דרעי והמפולת בסקרים

טור שפרסמתי באתר חרדים 10 (שרי רוט)

בעוד מפלגת ש״ס יורדת בסקרים בחודשים האחרונים ועומדת על סביבות ה-7-8 מנדטים, יו״ר המפלגה ח”כ אריה דרעי מצא את האשם: מנחם לזר, איש ‘פאנלס פוליטיקס’ שסקריו מופיעים בערוץ הכנסת, אך גם בכלי תקשורת אחרים.

לאחרונה התראיין דרעי בגלי צה״ל והאשים את לזר בצורה בוטה:

ברקאי: “אריה, אם זה היה סקר הפוך לא היית אומר שזה לא התפקיד של ערוץ הכנסת. מדובר בסוקר לגמרי אובייקטיבי…”

דרעי: “לא אובייקטיבי, הסוקר הזה… הנושא הזה בבדיקה… הסוקר הזה הוא איש שעבד – ועדיין עובד – עם בנט וקשור עם בנט, הוא עושה סקרים באינטרנט ולציבור שלנו אין שום קשר לאינטרנט, ולכן בכל פעם מר בנט מקבל שם 18 מנדטים ושלנו… יש שתי גישות היום. .. היום כמעט כל הסוקרים עובדים על פי אינטרנט”.

אם לזר היה מודע או לא מודע לכך, איני יודעת. אבל באנגלית יש ביטוי סלנג מוכר ההולם את הסיטואציה:

״ROFL״

כלומר:

Rolling on the Floor & Laughing

(בתרגום: מתגלגל על הרצפה וצוחק)

הסקרים של פאנל פוליטיקס הואשמו בעבר שהם מוטים חזק לכיוון של מרצ. למעשה, בכל מערכת הבחירות בראשית 2013, ובעיקר בחודשים שקדמו לה בשלהי 2012, הסקרים של פאנלס צפו למפלגת מרצ הכפלת כוח. משלושה מנדטים לשישה מנדטים. בעוד מרצ, הופיעה בעיתונים האחרים עם 3-4 מנדטים, פאנלס נתפסו כ״שמאלנים״ שבסוקרים.

היה גם מי שנתן לזה הסבר רקע: הם סוקרים רק באינטרנט ולכן תוצאותיהם מוטות לכיוון הצעירים. סוף הסיפור ידוע, מרצ באמת הכניסו 6 מנדטים לכנסת ולזר היה דווקא די מדויק. אני עצמי נוהגת להרים ללזר טלפונים פה ושם ולהתייעץ איתו. העובדה שהוא חובש כיפה סרוגה לא רמזה ולא כיוונה בשום שלב על דעותיו. האמת? אין לי בכלל מושג. השיחות איתו מתמקדות ביעילות של סקרים בעידן האינטרנט, כאשר בבתים מסוימים אין טלפוניים קווים ואיך משיגים את הפילוח הארצי המדויק, כאשר אנשים ממילא מחזיקים רק ניידים.

דרעי צריך לשאול את עצמו שאלות קצת יותר מעמיקות בשלב הזה, בנוגע לתוצאות בציבור הרחב.

האחת (והעיקרית), האם יתכן שהסקרים כולם, בין אם של פאנלס ואחרים בכלל לא מסוגלים להתמודד כיום עם ההשלכות של העלאת אחוז החסימה.

השניה, איפה ציבור התומכים של ש״ס נמצא? האם נמאס לו מן המריבות בתוך המפלגה? האם הוא רואה בכחלון את המושיע הבא ומחליט לתת את הרגשות והתמיכה שלו, לאדם שהוא אולי מאמין שבאמת יטפל בבעיית יוקר המחיה והנדל”ן.

והשאלה השלישית ואולי הקשה מכולן – מדוע דרעי עצמו, מי שהיה פעם התקווה הגדולה, לא נראה אטרקטיבי יותר לציבור בוחריו ובוחרותיו?