שרי רוט: סגירת המעגל של סבתא דרעי

יום פתיחה של כנסת חדשה הוא אחד הימים היותר מיוחדים במשכן: זה לצד זה עומדים ח”כים ותיקים לצד חדשים ‘מהנילון’ • יעקב אשר ואברהם מיכאלי הגיעו לפתיחה, אבל אלי ישי וניסים זאב הצביעו עם הרגליים • ויפה דרעי ערכה גיבושון לנשות הח”כים סביב לשולחן במזנון החלבי • שרי רוט עם הרגעים המרגשים, משעשים, וקורעי הלב של פתיחת הכנסת ה-20

שרי רוט, חרדים 10

1.

זהו אחד הימים היותר מיוחדים במשכן כנסת: יום הפתיחה של כנסת חדשה. זה לצד זה עומדים ח”כים ותיקים לצד חדשים ‘מהנילון’, כאלו שבחרו בקפידה את חליפתם המעונבת לכבוד האירוע. בין לבין מגיחים גם לשעברים, פנים מוכרות שפעם היו בפסגת הפוליטיקה הישראלית, והיום רק כתבים פוליטיים זוכרים מי הם ומה היה גודל פועלם. אם בכלל.

השר סילבן שלום (מקום 6 בליכוד, שכעת חושק בתפקיד שר בכיר, אבל ייאלץ ככל הנראה להגיד “תודה” גם על פיתוח הנגב והגליל) כבר ראה הרבה מאוד ימים חגיגיים שכאלה. הוא הופיע לבדו, ללא רעייתו. נשארה בבית, הסביר.

לעומתו, הח”כ החדש והזורח מאושר ינון מגל (מקום 6 בבית היהודי) הופיע עם האמא הנרגשת, אח, אחות, ושני ילדיו.

אלו כמו אלו, זכו בעיטור פרחוני בגווני הלבן ובעיקר – בכיסא מהודר באולם המליאה.

 2.

היו שם רגעים משעשעים.

חיים ילין (מקום 7 ביש עתיד), לשעבר יו”ר המועצה האזורית אשכול, הנחמן-שי של ‘צוק איתן’, הגיע ובידו… שרידי טיל קסאם שנחת בקיבוצו, ונשמר בלשכתו. כעת, העביר אותו אל לשכתו שבכנסת. בנו החייל, למי שאינו זוכר, נפצע במהלך המבצע.

חנין זועבי, (7, הרשימה המשותפת), הגיעה מחוייכת. “מי שלא רצה אותי פה, הוא בעצמו לא נבחר לכנסת”, אמרה, כשהיא מכוונת את החץ היישר לליבו של ברוך מרזל, שנותר בביתו, הוא ו-11 אלף הקולות החסרים.

והיה גם מי שהולך לשעשע לנו את הכנסת הבאה, אולי כממלא מקום של ניסים זאב שיהיה חסר (מאד) או של מנחם אליעזר מוזס שעדיין נמצא (היו ניסיונות הדחה בחסידות ויז’ניץ, אבל הוא הדף אותם בנחרצות ראויה לציון) – אורן חזן.

אורן, בנו של הח”כ לשעבר יחיאל חזן, האיש והצבעות הכפולות, הבטיח ב’ארץ נהדרת’ לשמור על מורשת אבא ולהשתדל להצביע לפחות שלוש או ארבע פעמים. אתמול, לפחות, הוא הסתפק בהצבעה אחת…

ההודעה הראשונה של אורן לתקשורת הייתה: “צעיר חברי הכנסת המיועדים החדשים, אורן חזן, ניצל את השעות האחרונות שלפני השבעתו לכנסת ה-20, כדי ל’רענן’ את מלתחת הבגדים שלו.

“אני מאוד מתרגש. וכן, מלתחה חדשה היא חלק מתפקידי החדש והמאתגר”, עדכן.

3.

היו גם הרגעים קורעי הלב.

כך היה ברגע בו קלטתי שאלי ישי אינו עומד להגיע. כח”כ לשעבר שמורה לו הזכות וגם הכבוד – אבל הוא נמנע.

לחשוב על מצבו, והלב נקרע. מי שהיה רק עד לפני כשנתיים סגן ראש הממשלה, חבר קבינט בטחוני, שר פנים, האיש שעל פיו יישק כל דבר בש”ס, הפך בין לילה (של מוצאי הבחירות) לאיש נטול שררה, נטול מקום עבודה, מרופד בחובות עתק – ועתידו לוט בערפל.

האם יישב ‘על המדף’ וימתין לשעת כושר? האם ישמור כל העת על מעמדו כ’נלסון מנדלה’ של הציבור הספרדי, זה שאינו רואה את עצמו כמיינסטרים החרדי ומחפש לפתור אחת ולתמיד את נושא הקיפוח, כשהוא רואה באלי ישי ובכל עלילותיו את הסמל לקיפוח?

האם ירד למחתרת ולא נשמע ממנו עוד? רק ימים יגידו.

כמוהו ניסים זאב. גם האיש שמליאת הכנסת לא נפתחה מבלי שיכניס את רגלו פנימה, בחר אמש שלא להגיע. בחירה שהיא בעצם הצבעה ברגליים. מאין אי אימון במערכת הקיימת, שלתחושתו עשתה לו את עוול חייו.

האם נראה בעתיד את הצמד הזה משתף פעולה? רק ימים יגידו.

והרבה עצב וצער בדרך.

4.

קרע את הלב לראות את יעקב אשר מתייצב כח”כ לשעבר ומותיר את סיעת ‘דגל התורה’ מצומקת, עם שני חברים בלבד.

מה שמחלוקת יכולה לעשות. או: מה שאחוז החסימה יכול לעולל.

רק הטרגדיה של יאיר לפיד לא הצליחה לקרוע לי את הלב.

בישיבת סיעת יש עתיד הוא היה נראה שונה מבעבר. אולי כבוי, שפוף. אפילו לתמונה המסורתית של יושבי ראש הסיעות בכנסת לא הצטרף. היחיד שנעדר.

כמה הזהיר אותו לייזר מוזס, בנאומיו במליאה, שסופו יהיה כשל אביו טומי. כמה לעג לו אז לפיד במבטו.

והגלגל הסתובב לו.

5.

במזנון החלבי פגשתי את בני בגין (11, הליכוד). בקדנציה האחרונה נעדר מהכנסת, לאחר שהושלך ממפלגתו, המפלגה של אביו, כאשר נבחר בבחירות המקדימות למקום בלתי ראלי. הפעם עשה ראש הממשלה סוג של תיקון היסטורי ושריין לו מקום.

חסרת כאן מאוד, אמרתי לו. הוא חייך.

הקופאית, ששמעה את הערתי, הצטרפה בחום. אין, אין היום אנשים כאלו בכנסת, אמרה.

לא סתם אומרים שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ – הוסיפה לי בלחישה.

והיא צדקה. אין ליכוד בלי בגין. אולי זה בדיוק מה שהיה חסר שם בפעם הקודמת. לבוא לבוחר ליכוד שורשי עם רשימה שאין בה בגין כלשהו, זה לעשות צחוק מהעבודה. כלומר, מהליכוד.

האם זה מה שהזניק את הליכוד למרומי 30 המנדטים? ברור שלא. אבל בני בגין כמשל.

משל לשינוי היחס של נתניהו כלפי חברי הכנסת ‘שלו’ (ביום שלישי בלילה ארגן ערב גיבוש בחצר ביתו ברחוב בלפור, כששרה רעייתו מחמיאה ל”נבחרת הכי טובה”), לפתיחות (שלא היתה מעולם), לאנשי תקשורת (ולא רק לעובדי ישראל היום), להבנה העמוקה שלו שצריך קצת יותר צניעות כדי להצליח.

מה שיאיר לפיד יבין, אולי, בעוד כמה שנים. אם בכלל.

6.

אמנון כהן ואברהם מיכאלי, פליטי רשימת ש”ס, הגיעו גם הגיעו.

שניהם כאחד סיפרו כי בכוונתם להמשיך לסייע לתנועה. כהן למרות שפרש (מטעמים אישיים), מיכאלי למרות שלא זכה להיכנס (מקום 8, כמה טרגי).

אורלי לוי אבוקסיס (מקום 2 בישראל ביתנו) אמרה שהיא מאוד מצטערת על כך שהוא לא יהיה ח”כ, שהוא יחסר ושהוא ‘טוב’. הוא שמע את דבריה והיה נראה די נרגש. לא קל לפרוש שלא מרצון אחרי כל-כך הרבה שנים. לפחות לא נזרק בבעיטה כמו חברו ניסים זאב. ובכל זאת, זה מצער.

שאלתי אותו על הפרסומים לפיהם אם אחד הח”כים יפרוש והוא יכנס תחתיו פנימה – ייענה לבקשה לפרוש, כדי לפנות את מקומו לבא בתור אחריו, מנכ”ל ש”ס חיים ביטון.

הוא התקשה להבין מה מקורה של השמועה. אף אחד לא פנה אליו בנידון, הנושא לא עלה. “ולמה שאפרוש?” – תהה.

ניחוש שלי: אם הוא לא מתכוון לפרוש, דרעי לא יפנה את מקומו כח”כ (כשיקבל תפקיד שר), רק כדי לראות את מיכאלי ברשימתו. אחרי הכול, מיכאלי ‘חשוד’ באהדה (פרור כלשהו, בלב פנימה, די בו) לאלי ישי, המנהיג בדימוס.

דרעי של אחרי השחרור ממעשיהו, אינו אותו דרעי אותו של הקדנציה הקודמת כשר פנים.

הוא אינו בטוח בעצמו כבהיותו צעיר לימים. די לו לעיתונאי שכתב מילת ביקורת קלה עליו, גם אם ראוהו מאה עדים מצביע ש”ס בקלפי, כדי להפוך לחשוד פוטנציאלי, כזה שצריך להיזהר ממנו, לשמור מרחק.

אגב, דובריו, כך עושה רושם, עושים הכול כדי לקבע את המצב הזה, שלא להפיג שום חשש בלבו. ואם אפשר, גם להעצימו.

7.

לא רק שרה נתניהו דאגה לגבש את הח”כים של הליכוד עם בני ובנות זוגם.

גם יפה, רעייתו של אריה דרעי, אספה (שלא במתכוון, אבל יצא לטובה) את נשות ח”כי ש”ס סביב אחד השולחנות במזנון החלבי של הכנסת. הייתה שם רעייתו של ח”כ דוד אזולאי, שהגיעה במיוחד מעכו הרחוקה. גם רעייתו של איציק ועקנין הגיעה ממושב יערה שעל גבול הלבנון (מרוחק כעשרים דקות מעכו, מה שלא מונע מהנשים להיות חברות טובות מאוד ביום-יום).

ישבה שם גם אשתו של ח”כ יואב בן צור, אחד ממקורביו ונאמניו של דרעי ומי שהוצנח על ידו למקום השישי, כשהוא מזיז הצידה (למקומות 7 ו-8) את ועקנין ומיכאלי.

והמנהיגה עצמה – יפה דרעי. מנהיגה, לא משום שהיא עומדת בראש ‘מועצת החכמות’ (מוסד שלא ברור טיבו ומידת רצינותו), אלא משום אופייה המיוחד. היא חזקה, פקחית, ומאוד לבבית.

לצידה ישבה השוויגער, ה’אמא של’, האשה שעברה חיים כה קשים בצל השלכתו של בנה אל הכלא, הבן בו כל-כך התגאתה בהשבעות הראשונות שלו בכנסת, בהיותו צעיר לימים.

יום שלישי השבוע היה רגע של נחת עבורה. סגירת מעגל.

הנה זכה בנה להפוך חזרה למנהיג ש”ס, להביס את אויבו משכבר הימים אלי ישי – ולהגיע שוב אל הכנסת. לא כאחד משלישיה (כפי שהושבע בכנסת הקודמת), לא כמי שפניו לאופוזיציה, אלא כשר.

ובקרוב ממש.

8.

קל להאשים את אריה דרעי בסילוק ‘אנשי אלי ישי’ המובהקים מהרשימה.

אבל נכון יהיה לזכור את השנים ההן, השנים בהן נטל אלי ישי את הפיקוד על המפלגה כשדרעי זז הצידה. באותם ימים היו ברשימת ש”ס חמישה חברים נאמנים בלב ובנפש לדרעי: יצחק גגולה, אלי סוויסה, רחמים מלול, אריה גמליאל ויצחק סבן – כולם כאחד סולקו בימי שלטונו של אלי והודחו מהכנסת.

הגר”ע עצמו, בדרשת שבת בלילה ב’יזדים’, הסביר כי “אפס עשו ועזבו”. כלומר, לא פעלו די בכנסת.

“יש אנשים אולי בסתר לבבם מתרעמים, למה לא לקחתי את אליהו סוויסה? למה לא לקחת פלוני אלמוני? למה ולמה ולמה? שואלים שאלות… מה שאמרתי לחברי החכמים במועצת חכמי התורה ‘עולמנו זה עולם העשייה, יש ארבע עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. עולם זה הוא עולם העשייה – לא העיקר המדרש, אלא המעשה. בן אדם תלמיד חכם – אם לא עושה לא שווה כלום, צריך לעשות. יש בני אדם לא מסוגלים לעשות”, הסביר הרב.

האמת, ציפיתי שעם שובו של דרעי לזירה ישובו האישים הללו לתפקידי ניהול בכירים במערכת הבחירות ובכלל. משום מה, זה לא קרה. חבל.

9.

ש”ס של הכנסת ה-20 לא דומה בשום צורה לש”ס משנים עברו. זוהי ש”ס ‘ללא הרב’. זוהי ש”ס שתנסה במהלך השנים הבאות למצוא דרך להחזרת המנדטים שאבדו לה.

איך תעשה זאת? האם תפזול לכיוון החברתי, עליו הרבתה לדבר במערכת הבחירות מבלי לקבל תמורה מתורגמת למנדטים? האם יעזו הח”כים לפעול עצמאית, או שמא דיקטטורה תשלוט במפלגה מעתה?

אחרי הכול, פעם היה גורלם נתון לשבט ולחסד בידיו של הגר”ע יוסף זצ”ל. ברצותו נשארו במפלגה, ברצותו סולקו הימנה. כעת, היו”ר הוא שקובע.

הניסיון הראה שמי שמדבר יתר על המידה (ניסים זאב) מסומן ומסולק. אם חפצי חיים הם מעבר לקדנציה הנוכחית, סביר להניח שלא תמצאו אותם מרבים בראיונות, אלא אם כן יזכו באישור תחילה.

בדיוק כפי שהדברים מתנהל ביש עתיד או ישראל ביתנו.

10.

ולחדשות החשובות – בקצרה:

• כבכל שנה נפגש גם השנה ח”כ מאיר פרוש עם מפכ”ל המשטרה, יוחנן דנינו, לכבוד חג הפסח. אתם יכולים להיות רגועים.

• כמו בכל ערב פסח חדרו גם השנה החב”דניקים אל חדרי הכנסת בדרך להבאת עוד ערכת מצות שמורה. חלקם עשו זאת כשהמצות עטופות בנילונים של ‘משיח’, האחרים (כן, גם בחב”ד יש שני פלגים) כעסו, והביאו את הערכה בלי לעטוף אותה באג’נדות…

• התגעגעתם ליואל חסון מ’קדימה’ ז”ל? אל דאגה, קבלו אותו בכנסת הנוכחית. מקום 16 במחנה הציוני. בעת אסון השריפה בכרמל הוא עשה עבודה טובה. נקווה שהפעם יעבוד על פרשות טובות יותר.

• יש סיכוי טוב שאתם עומדים לפגוש בכנסת הבאה את ציפי לבני ללא תואר שרה בממשלה, אפילו לא יו”ר אופוזיציה. מעניין איך היא תיראה כסתם ח”כית. זה עוד לא קרה לה בשנים האחרונות. ותנחומינו לאבו-מאזן.

• זאב אלקין מצפה בכל ליבו לתפקיד שר. האמת, מגיע לו. מצד שני, אם הוא לא יהיה יו”ר קואליציה אל תתפלאו אם היא תתמוטט מול העיניים תוך שנה וחצי. האם למען המולדת ויציבותה הוא יקריב את הקורבן ויתנדב לשרת את עמו, מולדתו ומפלגתו בתחזוק הסיעות, או שמא יתעקש על שר ועכשיו?