ליברמן מי שהיה חייל פשוט – יהיה שר הבטחון של ישראל? שכחו את לקחי לבנון 2

אביגדור ליברמן מי ששירת כאפסנאי בתותחנים וחייל בממשל הצבאי בחברון והשתחרר בדרגת חייל פשוט – יהיה שר הבטחון הבא של ישראל? לשפשף את העיניים. עשור אחרי מלחמת לבנון השניה, והתחושה הצורבת מאותה המלחמה, שאין למנות אדם (עמיר פרץ) לתפקיד שר הבטחון אם אין לו ידע, הכשרה ועומק להבין את השדה הצבאי והנה, כאילו לא היה וליברמן מקבל הצעה לתפקיד הרגיש במדינה במקומו של רמטכ״ל לשעבר, משה יעלון.

הדוגמה הנוספת לשר בטחון שלא היה גנרל הנה משה ארנס בשנת 1983. לפני יותר מ 33 שנים. מינוי ליברמן חורג מן הקו המקובל והמוכר של מינוי בכיר באחת מזרועות הבטחון לשעבר לתפקיד הרגיש והחשוב במדינה שנמצאת תמיד תחת איומים.

זו הדחה פומבית וקשה של יעלון. אין דרך אחרת לתאר זאת. פעם שניה בקריירה שלו (הפעם הראשונה, בהתנתקות), שמעיפים אותו בתרגילים פוליטים מלוכלכים. כל החודשים האחרונים, עם המשחקים הפוליטים העלובים, אי מתן הגיבוי לקצונה הבכירה של צה״ל, ההתייצבות האיטית של ראש הממשלה לגנות את כל המלעיזים מתוך המחנה הביתי הליכוד אשר הפיצו כרזות נגד שר הבטחון, הפליפ-פלופ סביב פרשת אלאור אזריה, ואי מתן גיבוי לקציני צהל בניגוד לעמדת שר הבטחון יעלון.

לא זכור קמפיין מתמשך שכזה נגד שר בטחון מכהן בשנים האחרונות ויעלון חש בכך כבר יותר מחודש. אנשים בסביבתו ציינו כי הוא הרגיש שמתנהלת נגדו מערכה. השיא הגיע ביום א׳ השבוע, כאשר יעלון יזם במודע נאום מתריס (בעולם נורמלי, זה לא היה מתריס כלל, אלא מילים פשוטות, אבל כשנתניהו הוא נתניהו, זו נחשבה התרסה) בו קרא לקציני צהל לומר את אשר על ליבם. מיד לאחר מכן יצאו הסמסים עם גינוי דבריו של שר הבטחון, זימון לשיחה וההמשך ידוע.

אז נתניהו אולי תכנן זאת ואולי הוא רק זרם עם ההתרחשויות ופיתח עוינות ספונטנית לשר הנאמן – אך אחרי חודשבו ראש הממשלה מתדלק ומלבה את הריב עם שר הבטחון – עד כמה אפשר להיות מופתעים מעריפת הראש?

בינתיים במחנ״צ, יש להצביע על מי שזיהו ראשונים את האסון המתממש: ציפי לבני ואראל מרגלית. הם אולי התקוטטו מול מצלמה לפני קצת יותר מחודש אבל ברקע יתכן שהשלימו וראו את הדברים עין בעין. מרגלית ולבני הציגו התנגדות מוחלטת לכניסה לממשלה, כל אחד מן הטעמים שלו. הסערה הפוליטית נפלה על ציפי כאשר היא יושבת שבעה וכך נעדרה מן השיח בימים האחרונים ולא נטלה חלק פעיל בהתרחשויות, אך לפני מות אחיה הספיקה לציין בכל ראיון שהיא לא תשב בממשלה של נתניהו.

מרגלית מנגד, לא פספס רגע. הוא צייץ והתסיס, ושלח מכתב ישירות לנתניהו בו הודיע שאין לו שום כוונה לשבת בממשלתו. הפעלתנות הזאת השתלמה לו. בסיום השבועות של מו״מ על ריק, בו נתניהו לא הניח הצעה משמעותית בפני המחנה הציוני – מרגלית יצא כמנצח והרצוג כמפסיד.

שלי יחימוביץ׳ נתנה להרצוג להתבשל במיץ של עצמו ולא מיהרה לשחרר הודעות המתנגדות לכניסה לממשלה וזאת עד לפני כמה ימים (אולי שבוע). אחרי שהבינה שאין בהצעות של נתניהו תוכן ממשי, הצטרפה בלב שלם ובכוח הניסוחים ההתקפיים שלה למתנגדי הכניסה. מראשית השבוע הזה, היא עלתה למגרש במלוא הכוח. יחד עם זאת, הפעם בניגוד ללפני כמה שנים: יחימוביץ׳ לא היתה הראשונה והצעקנית ביותר שהתנגדה.

אם להתבונן על הכל כמירוץ סוסים, היא הגיעה במקום השני.

עמיר פרץ (וזה ידוע לי משני מקורות שונים ואף פורסם על ידי ברדוגו פרשן גלי צה״ל) חשב לקחת לעצמו את תפקיד יו״ר ועדת חו״ב. להודיע קבל עם ועדה שהוא לא מעוניין להיות שר בממשלתו של נתניהו ובקיצור ללכת עם ולהרגיש בלי. ככה תכנן  לבנות את עצמו כחלופה להרצוג. במירוץ הסוסים הוא לא בין המנצחים.

והסוס הצולע, החבול שבכלל לא הצליח להגיע לקו הסיום הוא הרצוג. חבוט מכל כיוון, כולם רוכבים לו על הגב. הוא יצטרך להישאר צמא ללא מים – בחוץ.