כוח היח”צ, פוסט מסלונה

נתחיל מהסוף. יש איזה טייקון גלובלי שמסוגל לאיים על כלי תקשורת בינלאומי, במידה ואותו כלי תקשורת יפרסם דברים לא נעימים על ראש ממשלת ישראל? האם שלדון אדלסון יכול לאיים במגה-תביעות על רשת MSNBC, לדוגמא? אם זו תעז להתעסק עם נתניהו?

עם האוכל בא התיאבון, ומה שמתרחש לנגד עינינו בערוץ 10 – שנאלץ להתנצל על פרסום תחקיר שלילי על איל התקשורת – הוא רק אפיריטיף מתקתק של אדלסון ושליחיו. הרעיון נשמע קצת מופרך, אבל אם לפני שנה לא חשבנו שכוחו של טייקון גדול עד כדי השתקת ערוץ טלוויזיה שלם, מי יכול להאשים שמחוזות הדמיון מפליגים גם לטלוויזיה בינלאומית?

צריך רק להסתכל על ערוץ 10 בימים אלה. המקום ששידר את תחקירי ביבי טורס, את הכתבה הארוכה של אבנר הופשטיין על שלדון אדלסון, מתקדם בימים אלה לסדרת ראיונות מפרגנים לפוליטיקאים ועל מצבו הקשה של הערוץ ישלם ראשון הופשטיין, הכתב.

התקשורת הישראלית מילאה את תפקידה והצליפה בנתניהו, כלי תקשורת אחר כלי תקשורת, והנה עכשיו, הלוחמים מתחילים ליפול אחד אחרי השני, וכלי התקשורת המפרגנים הם החזקים והשורדים. מי שפרסם ביקורת על ראש הממשלה יכחד. מי שמפרגן ישרוד.

מהמיקרו למקרו

את חלוקת התקשורת הזו – בעד או נגד נתניהו – מתחילים לראות לפתע גם בתקשורת העולמית. הנה ראיון מפרגן ומחמיא בבילד הגרמני. הנה כתבת מלוכה בטיים מגזין. ואיזה יופי, תוכנית טלוויזיה של טיולים עם ראש הממשלה.

“היא רחומה, עליזה, מעוררת השראה, נמרצת” מספרת הכתבת של הבילד מן הרושם הראשוני משרה נתניהו. “שערה הבלונדיני משמש מסגרת לפניה. שפתיה משוחות במעט ליפ גלוס וכשהיא על עקבים גבוהים, לחיצת ידה איתנה. עיניה בורקות. היא מתנצלת על איחור קל, מסבירה שהיה לה יום קשה בעבודה, מפטפטת עמי בנימוס מכובד. אני מקבלת ממש את התחושה, שאני אורחת פרטית שלה, המנהלת שיחה רגילה בין נשים.היא לא מאופקת ואין ביננו קשיחות.”

ומתק השפתיים הזה נמשך ונמשך לאורך כל הכתבה. קנה סוכר הכתבה הזו, ארץ זבת חלב ודבש נוטפת ממנו, אפילו בקלאווה לא משאירה טעם כה טוב. איזה יופי, תקשורת עולמית שמתיישרת גם היא.

ומי נשאר עם הביקורת, עם ההצלפות?

הואניטי פייר, בכתבה שנחשבת למאוזנת (אך רב בה המידע הביקורתי), הניו יורק טיימס שלא מפסיק לבקר. ואולי עוד? קשה לדעת. אך נדמה שהעיתונות העולמית, כמו המקומית, נכנסה גם היא לקרב הזה, של בעד או נגד ראש ממשלת ישראל. אם וכאשר נקרא כתבה מפרגנת בוול סטריט ג’ורנל (רק לשם דוגמא) על ראש הממשלה הישראלי, נצטרך, כמו שהתרגלנו לעשות כאן, לנסות להבין מי הם הבעלים של אותו העיתון (תשובה: רופרט מורדוק), איזה כלי תקשורת נוספים יש לו ? (תשובה: פוקס ניוז) ולכן במי יש לצפות שהעיתון יתמוך? (תשובה: בכל מי שהוא בצד הימני-שמרני של הפוליטיקה, כלומר בנתניהו).

אפשר להתעייף מכל זה, עוד לפני הקריאה. משחקי המחשבה האלה מתישים. צריך לדעת מי נגד מי ומה הדעה הפוליטית של בעלי העיתון. אם עד עכשיו, עשינו זאת בתוך העיתונות הישראלית, נדמה לי שצריך להתחיל לברר, מי שונא מי אוהב, גם בקרב העיתונות הגלובלית.