אבישי עברי: דו”ח המבקר, איך לבני נשארת לבנה?

כידוע פורסם בשבוע שעבר דו”ח מבקר המדינה על התנהלות הבחירות (טל פרסמה כאן את עיקרי הדברים כבר לפני יותר מחודש). מעבר לפיקנטריה שמצוטטת בדרך כלל באמצעי התקשורת (כ-1000  מתים שהצביעו, כ-5000 אזרחים שהיו בחו”ל והצביעו) הוא מכיל שלל עדויות די מדכאות ליחס הישראלי לכספי ציבור.

עוד לפני שנוגעים במפלגות מעיר המבקר לעובדי ועדת הבחירות המרכזית. ועדת הבחירות החליטה שעובדיה (במשרה מלאה) יקבלו  שכר מוגדל: 165% משכורת בתקופת הבחירות. כמה זה תקופת הבחירות? כנראה שלושה חודשים. למה שכר מוגדל? ככה. דו”ח המבקר משנת 2007 כבר העיר על הנוהג הזה וקבע שיש לבדוק את יעילותו. זה לא קרה ואל תתפלאו אם בדו”ח המבקר של 2017 יצטטו את דו”ח המבקר שלנו וישאלו מה קורה עם זה.

עוד על אנשי ועדת הבחירות עצמם (כזכור, האנשים שמנהלים את ה-הליך ה-מרכזי בדמוקרטיה): נפוטיזם (ל-15.5% מהעובדים יש בן משפחה מועסק בועדת הבחירות), רישומים כפולים (כלומר אנשים שרשומים כעובדי ועדת הבחירות וגם בעבודה אחרת, 17% מהעובדים) וקבלת מזכירי קלפי שלא לפי הנהלים (מזכירי קלפי הם האנשים שמוסרים את הקלפיות המלאות מעטפות לועדה המרכזית. “לא לפי הנהלים” כלומר “לך תדע”). בחלק מהמחוזות הגיע אחוז המזכירים הלא-מנהליים האלה ל-40.

אבל עיקר הענין הוא במפלגות. הליכוד ביתנו היא המפלגה עם הגירעון הגדול ביותר  וננזפה ע”י המבקר על כנס הבחירות הראוותני שערכה בו שולמו כזכור 80,000 ש”ח מכספי הציבור לשרית חדד על שלושה שירים ששרה. המוטיב החוזר בדו”ח, כמו בכל דו”ח מבקר, הוא קוצר ידו. המבקר יכול לכל היותר לקנוס בסכומים מגוחכים (מיד דוגמאות) ובעיקר להתחנן בפני המחוקק שיעשה משהו באשר לנושאים שהוא מעלה. מכיוון שהמחוקק הוא במקרה זה גם המבוקר, קטנים הסיכויים שמשהו באמת ישתנה. הופעת זמרים בכנסי בחירות למשל כבר אסורה ע”פ חוק אבל המבקר אפילו לא קנס את שלוש המפלגות שעברו עליו, רק ביקש מהמחוקק לשנות את החוק או לעמוד בו (דעתי האישית: לשנות אותו. חוק ארכאי).

טבלת הגרעונות מתוך דו”ח המבקר:

11 מפלגות בכלל לא הגישו דו”חות למבקר. בינהן מפלגות מעניינות דווקא כמו מפלגת הרוסים של “ידיעות אחרונות” “הישראלים” ומפלגת “ארץ חדשה” של אלדד יניב שרץ על תקן חושף שחיתויות, שקיפות בכנסת, ללא פחד וכו’…

את הדו”חות השליליים ביותר (ואת הקנסות) חטפו שלוש מפלגות: בל”ד, “הבית היהודי” ו”התנועה”. שר הכלכלה, נפתלי משהו-חדש-מתחיל בנט (ועוד הצבעתי לו!) לא הצליח להביא חשבוניות שיסבירו למבקר על מה הוציאה המפלגה 9.6 מליון ש”ח (כמעט חצי מהוצאותיה על הבחירות) והמפלגה נקנסה בסכום של 380,000 ש”ח. לי זה לא נשמע עונש מרתיע כלל. הייתי רוצה לראות עונש אישי לחברי וראשי מפלגות על אי סדרים כספיים (ריאלית: קודם יהיה הסכם שלום עם הפלשתינים).

אם כבר מדברים על אחריות אישית של ראשי מפלגות, אחת התעלומות הגדולות בעיני היא איך שומרת ציפי לבני על תדמית “מיסיס קלין” שלה לאחר (עוד) הסתבכות עם אי סדרים כאלה ואחרים. “התנועה” טענה שהחישוב שעשה המבקר לא הוגן כי תקרת ההוצאות מחושבת לפי מספר חברים בסיעה וביום הכרזת הבחירות מספר החברים במפלגה היה אפס (לפני ההתפצלות מ”קדימה”) מה שהציב תקרה נמוכה שנשברה בנקל. גם לו המבקר היה מקבל את הטיעון הזה, אין דרך “נקיה” לתאר את התרגיל שעשתה לבני ל”קדימה” ומופז כשפרשה מהמפלגה חודשיים לפני בחירות והשאירה אותו עם חוב עצום של מעל 25 מליון ש”ח, חוב שהיא יצרה כראש המפלגה. החוק לא מחייב פורשים לקחת איתם את החוב היחסי והמבקר מבקש לתקן את החוק ונוזף בלבני על ההתנהגות הלא הוגנת. כמו שראינו, גם לחוקים לא מצייתות כל המפלגות אז לצפות להתנהגות אצילית בלי חוק מחייב זה על גבול הדמיוני.

אבל בחזרה לתדמית הנקיה של לבני – איך חברה בכירה במפלגה שנותנת פייט על תואר המפלגה המושחתת ביותר אי פעם, חברה של שרון, אולמרט והירשזון, פוליטיקאית שהואשמה על ידי גזבר המפלגה שלה בשחיתות (מה נסגר עם זה באמת?), שמנכ”ל המפלגה שלה נחשד בפלילים, שחבר כנסת בכיר מתוך מפלגתה כינה אותה “המפלגה המושחתת ביותר בישראל“, שיודעת לזגזג לא פחות משאול מופז ושכיכבה גם בדו”ח המבקר הקודם עם גירעון מפלצתי (שכאמור הורישה לשאול מופז) – איך היא עדין נתפסת כאיזה מופת לטוהר פוליטי? זה עיתון הבית התומך? זה הבלונד? זאת הדיקציה? אין לי תשובה.