הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
שרת המשפטים היוצאת, שפוטרה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בטענות קשות של חוסר לויאליות וניסיונות פוטש תהיה חלק מרשימת מפלגת העבודה לכנסת ה 20. כך סוכם סופית בין יצחק (בוז׳י) הרצוג לבין ציפי לבני. השניים יופיעו הערב במסיבת עיתונאים ראשונה משותפת ויש להניח שההודעה עדיין טעונה אישור מרכז מפלגת העבודה, כאשר הרצוג יחוייב להציג בפני המפלגה את השיבוץ ושאר חברי סיעת התנועה, עמרם מצנע ועמיר פרץ, אנשי העבודה ביניהם.
לבני שצמחה בבית בית״רי והתחילה את חייה הפוליטיים ב 1996 בהתמודדות בפריימריז של הליכוד (בסיבוב הראשון לא הצליחה להיכנס), ולאחר מכן הפכה לחברת כנסת בכירה ושרה תחת ממשלת שרון הראשונה, נטשה עם שרון לקדימה, הורידה את קדימה ל 28 מנדטים, ולמרות שעמדה בראשות המפלגה הגדולה ביותר בכנסת ה 18 לא הצליחה להרכיב ממשלה. נתניהו, עם סיעת של 27 מנדטים הצליח לכונן את אחת הממשלות היציבות ביותר שידעה ישראל במשך עשורים.
לבני השלימה קדנציה שלמה בתור ראשת אופוזיציה, חלשה יחסית וספגה ביקורת רבה, הן ממפלגתה והן מסיעות אחרות על חוסר תפקוד כראשת אופוזיציה. ב 2012 הפסידה לשאול מופז את ראשות קדימה, פרשה לכמה חודשים וחזרה בסוף 2012 עם מפלגת התנועה, כשהיא נכנסת לכנסת ה 19 שישה מנדטים בלבד. היא הותירה מאחוריה את קדימה מדממת עם גרעון כספי של עשרות מיליוני שקלים.
היום – בזינוק שמאלה הגדול ביותר שלה – לבני משתלבת במפלגת העבודה מבלי להפוך, ככל הנראה, לחברה מלאה במפלגה.
במפלגת העבודה יש מי שזזים באי נוחות מהצטרפות הקפיטליסטית מראשי המפריטות של המשק (מתקופת עמידתה בראשות החברות הממשלתיות) למפלגה המציגה עצמה כיום כחברתית ביותר. יחד עם זאת, בעשור האחרון לבני כמעט ולא נגעה בנושאים כלכליים-חברתיים ומיקדה את כל הקמפיינים והעיסוק הפוליטי שלה בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובהקשר הזה היא מתאימה לעבודה כמו כפפה ליד, כי בניגוד לכל מנהיגי העבודה היא גם מביאה את השעות הארוכות שלה מחדרי המו״מ.
הסקרים בשבוע האחרון הראו שצירוף הכוחות בין לבני להרצוג מזניק את מפלגת העבודה למעלה, אל מעל ל20 מנדטים. מבחינת לבני זה בהחלט קרש הצלה. היא ככל הנראה לא היתה נכנסת לכנסת ה 20 לולי ההצעה ממפלגת העבודה. החיזורים של העבודה הפכו אותה לאטרקטיבית גם בעיני יש עתיד וכך ממי שלא עברה את אחוז החסימה בסקרים לפני שבועיים, הפכה לבני לסחורה החמה.
בינתיים, חוץ מלבני, על הרצוג לייצר מומנטום קצת יותר מסיבי אם הוא מעוניין באמת להפוך לאלטרנטיבה ראויה בעיני הציבור. רק אם ראשי סיעות אחרים יודיעו שהם יצטרפו אליו לפני או אחרי הבחירות ועם אישים בולטים בציבוריות הישראלית שיודיעו שזו היא הצבעתם יתחיל להסתמן בישראל קמפיין בין שני ראשים ולא קמפיין שתוצאותיו ידועות מראש.
ישיבת סיעת התנועה האחרונה
ציפי לבני ויצחק הרצוג,בשדה התעופה בדרכם לפורום סבן בוושינגטון, ראשית דצמבר 2014
תוספת: הסכם הרוטציה על ראשות הממשלה תפס אותי כבר בדרך למסיבת העיתונאים ולא הספקתי לעדכן את הפוסט. זה יחכה למחר.
אני מאוד רוצה לראות את השמאל בשלטון, אבל כשאני מסתכל על המספרים, גם האופטימיים ביותר, בלי ליברמן, הליכוד או החרדים הם פשוט לא מתחברים לרוב בכנסת. ואלה אם יהיו בתוך הממשלה יכשילו כל התקדמות לשלום (ליברמן, הליכוד) או הפרדת דת ומדינה (החרדים, הליכוד).
מעתה אמור “מרכז” – כלומר, אני מאד רוצה לראות את המרכז בשלטון.
או למצער, אני מאד רוצה לראות את המרכז- שמאל בשלטון.
זו ההוראה שיצאה ממטה מפלגת המרכז החדשה.
“המרכז” זה כבר פאסה. מעתה אמור “אני בעד המחנה הציוני”.
פספסת את הקטע על הרוטציה. פשוט לא יאומן. אני רוצה לראות איך זה יתקבל במפלגת העבודה. וכל זה מבוסס על שני סקרים לא אמיניים – כי כפי שאמרת, לבני שלא עוברת את אחוז החסימה אמורה להביא פתאום 8 מנדטים לעבודה משום מקום. אין לזה שום היגיון.
לו הייתי חבר מפלגת העבודה הייתי כועס מאוד.
כן. פספסתי. נהגתי בפקק בדרך למסיבת עיתונאים. נותרה עוד איזה פעולה אחת במהלך היום שבמהלכה אני לא מסוגלת לעדכן את הבלוג.
חוסר לויאליות??
מה קרה? עברית לא מספיק טובה בשבילך?
מה רע בחוסר נאמנות? חבל
אני חושב שזו תגובה מאוד מצחיקה למישהו שבחר לכתוב את הכינוי שלו באותיות לטיניות.
מה שיונתן אמר. העניין המדהים הזה, שבמכה אחת חיסל להם כל צ’אנס להציע לליררמן משהו שביבי לא יוכל להציע לו (מה לעשות, ליברמן לא יגיע עם מפלגה גדולה משל בנט – וגם בליכוד אף אחד לא יעלה על הדעת להסכים לתת למפלגה בינונית ראשות ממשלה), רק בשביל לקבל טרמפיסטית אחת, ושני עסקנים, שנטשו את המפלגה רק לפני שנתיים…
העניין השני, הוא כמובן, השם החדש שהמציאו היחצ”נים של לבני ובוז’י, והוא השם החדש לגוש השמאל: ובכן, מסתבר שהם “המחנה הציוני”. המון כחול לבן היה במסיבת העיתונאים של שני החבר’ה, שיזדקקו לקול של חנין זועבי בשביל הגוש שלהם. כנראה שקבוצות המיקוד לא התרשמו מהשם “גוש המרכז” (שבעצמו היווה תחליף ל”מחנה המרכז-שמאל”, שבוודאי נשמע רע לציבור, שברובו שומע את המילה “שלטון שמאל”, ומתחיל לפחד מאוטובוסים מתפוצצים…).
אין ספק שהיום עשה ביבי צעד ענק קדימה בדרכו לעוד קדנציה בראשות הממשלה (אינשאללה קדנציה אחרונה. בימין, בניגוד לשמאל, יש בהחלט אנשים שכשירים להחליפו), מבלי שהיה צריך לעשות מאומה. מצד שני, חולשתו האיומה של מחנה השמאל עשוייה לפתותצ את סער לזנק לזירה, בתקווה לנצח בפריימריס, ולהבטיח לעצמו ראשות ממשלה באופן כמעט וודאי.
מי שיכולה לחייך הערב זו זהבה גלאון, שמן הסתם תקבל מנדט-שניים של מצביעי עבודה שייגעלו ממכירת החיסול של מפלגתם – וכמובן, גם שלי יחימוביץ’ יכולה לחייך – אני משער שהיא תחזור להנהגת מפלגת העבודה בעוד פחות מחצי שנה…
לי נדמה שאין שום הפתעה או חוסר היגיון בכך שלבני מביאה לעבודה 8 מנדטים. האיחוד, שהיה צריך לקרות עוד בבחירות הקודמות, מביא אליו את 3-4 המנדטים שלבני בכל זאת מביאה, יחד עם שרידים מיש עתיד (שיורדת מאזור ה-11-12 ל-7-8), מנדט או שניים מכחלון שחלק גדול ממצביעיו הפוטנציאלים הם בורגנים תל אביביים שמצביעים לטרנד מפלגת המרכז בכל בחירות חדשות, וגם מוציא לקלפיות אנשים שלא מצביעים. צריך לזכור ש-35% מאזרחי ישראל לא מצביעים במערכות הבחירות האחרונות, והרוב המכריע שלהם הוא לא ימני, כי הם באים באחוזים גבוהים מאוד להצביע. החבירה הזו לא יוצרת גוש מרכז-שמאל חזק יותר בסקרים כרגע, אבל סיטואציה הגיונית בהחלט של דחיפה וזרם של מצביעים לקראת הבחירות, וירידה של ביבי הלא-פופולרי לכיוון ה-15 מנדטים ומטה (איבוד קולות לכיוון כחלון, ליברמן, בנט) לא יאפשרו לו להקים ממשלה והרצוג ולבני יוכלו לעשות כן.
אחוז ההצבעה כולל יורדים ואף יורדים שכבר מתו לפני שנים וזה לא עודכן ברשימת המצביעים – זה 10%. עוד נוסיף לזה את אחוז ההצבעה הנמוך בקרב הערבים. בקרב היהודים החיים בארץ אחוז ההצבעה מעל 75%. אבל הנמנעים אינם ״לא ימניים״ בניגוד למה שמקובל, להפך – אחוזי ההצבעה הנמוכים ביותר נמדדים בערי הפיתוח ובפרפריה. השמאל מצביע בהמוניו ולא יכול להביא הרבה יותר ממה שהוא כבר מביא.
שמישהו יסביר לי בבקשה איזה הישג היא אי פעם השיגה? במה היא מצטיינת? לדבר היטב היא יודעת, אבל מעשים? קבלות? הוכחות?
אני מסכים לכל מה שכתבת, למעט עניין ה”יודעת לדבר היטב”. ציפי לבני היא בובה של יחצ”נים שלא מסוגלת לחבר משפט בלי שמישהו ישב וכתב לה אותו.
זה ידוע לכולם. היא קיבלה רק 6 מנדטים ב- 2013 ולא עוברת לבד עכשיו. לכן הערך האלקטורלי שלה הוא אפסי והיא לא תוסיף כלום מנדט אחד לעבודה, להפך היא גם תוריד מהם וגם תיקח את הכבוד העצמי המעט שנותר להם.
1701 כמובן
תשאל את חבריך בימין מה היה קורא אלמלא הייתה משמשת כשרת החוץ בפועל ומצילה את המדע הישראלי מחזרה עשור בזמן לאור איומי הוצאת ישראל מתוכנית HORIZON 2020.
או כששוחחה עם שרי חוץ במהלך הצוק איתן ימים כלילות כדי לקבל אשראי מדיני לפעולות צה”ל.
או כשנפגשה בניו יורק עם ראשי מדינות מהמפרץ כדי לקדם קואליציית מתונים (ברשות והסכמת נתניהו וליברמן…עד שנתניהו השתפן)
או כשהקימה את גוף הביקורת על הפרקליטות
עיתונאית רצינית כמוך צריכה לדייק הרבה יותר בניסוחיה. ציפי לבני לא מצטרפת לרשימת מפלגת העבודה לכנסת; התנועה בראשותה של ציפי לבני ומפלגת העבודה מקימות רשימה משותפת לכנסת. זה נשמע כמו ניואנס דק, אבל עיתונאים רציניים אמורים להקפיד גם על ניואנסים דקים.
סמנטית אתה צודק – עובדתית, טל צודקת לגמרי.
ציפי לבני ספק-עוברת את אחוז החסימה, בעוש מפלגת העבודה היא מפלגת שלטון לעבר, בעלת ציבור בוחרים גדול דיו בכדי להבטיח לה 10-20 מנדטים בכל מערכת בחירות שבה תתמודד, לא משנה מי יעמוד בראשה.
העובדה שהרצוג, השד-יודע-למה, ביצע מכירת חיסול של מפלגתו, לא משנה את העובדה שלבני וחבריה ייכנסו לכנסת על גבם של מצביעי העבודה, כך שגם אם פורמאלית יש כאן ריצה של שתי מפלגות, הרי שהמצב אינו מתקרב להיות דומה לזה שהיה בין הליכוד לליברמן (שבכ”ז הביא עימו עשרה פלוס מנדטים משלו).
אבל המצב כן דומה להתמזגות ב-1999 בין מפלגת העבודה, אז בראשות אהוד ברק, לתנועת גשר, בראשות דוד לוי. אני חושב שלא מדובר רק בעניין סמנטי. נדמה לי שצריך לשים קץ לפרסוניפיקציה (האנשה) הבלתי- מרוסנת ממנה סובלת הפוליטיקה הישראלית. לא מדובר בלבני ובהרצוג (ובוודאי שלא בציפי ובוז׳י) אלא בשתי מפלגות שלבני והרצוג עומדים בראשן.
הפרסוניפיקציה היא מחוייבת המציאות – בעיקר באשר ל”תנועה”, שהיא יישות פיקטיבית שהוקמה ומתקיימת כדי לספק את מאווייה של ציפי לבני להמשיך לשרוד במערכת הפוליטית. אין בה מוסדות, אין בה סניפים, אין לה שום תכלית מלבד לקיים קריירה שוקעת של עסקנית ליגה ג’. עד כדי כך המפלגה היא פיקציה, שאחד מששת הח”כים שלה, דוד צור (שבניגוד ללבני עשה דבר או שניים בחייו), שמע על כך שהיא זורקת אותו ולפחות עוד שני ח”כים אחרים, כשראה חדשות בטלוויזיה.
אין שום פרסוניפיקציה בהקשר למפלגה של לבני, שכן לבני היא המפלגה.
העבודה היא אכן יישות אמיתית, כפי שיגלה בוז’י כשייכנסו בו ב18 במרץ, אחרי התבוסה הצפוייה…
אריה אתה צודק. הדברים כמובן נכתבו במהירות דקה לפני שנסעתי למסיבת העיתונאים. יתוקן בפוסטים שיועלו בהמשך. תודה.
לצערי הרב, ציפי לבני גילתה כאן כישורי מו”מ (כנראה בעזרתו של עמיר פרץ לשעבר יו”ר ההסתדרות) מופלאים, כשהעלתה מיום ליום את המחיר עודה מנהלת מו”מ מקביל עם לפיד והרצוג גם יחד. מי שהוכתר היום שושבין המהלך, הוא איתן כבל, לשעבר איש מחנה פרץ, שרק לפני שנתיים לגלג על לבני כששאל: על מה הם דנים בחדר? על העוזרת לפסח?!. מדובר על משהו שנראה כמו מכירת חיסול ומגעגע כמו מכירת חיסול. גם אם התוצאה תהיה חזרת העבודה לשלטון, מדובר במחיר כבד של הכתרתה של ציפי לבני לראשות ממשלה.
בנוסף, צודקים מי שמעלים את התמיהה מה יוצע למצטרפים האחרים לממשלת בוז’י? האם לא נקבע כעת רף חדש ומסוכן לסחטנות קואליציונית? בוז’י איש ראוי ומנהיג שיכול להוביל את ישראל בצורה הרבה יותר טובה מהליצן נתניהו. אבל המהלך היום מותיר תחושה חמצמצה ותקווה שלאחר הבחירות מוסדות המפלגה יוכלו לכפות את ביטול ההסכם. העובדה שהעניין מובא בסמוך לבחירות לא מותיר כל יכולת דיון רצינית, והכול נעשה מתוך לחץ שלא להיות מואשמים בירי מתוך הנגמ”ש בתקופת בחירות. אבל לאחר הבחירות, צריך לפתוח את העניין לדיו. גם במחיר פרישת שניים וחצי חברי התנועה מהקואליציה דבר שאני בספק אם יקרה. לאור רקורד ההיצמדות לכיסא של ציפי לבני.
אל תדאג, חברי התנועה לא יפרשו מקואליציה, וגם לא מהאופוזיציה. העבודה זו התחנה האחרונה של לבני, ואחרי הקדנציה העגומה בספסלים האחרויים, סביר להניח שיו”ר המפלגה שיבוא אחרי בוז’י (כמה זמן אחרי תבוסה בבחירות יש חובה לקיים פריימריס?) ידחף אותה בעדינות (או לא בעדינות) החוצה.
ההסכם הזה לימד על כך שהתגלה בעולם נושא ונותן גרוע יותר מציפי לבני. אני מעריך האבל הלאומי של הפלסטינים הוא לא על מותו של המחבל המשוחרר מהתקף לב, אלא על כך שלא יזדמן להם לקבל את בוז’י כפרטנר לשולחן המו”מ – עם כאלה כישורים, הוא בטח היה מצליח לנחול ניצחון היסטורי ולהסכים לזכות שיבה מלאה, אבל רק בעוד חצי שנה, ולא באופן מיידי, כפי שהם ידרשו…).
דבר נוסף שבוז’י הצליח להשיג, זה את איבתו הנצחית של מנהיגו השני של גוש המרכז/ציוני/שמאל-מרכז או איך שלא קוראים להם נכון לשעה זו בערב. יאיר לפיד, שגם הוא נפל בפח של הנושאת ונותנת לבני, מוצא עצמו הערב ככינור שלישי לשני אנשים שקיבלו הרבה פחות קולות ממנו (ואחת מהן הייתה על סף היעלמות מוחלטת מהמפה). הולך להיות מאוד שמח שם, כשיתברר שמאגר הקולות הזעיר שהם נלחמים עליו, לא צפוי לגדול, רק בגלל שנופפו בכמה דגלי כחול לבן, ואמרו “ציוני” 300 פעם בדקה…
אורי, תבטיח לי שאם הרצוג מתמנה לראש ממשלה אתה אוכל את הכובע.
יודע מה, עזוב כובעים. אתה מפסיק להגיב פה באובססיביות שלא מתוארת אפילו בספרי הפסיכיאטריה ועוזב אותנו לנפשנו.
אני לא אורי אבל אני מתחייב לשלם לך מיליון אירו אם הרצוג נבחר לראשות הממשלה. אין בעיה. מה שתרצה. אני מאמין שיש יותר סיכוי שישו יחזור בעוד שבוע מאשר הרצוג יהיה ראש הממשלה.
לא רק שאתה מומחה לעתיד, אלא גם לכל ספרי הפסיכיאטריה באשר הם. יש לנו כאן עסק עם קליבר רציני, ולא נותר אלא לשאול מדוע כבודו מבזבז זמנו בהצעות להתערבויות עם מטורללים באינטרנט…
טל, מה את אומרת על ההתנגדות של בג”ץ לחופש הדיבור של זועבי?
החליטו שהעונש מידתי. וזה בהחלט תקדים, כי יתן פתח לענישה יותר מסיבית בהמשך. מעניין אם זה יוחל על כל הח״כים. ובנוגע לבג״צ עצמו – בג״צ זה בג״צ, גם כשהם מאשרים רכישת בתים של יהודים בשטחים וגם כשהם מאשרים פיצוץ בתים. זה תמיד מדהים אותי, לאחר מכן, איך משתלחים בהם על אף שרוב פסיקותיהם לגמרי הולכות עם האווירה הציבורית. ובהצלחה לשקד או רגב במילוי התפקיד של שרת המשפטים.
הפסיקה הנוכחית לא נומקה, ומה שכן נאמר בתקציר ההחלטה היה ש”בין כה וכהאין משמעות להשעייה, שכן הכנסת פיזרה עצמה”. הפסיקה בשום פנים ואופן לא היוותה הכרה מתבקשת בריבונות הכנסת להחליט לגבי סנקציות (עלובות וחלושות, שאפילו לא כללו פגיעה שכרית בח”כ המושעה, והיוו בעצם חופשה ממושכת בתשלום מלא. הלוואי על כל שכיר), ולכן אין מה להתפעל ממנה.
סבג”ת היה ונותר גוף מוטה שמאלה עד כדי אבסורד, ופסיקותיו ממש לא קשורות לאווירה ציבורית. אם את חושבת שרוב הציבור תומך בהסתננות ממזרח אפריקה, אז כנראה שאת מכירה ציבור מאוד מיוחד ואקזוטי…
טל- אורי בין כה וכה כותב כאן קטעים מושקעים, על בסיס יומיומי, ויש לו גם אג’נדה.
למה שלא יקבל כאן טור קבוע?
זה יביא שקט בטוקבקטים, זה יביא הרבה זעם מהפרובוקציות.. תענוג.
—
ובלי קשר. איך קורה הנס הזה שלבני + העבודה שווים יותר מכל אחד לחוד? מה ההגיון?
נתי – אני לא יודעת מי זה אורי. הוא כותב כאן בשמו אבל מעבר לכך באמת שאיני מכירה או יודעת מי הוא. נתתי לו כבר פעם אחת במה מסיבית. ראה כאן:
http://www.talschneider.com/2014/01/22/urithecommentator/
אני מניחה שנעים ונוח לו פה ויש לו הרבה מה לכתוב ומה לומר. וגם יש לי ניחוש נוסף בנוגע לכך שהוא מבלה כאן הרבה: מעניין פה. יש סיפורים. ומידע.
טל – כל הכבוד על זה שאת לא מצנזרת את אורי. אני קורא בלוגים די אובססיבי ונראה לי ששאר החבר’ה מהברנז’ה לא מאמינים בלתת במה למי שלא חושב כמוהם. האמירה של וולטר שילחם על זכותו של האחר להביע את עמדתו גם אם הוא מתנגד לה לצערי הולכת ומאבדת אחיזה בשמאל.
גם מי שלא מסכים עם אורי בכלל יהיה חייב להודות שהטענות שלו תמיד מנומקות, מבוססות על עובדות, ועקביות מאוד.
אני מאוד נהנה לקרוא את התגובות שלו ובאמת חושב שמי שמתקיף אותו (בטענות ממש מטומטמות לפעמים) הוא טרול במקרה הטוב ואידיוט במקרה הפחות טוב.
אני חושב גם שטור בבלוג של טל יהיה קצת קטן על אורי. אני קורא את הפלוג מאז 2012 וחייב להודות שבחודשים האחרונים אני מתחיל לקרוא כל פוסט מהתגובות של אורי (איזה מזל שבאינדקס מופיעות התגובות האחרונות ושהאייקון שלו קבוע) ואז *לפעמים* גם קורא את הפוסט עצמו.
אורי – לך על זה ותפתח בלוג משלך. אני מבטיח לתרום. באמת. השיח הציבורי לא צריך עוד מישהו ממקהלת השמאל. הוא צריך מישהו כמוך.
ישמרני האל מ”במות מאסיביות” שכאלה…
אני נמצא כאן כי מעניין לי. אני לא יכול לטעון שאני מקבל כאן יותר מדי מידע חדש (מעבר לפעילויות העמותות השונות של הקרן, שפעילותן מסוקרת כאן בדבקות ראוייה לציון), אבל בהחלט מעניין. את בהחלט משתדלת לאפשר חופש ביטוי גם לעמדות שאינך מסכימה עימן, וזה לגמרי לא מובן מאליו במחנה המאוד-לא-ליברלי שאת באה ממנו.
באשר להצעתו של נתי, וללא כל קשר לפרובוקטיביות-בגרוש שלה – אני ממש לא רוצה לכתוב טור, כאן או בכל מקום אחר:)
אני נהנה להגיב, ולהביע דעתי במקומות שבהן יש לי מושג, ושלדעתי נכתבו דברים שגויים (בבלוג שמאלני מן הסתם נככתבים המון דברים שגויים, ויש לי הרבה על מה להגיב…), אבל אני האחרון לטעון שיש לי פתרונות. ככל שאני לומד להכיר יותר את המערכת הפוליטית והגיאו-פוליטית כאן ומסביב, הגעתי למסקנה שמדיניות צריכה להיגזר על דרך השלילה: מה שיש לעשות, צריך להיקבע אחרים ששוללים את כל הדברים שאסור לעשות. אי אפשר לבנות על זה תזה פוליטית שלמה (כזו שתצדיק טור יזום קבוע איפשהו), וגם ההצבעה בבחירות לא נעשית אף פעם בלב שלם – אבל זה בהחלט מספיק כדי להגיב, והרבה:)
נתי, מניסיון העבר, מציע לך לעקוב בעיקר אחרי הסוקרים מינה צמח וקמיל פוקס ובסדר שציינתי דווקא. מינה צמח הייתה עם הסקרים הכי קרובים לתוצאות האמת, וכך גם במדגם. קמיל פוקס גם היה קרוב יותר מהאחרים.
עלוחטאכגדשחיע לחטעק’4/