אבישי עברי: אובמה חכם על ביבי

קבלת הפנים שהעניק אובמה לנתניהו שיפגש איתו היום בוושינגטון: ראיון תקיף לג’פרי גולדברג ב”בלומברג”. הטקטיקה לא חדשה, גם בספטמבר 2012 לפני ביקורו של נתניהו באו”ם שתל הנשיא אובמה ביטוי מזלזל כלפי נתניהו בראיון עיתונאי (משהו כמו “לא אתן לרעשי רקע להסיח את דעתי” כשנתניהו הוא רעש הרקע). גם תום פרידמן, עיתונאי המקורב למדי לאובמה התגייס אז למאמץ וקרא לנתניהו “בוס של מאפיה מקומית”. אז היה אובמה בעיצומה של מערכת בחירות (שנתניהו גויס בה כזכור לטובת יריבו מיט רומני), היום הוא בעיקר מושפל נוכח עוד עדות, הפעם רוסית, לחוסר האונים שלו בתחום מדיניות החוץ.

לוב, עיראק, אפגניסטן, מצרים, סוריה. לספר שיכתבו על מדיניות החוץ של ממשל אובמה יקראו כנראה “50 גוונים של כשלון”. זה עוד בלי לספור את אירן, שהממשל מציג את המו”מ איתה כהישג, אבל עוד מוקדם באמת לקבוע אם שיחות הגרעין איתה הצליחו. הראיון ניתן יום לפני הפלישה הרוסית לחצי האי קרים, אבל המתיחות היתה כבר גדולה מספיק כדי שאובמה ירגיש איך עוד דף נכתב בספר הכשלונות המפוארים החתומים על שמו. בקלות ניתן לדמיין את אובמה מניח את הטלפון בסוף השיחה עם פוטין שמבהיר לו שהוא, כרגיל, ימשיך לעשות מה שהוא רוצה ואז, מותש ונזוף, ניגש להלום בביבי נתניהו בשיחה עם גולדברג…

מה לא עשה אובמה בראיון הזה? אמר שלישראל מחכה עתיד עגום, אסון דמוגרפי וכמובן חרמות ובידוד בינלאומי. שאם לא יסכים נתניהו להסכם המסגרת שקרי מציע הוא דן את ישראל למצב של הנצחת הכיבוש, עוד ועוד הגבלות על חופש התנועה הפלשתיני ולעוד ועוד הגבלות על ערביי ישראל (לאיזה הגבלות התכוון אובמה בדיוק? אולי לאיומים של ח”כ חנין זועבי על שאדי חלול מנצרת?). “הזמן אוזל”, אמר אובמה לישראל בעוד ציטוט אפשרי של מה שפוטין אמר לו בטלפון. אובמה התעקש שצדק בכיוון הדיפלומטי עם אירן, שהאירנים עדין חוששים מתגובה צבאית ולכן מתקדמים בהתפרקות מאורניום ושצדק כשלא התערב בסוריה (פה אני נוטה להסכים איתו) אבל את המילה “אגרסיביות” בחר להצמיד דווקא למדיניות הישראלית כשאמר שישראל “בונה התנחלויות באגרסיביות”. “אם הפלשתינים יאבדו אמון ברעיון שמדינה פלשתינית היא בהישג יד – היכולת שלנו לנהל את הנפולת הבינלאומית שתיווצר תהיה מוגבלת”, אמר אובמה ש”יכולת ניהול מוגבלת” היא תיאור מדויק של כל מדיניות החוץ שלו, בעיקר במזרח התיכון (והנה אנחנו מדווחים שהרוסים רוצים לדחוק את רגליו של אובמה גם בתחום הזה…).

אם הזכרנו קודם את רומני, בזמן קמפיין הבחירות לעג אובמה לרומני שנשאל איזו מדינה מהווה את האיום הגדול ביותר על העולם וענה “רוסיה”. פחות מצחיק עכשיו, נכון?

סאיב עריקאת. צילומסך: אלג’זירה.

אובמה הדגיש בראיון את מנהיגותו המתונה והאחראית של אבו מאזן, הזכיר שהוא מזדקן ותהה איזה מנהיג יבוא אחריו. תהיה במקום אם מקשיבים לנציג הפלשתיני הבכיר למו”מ, סאיב עריקאת, שאמר היום לאל ג’זירה: “הפלשתינים לא ויתרו מעולם על זכותם להתנגדות אלימה”, “לעולם לא אכיר בישראל כמדינה יהודית” ו-“לבי אומר לי שערפאת הורעל בידי הישראלים”, בראיון שהכותרת שלו היא “האם ההנהגה הפלשתינית איכזבה?”.

בדבר אחד בראיון השערורייתי הזה אובמה צדק – לנתניהו אין חזון חיובי של מדינת ישראל, עם הסכם או בלעדיו. אולי זו תגובת נגד לחזונות מרחיקי הלכת של ראשי ממשלה קודמים שהסתיימו באלפי הרוגים, אוטובוסים מתפוצצים ברחובות וישובים יהודים פורחים שהפכו לעיי חרבות וחלק מתושביהם עדין גרים במגורים מאולתרים, אבל העובדה היא שאם יש לראש הממשלה חזון מדיני לישראל הוא לא הציג לנו אותו. עד כמה זה קשור לחוסר הנכונות שלו לענות לשאלות של עיתונאים ישראלים בכלל? אתם תגידו.