כתבתי את הטור הזה לפני שבוע, ביממה שלפני גילוי גופות הנערים ולא זכרתי להעלות את הטור לבלוג. אז עתה, על אף שמאז שנכתב הטור נוספו עוד כל כך הרבה התלהמויות של שר החוץ ליברמן.
שר החוץ אביגדור ליברמן לא יכול להטיף למדינות המזרח התיכון על מתינות ולהציג עצמו כ”פרגמטיסט”, בעוד שהוא ממשיך לשחרר הצהרות מתלהמות תחת כל מיקרופון רענן
מעריב- דה פוסט
שר החוץ אביגדור ליברמן נפגש בשבוע שעבר עם מקבילו האמריקאי, מזכיר המדינה ג׳ון קרי, ואמר לו: “הסכסוך הממושך של ישראל הוא לא רק עם הפלסטינים אלא עם העולם הערבי כולו, שהפלסטינים הם חלק ממנו. לכן חייבים להגיע להסדר שיכלול גם את מדינות ערב המתונות, גם את הפלסטינים וגם את ערביי ישראל“.
ליברמן ניצב לצדו של קרי ושחרר הצהרה מדינית, אשר לא ברור עד כמה היא על דעת ממשלת ישראל ומה מתוכה היא יוזמה פרטית לקידומו האישי כיו”ר ישראל ביתנו. למה בדיוק התכוון כשהוא מנצל את המגפון הבינלאומי שהפקידה מדינת ישראל בידיו של שר החוץ הכי פחות דיפלומטי? האם יש תוכן ממשי למילים החלולות של האיש אשר איומים היא שפתו?
כיצד לדוגמה סבור ליברמן שיש להבין את המונח “מתינות” שהוא מייחס לחלק ממדינות ערב?
אדם מתון הוא (מתוך בבילון): “ממוצע, בינוני, פושר, לא קיצוני; רגוע, שלו, שקט“.
כיצד נדע אם ערביי ישראל או הפלסטינים או מדינות ערב, מישהו מבין המוזכרים לעיל על ידי ליברמן, בהכללה גסה – הם מתונים? אולי אפשר להיזקק למושגי המתינות שליברמן מחיל על עצמו ולאופן בו העולם מפרש את מתינותו של ליברמן. הנה כמה דוגמאות.
ליברמן באפריל 2008 על מובארק, אז נשיא מצרים (מליאת הכנסת): “מובארק לא הסכים להגיע לכאן לביקור רשמי. ירצה לדבר איתנו, שיבוא לכאן. לא רוצה לבוא, שילך לכל הרוחות“.
ליברמן באפריל 2009 (“גלובס”): “היוזמה הערבית היא מתכון להשמדת ישראל“. ֿ
ליברמן באפריל 2012 (“מעריב”): “מצרים מטרידה אותנו יותר מאשר איראן. יש להקים מחדש את הגיס הדרומי שפורק אחרי הסכמי השלום”.
ויש עוד.
ליברמן בינואר 2014 (נאום במשרד החוץ): “אין שום סיבה שערביי המשולש וואדי ערה לא יצטרפו לאחיהם הפלסטינים תחת ריבונות פלסטינית. לא אגרש אף אחד מביתו ולא אנשל מרכושו, פשוט אזיז להם את הגבול“.
ליברמן באפריל 2014 (בנאום מניו יורק על פנייתו של אבו מאזן לאו”ם): “הפלסטינים סוחטים אותנו”.
ליברמן במאי 2014 (עמוד הפייסבוק שלו): “אני מציע למשתתפי ההפגנה שהניפו דגלי פלסטין שבפעם הבאה יצעדו ישירות לרמאללה – ויישארו שם“.
והנה מהחודש שעבר:
אמצע יוני, אחרי חטיפת הנערים (ערוץ 2): “יש לגרש את שליח האו”ם למזרח התיכון, רוברט סרי”.
סוף יוני (גלי צה”ל): “צריך לשקול את האלטרנטיבה שהיא כיבוש מלא של רצועת עזה”.
ושוב (עמוד הפייסבוק שלו): “מפגינים בוואדי ערה שהפגינו נגד מבצע ‘שובו אחים’ וקראו בין היתר קריאות בעד חטיפת החיילים, הם מחבלים לכל דבר ועניין”.
עוד לפני שהוספנו לכאן את האמירה המפורסמת של ליברמן “יש להפציץ את סכר אסואן” (2001) לתוך המשוואה, מוצע לליברמן להסתכל במראה לפני שהוא מציף בתקשורת עוד תוכנית שתנסה למכור אותו לציבור הישראלי בתור ה”פרגמטיסט”.
למילים, מתונות או מתלהמות, יש משמעות.
ומושג ההדדיות, אולי לא כלול בהגדרה המילונית לעיל, אך מוצע לליברמן לתרגל אותו, גם כדי שיתנסה מפעם לפעם בעצמו במהותה של המתינות.
אורי יש הסבר מאוד פשוט – השמאל הוא גזען. השמאל חושב שהערבים הם חיות. לכן לא מצפים מהם התנהגות של בני אדם. אבל היהודים אמורים להיות עליונים וטהורים. לכן כל גילוי שהתנהגות ״ערבית״ מוציאה את השמאלנים מן הכלים.
זה כל סודו של השמאל – הם סתם גזענים חשוכים שמשחקים אותה כאילו הם נאורים ויפי נפש.
מאד חשוב מה שאתה עושה