איך יפן ושינזו אבה נעלמו מן הסיקור?

מדוע לא סוקר ביקור ראש ממשלת יפן בישראל? שינזו אבה הגיע ביום ראשון לישראל מלווה במשלחת של 150 איש, ביניהם מספר אנשי עסקים בכירים ביניהם ראשי החברות פנסוניק ופוג׳י. הוא ערך סיור שלם במזרח התיכון, מצרים, ירדן, ישראל ובסוף הרשות הפלסטינית. בסיום הפסגה בין יפן לישראל הוכרז שיתוף עסקי גדול עם דגש על עבודה מאומצת באיזור אוסקה, כולל פתיחת נציגות מסחרית ישראלית שם.

הרגע הכמעט יחיד בו נודע לציבור הישראלי שאבה נוכח בישראל הגיע כשעה לפני מסיבת עיתונאים בירושלים, אליה הוזמנו גם כתבים ישראלים. בדרכי לירושלים, כאשר עדכנתי בקבוצות הווטסאפ שלי שאני בדרך לאבה, העלו חברים זריזים את המידע הראשון על האזרחים היפנים כפותים ורכונים בלבוש כתום, מועמדים אומללים להוצאה להורג על ידי ארגון הטרור דעאש. 24 שעות לאחר מכן, אומרים גורמים יפנים שיתכן שהתמונות עברו עיבוד (כיוון הצל, כיוון הרוח על בד הבגד) אך ברור שברגע האמת, הנושא הזה השתלט על מסיבת העיתונאים. קשה היה לשאול משהו מתחום הכלכלה. לדוגמא, האם טיפוח הקשרים העסקיים ההדוקים בין המדינות יביא גם לקו טיסות ישיר? או לשמוע קצת מראש הממשלה היפני על המהלך המרתק של הכלכלה המגדרית (ה Womenomics) שהוא מוביל ביפן.

אבה נכנס לחדר מסיבת העיתונאים (במלון המפואר וולדורף אסטוריה) באיחור של שעה. עניין חריג מאוד עבור היפנים. את מסיבת העיתונאים הוא קיצר עד למינימום ההכרחי, שתי שאלות לכל צד, נסע במהרה לרמאללה ומיהר לחזור לטוקיו.

כאמור, הביקור החשוב של אבה הסתיים באקורד טרור מטריד, והעלה זכרונות כואבים מן הביקור הקודם של ראש ממשלה יפני בישראל. ב 2006, היה זה ראש הממשלה קואיזומי שישב אצל אהוד אולמרט בלשכה, ב 12 ביולי 2006, כאשר אנשיו של אולמרט נכנסו אליו עם ההודעה על החטיפה בגבול הצפון, אירוע הפתיחה של מלחמת לבנון השניה.

ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, במסיבת עיתונאים בירושלים, 20 בינואר 2015. צילום: טל שניידר

בכל זאת, מן הביקור יצאו החלטות חשובות. עברתי על כמה מן ההודעות שנשלחו לתקשורת. תפסה את עיני החלטה על שיתוף פעולה בתחום התחבורה הציבורית. אם יש משהו שממשלת ישראל הנוכחית, ושר התחבורה המכהן מזה 6 שנים, ישראל כץ, לא הצליחו לקדם יותר מדי – היא התחבורה הציבורית בישראל. כמעט בכל עיר גדולה יש מערכות הסעת המונים משוכללות, מהירות וזולות, ורק בתל-אביב שלנו פקקים.

ביקרתי בטוקיו לפני כחודשיים (כאורחת של משרד החוץ היפני) ובאחד מימי הביקור שם, חתכתי מן הקבוצה רק כדי לרדת מאוטובוס התיירים ולהסתובב בסאבווי של טוקיו. מילותיי חלשות כדי להכביר על היעילות, נקיון, מהירות, ההסברה באנגלית, והמחיר, הו, המחיר השווה לכל נפש, של התרוצצות בטוקיו מקצה אחד לאחר בעיר הענקית.

הנה מתוך ההודעה המשותפת של ממשלות יפן וישראל: הם החליטו על ״הגברת שיתופי הפעולה בטכנולוגיות תחבורה; מערכות תחבורה עתירות נוסעים; מערכות וציוד נייד מסילתי; מערכות בטיחות מתקדמות לכלי תחבורה שונים; תשתיות תחבורה, בדגש על תחבורה ציבורית״. השאלה היא מה צריך לקרות כדי שהמילים הללו, בהודעות לעיתונות, יתורגמו לכדי מציאות?

עוד נושא מעניין:

לפני הביקור אמר נתניהו (באחת מן ההודעות לעיתונות): ״אני מדגיש את השווקים במזרח לא משום שאנחנו רוצים לוותר על השווקים האחרים, אבל אנחנו בפירוש רוצים להקטין את התלות שלנו בשווקים מסוימים במערב אירופה. מערב אירופה עוברת גל של איסלאמיזציה, של אנטישמיות ושל אנטי ציונות – גלים כאלה שוטפים אותה, ואנחנו רוצים להבטיח שמדינת ישראל, יהיו לה לאורך השנים שווקים מגוונים ברחבי העולם. גם כאן אנחנו רוצים להקטין את הריכוזיות״

אפשר לשים לב שנתניהו, עם הביקורים בסין, יפן, ויחסי החיבה עם ראש ממשלת הודו החדש (יחסית) נרנדרה מודי – אכן העביר את כובד משקלו לכיוון הזה. כשהתעניינתי מדוע לא היה סיקור מספק לביקור של ראש הממשלה היפני, התשובה המידית היתה, כי הציבור הולך עם המנטרה (של התקשורת השמאלנית! ברור!) על פיה ישראל נמצאת בבידוד. לפי אותה הגישה הביקור החשוב של ראש ממשלת יפן לא מסתדר עם המנטרה (של התקשורת השמאלנית! ברור!) ולכן לא היה סיקור.

אבל למעשה, נתניהו בעצמו בהודעתיו לעיל מודה שמערכת היחסים עם מערב אירופה נמצאת בבעיה. הוא מכנה זאת גל של איסלאמיזציה, אנטישמיות ואנטי ציונות ומעדיף שלא לעסוק בתסכול של העולם המערבי מן המצב של הפלסטינים והעובדה שהוא כראש ממשלה הבטיח שפתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד, אך בפועל בשש שנותיו עשה הכל על מנת להרחיק ולהדחיק את הפתרון הנ״ל. על כל פנים, מערכת היחסים החמה עם היפנים לא מבטלת את תהליך הבידוד. יותר מכך, סין, שהיא חברה קבועה במועצת הבטחון מעולם לא התייצבה לצידה של ישראל בהצבעות קריטיות בנושא האיראני ולמעשה אפילו הפילה וחסמה הטלת סנקציות על האיראנים, הכל נובע כמובן, ממערכת היחסים העסקית בין סין לאיראן. כלומר, מערכת היחסים עם היפנים מאוד חשובה וטוב שהיא מתקדמת, אבל אינה פותרת (לטעמי) מן הבעיה הענקית של ישראל, והיא מערכת יחסים עכורה בין ירושלים לוושינגטון ובין ירושלים למדינות האיחוד האירופי והאיחוד עצמו.

ועניין נוסף משעשע בשולי הביקור היפני. מכר-רשת העיר לי אתמול מדוע איני מחטטת בתקציב ההוצאות היפני וכותבת על הבזבוזים שלהם בביקור בישראל. זאת כמובן כאות מחאה על עיסוקי התקשורת הישראלית (התקשורת השמאלנית!) בבזבוזי הכספים כאשר ראש ממשלת ישראל יוצא עם פמליות לחו״ל . אז הנה פריט מידע. ממשלת יפן כפופה גם היא לביקורת הציבור, וגם שם שמים עין על משלחות מנופחות בצוות ובעובדים זוטרים. אתמול סיפרו לי ירושלמים נדהמים, כי כל אנשי הצוות של הפמליה של ראש הממשלה נשלחו לאכול בחדר האוכל של עובדי מלון וולדורף אסטוריה. כלומר, דיפלומטים צעירים, עוזרים, נהגים, דוברים, צלמים, מזכירות ועוד אנשים מתוך הקבוצה הענקית שליוותה את שינזו אבה ירדו לחדר האוכל של החדרנים, המנקים, השומרים ושם אכלו כולם. הסיבה לכך: חסכון בהוצאות. את פריט המידע הנ״ל ביררתי והצלבתי עם עוד מקורות ואכן. מדובר בקיצוצים בתקציב הממשלה.

רכבי המשלחת היפנית. אוכלים למטה, עם החדרנים, מנקים ועובדי המלון

עיתונאים יפנים ממתינים לכניסת ראש הממשלה היפני באיחור של שעה. 19 בינואר 2015, וולדורף אסטוריה, ירושלים

אנשי המשלחת היפנית

וולדורף אסטוריה, מלון מפואר, יקר מדי (האוכל) עבור אנשי המשלחת היפנית

ראש ממשלת יפן שינזו אבה, במהלך מסיבת העיתונאים. הכי מימין סגן שר החוץ היפני יאשויד נאקאיאמה (Yasuhide Nakayama), אותו פגשתי בטוקיו בנובמבר 2014

עם סגן שר החוץ היפני יאשויד נאקאיאמה (Yasuhide Nakayama), ירושלים 19 בינואר 2015