקווה שזו התחלה של שיטת דיון חדשה.
שנית, “בקרב” או לא “בקרב”, התדמית קיימת. האם היא תוצאה של קמפיין? ייתכן, וזה לגיטימי. האם הקמפיין שקרי? נו, אתה אמרת. לקחת אמירות ולפמפם אותן בכל כלי תקשורת, ולהצניע אמירות (או חוסר-אמירות) של הצד שלך – אין פה שקר, יש פה משחק פוליטי מקובל – גם אם לא יפה – בשני הצדדים. כמו בארץ, אגב, עם הקמפיינים נגד סתיו שפיר מחד ובצלאל סמוטריץ’ מאידך. זו טבעה של פוליטיקה, והעובדה שבמקרה הזה הקמפיין נחל הצלחה והוא מכוון נגד הצד שאתה תומך בו לא הופך אותו לשקרי.
אבל זה לא רק אמירות אוויליות. “שתיקה” של הדמוקרטים, חמורה ככל שתהיה, לא משתווה לפעילות אקטיבית שמצטיירת לפחות כאנטי-נשית. אני מדבר על ה- pro-life שרווח בקרב הרפובליקנים, שמתורגם, תדמיתית לפחות, לשלילת זכות האישה על גופה. ההקצנה בקרב מנהיגים רפובליקנים בעניין לא מסייעת לריכוך התדמית. הצעות חוק להגבלת הפלות אפילו לנשים שעברו אונס ולכאלה שההריון מסכן אותן, או הצדקת רצח של רופאים שמבצעים הפלות, או דרישה מקטינה שעברה אונס לקבל את הסכמת שני הוריה לפני הפלה – בין אם אתה מסכים ובין אם אתה מתנגד להצעות הללו, העובדה היא שהן מחזקות את התדמית.
אגב, רק לאיזון התמונה, מתוך 20 נשים שמכהנות כיום בסנאט, 14 הן דמוקרטיות ורק 6 רפובליקניות. אבל אני מסכים שיש מרחק בין “אידיאל המשפחה” שבה המפלגה בהחלט תומכת ל”השארת האישה בבית”.
תושב ארמון הנציב מספר: “כל בוקר בקבוק תבערה מתפוצץ על הקיר”
http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-498209
מרשים, אתה ממש משקיע בלימוד ביומיים האחרונים.
אם תמשיך ככה, יום יבוא ותוכל לנהל דיון שלם בלי לרוץ לגוגל (אנחנו כמובן עוד לא שם – אין מצב שידעת כמה סנאטוריות יש מכל מפלגה, לפני שכתבת את ההודעה הזו…:)).
המפלגה הרפובליקנית רודפת נשים בערך כמו השמפלגה הדמוקרטית היא מרקסיסטית. זו תעמולה, וזו תעמולה.
חייל זקן, למה אתה מקלקל לאורי? בכתבה מצוינים שני מספרים: 17 בקת”בים בחודש, ובקת”ב אחד ביום. לאורי קצת קשה, אז נעשה חישוב מהיר… בקת”ב ביום… זה יוצא… שבעה בשבוע! האם שבעה זה “עשרות”? האם 17 בחודש שווה ל”עשרות בשבוע”?
אורי עוד עשוי לומר שכן…
אין מצב שידעת כמה מושלות יש מכל מפלגה בלי שבדקת קודם.
ונכון, זו תעמולה, וזו תעמולה – זו לגיטימית, וזו לגיטימית, זו יוצרת תדמית, וזו יוצרת תדמית, ואלה התדמיות שנדבקות למפלגות. שורה תחתונה, למפלגה הרפובליקנית יש תדמית אנטי-נשית. ההבדל שאתה מחפש הוא בין “תדמית” לבין “המציאות”, ושם באמת יש הבדל. אין צורך להכניס את האג’נדה האנטי-מפלגה-דמוקרטית שלך לדיון ע”י “זה לא תדמית, זה קמפיין שקרי”.
בקת”ב אחד ביום על בניין אחד בשכונת ארמון הנציב. חפש בגוגל הסבר למונח אקסטרפולציה
אני מקווה שאתה חייל יותר טוב מאשר לוגיקן…
מכיר את הגנרל שהיה אחראי על 50 מוצבים לאורך חומה? בא אליו סגנו ואמר “המוצב המזרחי מותקף! שלחתי חיילים לכל המוצבים האחרים!” כשתקף האויב את המוצב המזרחי, לא היו בו מספיק חיילים כדי להגן עליו. בנשימותיו האחרונות שאל הגנרל את סגנו, “למה שלחת חיילים למוצבים האחרים?” ענה לו סגנו, “שאלתי חייל זקן אחד, הוא אמר שאני צריך לעשות אקסטרפולציה…”
בקיצור, בקת”ב אחד ביום על בניין אחד לא אומר כלום על בניינים אחרים. ייתכן אפילו שעל בניינים אחרים יש יותר בקת”בים ביום. וייתכן שלא. דווקא ממך, שמבין את הרעיון של הוכחה, הייתי מצפה להבין את זה; אבל אני מניח שכמנסים בכח להוכיח איזו טענה שטותית (ומתוך יהירות, לא מסוגלים להודות בטעות), עושים הכל.
יתרה מזו, אותו אדם, באותה כתבה, גם מדבר על 17 בקת”בים בחודש. על כל השכונה. כנראה שאצלו, יש חודשים בני 17 ימים… אולי זה בכלל אורי, גם לו יש נטייה להגזמה. למעשה, הייתי נדיב עם 7 בקת”בים בשבוע.
צר לי, נסיון יפה, אבל זו עדיין לא הוכחה ל”עשרות בקת”בים בשבוע הראשון של ספטמבר”.
משל מצויין. לא רלוונטי, אבל מצויין.
העובדה שניסית לנהל דיון אינסופי סביב המילה “עשרות” (שכאמור, היא המציאות שם), היא סוג של תופעה מוזרה להחריד – והימים האחרונים רק גורמים לויכוח שלך אודות המתרחש שם, להיראות תמוה עוד יותר.
צר לי, אבל כמה שלא ניסית להוכיח שיש שם “מספר מועט של בקבוקים”, באה המציאות ורק המחישה עד כמה אין לך מושג. בזמן שהסברת לנו שאני מנפח את הסיטואציה בארמון הנציב, נרצח שם אדם, נפצעו שם לוחמי מג”ב, ונכון להערב, האזור הוא שטח מלחמה (ג’בל מוכאבר בעצם נכבשה ע”י כוחות מג”ב, שאני משער שהגיעו לשם סתם בשביל הכיף שלהם…).
פשוט מדהים שאתה עדיין מנהל את הדיון שלך על ארמון הנציב גם בערב הזה.
נחמד שאתה מנסה להתנער מהטענה המקורית שלך. אני אבין מזה שאתה מודה בטעותך. לפחות זה.
רק להבהרה, למקרה שקשה לך להבין: הדיון הוא לא על המילה “עשרות” אלא על הטיעון “עשרות בקת”בים בשבוע הראשון של ספטמבר”. מכיוון שכבר מזמן לא השבוע הראשון של ספטמבר, כל האירועים המצערים מאז לא נכללים בספירה. אם היית כותב “עשרות בקת”בים”, לא הייתי מתווכח כלל. אתה השתלחת בריבלין כי הוא לא התייחס ל”עשרות הבקת”בים שהושלכו בשבוע האחרון”. אז כאמור, יפה שאתה מתקן את עצמך. אכן, באופן כללי הושלכו בקת”בים רבים, אולי אפילו עשרות ומאות (לא ספרתי), אבל באותו שבוע – לא.
לא מתנער מכלום. הניסיון שלך לנהל דיון שלם על המילה “עשרות”, הוא הטעייה מכוונת. אתה טענת שהיו מתחילת השנה “מספר מועט של בקבוקים”.
אני, כמובן, לא מאשים אותצך. אין לך מושג היכן נמצאת שכונת ארמון הנציב, ופשוט חשבת שתפסת אותי על חם עם המילה “עשרות”. לא יכולת לשער שבדיוק כשאתה מנסה להסביר כמה שקט שם בימים אלה, האזור יתפוצץ לו. אחרי הכל, אתה חשבת שנורא סבבה שם, ושאני מנפח מציאות שם…
מוטב היה שתצניע לכת ביחס לירושלים, ותלך לחפש יוממים במקום אחר, לפחות כל זמן שאנשים נשלחים לשם עם צווי 8…
זה בסדר, אל תתן לעובדות לבלבל אותך. אני מדבר וחוזר ומדבר על כך שאמרת “עשרות בשבוע הראשון של ספטמבר”, אתה, כמה נוח, מתנער מהחלק של “השבוע הראשון של ספטמבר” ומעוות את דברי. זה בסדר. כאמור, אני לא מתווכח עם כך שנזרקים הרבה בקת”בים, אני מתווכח עם אמירה ספציפית. אבל זה בסדר, זה לא נוח לך אז אתה מתעלם. כל קורא יכול לחזור אחורה (לפוסט של טל שכותרתו “טור נוטף דבש”), לבדוק בתגובה הראשונה שלך ולראות בדיוק מה כתבת. לא כתבת “נזרקים עשרות בקת”בים”, כתבת “נזרקו בשבוע האחרון עשרות בקת”בים”. וגם אם תחזור ותאמר “לא מתנער מכלום”, זה לא ישנה את העובדה שמאז אתה (וחייל זקן) ומנסים להראות כמה רע בארמון הנציב (ועם זה אני לא מתווכח), בלי קשר בכלל לטענה הראשונה שלך.
אני יודע שקשה לך לומר “טעיתי”, אבל חוט הדיון הנוכחי, שבו אתה לא מוכן לחזור על הטענה המקורית שלך ומשנה אותה כך שתוכל להגן עליה – מבחינתי, זה הכי קרוב שתגיע ל”טעיתי” אני מקבל את ההודאה.
אתה מתבזה.
במקום להצניע את העובדה שניסית בכל כוחך להפחית את מה שקורה בירושלים, בשעה שהמצב בשטח רק מחמיר, אתה ממשיך וממשיך. אתה יכול לספר לעצמך שהויכוח שלך היה על המילה “עשרות”, ושבעצם התכוונת ש-א-נ-י זה שממעיט בחומרת המצב שם, אבל אין אדם אחד עם תאי מוח מתפקדים, שלא הבין מה כתבת, כולל אתה עצמך.
מצד שני, גם בנושאים אחרים אתה מתעקש להפגין בורות בנחישות חסרת מעצורים, ומי אני שאעצור בעדך…
תודה טלי, מאוד שווה