הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מוצש, 25 ביוני
הפגנות בעד ונגד באיזור ביתה של השרה גילה גמליאל. הנושא: חזקת הגיל הרך שמפצלת את הקואליציה מבפנים. תומכים בשינוי חזקת הגיל הרך: גמליאל, קיש, סמוטריץ׳ והליכוד. מתנגדים: רוב סיעת הבית היהודי, בעיקר מועלם ויוגב, חלקים בסיעת יהדות התורה, וח״כיות מכולנו, רחל עזריה ומרב בן-ארי. אירוע ההפגנה נגד גמליאל, פרטים פה. והפגנת התמיכה בגמליאל, באותו המקום והשעה, פרטים פה.
יום א׳, 26 ביוני
ישיבת ממשלה בירושלים עם הנושאים הבאים על סדר היום: חיזוק הקשר בין ישראל לאפריקה, שימוש רפואי בקנביס, קביעת איזורי עדיפות ודו״ח המכון לחקר העם היהודי. אגב, מה נסגר בסוף עם המזכיר צבאי לכל חבר בקבינט? האם לא התחייבו לפרסם איזה המלצת ועדה כלשהי תוך שבועיים/שלושה?
ישיבת ועדת שרים לחקיקה, עם הצעות החוק הבאות.
בשעות הצהריים: המראת ראש הממשלה נתניהו לאיטליה לפגישה (שם) עם מזכיר המדינה ג׳ון קרי ועם ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי. על הפרק: נתניהו משכנע את קרי שיזמת השלום הצרפתית היא מיותרת והיא מהווה תמריץ לפלסטינים שלא להתפשר וכי עדיף יזמה איזורית ערבית שבה מדינות ערב הן אלה שילחצו חזק על הפלסטינים.
למי שהמילים נתניהו, קרי ורומא חשות מוכרות -אינכם טועים.
הנה פגישת נתניהו וקרי ברומא באוקטובר 2013.
והנה פגישת נתניהו וקרי ברומא בדצמבר 2014.
אז ביום ב׳ בבוקר, עוד פגישת נתניהו וקרי ברומא לאלבום התמונות.
חזרה לישראל, ביום ב׳ בלילה.
יום ב׳ 27 ביוני
מזכ״ל האום בן קי מון מגיע לישראל לסיבוב פרידה לקראת סיום תפקיד. פגישות בירושלים וברמאללה.
בכנסת: שעת שאלות עם שרת המשפטים
בירושלים, במכון לאתיקה, דיון בפרשת אלאור אזריה. התייחסות התקשורת והגיבוי הצה״לי לחיילים שכשלו. פרטים מלאים על האירוע, כאן.
יום ג׳, 28 ביוני
14:00, בכנסת כינוס האירוע לאחדות ישראל של ח״כ יואב קיש, בהשתתפות יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין, והח״כים מירב בן ארי, מיקי לוי, איילת נחמיאס ורבין.
15:30, המועצה לשלום ובטחון ׳על סדר היום׳ רב שיח בנושא שני עמים, מדינה אחת. בהשתתפות ח״כ עפר שלח, אלוף מיל׳ גרשו הכהן, ח״כ עמר בר-לב, אמילי עמרוסי, ארי שביט, תא״ל גדי זהר. המכון למחקרי בטחון, רחוב לבנון 40, תל-אביב
יום ד׳, 29 ביוני
11:30 בכנסת, מפגש פורום פוליטוויטר, יזמה של יועצות פרלמנטריות של ח״כ מועלם והשרה שקד ושל ח״כ זהבה גלאון. פרופ׳ קרין נהון מנתחת את השיח הפוליטי בטוויטר. משתתפים: קרקובסקי ואני.
יום ה׳, 30 ביוני
מסיבת יום העצמאות של שגריר ארה״ב בישראל, דן שפירו. האירוע, כתמיד, המוני ומיוזע (אבל עם הנוף המהמם של ביתו בהרצליה פיתוח). יברכו: נשיא המדינה ריבלין, ראש הממשלה נתניהו.
יום ב׳, 4 ביולי
כנס יש״ע להסברה ותקשורת, ירושלים. בהשתתפות: ניר ברקת, נפתלי בנט, יואב קיש, אבי בניהו, שמעון ריקלין, אסף ליברמן ועוד. פרטים כאן.
ביקור ראש הממשלה באפריקה במדינות: אוגנדה, קניה, רואנדה, אתיופיה. מבצע אבטחתי מורכב וחריג וגם נסיעה היסטורית, כיוון שלמעט ביקור ראש הממשלה שמיר בקמרון בשנות ה 80 וביקור אשכול ב 6 מדינות אפריקה בשנות ה 60 – לא זכורה נסיעה כזו. שר הבטחון הנכנס, ליברמן, ביקר באפריקה בנסיעה ממושכת (10 ימים), בימים הראשונים של מבצע שובו אחים (אחרי החטיפה, לפני שהתחיל צוק איתן).
יום א׳, 10 ביולי
ועידת מפלגת העבודה אשר תקבע מועד לפריימריז על ראשות המפלגה. כרגע הם מדברים על בין דצמבר 2016 ל מארס-אפריל 2017. בעוד זמן כה רב… אז מדוע זה צריך לעניין מישהו עכשיו? במשך 10 חודשים הם יעשו קמפיין? מהלך מוזר מאוד גם של של 3 הטוענים לכתר: יחימוביץ׳, מרגלית ופרץ.
יום ב׳, 18 ביולי
היום הראשון של הועידה הרפובליקנית, קליבלנד, אוהיו (נוסעת)
יום ב׳, 23 ביולי
היום הראשון של הועידה הדמוקרטית, פילדלפיה, פנסילבניה (נוסעת)
3 באוגוסט
היום האחרון של כנס הקיץ של הכנסת.
ואף מילה על הטרגדיה האיחודית שהתרחשה ומתרחשת לנגד עיניו, כאשר לאומנים, פאשיסטים העזו לנצח במשאל עם, שעצם קיומו הוא אקט אנטי-דמוקרטי נפשע?
בימים אלה, שבהם יישפכו תקציבי עתק במטרה להלחם בלאומנים האנגלים שהעזו לצאת כנגד הדמוקרטיה הבריסל הגדולה, כל חובב-עמותות, צריך לחשוש ולדאוג. האם התקציבים הולכים להצטמק? האם נחפש עבודה? לדעתי הגיע הזמן לאיזה כנס שיעסוק בנושא: “עמותות-נתמכות-איחוד בישראל – לאן?”. יש כמה אלפי ישראלים מסורים שפרנסתם בסכנה ומן הראוי לדון בנושא.
חח… ציפיתי לשמוע את דעתך בנידון.
אורי. אני לא מצליח להבין. למה האיחוד באירופה היה מאז ומתמיד מלאכותי ולא הרמוני, שלא לדבר על ברית המועצות שסתם חיברה בין מדינות בכח הזרוע.
ולמה לעומת זאת ארצות הברית כל כך שונה? הרגש הלאומי US חזק בהרבה מהרגש כלפי המדינה בפני עצמה…
מניין נובע השוני הזה?
ההבדל הוא ההבדל שקיים תמיד בין משהו כפוי לבין משהו שנעשה מרצון.
העמים שהיו תחת שליטתה של בריה”מ, לא באמת רצו שיכפו עליהם את האידיאולוגיה הסובייטית, וממש לא התלהבו מהרוסיפיקציה שהשלטון המרכזי נקט בה. אי לכך, ברגע שיכלו לברוח – הם ברחו.
האיחוד האירופי, שלכאורה הוא התקשרות מרצון של מדינות דמוקרטיות, הוא טכנוקרטיה קלאסית, במסגרתה קבוצת פקידים מיומנת הצליחה לייצר אידיאולוגיה סביב מה שנועד להיות במקור הסדר כלכלי שיאפשר מעבר סחורות ואנשים בצורה חלקה יותר, לתועלת המדינות השונות במערב אירופה. המנגנון שהוקם לשם קיום אותם הסדרים, התנפח ובעט בלי רחמים. הפינוקים העצומים שיכול היה להציע לפוליטיקאים על סף פרישה, גרם לזה שנבחרי ציבור רבים ברחבי אירופה, עשו שיקול אישי, וקידמו את חיזוקו של המנגנון הבלתי נבחר הזה, מתוך הבנה שבקרוב הם-עצמם יקבלו שם ג’ובים ויהנו גם הם ממה שכונה באנגלית בשם “רכבת החמאה”.
האידיאולוגימה העל-לאומית שבשמה פעל המנגנון, התעלמה מכך שבאירופה התקיימו תרבויות שונות במשך אלפי שנים (וגם אם נקבל שאוסטריה וגרמניה הן תרבות אחת, וכך גם הולנד ופלנדריה, או צרפת וולוניה – הרי שאין דרך לטעון שלבריטניה ולרומניה יש איזשהו רקע משותף, מהסוג שכן יחבר בין פלורידה וניו יורק, למשל). התוצאה הייתה שבמקרים רבים, כאשר מדינות באיחוד אשכרה שאלו את בוחריהן מה דעתם על חיזוק האיחוד (למשל, כשהיה צורך לאשרר כל מיני הסדרים שחיזקו את כוחו של המנגנון על חשבון המדינות השונות), הציבור הצביע נגד. מה שקרה במקרים אלה, הפלא ופלא, היה דריסת ההצבעה החופשית של הציבור, התעלמות מתוצאות המשאל, כפיית משאל חמוזר במטרה מוצהרת “לתקן את הטעות”, או פשוט הודעה שמשאל שתוכנן, לא יתבצע, מחשש לתוצאה לא רצוייה.
האיחוד האירופי, כיישות שלא מייצגת כלום, בעצם, הוא תופעה מדהימה: בחודשים האחרונים הם נהגו בבריטניה כפי שהם נוהגים כאן, והשקיעו הון עתק בקידום ארגונים שונים שפעלו למען הישארות באיחוד, והציגו את זה כ”מחאה שעולה מלמטה”.
התבוסה שלהם בבריטניה (ושלא יהיו טעויות, ה4% פער זו תבוסה עצומה, בהתחשב במנגנונים שהופעלו כדי שהסיפור ייגמר בתבוסת תומכי הברקסיט), היא רגע היסטורי מכונן. בפעם הראשונה הם עומדים בפני אפשרות ממשית של אובדן ששית מתל”ג האיחוד ומתושביו. הניסיונות המגוחכים לארגן עצומה שדורשת משאל קודם (שהרי הפסדנו בראשון, אז מה יותר טבעי מלדרוש עוד אחד), או הקמפיין המבחיל הקובע שלאזרחים מבוגרים אין זכות לתמוך ביציאה מהאיחוד, כיוון ש”לא הם יסבלו מתוצאות המהלך”, כל אלה, עומדים לנגד עיניהם של כל היורוסקפטיים בשאר חלקי היבשת. העולם כולו ראה כיצד קמפיין גרילה, שעמד מול הממסד הפוליטי הממלכתי, מול רוב מוחץ של התקשורת, ומול המערך חסר המצפון והאנטי דמוקרטי של האיחוד, שלא בחל ולא בוחל באף טריק מלוכלך (כולל הניסיון להדביק את רצח חברת הפרלמנט ג’ו קוקס, לרעיון התמיכה ביציאה מהאיחוד, ולהפוך את תומכי היציאה לשותפים לרצח), מצליח לנחול נצחון מהדהד, כזה שאין דרך לטעון לגביו ש”היו זיופים שמחייבים ספירה חוזרת”.
אין דרך להשוות בין פדראציה אמריקנית שמתחילה שהתחברות-יזומה של מושבות שונות, שקלטו לתוכן טריטוריות שונות שברובן אוכלסו באנשים בעלי תרבות ושפה זהים, לבין ממסד על-לאומי, שמנסה לכפות אחדות על עשרות לאומים שדוברים עשרות שפות, בשם קידום אג’נדה שחלק גדול מתושבי אותן מדינות, כלל לא מעוניין בה.
בשנה הבאה יש בחירות בהולנד. כל סקר אפשרי מראה שהמנצחת הגדולה בהן תהיה מפלגת החירות של חירט וילדרס (איש ימין ליברלי ופרו ישראלי, המתנגד לאיחוד האירופי ולאסלאם הקיצוני, מה שכמובן מביא את העיתונות הכושלת פה, ךלהגדדירו כ”ימין קיצוני”), גם בגרמניה תצטרףך בשנה הבאה, לראשונה אי פעם, מפלגת ימין יורסקפטית (“אלטרנטיבה לגרמניה” – AFD), לבונדסטאג (וכמובן שגם היא מצויירת כניאו נאצית בשוקניאדה ושות’), ובאוסטריה כמעט שנבחר נשיא יורוסקפטי לפני מספר שבועות (גם הוא מוצג כניאו נאצי – למפלגה שלו, אגב, באמנת יש עבר מאוד מטריד, אבל כבר שנים לא מעטות שהיא מכפרת על כך, בעוד שמפלגות שמייצגות אנטישמיות של שמאל חדש, מקבלות כאן מחיאות כפיים, ומוצגות כ”ביקורתיות על מדיניות ההתנחלות של ממשלת נתניהו”…).
הנצחון של הבריטים על התמנון מבריסל, הוא בשורה טובה לאנושות כולה. וכן, גם לישראל.
תודה אורי. הסבר יפה ומפורט.
כששמעתי על התוצאת, ישר עבר לי בראש: כמו במלחמת הועלם השניה. הם החליטו ללכת על הדרך הקשה, יהיו להם כמה שנים קשות, אבל הם יצאו מזה ויהיו מרוצים שעבדו קשה.
האנגלים האומללים לא ידעו על מה הם מצביעים והם כבר רוצים הצבעה חוזרת. ולתושבי בת ים שטעו באןתו האופן לא מגיע?
תושבי בת ים לא טעו. איש מהם לא הצביע ליכוד. הטעות היא בקבצי האקסל השגויים שהגיעו לוועדת הבחירות המרכזית.
טל גלעד לעג לנאיביות של השמאל הבריטי, שמחפש משאל חדש – לא יותר פשוט לייצר מעין בג”ץ בריטי, ולעתור אליו בדרישה שיבטל את השערורייה הזו, שנותנת לישישים עניים מיורקשייר, מעמד שווה לצעירים תוססים ומעודכנים מלונדון?!
הלאומנים והקומוניסטים ניצחו את הבריטים…
או לחלופין, הלאומיות ואולי גם הבורות ניצחו את הכלכלה והאוניברסיאליזם…
למרות אינסוף הפגמים הרעיון הכלכלי מאחורי האיחוד הוא נפלא. ופוליטית הוא בנוי בצורה, שמעקרת את כוחו כמעט לחלוטין.
ואני זוכר שקראת לי טרול…..
בדיוק! הזקנים התשושים ניצחו את הצעירים התוססים! הכפריים הטיפשים הביסו את העירונים המתוחכמים! החיוורים המכוערים ניצחו את השזופים החתיכים!
ובמציאות הפשוטה: החשש המוצדק מהאסלאם המשתולל, ניצח את טמינת הראש בחול בשם ה-PC. בריטניה, שבניגוד לשאר מדינות אירופה, נהנית מ30 ק”מ של מכול ימי, שמונע זרימה בלתי מופרעת של צעירים תוססים, בחרה לשמור בידיה את האופציה שלא לקלוט מספרים עצומים של פליטים מוסלמיים. היו כמובן סיבות נוספות, אבל הסיבה הזו לבדה, הייתה חזקה (ומוצדקת) מכל השאר גם יחד. ובהסתמך על הניסיון שלנו מגל הטרור של 2001-2003, אפשר לקבוע שאם המהלך אכן יביא לכך שפיגועים הטרור העתידיים הרבים מספור שהצעירים התוססים יבצעו באירופה, לא יתרחשו גם בבריטניה (או לפחות יתרחשו פחות מהם עקב קשיי נגישות), אז יהיה לכך גם בונוס כלכלי – טרור הוא אחד ממשתקי הפעילות הכלכלית הגדולים ביותר.
מכול=מכשול
לא אמרתי מילה על זקנים… אבל כן, לדעתי בחרו בלאומיות, ובפופוליזם, על פני כלכלה, ופרגמטיות.
“מרכז האיסלאם העולמי” כבר יושב בלונדון…
אני מבין את הטיעון לגבי הגירה… אבל בוא נפריד תנועה חופשית של פולנים ורומנים, ותנועה חופשית של פליטים, מהגרי עבודה, ומחבלים. שניהם מפריעים לבריטים, ולא ברור מה מפריע יותר.
את ההשגות לגבי תנועה חופשית של פליטים וטרוריסטים, הבריטים חולקים עם מדינות מזרח אירופה, ואוסטריה. וגדרות כבר מתחילות לקום באירופה. ובריטניה ממילא לא חברה בשנגן. נראה לי, שזאת בעיה שהיה עדיף לפתור בתוך האיחוד. ובכל מקרה הם כבר קלטו וקולטים המוני מוסלמים.
לעצור את התנועה חופשית של סחורות, עובדים, ואזרחים אירופאים זה מפגר, לדעתי, לפחות. אני מכיר אישית חברה אחת שבעקבות ההצבעה תעבור להולנד.
מצד שני, אולי אני טועה והעתיד של בריטניה כמדינת לאום יהיה ורוד יותר… בטווח הזמן המיידי הם כבר לא הכלכלה החמישית בעולם. ובטווח הקצר הכלכלה שלהם תצטרך לעבור תקופת מעבר קשה.
אתה לא כתבת את הקטע עם הזקנים, אבל זה בסדר – “הארץ” כבר העלה כתבה ענקית על “בגידת המבוגרים”. הטיעונים שלך אודות הלאומנים והבורים – הם בדיוק באותו סגנון, ומייצגים את אותה הסתכלות קלישאתית ומתנשאת-ללא-סיבה, שיש למי שלא מצליח לראות את ההגיון של מי שחושב אחרת ממנו.
הבריטים אפשרו הגירה מוסלמית במשך עשורים, שתוצאותיה ההרסניות נחזו, אגב, כבר לפני למעלה מארבעים שנה ע”י איש חכם (שכמובן שהוצג כאבי הגזענות עלי אדמות) בשם אינוק פאוול. כל מה שנכתב עליו אחרי הנאום הזה, היה אחד ממסעות ההכפשה המוצלחים בהיסטוריה – אבל למרבה הצער, את המציאות אין דרך לשנות, וההגירה מהעולם השלישי לאירופה אכן מביאה נהרות של דם, וזו רק ההתחלה.
בשנת 2015 התחולל שינוי דרמטי בסיטואציה ההגירה לאירופה בכלל ולבריטניה בפרט. הקטסטרופה בסוריה, והערמומיות של סלטאן תורכי, חוללו גל ענקי של פליטים ערבים-סונים ששטף את הבלקן (שבניגוד לבריטים, אין להם מכשול טבעי שמונע את הצונאמי) בדרכו מערבה. מפקדת הPC בבריסל והקנצלרית של גרמניה (שכמנהיגת מדינה שיצרה אי אלו אסונות במאה האחרונה, מרגישה בצדק שיש לה על מה לפצות) כפו על היבשת מכסות הגירה עצומות, מה שגרם לכך שהנושא הזה, שתמיד היה אקוטי לסוגיית החברות הבריטית באיחוד, הפך במכה אחת – לנושא העיקרי.
פתאום התברר לבריטים שאנשים זרים עומדים לכפות עליהם לקבל מאות אלפי אנשים עם סינון מינימלי, בקושי עשר שנים, אחרי שמספר בני מהגרים מאותה דת, בחרו להדגים למה תחבורה ציבורית עלולה להיות מסוכנת…
אין ספק שאוסטריה הייתה מתה לעשות מה שהבריטים עשו (והם כנראה עוד יעשו את זה אחרי הבחירות הבאות), ומדינות הבלקן, ובראשן יוון, גם הן לא נלהבות ממה שהאיחוד כפה עליהן, אלא שהגיאוגרפיה נגדן וכן העובדה שהתלות הכלכלית שלהן (שוב, בעיקר יוון) לא באמת מאפשרת להן להגיד “לא” לתכתיבי בריסל-ברלין-פאריז.
לעצור את התנועה החופשית של מהגרים מוסלמים, זה צעד הכרחי בטחוני, ובאופן שנגזר ממנו – הוא צעד שכנראה גם יחסוך כסף, לא שזו הסיבה שבגללו הצעד הזה נעשה.
היציאה מהאיחוד האירופי היא צעד מתבקש של הצלה לאומית מהאיום הנוראי של הPC, שכופה על אנשים להתעלם מאיומים פיזיים עליהם, כדי שלא יגידו שהם גזענים.
צר לי על ידיתך שעוברת להולנד. בשנה הבאה יהיו שם בחירות ואחריהן היא עלולה למצוא עצמה עוברת שוב, כדי לרדוף אחרי האיחוד המצטמק. חירט וילדרס (שאוהב את האיחוד האירופי וההגירה המוסלמית בערך כמו שUKIP אוהבים אותם) נראה חזק מאוד בסקרים שם, ואם למדנו משהו על סקרים בעולם המערבי, זה שהם בדר”כ נותנים לימין הערכת-חסר…
1. חברה = company לא ידידה… של בערך 30 מהנדסים/ מדענים… והם חייבים להיות בתוך האיחוד (לפחות כל עוד הוא לא קרס…)
2. נראה לי סלובקיה בנתה גדר או הונגריה? ואוסטריה כמובן…
3. לא התכוונתי “לאומנות” אוגה בוגה איזה פחד פשיסטים צועדים ברחובות (!!!!!1)
הבריטים בחרו לשמור על מדינת הלאום שלהם, מבחינת ריבונות, ומבחינת זהות והגדרה, אל מול הגוף העל מדינתי הארופאי (אני מנסה להתרחק מהביטוי superstate, בגלל מה שנקשר עליו, ובגלל שהאיחוד אינו כזה). אני מבין את ההגיון. אני לא מסכים איתו. אני חושב שהוא מנוגד להלך הרוח באירופה (מאז מלחמת העולם ועד 11 בספטמבר), ולהלך הרוח של האימפריה הבריטית. ואני רוצה להאמין שהם יכלו לשמור על היתרונות הכלכליים של האיחוד, ולתקן את פגמיו (רוצה להאמין, כי אחרת הוא פשוט יקרוס)
ולאומיות זה כל כך המאה ה18…
https://www.youtube.com/watch?v=37iHSwA1SwE
https://www.youtube.com/watch?v=qVrN-gkzVYI
https://youtu.be/OzeDZtx3wUw?t=1m10s
1. אפילו יות בעייתי – הולנד באמת יורוסקפטית: היותה מסבסדת קבועהה של הבלוק הדרומי הקורס, לצד בעיות הגירה גוברות (אצלם עוד לא היה פיגוע גדול, למעט פה ושם התנקשויות, אבל זה באוויר, והם יודעים זאת), מביאה לשינויים דרמטיים במפה הפוליטית שם:
מפלגת השמאל המרכזית (הלייבור ההולנדי) נמצאת על סף קריסה היסטורית, בעוד שמפלגת הימין הגדולה, הליברלים (בראשות ראה”מ רוט), מאבהדים יותר ממחצית כוחם לטובת חירט וילדרס.
מעבר להולנד בשם הצורך להשאר חלק מהאיחוד (שיקול כלכלי מובן לגמרי), הוא שגוי. תציע להם לברוח לגרמניה – הם האחרונים שייצאו, וגם אם ייצאו, – שם השוק הגדולח ביותר…:)).
2. הונגריה בונה גדר, סרביה בונה גדר, יוון מפעילה פטרולים ימיים יותר מאי פעם, איטליה מפעילה פטרולים, ספרד אשכרה מטביעה ספינות ויורה על מטפסי גדרות במובלעות סאוטה ומלילה (מובלעות במרוקו) – וזה לא יעזור, כל זמן שהאנשים שהצליחו להכנס, מקבלים מיידית מעמד חוקי. בדיוק כמו אצלנו. ברגע שיש מעבר פיזי אליך, ועצם כניסתך למדינה מספקת לך וודאות וביטחון – יהיה ההמונים שינסו זאת. אם תהיה מדיניות של החזרה מיידית, תוך דאגה לפליטים במקומות בטוחים, אך קרובים יותר מהמקום שאותו עזבו, זה כנראה ייפסק, או לפחות יצטמצם מאוד. הבעייה היא שהPC לא מאפשר זאת. לבריטניה יש גבול טבעי מפני הבעייה, והיציאה מהאיחוד מאפשרת לה להסתמך רק עליו מבלי שניתן יהיה לכפות עליה להתעלם מדעת הקהל שלה בעניין.
3. אז התכווונות ל”לאומיות”, שיש הבדל גדול בינה לבין “לאומנות”. לאומיות גורסת רצון לשמר את התרבות שלך, מבלי לחשוב שאתה טוב יותר מאחרים. האיחוד עדיין אינו סופרסטייט, רק בגלל שהפקידים בבריסל טרם הצליחו לפתור את בעיית ההתמודדות עם הפוליטיקאים השונים במדינות החברות, שלא רוצים לגמרי להדחק לשוליים (היה ניסיון כזה, שלא הצליח, ואז הלכו על “סופרסטייט-לייט” בדמות אמנת ליסבון, שהדגימה כיצד רומסים רצונות של עמים במשאלי עם, אגב…), אבל זה היה ועודנו היעד הסופי של המערכת האירופית, עד כדי בניית כוח התערבות צבאי אמיתי שיהיה כפוף לרשויות בריסל. הם כל פעם נותנים איזו הכחשה רפה, ואז מתפרסם עוד משהו שמראה שההכחשה היא יותר של דברים טכניים, ולא של המהות.
אני לא חושב שמדינה אירופית היא בת-קיימא, בטרם הצליחו להתגבר על מאות שנות זהויות שונות (מעל לכל ענייני השפה. לאחד 300 נסיכויות דוובת גרמנית, או 7 מדינות איטלקיות, זה פינאטס בהשוואה לאיחוד של רומנים והולנדים, איטלקים ופינים, וכיו”ב), ולפני שהצליחו למנוע שאלת האיחוד לחסרת טעם, לאור יצירתו של מיעוט אסלאמיסטי בלתי-נטמע-בעליל שמספרו גדל בקצב מסחרר תודות לילודה ותודה לאנטי-ילודה אירופראית…
ובאשר לשלושת סרטוני המופת הענקיים מיס מיניסטר: מת עליהם, אהבתי אותם תמיד:)
ואגב, הסיבה לכך שאנחנו סוג של ביזאר בעולם המערבי, היא שאנחנו הציבור המערבי האחרון שמתרבה בקצב בריא: כדי לשמר אוכלוסייה, אישה צריכה ללכת 2.1 ילדים. פחות מ1.1 לאורך מספר שנים זה שיעור ריבוי שכמעט בלתי אפשרי לעלות ממנו חזרה לקצב שישמר רמת אוכלוסיה יציבה.
בישראל יש חמש קבוצות אוכלוסיה, שכולן בעלות ריבוי של מעל 2.1: חרדים (ריבוי גבוה, אך ירד מעט בהשוואה ללפני עשור), ערבים (המוסלמים בעלי ריבוי גבוה, אך למעט הבדווים, שקיימנת אצלם פוליגמיה בשיעור עצום, הריבוי הטבעי שלהם נמצא בסימן ירידה, ומתקרב מאוד לזה היהודי הכללי), יהודים מהציונות הדתית (ריבוי גבוה במעט מהממוצע – משתנה בין תתי-קבוצות, כאשר ככל השאוכלוסיה חרדל”ית יותר, כך הריבוי גבוה יותר), יהודים חילוניים ומסורתיים (האוכלוסיה המערבית היחידה על פני כדור הארץ שהריבוי הטבעי שלה ע-ל-ה בעשורים האחרונים. ההוכחה המוחלטת ביותר לאופטימיות בציבור הישראלי, ויחד עם הציונות הדתית – הערובה החזקה ביותר לעתיד שיש לנו פה). ישנן גם הקבוצות הקטנות יותר של דרוזים ונוצרים-דוברי-ערבית (ערבים וארמים), שהריבוי הטבעי שלהן הוא נמוך עוד יותר מזה של יהודים חילוניים ומסורתיים, אך גם הוא חיובי, אגב.
זה ההבדל בינינו לבין אירופה. לכן הם במצב שבו הם נמצאיםן (ולמרות מיעוט הצעירים שם – האבטלה שם בשמיים, בעיקר בקרב הצעירים), ואנחנו במצב שבו אנחנו נמצאים. אבל את זה לא תקרא אצל ברק רביד ואנשיל פפר:)
אנשיל פפר לא מקשיב לפרשנים ולפוליטיקאים שנמצאים סביבו. אין לו מושג על מה הוא מדבר. ב
מקסימום הוא מתאר את התחושות של האנשים סביבו…
אנשיל פפר (וברק רביד, וערד ניר, ונדב אייל, ואורן נהרי) סיפקו לנו הדגמה נוספת מדוע סיקור חדשות החוץ בישראל הוא מחורבן: כי הם כ”כ לא מעמיקים, שהם פשוט בוחרים להעתיק מהגירסאות החו”לניקיות שלהם-עצמם. בדיוק כשם שאין דרך בעולם לקחת את ברק רביד כמקור רציני למתרחש בארץ (מעבר לעובדה שהוא דוברם הבלתי רשמי של עובדי משרד החוץ שטרם עברו לעבוד ישירות עבור עמותות הקרן), כך קשה להתייחס למקביליו בחו”ל, בתור מקורות אמינים למתרחש בארצותיהןם: מי שמתייחס לתקשורת הישראלית כמקור לחדשות אודות ישראל, עלול, למשל, לחשוב שאין מצביעי ליכוד בבת-ים (היו. הרבה.), ומי שצרך הרבה תקשורת בריטית בימים שלפני המשאל (וגם בימים שאחריו), עלול לחשוב שהבריטים עמדו להצביע בהמוניהם נגד העזיבה, אבל בתור “מחאה פרטית” הצביעו בעד, ועכשיו כולם מתחרטים וחותמים על עצומות לביטול המשאל. במציאות, ישנה אופוריה מטורפת בקרב אלה שתמכו ביציאה מהאיחוד. זה לא מקרה שהתקשורת מתמקדת דווקא בבוריס ג’ונסון (עסקן משופשף, שבנסיבות פוליטיות אחרות, הוא וקמרון בשקט יכלו להחליף צדדים, כשקמרון היה מנהיג את הדורשים לצאת, וג’ונסון היה קורא לאחריות ושיקול דעת). הסיבה לכך היא שלא נעים להתמקד במי שבאמת הוביל את הקמפיין הזה כמעט מיומו הראשון, שוויתר על כסאו למענו (יש לו סיעה מכובדת בפרלמנט האירופי), ושכל תכלית קיומה של מפלגתו הייתה למען הרגע הזה – נייג’ל פאראג’. האיש הסופר-מוכשר הזה (אחד האוראטורים המרשימים ביותר שישנם. לראות נאומים שלו מהפרלמנט האירופי, גם כאלה ששלף במקום, זה פשוט מדהים. אז כמובן שהוצג כמתלהם פאשיסט…). התמקדות בפאראג’, הייתה מקלקלת את האפשרות לדבר על אנשים שמתחרטים ושהצביעו בלי להבין מה הם רוצים.
היציאה מהאיחוד האירופי תהיה טובה לבריטניה וטובה למערב. בטווח היותר רחוק, היא תהיה טובה גם למדינות האיחוד המבוססות יותר שזכו לראות תקדים של עזיבת הברדקיאדה הבריסלית.
היא מאוד רעה לעסקנים שחיו מבריסל. אלפים מהם חיים בישראל והם מאוד מוטרדים בימים אלה. התקשורת הישראלית וכתבי החוץ שלה, חיים בפריפריה של עסקנים אלה (מרצים אצלם בכנסים, משתתפים עימם בפאנלים וכיו”ב), ובאופן טבעי, הם מודאגים מכך ש16% מקרן השפע הזו הולכת להחתך באופן פתאומי, וזה עוד לפני שנעסוק בהתכנסות פנימה (שגם היא תחייב הפניית תקציבית) בכדי למנוע עוד מדינות פוחזות, שרוצות לעשות מעשה-נייג’ל..
ההתעלמות הישראלית מנייג’ל פארג’ באמת תמוהה לחלוטין. במיוחד לאור העובדה שהשמאל הבריטי, והליבראלים בארה”ב התייחסו אליו ותקפו אותו לא מעט…
הוא באמת מתבטא בצורה מצויינת… פאתוס – 10/10; אתוס 10/10; לוגוס 2/10. ובאחרון הוא מאבד נקודות בעיקר בגלל השקרים, הדמגוגיה, והפופוליזם. אגב, ה(לא) עימות שלו עם קמרון היה מצויין…
ערד ניר, ונדב איל, מסונוורים לחלוטין ע”י האידיולוגיה ותפיסת העולם שלהם. הם מעבירים את הנארטיב שהם מאמינים בו, ולא את המציאות שהם רואים. ובאופן כללי זאת מחלה ממארת שרוב התקשורת הישראלית לוקה בה, בכל הקשר כמעט…
הברדאקידה בבריסל טובה לסחר ולכלכלה. והיא מחלישה את המדינה ואת ריבונותה. יכול להיות שאלו תופעות חיוביות עד מאוד… אם לא היו עשרות מיליוני מוסלמים שרוצים חלק מהחלום האירופאי, ועוד מאות אלפים שרוצים לפוצץ אותו, אז כנראה היעלמות “מדינת הלאום” הייתה אחלה בחלה.
קח זה ישעשע אותך:
https://www.youtube.com/watch?v=pSPvnFDDQHk
בנוסף, יש באותו ערוץ סרט של מוסלמי על האיסלם בארה”ב. גם שווה צפיה
אה, ואסור לשכוח את התרומה של הקומוניסטים!
ואחרי העיסוק בנושא האופטימי והמשמח של ברקסיט, אין מנוס ממבט מזועזע בעוד התקפלות מטופשת של ישראל בפני פסאודו-סלטאן, שמסובך עם כל שכנותיו ומחוייב לאג’נדה של האחים המסלמים.
לא משנה מה מספרים לנו שייתן ההסכם עם תורכיה (והוא לא ייתן לנו כלום, בתכלס. היתרון הגדול ביותר שהיה ממערכת היחסים עם התורכים, היה מהסוג שאי אפשר לדווח עליו בפורומים פומביים, ואני משער שרמת האמון שלנו בבכירי מערכת הביטחון התורכית שמונו לתפקידם ב13 שנים שבהם ארדואן עשה שם טיהור אחרי טיהור, היא אפסית, ובצדק), הרי שמה שאנחנו נותנים זה הסיפור כולו:
1. אנחנו מתנצלים ומפצים משפחות של מתפרעים אלימים שניסו לרצוח את חיילינו, שניסו בתחילה להשתלט על המהומה בעזרת פיינטבול(!). איך לעזאזל אפשר להסתכל בעיני לוחמי השייטת אחרי דבר כזה? הם הגיעו למרמרה בשביל הכיף, או שמישהו בכ”ז שלח אותם?
2. אנחנו מאפשרים הגברת מעורבות תורכית ברצועת עזה, והכנסת עוד ועוד בטון לשם (לבניית בתי חולים, כמובן…). מי שחושב שאפשר לפקח על הבטון שנכנס לשם, שיבדוק האם נחפרו מנהרות מאז צוק איתן, ומאין הגיע הבטון עבורן…
3. אנחנו מקבלים את מילת התורכים שהחמא”סניקים שיושבים אצלם יעסקו רק ב”פעילות מדינית”, ולא בייזום טרור. זה נשמע מאוד מעודד, בהתחשב בכך שזה חסר ערך. הגבול בין “פעילות מדינית” לבין “ייזום טרור”, כשאתה נמצא 1000 ק”מ מהחזית, הוא מאוד אמורפי. האם גיוס כספים לחמא”ס הוא פעילות מדינית או טרור? האם שליחת מייל לפעיל טרור שדווקא יושב בקטאר, היא מדינית או טרור?
4.אנחנו הסכמנו שחמא”ס יקבל את כל השפע הזה, מבלי שהחללים שבידי חמא”ס יושבו לידינו, וכן שני האזרחים האומללים שבטעות חצו את הגבול ונמצאים בידי חמא”ס. תורכיה לא יכלה לכפות על חמא”ס את השבתם בתמורה לפיוס?
יש כאן הסכם שהוא בזיון מתמשך. לו ראש ממשלה מהשמאל היה חותם על דבר כזה, ביבי היה צורח עד לב השמיים (בדיוק כפי שהיה עושה לו מישהו אחר היה מבצע את עסקת שליט), ובצדק. אז נכון, לאלה מהשמאל שרואים בהסכם הזה, הסכם כניעה, יש המון חמאה מרוחה על ראשם (חצי מהם צווחו בזעם בכל פעם שההסכם העלוב הזה לא נחתם) – אבל העובדה היא שההסכם הזה הוא אסון. העובדה שממשלת ימין היא זו שחותמת עליו, לא מלמדת בהכרח ש”לא הייתה ברירה”, אלא ששרים פשוט נמנעו מלעמוד מול ביבי, בעניין העקרוני הזה. כמה חבל. מצד שני, זה לא חשוב כמו עניין רמי סדן…
אתה יודע טוב מאוד שסעיפים 1 ו 3 הם לא שיקולים ביחסים גיאו פוליטיים.
אני מסכים איתך בגדול, אבל העניינים פה זה יותר גז, קפריסין, יוון, רוסיה, איראן, ארה”ב, והשכנים הערבים שלנו…. ואיזה משהו שאני באמת לא מבין עם שיעים, סופים, ווהאבים?
מה שכן, מדינה ערבית לו הייתה במקומנו, בטוח שלא הייתה מתנצלת… להם יש ראיה ארוכת טווח ומפוקחת על יחסים גיאופוליטיים…
וערבים גם יותר טובים מאיתנו בלזהות חולשה… ולנצל אותה…
ביבי מוכיח מחדש שאפשר לשקר לכולם (בעיקר למצביעי הליכוד) כל הזמן. המטרה העיקרית של ההסכם עם התורכים היא החייאת פנטזיית המיליארדים של הגז. לאחר גילוי מאגרי הגז במצריים נפלה אופציית היצוא לשם וגם אפשרות השימוש במתקני ההנזלה שלהם מתה. הסיכוי היחיד לפתח את לוויתן הוא יצוא לתורכיה אבל לתורכיה יש כבר שני צינורות שמגיעים אליה מרוסיה ואזרבייג’ן וצינור נוסף עתיד להגיע מאירן. בשוק של מחירי אנרגיה נמוכים איש לא ישקיע בצינור נוסף מלוויתן לתורכיה וממילא המאגר הזה לא יפותח לפני שתמר יתרוקן. מה שיישאר זה חלום המיליארדים הקלים שישמש את ביבי בבחירות הבאות. וד”ש לשישינסקי וטרכטנברג.
בדיוק רציתי לשאול אותך מה דעתך על ההסכם.
אבל אם כבר ההקשר לגז (-כפי שצויין פה):
למה בכלל השיקול הוא למכור את הגז? ישראל לא יכולה לפתח את שדות הגז אשכרה עבור צריכה עצמית??
למה לא להוזיל פה חצי מדינה בזכות הגז? תחכים אותי, מה הקטע עם ה”למכור”?
ומה דעתך על דונאלד טראמפ הבריטי? הוא עוד יותר חמוד מהאמריקאי…
הקטע הוא שאין מספיק צריכה עצמית בשביל לפתח את לוויתן. אנחנו שוק קטן מדי.
חייל זקן העלה, לדעתי, את הנקודה שהכריעה לטובת ההסכם, בכל מה שנוגע למערכת השיקולים של ביבי.
לדעתי, כאמור, הגז לא מצדיק מהלך בעל משמעויות אסטרטגיות כמו התרפסות בפני האסלאמיסט האנטישמי ארדואן.
הדבר היחיד שמשותף לבוריס ג’ונסון ולדונלד טראמפ, זה השיער המגוחך – ואצל טראמפ כלל לא בטוח שהוא אמיתי… בעצם, גם העדר האידיאולוגיה משותף להם. ג’ונסון נזכר שהוא נגד האיחוד רק בחודש מרץ האחרון. הניסיון להפוך אותו למי שבזכותו המשאל הסתיים ככה, מדגים שוב כמה התקשורת שטחית. הנצחון במשאל הזה הוא של UKIP ופאראג’, ובמידה פחותה גם של מייקל גוב, תרזה וויליארס, איאן דאנקן סמית’ ושאר חברי הממשלה השמרנית, שהימרו מעל כל עתידם הפוליטי, בכך שתמכו במהלך בניגוד לרצונו של ראש ממשלה שרק בשנה שעברה זכה בניצחון מרשים בבחירות.
שוב, לצפות לאיזשהו עומק מהתקשורת הישראלית, זה לדבר שלא עובד אף פעם – בעיקר לא כשהיא בעצמה מעתיקה מחלטוריסטים אמריקניים:)