פמיניזם על תנאי: האם שוב ימונה קבינט בטחוני ללא נשים?

השרה לימור לבנת היא חברת הכנסת הותיקה ביותר מבין הנשים. גם בקרב כלל חברי הכנסת, רק בנימין (פואד) בן אליעזר ומאיר שטרית מכהנים יותר או מספר שווה של שנים אליה. ועם כל זאת, בהיבחרה כעת בפעם השמינית בתוך רשימת הליכוד לכנסת ה 19, אין בידיה שום הבטחה שתתמנה לתפקיד שרה.  חברת הכנסת ציפי חוטובלי היא הצעירה שמבין חברי הכנסת של הליכוד, אך הפופולרית ביותר מבין נשות המפלגה וזו שזכתה לתמיכה הגדולה ביותר (מבין הנשים) בפריימריס שנערכו במפלגה. אך למרות שהיא מעוניינת להתמנות לשרת ההסברה, ולמרות שראש הממשלה בנימין נתניהו, בחר בה להיות הפנים של הליכוד בקמפיין ותדרך אותה והכין אותה לאירועים מורכבים באופן אישי, אין בידיה של חוטובלי הבטחה להיתמנות לשרה.

הליכוד של השנים האחרונות היא אולי אחת המפלגות הכי פחות פמיניסטיות שידענו כאן (להוציא מפלגות דתיות כש”ס, יהדות התורה ורע”ם-תע”ל). שריון הנשים בחוקת הליכוד, הבטיח לחוטובלי הקפצה למקום העשירי, שהפך למקום ה 15 ברשימת המשותפת של הליכוד ביתנו. בממשלה היוצאת, ה 32 במספר, כיהנו רק 3 נשים בתפקידי שרות, כ 10% ממספר השרים, שיעור נמוך משמעותית מן המקובל בממשלות המערב. ושיא הדרת הנשים: במשך 4 שנים לא היתה אף אישה חברה בקבינט הבטחוני מדיני, הגוף בו מתקבלות ההחלטות הקריטיות ביותר בנוגע לחיינו. 14 שרים גברים, ממפלגות הקואליציה (חלקן, כמו ש”ס, מפלות נשים באופן מוצהר בתקנון המפלגה).

לפני כשנה ראיינתי את השרה לבנת ושאלתי אותה, מדוע במהלך המו”מ הקואליציוני על הרכבת הממשלה, ב 2009, לא עמדה על כך שלפחות השרה הבכירה בליכוד (היא) תמונה ליותר מאשר משקיפה בקבינט. לבנת, שתמיד משיבה באופן גלוי לב אמרה לי, שהשלבים של המו”מ הקואליציונים היו רגישים במיוחד. היא דווקא רצתה בכך, ואף אמרה זאת לראש הממשלה, אך הוא הותיר אותה בחוץ. “אני אמנם משקיפה בקבינט, אבל בהחלט הייתי צריכה להיות חברה מלאה, ואין לכך שום הצדקה (שיהיו שם רק גברים – ט”ש) ואני לא אצדיק את ראש הממשלה על כך” היא ענתה לי לפני שנה והוסיפה “החלטה 1325 של האו”ם אומרת שנשים צריכות להיות משולבות ונוכחות בכל מוקדי קבלת ההחלטות.”

מדוע לא פנית לחברות כנסת בכירות ממפלגות אחרת וניסית לארגן קול מחאה פמיניסטי, שאלתי אותה. “הייתי עסוקה מדי במאבק על מעמדי בתוך הממשלה ולא חשבתי לגייס את גייסות הנשים. אני נאבקתי למען נשים מאז שנכנסתי לכנסת ב 1992, אבל לצערי ציפי לבני אף פעם לא היתה במקום הזה, של סולדיריות נשית.”

אכן, לפני 4 שנים, ציפי לבני עמדה בראש מפלגה שזכתה ביותר קולות מן הליכוד, והתמודדה ראש בראש מול נתניהו על הקמת הממשלה. הקרב הקטן על המינויים לקבינט נערך בצילו של הקרב הגדול על ראשות הממשלה ולבני לא עסקה בכך. ספק, אם לבני היתה מתגייסת למענה של לבנת אם היתה ח”כ מן השורה, שכן, לבני הודתה שענייני פמיניזם לא עניינו אותה.

והנה, 4 שנים חלפו ושוב סיטואציה דומה: הליכוד לא הציג מצע בחירות וממילא לא נכתב שם פרק בנושא מעמד האישה. זאת, יש לומר, בשונה מכל המפלגות האחרות שפירטו את תוכניותן בנושא הספציפי הזה. ‘אין צורך במצע, כאשר אפשר להסתכל על העשייה שלנו ב 4 השנים האחרונות ולהסיק את התוכניות שלנו כלפי העתיד’, חזרו ואמרו כל שרי הליכוד וביניהם גם השרה לבנת וגם חברת הכנסת חוטובולי.

על פי המשוואה הזו, יכולות השתיים להיות מאוד מוטרדות. כי התנהלות משרד ראש הממשלה, בכל מה שקשור למעמד האישה בישראל היא למטה ממחפירה. לא רק שראש הממשלה עבד במשך 4 שנים עם קבינט שאין בו אישה אחת, רק השבוע ראינו את היחס המזלזל כלפי נושאים הבוערים לנשים, כשתכנן למנות את נתן אשל לצוות המו”מ הקואליציוני.

מדוע לבנת וחוטובולי לא יוצאות בימים אלה, ואומרות בקול רם, כי התנהלות ראש הממשלה בכל הנוגע לנתן אשל, אינה מקובלת עליהן? מדוע אינן מצהירות בקול רם ובטוח, כי ממשלה עם מספר זעום של נשים היא מעשה מנהל לא תקין? מדוע לא דורשות הן שלקבינט הבטחוני ימונו לפחות שליש נשים? טוב, התשובות בגוף השאלות והן לא מעיזות.

האם יקומו בצד שמאל של המפה הפוליטית חברות כנסת, בטוחות בעצמן מספיק, כדי לתקוף את ראש הממשלה בתזמון הנכון (כלומר, עכשיו), בנושא תת ייצוג הנשים בממשלה ובקבינט, כפי שידעו לתקוף אותו בנושא נתן אשל?

שאלתי כמה מהן, אם הפמיניזם חשוב להן עד כדי כך, שירימו צעקה ציבורית להכנסתן של חוטובולי ולבנת לממשלה ולקבינט?

ח”כ לעתיד מיכל רוזין (מרצ): “הקריאה שלי לא תהיה לליכוד אלא לנתניהו, שמן הראוי שישלב נשים בממשלה שלו בייצוג שווה. אני לא אצא בקריאה בעד חוטובולי או לבנת באופן ספציפי, אלא כעניין עקרוני כלפי הנשים בציבור הישראלי. מה שמתרחש בתוך המפלגה שלהן, הנו מלחמה שהן צריכות להוביל שם.”

ח”כ לעתיד מיכל בירן (העבודה): “המגדר הוא רק רובד שני לשאר הערכים. קשה לי לראות את עצמי נאבקת עבור חוטובלי ולגבי לבנת, אני פחות החלטית, אך לפני מינוי הנשים בשל היותן נשים חשובים לי הערכים שלהן”. כלומר, תעדיפי שימונו שרי הליכוד הגברים, האוחזים בערכים משלהם, ולא נשות הליכוד? “עדיף לי גדעון סער על חוטובלי, וזאת על אף שיש דברים שאיני מסכימה איתו עליהם. בתור פמיניסטית, לא אזנה את המושג הזה, כי העובדה שמישהי מסוימת היא אישה אינה מכסה על הכל ובטח לא על ערכים מסוימים.”

ח”כ לעתיד סתיו שפיר (העבודה): “אני אאבק על העיקרון של ייצוג הולם לנשים בעמדות מפתח בכנסת ובממשלה, אך לא אצא בקריאות למענה של פרסונה מסוימת”.

ח”כ לעתיד תמר זנדברג (מרצ): “אני בהחלט אצא בקריאה ציבורית כדי לדרוש מראש הממשלה למנות נשים על פי החלטה 1325 של האו”ם, הממליצה לשלב נשים בכל פורום ועל אחת כמה וכמה בקבינט בטחוני. יש מספיק מחקרים על כך שתהליך קבלת ההחלטות נפגע כאשר אין ייצוג לכלל האוכלוסיה. אני מאוד מחויבת למאבק הזה. אני אוסיף שלא מספיק הייצוג עצמו, אלא צריך שזה יהיה ייצוג של אישה פמיניסטית ולמרות שאני לא מסכימה עם העמדות של חוטובלי או לבנת, אני מקבלת את העובדה שחייבות להיות נשים בממשלה בייצוג הולם ובקבינט. והרי אין זה מאבק למענה של אישה זו אחרת, אלא עניין עקרוני.”

כל מה שנותר עתה לשאול, את חוטובולי, לבנת ואף את סגנית השר גילה גמליאל וח”כ מירי רגב,  מתי אתן תשמיעו קול ברור בתוך הליכוד?