שרי רוט: האם לצ’ק שריבלין קיבל מש”ס בחתונה יש כיסוי?

1.

איך קרה שיש ‘חופש הצבעה’ ו’חופש חתימה’ מוחלט בש”ס בבחירות לנשיאות? אחרי הכול, מדובר בסיעה שהיא לא סמל לדמוקרטיה, והחלטות די מתקבלות שם פה-אחד. כך היה בזמן היו”ר הקודם, אלי ישי, שהיה מביא את הכרעות הרב היישר אל חדר הסיעה ואל אוזני הח”כים. כך גם כיום.

מן הסתם יביא דרעי את המלצתו בפני מועצת חכמי התורה – שתאשר, וזה מה שיוצג בפני החברים. איפה יש כאן מקום ל’חופש’? מתברר שלסיפור יש היסטוריה. היה זה לפני מספר שבועות, כאשר העלה היו”ר אריה דרעי את נושא הבחירות לנשיאות. פתאום נישא ברמה קולו של ח”כ יעקב מרגי: “כבר חתמתי, לדליה איציק”.

“מי שראה את פניו המחווירים של אריה באותו רגע, לא יכול היה שלא להסיק כי הוא כועס על הצעד. אבל הוא היה מספיק פיקח, כדי להתעשת ולשתוק. עוד זמן-מה חלף, והוא הודיע שכל אחד יכול לחתום “למי שהוא רוצה”. ניסיון שלי להבין מהחברים מדוע חתמו ולמי, נתקל בחומה של שתיקה. האם הם מפחדים? האמיצים היו שלושה.

הראשון שבהם היה ח”כ אריאל אטיאס, שמשום מה שורבב שמו כמי שחתם לפואד בן אליעזר. לא חתמתי לאיש, הוא אומר, וסירב לומר למי יחתום.

השני, ח”כ ניסים זאב. סיפרתי לו שהשמועות טוענות בעקשנות כי הבטיח בחתונת עמאר, כי קולו נתון לרובי. “אולי אמרתי את זה כשהייתי שתוי ודעתי נחה עלי – והבטחתי על מה שלא נשאלתי”, ענה בבדיחות הדעת.

במי תתמוך? “עדיין לא עשיתי שאלת חלום”, צחק.

השלישי, אמיץ כדרכו, היה יעקב מרגי. אין לו דבר נגד איש מהמועמדים, כמובן, אבל מזה שנים הוא מבטיח לדליה איציק שאם היא תרוץ – הוא תומך בה. הערכתו נתונה לתקופה בה כיהנה כיו”ר הכנסת, עת נהגה בהגינות, ללא שמץ של שחצנות וגאווה, ובלי משוא פנים לאיש.

תתמוך בה עד הסוף? – שאלתי. “עד לדרך לבית הנשיא”, השיב ישיר כדרכו.

2.

למה צריך לספר בקול למי מצביעים? תהה באוזני בכיר מש”ס.

ההיגיון שבדבריו היה מעניין. “נגיד שאני אומר שאני תומך בריבלין. יום אחרי שהוא נבחר, הוא שוקע בכורסת הנשיאות וברוממות התפקיד, ושוכח אותי ואפילו איך קוראים לי. את הכנסת הוא יראה בערך פעמיים בשנה, בטקסים רשמיים, את פרצופי הוא יראה מלמעלה, מהדוכן, למטה, בין כיסאות המליאה. כולנו יודעים שתפקיד הנשיאות הוא תפקיד טקסי, בלי שום מימד ביצועי, מה ייתן למפלגה שתמכתי בו? כלום.

“מצד שני, אני נשאר בכנסת לראות במסדרונות את פרצופי אלו שפגעתי בהם ולא הצבעתי עבורם. מאיר שטרית יסתכל עלי בעצב, אולי גם בכעס, וכך גם פואד בן אליעזר. למה לי את הצרה הזו על הראש? למה לא לתת לכולם הרגשה טובה של ‘בטח, אני שלך’, ובסוף, מאחורי הפרגוד לעשות מה שמבינים?”

3.

כשהגיע ח”כ מאיר שטרית אל חדר סיעת יהדות התורה בכנסת, הוא היה נרגש. אחרי הכול, החברים עדיין לא הודיעו במי הם תומכים, וכל הקלפים פתוחים. גם בשבילו ולמענו.

רגע לפני שיצא משם, יצא במרוצה ח”כ אורי מקלב. הוא שכנע אותך? – שאלתי. הוא חייך, כדרכו בקודש. “אני השתכנעתי כבר”, השיב, ולא פירט עבור מי. ניחוש שלי: רובי ריבלין. אבל הניחוש על אחריותי האישית בלבד.

“מה שכן, שאלנו אותו מה הסיכוי שלו”, צעק תוך כדי ריצה. אורי, זאת שתדעו, תמיד ממהר. אוסף הפתקים הצבעוניים שעל שולחנו, בלשכה, המרכז בקשות עזרה, רק הולך ונערם.

מה ענה לכם? הוא חייך, אך לא ענה.

4.

זוכרים את הימים בהם נצבעה לשכת ראש הממשלה בצבעים קודרים? ובכן, אומרים שמשהו השתנה שם. הגעתו של ראש הצוות, הארי הרו, כמו גם צירופו של קובי צורף, לשעבר ‘האיש של יולי אדלשטיין’, הביאו משב רוח מרענן. אם קודם לכן כיכבו שם בעיקר השטיקים, התרגילים והסכינים – היום, כך אומרים, הכול אחרת. פתאום ראש הממשלה ‘שם לב’ אל השטח, אל האנשים הקטנים והפשוטים ‘שעושים את הליכוד’.

היחס אל התקשורת החרדית נותר כשהיה, צונן עד קפוא. אבל אם בקדנציה הקודמת יכולנו להאשים את הלשכה, כי החרדים היו בקואליציה והתקשורת החרדית הייתה די אוהדת, בימים אלו למריבה יש בהחלט שני צדדים. התקשורת החרדית תוקפת, וטוב שכך, היא אפילו לא תושיט יד ליחס מחבק.

כי אחרי חוק הגיוס, שום דבר כבר לא יהיה כמו מה שהיה ביחססים שבין החרדים לבנימין נתניהו. נקודה.

5.

לפני כשנתיים נערכה חנוכת תחנת הרכבת בעמק, באירוע השחזור של התחנה ההיסטורית שחיברה את חיפה ודמשק?

ובכן, אז באקט מיוחד של חיבוק “האיש המזרחי של הליכוד”, עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו מאמץ והגיע עד לעיר בית שאן. במיוחד, כדי לבקר את דוד לוי, האיש והליכוד, לשעבר. הם אפילו אכלו צהריים יחד, לקול תקתוקי מצלמות התקשורת.

השבוע התברר ללוי שהחיבוק ההוא היה מזויף, בדיוק כמו החיבוק למשה כחלון (“תהיו כחלונים”). אם חשב, בימים ורודים, שנתניהו עומד להעניק לו תמיכה פומבית, מהר מאוד הבין את מה שהבין גם כחלון, לפני מערכת הבחירות האחרונה – ועוד יותר אחריה: השתמש וזרוק הוא מושג שלא פעם נעשה בו שימוש על-ידי האיש מספר 1 בליכוד.

מצד שני – נאמר להגנתו של נתניהו, לוי התעקש על 40 חתימות, כדי להוכיח לעצמו שהריצה תהיה רצינית ולא תסתיים בכישלון מבזה. ואת ה-40 הללו לא הצליחו לגרד עבורו.

אז למי שלא ידע, או למי שלא קרא את הנבואה שנזרקה כבר בטור הקודם, דוד לוי – סופית, לא רץ לנשיאות.

6.