הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
במסגרת התחביב שלי: להתייצב באירועים שרוב האנשים (וגם עיתונאים) אינם מתעניינים בהם, הלכתי ביום ו׳ (1 באוגוסט) לתדרוך שערך יו״ר האופוזיציה יצחק הרצוג לדיפלומטים זרים. חשבתי שיהיו קמצוץ, אולי דרגי ביניים של מיטב הדיפלומטיה אך להפתעתי מצאתי אולם ובו כ 50 פלוס אנשים ביניהם השגרירים הבאים:
שגריר צרפת בישראל פטריק מיזונאב, שגריר גרמניה בישראל אנדריאה מיכאליס, שגריר הודו בישראל ג׳יאדיפ סארקר, וכן שגרירי איטליה, אירלנד, אוסטריה, דנמרק, פינלנד, יוון, אריתראה, ניגריה, אוסטריה, אסטוניה, סלובניה, רומניה, פורטוגל, שבדיה, אורוגוואי, הונדורס, אל סלבדור, רפו׳ דומיניקנית, לטביה, מלטה, מקסיקו והולנד. מדינות אחרות, לרבות ארה״ב בריטניה וברזיל יוצגו על ידי הדיפלומט השני בבכירותו בארץ.
מדוע זה מפתיע? או מעניין? לא נשלף שם שפן מן הכובע או נאמר משהו חסר תקדים. הרצוג לא מחדש בהיבט המדיני. אך במסגרת תיעוד התקופה והימים המתוחים בישראל במלחמת עזה (צוק איתן), היה מעניין לראות כיצד האופוזיציה בישראל משמשת כמשענת המרכזית של ראש הממשלה נתניהו ושל שר הבטחון משה יעלון. תדרוך מן הסוג שנתן הרצוג, ובו תמיכה מלאה במדיניות ראש הממשלה – לא בטוח שיכול היה נתניהו לקבל מחברי מפלגתו או משותפו להנהגה לשעבר, שר החוץ אביגדור ליברמן. עולם הפוך.
הרצוג שימש אתמול בפועל (לפחות בעיני) כשר ההסברה של ממשלת ישראל. הוא צירף שתי נשים (קלטתי רק את שמה של אדל ריימונד וג׳אנט סוירזנסקה), אולי קשורות למפלגת העבודה אולי לא, תושבות הקיבוצים מעוטף עזה. אחת מהן דוברת אנגלית מבית, השניה דוברת ספרדית מבית. שתיהן סיפרו על הקשיים בעוטף עזה, על הפחדים, על הגעגועים לימים רחוקים של קרבה ושיתוף פעולה עם העזתים. אף אחת מהן לא קיטרה על המצב הכלכלי או זלזלה בממשלה. הן היו מרשימות, וצמודות לדף המסרים.
אחריהן דיבר הרצוג. התזמון אגב היה ממש תוך כדי אותן 90 דקות של אחרי הפסקת האש המדומה שטפחה לכולם בפנים. הרצוג נשאל כמה שאלות, על ידי הדיפלומט הברזילאי הבכיר ועל ידי שגרירי צרפת ופינלד. דבריו של הברזילאי, אלכסנדר סיקרייה היו קשים: הוא שאל על רופאים נורווגיים שמנסים לעזור לעזתים, על האוכלוסיה האזרחית בעזה וקיבל מהרצוג תשובה הישר מדף המסרים של נתניהו: ״מועצת זכויות האדם היא גוף חד צדדי. מספיק לשמוע את הדברים שאומרת נאבי פילאי כדי להבין כמה הם חד צדדיים, הדברים שעשתה ארה״ב בגואנטנמו לא היו עוברים כאן אישור בית משפט עליון. יש לנו דמוקרטיה חזקה ובית משפט עליון המגן על זכויות אדם יותר מכל מקום אחר בעולם. העובדה שאנחנו בונים לאוכלוסיה שלנו מקלטים והגנה לא אומרת שצריך גופות בצד הישראלי, רק כדי שאתם תרגישו שהסכסוך הוא סימטרי, העולם יושב ושותק בנוגע לטבח בסוריה, עם כל הכבוד לעבודה החשובה של רופאים נורבגיים האם אותם רופאים מודעים לטילים המאוחסנים מתחת לבית החולים״ וכולי וכולי.
אגב, בשולי הדברים: עם הרצוג ישבו שתי ח״כיות מרב מיכאלי וסתיו שפיר. הח״כית הבכירה במפלגת העבודה, שלי יחימוביץ׳ מתנהלת כזרוע פרטית משוחררת. על כל אחד מן האירועים ומן ההתרחשויות והדברים הקשים שקרו במהלך צוק איתן, היא מקפידה להוציא הודעה לעיתונות נפרדת מן המפלגה (זו פרקטיקה שגם מקובלת במפלגות אחרות, כמו לדוגמא בבית היהודי שם לעיתים יש 12 הודעות נפרדות לעיתונות על כל דבר ועניין).
יו״ר האופוזיציה הרצוג מתדרך שגרירים זרים
שגריר צרפת פטריק מיזונאב
סגן השגריר הברזילאי בישראל:
Alexandre Campello de Siqueira, Minister-Counsellor
הח״כיות מרב מיכאלי וסתיו שפיר ליוו את המפגש. לידן, שמעון בטאט (מנכל מפלגת העבודה)
שתי הערות:
ראשית, הקביעה שמועצת זכויות האדם של האו”ם היא גוף אנטי-ישראלי, זו גם עמדת ארה”ב, ולא רק עמדת ביבי. הסיבה לכך שביבי וממשל אובמה (לא בדיוק הגוף הכי ידידותי לביבי) טוענים כך, היא שזה פשוט כ”כ מובן מאליו, שאין טעם להתווכח על זה בכלל. מספיק להסתכל על ההחלטה האחרונה (זו שקוראת לחקור את מעשי ישראל ואפילו לא מזכירה את חמא”ס, שבעדה הצביעה כל רודנות על פני כדור הארץ, בעוד שהדמוקרטיות נמנעות או מתנגדת – ארה”ב).
שנית, העויינות לשלי יחימוביץ’ (עד כדי השוואתה ל”תאומה ההתלהמותית”, הבית היהודי), היא מוזרה להפליא. מסתבר שכאשר ח”כי פועל עצמאית ואת לא מסכימה עימו, אזי הוא “זרוע עצמאית”, אבל כאשר ישנה נטייה להצמד לדף מסרים שאת לא מסכימה, אז את כועסת (כפי שטענת, ובצדק, לגבי הפוסט המשתפך של עדי קול אודות הצבעתה נגד מצפונה ובעד מה שלפיד הכתיב לה).
מסיבת העיתונאים של הרצוג, שכללה נוכחות גדולה של דיפלומטים שמאוד רוצים שישראל תבליג על התקפות עליה, לא צריכה להפתיע איש. גם תמיכתו של הרצוג להתנהלות האנמית של ביבי, לא צריכה להפתיע איש. רוב הציבור סבור שההתנהלות של ביבי היא נכונה – או רופסת מדי. אלה שתשתייכים למחנונצ’יק שחושב שישראל הפעילה יותר מדי כוח, זה מיעוט זעיר שהרצוג יודע שהשענות עליו מבטיחה לו מספר מנדטים חד ספרתי בבחירות הבאות.
ההיצמדות לביבי הייתה עבורו הכרח פוליטי. אי עמידה לצד הפעולה בעזה, הייתה נתפשת רע בעיני רוב מצביעי העבודה, שרובם ככולם ציוניים.
כאשר יש ראש אופוזיציה ממלכתי ומוביל אופוזיציה לכיוון הובלת הדינה יש מעטים שבאים עם טיעונים מפוקפקים שמנסים לצייר אותו כשר ההסברה של נתניהו. עכשיו זה יותר ברור לי למה מעריב נפל…
בלא שמענו מספיק את יו”ר האופוזיציה בוג’י הרצוג במהלך המבצע בעזה. הייתי ממליץ לו להבליט קצת את ההבדל בין האופוזיציה לקואליציה.
אבל כמעט בכל ערוץ טלוויזיה ורדיו, אני רואה ושומע את שלי יחימוביץ’ מנתחת את המצב ונותנת גם גיבוי לראש הממשלה בניהול המלחמה.
אבל היא מסייגת את תמיכתה אם שואלים אותה מה יקרה אם יחליטה להישאר ברצועה עד מיטוט מוחלט של החמאס.
אז היא מסבירה שזו תהיה טעות.
היא מזכירה שיש הזדמנות היסטורית הניתנת לנו לנצל את תמיכת המדינות הערביות המתונות: מצרים, סעודיה והאמירויות כדי למנף אותה להחיות את תהליך השלום אחרי המלחמה.