רוצות להנהיג את דליית אל כרמל ואת נשר

מיראדה חסון, דליית אל כרמל, ניסתה להתמודד ברשימה עצמאית, עכשיו בעיצומו של מו”מ עם ראש העיר על מקום שלישי ברשימתו

בראשי של סלונה

צריך לדעת להרכיב עץ משפחה מפורט לפרטי בני הדודים, המחותנים הן מצד האם והן מצד האב, והצאצאים של כל אחד ואחת בענפים הרחבים – כדי להתמודד בבחירות לראשות עיריית דליית אל-כרמל. אחרי שעה וחצי שיחה על המרפסת יפת-הנוף בביתה של מיראדה חסון, התברר שעד שלא יפורטו באוזניי אחרוני קרובי המשפחה של חסון, מצד אמה, לא אצלח את תובנות הסיכויים שלה להשתחל לאחת מן הרשימות המשפחתיות ולהיבחר, בפעם הראשונה בדליית אל כרמל, כאישה חברת מועצה.

 

“זה המזל שמצד אמא שלי, יש לי אגף במשפחה, שהוא אולי כמה מאות אנשים, וזה יכול להשפיע על הבחירות פה ולכן למשפחת נסרלדין, משפחתו של ראש העיר המכהן כרמל נסרלדין, יש אינטרס לעבוד איתי. וגם כי מצביעים חופשיים מעוניינים בי, אבל הם ממש מעט”.

הדוברת היא מיראדה חסון, 52, לשעבר יו”ר ועד ההורים הישובי, לשעבר מקימת מועדון הנשים בדלית אל כרמל, פעילה למען זכויות נשים במשך 28 שנים, אלמנתו של סא”ל רמזי חסון, איש שריון, דמות מוכרת ומוערכת בישוב הדרוזי, אך כיוון שהיא אישה, סיכוייה לחדור את מעטה המשפחלוגיות של המקום, קלוש.

חסון, בת למשפחת חסון המורחבת אשר גם לה רשימה למועצה, החליטה ללכת בדרך א-משפחתית ובלתי שגרתית. במקום לנסות לשכנע את הדודנים והדודניות ממשפחתה שהיא ראויה להיות חלק מנציגיהם בבחירות המקומיות, היא החליטה להתמודד לבד, עם רשימה משל עצמה. היא ידעה, שהתמודדות ברשימה עצמית שקולה אולי לאי-התמודדות וכי עליה לחדור לאחד מן הענפים במשפחות המובילות, ולכן ניהלה (ועדיין מנהלת) מו”מ פוליטי עם קרובים רחוקים: משפחת נסרלדין.

ולמה לא עם משפחת חסון?

“הם לא תומכים בהתמודדות של אישה, והם גם קטנים יותר, אולי ישבו בקואליציה עם נסרלדין”.

ומי עוד מתמודד בדליה?

“משפחת חלבי הגדולה שמריצה את רפיק חלבי לראשות העיריה וברשימה שלהם, כמובן שאין אף אישה”.

מיראדה מתרוצצת למעלה ומטה במעלה המדרגות הביתיים. מביאה כיבוד, מדברת על הילדים שלה (ארבעה בנים ובת), מראה לי את הבית, את הנוף וכולה שביעות רצון. “יש כאן ביישוב 16 אלף תושבים, 13 חברי מועצה ואפילו לא אישה אחת אי פעם בפוליטיקה המקומית” היא אומרת, “אם לא יתנו לי ברשימה של נסרלדין את המקום השלישי, אני הולכת לבד”. בנה שמצטרף לשיחה קצת חושש: “לא כדאי לכתוב את זה בכתבה” הוא מציע, וחסון מושכת כתף, “אין לי מה להסתיר”, היא אומרת “אני לא באה עם המשחק של כל המשפחות האלה לייצג בעיריה לפי מה שאומרים במשפחה. אני ניגשת לזה עם תוכניות חינוך, עם כוונה לשינוי. הכי חשוב זה לשפר את רמת בתי הספר ביישוב”.

מדוע לא להמשיך במסגרת רשימה עצמאית?

“אני רציתי וניסיתי לדבר פה עם הנשים, לשבץ מתמודדת במקום השני, לקבל מהן דחיפה אבל אם יש משהו שמאוד מייאש אותי זה שאף אחת מן הנשים פה לא מוכנה לתמוך בי בגלוי. ברגע שזה מגיע לתמיכה פוליטית מוצהרת, הן חוזרות לתוך המשפחה”.

למה הן לא איתך? הן מפחדות?

“אני לא יודעת אם זה פחד. אני באמת לא מבינה. יודעת רק שאני מתמודדת ולא מתייחסת לכך שאף אישה לא רוצה”.

איך משנים את המעגל הזה? שגורם לנשים אחרות לרצות ללכת רק לפי רצון המשפחה?

“אני לא בטוחה איך משנים. אני מקווה שעצם העובדה שאהיה האישה הראשונה כחברת מועצה ואתן דוגמא, אולי תוביל בסוף לשינוי”

* * * * * *

אליס גולדמן, נשר, מקום 2 ברשימת אמת-נשר-אחת

“אני כל החיים פוליטיקאית, תמיד פעילה, תמיד מנסה לשנות משהו, אני זוכרת את הפעם הראשונה שרציתי לשנות. ידעתי שלא אהיה מוכנה להגיש לאף אחד קפה בצבא ולכן כבר בגיל 15, נכנסתי לטכני של חיל האוויר, כדבר הקרוב ביותר לתעופה. המנהל קרא לאמא שלי ואמר לה ‘למה מגמת חשמל של מערכות מטוסים? זה לא נשי’. ואמא שלי ענתה לו, ‘זה מה שהילדה רוצה וזה מה שיהיה’. לא יכולתי להיות טייסת אז הפכתי לחשמלאית מוטסת ואז התיישבתי לכתוב מכתבים לכל העולם רק כדי שיתנו לי לצאת לקצונה”.

 

גולדמן , 45, עורכת דין באזור נשר, לא ויתרה אז ומתקשה לוותר גם היום, אפילו כשמפלגת העבודה בה היא חברה מקשה לה עורף. “יחיאל אדרי קיבל להיות מספר אחת של מפלגת העבודה בנשר, על אף שאני פעילה ומוכרת בכל המפלגה בארץ (גולדמן התמודדה גם על מקום בפריימריס בחודש אוקטובר שנה שעברה, אך לא צלחה – ט”ש). ראש העיר המכהן בנשר הוא דוד עמר, איש ליכוד. 24 שנים הוא ראש העיר על אף שיש נגדו החלטה להגיד כתב אישום בגין בנייה לא חוקית”.

ומדוע מפלגת העבודה אינה דוחפת אותך למעלה?

“יש ועדה מוניציפלית של המפלגה בראשות שמעון אלפסי מנצרת עלית, נחום חופרי מרעננה ולאה גבע מרחובות והם מקבלים את ההחלטות. הם מדברים על כך שאם יתמזו פה בנשר עם הירוקים, אז אני אפילו אורד למקום הרביעי וזה כבר לא ריאלי”.

למה הם לא רוצים בך?

“כי אני הרבה יותר פעילה מכל החבר’ה האלה של המפלגה, אני אישה אקטיביסטית, לא חייבת להם כלום וזה הורג אותם”.

למה שלי יחימוביץ’ לא מסייעת לך?

“אני יודעת שהיא מאוד מנסה לעזור לי, אבל גם לה יש הרבה בעיות בדרך. היא לא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה”.

אז את מרגישה שמפלגת העבודה קצת מוותרת עליך?

“אני לא חושבת שהם מוותרים עלי לגמרי, אבל כן, אני פריפריה, לא נמצאת מול הפרצוף שלהם מספיק ולכן קל להתעלם”.

למה את רוצה להיות חברת מועצת עיר?

“כי אני רוצה לשנות. אני רוצה לנתק את משפחת יולי וסמי עופר מכל ההשפעה שיש להם פה על החיים שלנו. כיום, הכסף מדבר ובעלי ההון קובעים את החיים שלנו. בתי הזיקוק זה שלהם, צים שיושבים בנמל זה שלהם. בנית הנמל החדש, זה אינטרס של צים, הם ירצו להרוויח הרבה ויעסיקו בעיקר עובדים זרים, כפי שקורה היום בצים. זה הסגנון של משפחת עופר, בעוד הם עצמם גורפים רווחים עצומים. יש היום תכנית להרחיב את בתי הזיקוק לשטח שהוא פי שלוש מן המפעל הקיים. השטח המורחב אמור לשבת גם על שטח מוניציפלי של נשר ואת לא רואה שהעיריה המקומית עושה מספיק למען התושבים וחושבת עליהם בהקשר הזה של הרחבת המפעל. זה יכול להיות נזק סביבתי לשנים”.

ולמה את חושבת שראש העיר המכהן או מי שרוצה להחליפו לא מסוגל להתמודד עם משפחת עופר?

“עובדה שמי שנלחם ומחתים אנשים ברחוב על עצומה נגד הרחבת בז”ן  (בתי הזיקוק לנפט) זו אני. אני לא רואה שראשי הערים המכהנים באזור שלנו מתנגדים בנחרצות לתכנית להרחבת בז”ן, כי זה בסופו של דבר הרחבה שתכניס להם גם כסף”.