פוסט אורח חיים רוזנברג: בחירות הנשים נשים נשים

פוסט אורח: חיים רוזנברג

ראשית הוידאו הבא. קחו לכם כמה דקות לצפות. לא תתחרטו.

ואחרי שראיתם את המפגן הגברי האיכותי הזה איני יודע מה אתם חושבים על מערכת הבחירות בארה“ב – כמה היא מעניינת אתכם וכמה אתם עוקבים – אך  אם יש דבר אחד שחשוב לשים אליו לב בבחירות הללו, אלו הנשים, המצביעות, הפעילות והתומכות שמגיעות לעצרות בחירות, מנהלות הקמפיין, והמתמודדות.

קמפיין 2016 לנשיאות ארה“ב הוא קמפיין, שעוסק בנשים, מנוהל ע“י נשים ויוכרע ע“י נשים, לטובת נשים.

המערכת הפוליטית האמריקאית נבנתה ע“י גברים לבנים עשירים, למען גברים לבנים עשירים. היא מתעדפת עושר, כוחנות, גבריות ומדכאת מיעוטים, אוכלוסיות מוחלשות וקבוצות שאינן בעלי הון. למעשה ההיסטוריה האמריקאית רצופה חוקים, תקנות ואמצעים להקטנת ההשפעה של מיעוטים על הליך ההצבעה ותוצאותיה.

החל ממתן זכות הצבעה מאוחרת למיעוטים (התיקון ה 14 לחוקה 1868) ועד הכרסום בו בגלל סיבות שונות כגון איסור הצבעה של נתמכי סעד, בעלי רישום פלילי וחסרי השכלה. (נחשו מאיזה קבוצות רוב האנשים הללו?) ועד שימוש בכלים לא חוקיים להקטנת ההשפעה של שחורים, היספנים ואמריקאים ילידים.

המשך במתן זכות הצבעה מאוד מאוחרת לנשים (התיקון ה 19 לחוקה 1920) 52 שנים אחרי מתן זכות ההצבעה הכללית, כאילו נשים הן תת מגדר של האנושות וזו למרות דרישות חוזרות ונישנות של נשים לשוויון.

ולמרות שקשה להסתכל מעבר למסך העשן הכבד של השנה האחרונה:

עם דונאלד טראמפ ואמירותיו הגזעניות, אי גילוי דוחות המס שלו, ופשיטות הרגל של עסקיו (מספר פעמים), הונאות טרמאפ-יוניברסיטי, נאומי קלינטון מול בנקאים, קשרי ההון שלטון שלה ורשלנותה בשמירה על חומרים מסווגים בפרשיות המיילים השונות והסתבכות כל המשפחה בקרן קלינטון, תורמיה הקרן והדלת הפתוחה שהיא סידרה להם במחלקת המדינה. זה לא הבחירות של וויקיליקס וההדלפות, לא של פוטין ומעורבות רוסיה, לא 17 המועמדים הרפובליקנים שחגגו בקרקס הנודד של המפלגה המרוסקת – אלא הן בחירות המגדר. 

בחירות 2016 עסקו בדבר אחד ויזכרו רק בגללו: הן הפעם הראשונה שנשים צועדות קדימה לקדמת הבמה. זאת הפעם הראשונה שנשים לקחו את גורלן בידם, שנשים, נשיות, נושאים נשיים של שוויון, מיניות, בטחון נשי, הטרדות מיניות, דימויי גוף, אלימות מילולית כלפי נשים, שוביניזם וגזענות ונושאים מגדריים עמדו במרכזה של מערכת הבחירות.

ולא רק שהם עמדו במרכזה – הם, הם מה שמגדירות אותה ואת מי שתנצח במערכת הבחירות, וזאת לא הילרי קלינטון, זאת האישה האמריקאית, שאחרי מערכת הבחירות הזאת לא תחזור לבית הנוח בפרוורי פנסילבניה או בשכונה קליפורנית שטופת שמש. מיקומה של האישה בפוליטיקה האמריקאית לא תהיה שוב בתפקיד האישה הראשונה.

תחשבו טוב מה באמת שינה והשפיע על מערכת הבחירות הזאת, אך כדי להקל הכנתי רשימה:

הראשונה, מישל אובמה, הקלף החזק של המפלגה הדמוקרטית.

השנייה, הילרי קלינטון בעצמה המועמדת האישה הראשונה – ומה שספגה לאורך הקמפיין, גם מטראמפ עצמו.

אחר כך רשימה ארוכה: אליסיה מאצ׳אדו, רוזי אודונל, נשים אמיצות שהבליטו את ההטרדות המיניות והתקיפות המיניות שספגו מטראמפ. 

גם מעורבותם של דמויות נשיות: סנטור אליזבט וורן, צ‘לסי קלינטון שהייתה חלק מהקמפיין של אמה, המתמודדות לסנאט, בית הנבחרים, ומשרות רבות אחרות, ועד דמויות מרכזיות של התנועה הפמיניסטית האמריקאית.

אבל לא רק בצד הדמוקרטי והתמודדות הנשים זה העניין: גם התקשורת וגם בצד הרפובליקני מי שהובילו את השיח הן השדרנית הבולטת מייגן קלי, מנהלת הקמפיין של טראמפ קליאן קונוואי ובתו של טראמפ, איבנקה טראמפ.

מייגן קלי וניוט גינגריץ׳

קליאן קונוואי, מנהלת קמפיין טראמפ

אחרי שהאבק יתפזר והבוחרים יחזרו כל אחד לביתו, ולחלום האמריקאי שהוא מצייר לעצמו, הנשים באמריקה לא יחזרו לתא המשפחתי הפרטי שגברים אמריקאי ליברליים כל כך אוהבים להשאיר אותן בתוכו. ניראה כי קלינטון ונשות אמריקה לא רק ריסקו את תקרת הזכוכית אלא שברו את הגדר שבה גברים לבנים ליבראליים גידרו אותם במשך כל כך הרבה שנים.

הבחירות של 2016 יזכרו כקרב האחרון של השוביניזם הליבראלי האמריקאי, ולתבוסה הגדולה שנחל נציג הגברים הלבנים אחרי קצת יותר מ 500 שנה של כיבוש אמריקה. כעת הוא מובס על ידי קואליציה של מיעוטים שבראשה עומדות מי שדוכאו יותר מכולם, יותר מילידי אמריקה, יותר משחורים , יותר מהיספנים ויותר מיהודים. המיעוט שהוא רוב סוף סוף כובש את מקומו בהיסטוריה הפוליטית האמריקאית.