דבר תורה, יש! – מתח״ככים בבית היהודי

והפעם: מדור מיוחד – רכילות פוליטית בימין הלאומי של ישראל, הבית היהודי:

ראשית, ח״כ מוטי יוגב היקר (והגבוה): הקדשתי לך שני שירים ליום של אחרי התסכול הפוליטי. השיר הראשון כדי שתוכל להיזכר איך נראה היה אתמול ממרגלות הבמה הקרב על המיקרופון. הוא היה קשה כמעט כמו הקרב על גבעת התחמושת. ולקוראים שאינם יוגב, הסבר קצר: זה השיר הנפלא בו השתמשו ראשי הבית היהודי כדי לגבור על קולו ומחאתו של אל״מ במיל׳ מוטי יוגב. מה הם חשבו לעצמם, שהוא ישמע את השיר הזה ויתחיל לבכות וינטוש את המיק?

חזרה ליוגב: השיר השני שאני מקדישה לך הוא זה שהופעל בפול ווליום כדי לגבור על שארית דבריך. בטח התרגשת מתחושת הביחד, לא?
למעוניינים: אפשר לשים את השירים תוך כדי קריאת הפטפטת להלן

המהומה אתמול בערב בבית היהודי הזכירה את מיטב המפלגות הדמוקרטיות האחרות: העבודה וליכוד. ברגע מסוים, אחרי צעקות וכמעט מכות בקהל, ואווירה כללית של התדרדרות המפלגה (שיח עצבני, מי ישמע) ובזמן שהח״כים ופעילים בכירים מתקוטטים בחדר סמוך לבמה, העלו מארגני הועידה את השר אורי אורבך לבמה כדי למרוח את הזמן. הקהל היה עצוב ואז קרה נס. אורבך פתח את הפה, כאילו הוא נמצא בעיצומו של פסטיבל מספרי סיפורים או מוביל תכנית רדיו והקהל הפך למשך עשר דקות לחבורת תינוקות שקיבלו מוצץ לפה ו blankie למולל בידיהם. שקט השתרר בקהל, הרוחות נרגעו, שומעים סיפור לפני השינה. איזה רוגע.

מספרי סיפורים, השר אורבך

אחרי אורבך העלו את סלומיאנסקי. צריך למרוח עוד זמן שידור. סלומיאנסקי מודע לכישורי הכריזה הפחותים שלו (בהרבה) הציע לקהל: ״בואו נצביע על מה אתם רוצים שאני אדבר. האופציות: דבר תורה (כל הקהל אמר לעצמו בלב: יש!!), הנושא של של העברות הכספים בועדת הכספים או שאתם רוצים שאדבר על מע״מ אפס?״

גבר כלשהו בצעקה מרוחקת מן הקהל: תדבר על סתיו שפיר (!)

סלומיאנסקי עשה את עצמו לא שומע: ״טוב אז אני אתן דבר תורה״

(הקהל בלב: יש!!)

דבר תורה, יש!!

במסדרונות הועידה אי אפשר היה לפספס את ח״כ איילת שקד, החילונית הבולטת היחידה של המפלגה. כמעט בכל רגע נתון רוכנים סביבה גברים עם כיפות, מתלחשים איתה, מבקשים להתייעץ. לחשוב שלפני כשנתיים הרבנים נשואי הפנים של הציונות הדתית, הזדעזעו מן הנוכחות הפוליטית שלה שם.

התאמתי אייפון לחגורת השמלה, ח״כ שקד

שקד עם הרב אייזמן אשר התקשה לעכל את נוכחותה במפלגה לפני כשנתיים

נפתלי בנט, יו״ר המפלגה היה בעננים. שיכור ולא מיין. עם כל הריבים הפנימיים והמחלוקות הוא יכול לחיות. כמה שיותר בלגן כך יותר טוב. איך אני יודעת? כי בסוף הועידה אחרי שהכל הסתיים הוא תפס אותי בחוץ. ״נו??? מה את אומרת? היה מדהים, לא? ככה זה מפלגה בעלת חיים, עם ויכוחים, צעקות. זה טוב, זה אומר שאנחנו קיימים ומרגישים.״

אחרי שחזר הביתה העלה בנט יצירה של הילדה לפייסבוק. מי שולח לגרפולוג? (סתם סתם)

שנה טובה ומטוקה

ומי הן דוסיות המחמד שלי? שתיים: מיטל בנשק, שהתרוצצה הלוך ושוב ולא הצלחתי להכניס אותה לפריים של המצלמה. אבל מי שמתלהב ממסרים פרו-בנטיים, ויכוחים פמיניסטיים-דוסיים עזים, ציוצים טעונים, אך מתוחכמים בכל מה שנוגע לשקד-מועלם וכו׳, מוזמן לעקוב אחריה בחשבון הטוויטר השווה שלה.

והשניה, יערה ישורון המהממת: דעתנית, פוליטית, אשת חינוך ממובילות פעילות המתפקדות/נשים בבית היהודי:

יערה ישורון, הבית היהודי

לסיום, דורון ביינהורן, צילם אותי עם סמנכ״ל מועצת יש״ע יגאל דלמוני. ספרתי לו שם את כמות המוגזמת של ההתנחלויות שיש בשטחים הכבושים. כמו שאפשר לראות בתמונה הוא מהנהן בהקשבה.