הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
יום א׳, 18 בינואר
מהיום יהיה קשה לדבר בתכניות הפוליטיות. אסור לעשות תעמולה.
ישיבת ממשלה: פירוט הנושאים כאן. כולל: אישור חוק שכר מינימום.
ביקור חשוב מאוד של ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, אשר מגיע בעיקר כדי לחזק את הקשרים הכלכליים בין המדינות. נתניהו היה אצלו רק לפני חצי שנה והנה ביקור הגומלין. ראשי ממשלות יפן ביקרו פה בשנים האחרונות וזה לא חסר תקדים, ובכל זאת, האיש העומד בראש המעצמה הרביעית בעולם. לא עניין של מה בכך.
לא ראיתי עדיין לוח זמנים של הביקור, אבל יש להניח שיום א׳ יוקדש לפגישות ממלכתיות. ראש הממשלה, שר החוץ, יו״ר האופוזיציה.
לפני כחודשיים וחצי הייתי אורחת של משרד החוץ היפני בסיור בן שבוע בטוקיו, קיוטו והירושימה. מעבר להתרשמויות בתמונות ובסטטוסים מן המדינה המדהימה הזו, כתבתי גם כתבת פיצ׳ר ארוכה למגזין סוף השנה של דה מרקר על הגישה הכלכלית של אבה, שמתמודד עם שוק עבודה הולך ומצטמק ומנסה להוציא את יפן מן הדשדוש. הגישה שלו כוללת אלמנטים שונים, אבל אחד הפרקים בתכנית שלו הוא כלכלה- מגדרית, מה שהוא כינה Womenomics כאשר הציג זאת לראשונה בעצרת האו״ם לפני שנה וחצי. לינק לכתבה, למי שמתעניין.
באונ׳ תל-אביב: השבוע הפוליטי של הסטודנטים. היום: אירועים נפרדים עם אלכס מילר (ישראל ביתנו), פאנל אם תרצו, עופר שלח (יש עתיד). פרטים כאן.
ב 18:30 פאנל מרתק על תקציב חברתי בהשתתפות יאיר לפיד, משה כחלון, מנואל טרכטנברג, מירי רגב ואילן גילאון. יהיה דגל? יהיו צרחות? יהיה האשמות באנטי-ציוניים? פרטים כאן.
בערב: ציפי לבני ברחובות. פרטים כאן.
בערב בתל-אביב – גאווה בליכוד, אירוע בבאר האמזונה. פרטים כאן.
יום ב׳, 19 בינואר
בחירות בועידת מרצ לדירוג הרשימה לכנסת. הבחירות, בשיטת הצבעה ממוחשבת, יתקיימו בביתן 1 בגני התערוכה בתל-אביב, בין השעות 14:00-22:00. ההכרזה על הרכב הרשימה תתקיים בשעה 23:00.
שמות המועמדים לחמישיה הראשונה של הרשימה: חברי הכנסת של מרצ בכנסת ה-19: אילן גילאון, מיכל רוזין, עיסאוי פריג’ ותמר זנדברג. חברי הכנסת לשעבר: מוסי רז ואבשלום וילן. והמועמדים החדשים: עו”ד גבי לסקי, אורי זכי ורון שביט.
המועמדים שיתמודדו על מקומות נוספים ברשימה: אבי דבוש, הרב אהוד בנדל, איתי סבירסקי, דוד קשני, דליה שטיינר, ויוי וולפסון, טל גרינשפן, יצחק צויזנר, לורה ורטון, ניר להב, סמדר אהרוני, רוברטו דלה רוקה, רויטל לן כהן, תום דרומי.
רשימת מרצ לכנסת ה-20 כוללת שיריון לנשים במקומות 4,6,9, בנוסף ליו”ר המפלגה, ח”כ זהבה גלאון.
באונ׳ ת״א, המשך אירועים פוליטיים. בין השאר: ח״כ ציפי לבני, סתיו שפיר, יעל גרמן, ג׳מאל זחאלקה. הרחבה על האירועים השונים, כאן.
יום ג׳, 20 בינואר
בבוקר: מסיבת עיתונאים עם ראש ממשלת יפן, הנמצא בביקור בישראל (הולכת!!)
מפלגת ׳כולנו׳, יואב גלנט יציג את המצע הביטחוני של המפלגה באירוע שיתקיים במכללה האקדמית הדסה, ירושלים. פרטים כאן.
באונ׳ בר-אילן, פאנל חברתי-כלכלי, בהשתתפות ח״כ גילה גמליאל, מיקי רוזנטל, ובעז טופורובסקי. פרטים כאן.
יום ד׳, 21 בינואר
בכנסת: דיון בהצעת חוק שכר מינימום בקריאות ראשונה שנייה ושלישית. תחילת הדיון בשעה 11:00.
אנשי מפלגת כולנו בשיחה בירושלים, בנושאים מקומיים: רחל עזריה, צגה מלקו ורועי פולקמן. פרטים כאן.
באונ׳ ת״א: נפתלי בנט, יואב גלנט, איציק שמולי באירועים נפרדים – ועוד. פרטים כאן.
אלי אללוף בכנס באשקלון (אעדכן בהמשך כשיהיו לי פרטי מיקום ושעה)
בחיפה: זהבה גלאון מגיעה לטכניון. פרטים כאן.
בירושלים 12:30: הנשי הוא הפוליטי, פאנל באונ׳ העברית. משתתפות: חכ מרב מיכאלי, עליזה לביא, שולי מועלם, תמר זנדברג, גילה גמליאל, נבילה אספניולי. פרטים כאן.
ב 18:00 באונ׳ בר-אילן, דת ומדינה, של ארגון נאמני תורה ועבודה דיון בהשתתפות ח״כ אלעזר שטרן, אביחי רונצקי, דב ליפמן ורחל עזריה. פרטים כאן.
יום ה׳, 22 בינואר
מייקל אורן ממפלגת כולנו, בחוג בית בסביון
יום ב׳, 26 בינואר
הצגת רשימת יש עתיד לכנסת (לא סופי)
אמנם ללא פוליטיקאים, אבל כנס מעניין באונ׳ בן-גוריון בנושא רוחות של שינוי במזרח התיכון וההשפעה על החברה בישראל. חברת פייס (עדה רבון) העלתה תמונה של ההזמנה לכנס תוך שהיא מציינת שהכנס האקדמאי, באופן מאוד חריג, יערך כולו בשפה הערבית ובאי הכנס דוברי העברית יקבלו בכניסה אוזניות תרגום סימולטני.
יום ה׳, 29 בינואר
סיום הפאזה הראשונה של מערכת הבחירות: פריימריז והתארגנויות. כניסה לפאזה שניה של המערכה, מלחמות בין המפלגות ובין גושים. אחרי הבחירות עצמן: הפאזה השלישית והיא מו״מ קואליציוני.
עד ליום זה צריכות כל המפלגות להגיש רשימות מועמדים ולכן עד לרגע האחרון יכולים וראשים משה כחלון, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, מועצת חכמי ש״ס, מועצת חכמי יהדות התורה וככל הנראה גם רעם-תעל (אאל״ט) להביא כוכבים או אבק כוכבים, לסדר ריץ-רצ׳ים, ולקבל החלטות של הרגע האחרון על שיבוצים. עד אז, אטרף, כל יום אנחנו נשמע על שם חדש של מתמודד/ת בכל אחת מן המפלגות הללו.
17 במארס
* * * בחירות כלליות * * *
עכשיו נפל לי האסימון ששלושה אנשים (לפיד, כחלון וליברמן) קובעים לבדם בערך 20% מהח”כים. יחד עם המועצות של ש”ס, יהדות התורה ורע”ם-תע”ל זה כמעט 40% מהח”כים שנקבעים במחשכים. דמוקרטיה לתפארת.
אחרי חצי שעה של חיפושים ברשת, לא הצלחתי למצוא את תקנוני המפלגות הנ”ל כדי להבין איך נבחרים חברי המועצות. אם מישהו כאן יודע, אשמח לדעת.
צודק אבל אני אגלה לכולם סוד – במרבית המדינות בחו״ל בהן קיימות בחירות יחסיות של רשימות – 100% מחברי הפרלמנט נקבעים בהליכים כאלה. בדרך כלל יושבת וועדה מצומצמת של כל מפלגה ומחליטה מי נכנס ומי לא. רק בישראל יש פריימריז. רק בישראל מכל העולם כולו.
המדינות הדמוקרטיות הגדולות למעשה לא מתנהלות על פי בחירות יחסיות אלא על פי השיטה האזורית. בדרך כלל המועמד נקבע על ידי הסניף המקומי, יכול להיות פריימריז גם. פריימריז בעיקרון הומצאו כדי לבחור בן אדם אחד, לא רשימה.
לא נכון. בהולנד ובמדינות סקנדינביה משתמשים בשיטת הרשימה הפתוחה, בה המפלגה מציגה רשימה מועמדים מדורגת אבל ביום הבחירות המצביע בוחר במפלגה וכן במועמד באותה מפלגה, ואם מועמד מקבל מספיק קולות ככה אז הוא מוקפץ ברשימת המפלגה ויכול להיכנס במקום מישהו שדורג יותר גבוה. אאל”ט, מבין המדינות שמשתמשות בבחירה פרופורציונלית, היחידה חוץ מישראל בה הרשימה היא סגורה לגמרי ביום הבחירות היא אוסטריה.
במובן ששתי הדמוקרטיות הכי גדולות בעולם, הודו וארה”ב, משתמשות בבחירה אזורית, אתה צודק. אבל רוב הדמוקרטיות, גם רוב הדמוקרטיות הגדולות (נגיד, מעל האוכלוסיה של ישראל), משתמשות בשיטה פרופורציונלית. ואגב, מבין השתים הגדולות, היותר קטנה, ארה”ב, עושה פריימריז לכל דבר. למעשה, התנועה ימינה של המפלגה הרפובליקנית באה כתוצאה מקמפיינים של מועמדים מאוד שמרנים שניצחו בפריימריז מועמדים יותר ממסדיים, לפעמים אפילו חברי קונגרס מכהנים.
השיטה הפתוחה זה לא בדיוק פריימריז. אני דווקא מאוד רוצה שנאמץ את זה.
לגבי בחירות אזוריות, רק שכחת את אנגליה, איטליה, צרפת וכו.
איטליה היא לא אזורית בכלל. באיטליה מצביעים לקואליציה של מפלגות, לא למועמד יחיד. מה שיש באיטליה שאין בדמוקרטיות אחרות זה שהייצוג הוא לא פרופורציונלי, אלא הקואליציה שקיבלה הכי הרבה קולות מקבלת לפחות 54% מהמנדטים. זה אמור לייצב את הממשלה, אבל באופן מעשי זה בדיוק להיפך, כיוון שההבטחה של לפחות 54% מיושמת בבית התחתון ברמה הלאומית, ובבית העליון ברמה של כל אזור, מה שאומר שיכול להיווצר מצב בו אין בבית העליון רוב לאף אחד כי קואליציות שונות קיבלו 54% באזורים שונים. ממשלה צריכה רוב בשני הבתים, אבל קשה לעשות קואליציות-על של יותר מקואליציה אחת.
צרפת ובריטניה הן אכן אזוריות, וגם דרום קוריאה היא בעיקרה אזורית, ויפן היא 60% אזורית. אמרתי רוב הדמוקרטיות, לא כל הדמוקרטיות. בכל שאר אירופה, מצביעים לרשימה (כולל מדינות עם פריימריז פתוחים), חוץ מבאירלנד, בה יש שיטה שנותנת לבוחר לדרג מועמדים בתוך כל אזור ובוחרת את הכמה שקיבלו הכי הרבה קולות בשיטה שנותנת לקולות של מועמדים שקיבלו או יותר מדי או לא מספיק קולות לעבור לעדיפות השניה של הבוחר. מה שכן, לא כל אירופה היא פרופורציונלית לגמרי. איטליה מנסה לתת רוב לקואליציה אחת, יוון נותנת בונוס של 50 מנדטים מתוך 300 למפלגה שקיבלה את מירב הקולות (מה שכנראה עומד לתת לסיריזה רוב, בדיוק ההיפך ממה שהבונוס היה אמור לעשות), ספרד והונגריה בוחרות מפלגות באזורים יחסית קטנים ובלי שום איזון שמבטיח ייצוג לאומי פרופורציונלי (והונגריה אף שינתה את גבולות האזורים כדי להבטיח ייצוג-יתר לתומכי פידס) אבל לא באזורי בחירה קלאסיים סטייל בריטניה עם נבחר אחד. וכל צפון אירופה היא פרופורציונלית לגמרי – גם כשיש אזורי בחירה כמו בגרמניה, מוסיפים מנדטים על-אזוריים כדי שהייצוג יהיה פרופורציונלי, בניגוד למשל ליפן.
פריימריז פתוחים זה אופטימלי, אכן, במיוחד במצב הנוכחי בישראל בו גם המפלגות הגדולות הן קטנות מספיק בשביל שגם מצביע עבודה או ליכוד יכול להביע דעה על הרכב הרשימה שלו. זה לא כמו ברשימה שבה מקום 45 הוא ריאלי, או כמו במדינה יותר גדולה שצריך לחלק אותה לאזורים כדי שהרשימות יהיו בגודל מספיק קטן כדי שהמצביע יוכל להביע דעה.
אתה יכול להוסיף את ציפי לבני ואת בנט לרשימה שלושת האנשים שלך. נכון שהחבר’ה שלהם ישוריינו דרך רשימות שרובן יכלול נציגים נבחרים, אבל מקומם נקבע איך ורק על ידי לבני ובנט.
אם הבנתי נכון, המשמעות היא שיואל חסון, טרמפיסט-העל, הבטיח בכך את מקומו בכנסת הבאה…
הפוסט הקודם היה שלי…