הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
חודש לפני ההיתוועדות (Caucasses) במדינה הראשונה, איווה והפריימריס בין המועמדים השונים נכנסים לשלב האקסטזה והטיפשות, לא שהיו נבונים שם עד עכשיו.
גברים אקזוטיים על לוח שנה של Men who Bern לקראת השנה החדשה:
הילרי קלינטון סופגת אש מגולשים על Hispandering, כלומר על טיפוח ז׳רגון היספני אך ורק כדי לשאת חן בעיני בוחרים לטיניים/היספניים. קלינטון העלתה פוסט באתר שלה בו ציינה שהיא כמו ה Abuela של הבוחרים, יעני הסבתוש של הספרדים וחטפה אש מגולשים. תחת ההאשטאג #NotMyAbuela (#לאהסבתאשלי), קמה מחאת-אנטי-התנחמדות. הטענה: על קלינטון לייצר גשר של אמת לצעירים ומבוגרים היספניים, ולא לעשות רק פוזות מול המצלמה ולהשוויץ בידע הרדוד שלה בשפה.
בצד השני, מעבר לקשת אצל דונלד טראמפ, גולש פיתח תוסף מיוחד לגוגל כרום המאפשר להסיר אזכורים של טראמפ מן האתרים הושנים. ״יצרתי את התוסף מתוך תחושה עמוקה של תסכול ובשל חובתי הפטריוטית״ אמר רוב ספקטר המפתח ״אף אחד מן המפלגה הרפובליקנית או הדמוקרטית או ממשל אובמה – דחף אותי לפתח את זה״.
טראמפ פתח פער גדול בסקרים על פני שאר המועמדים במפלגה הרפובליקנית ועבר לנהל את החזית שלו מול הילרי קלינטון תוך שהוא מפסיק להתעניין ברצים אחריו. הם – קרוז, רוביו, בוש, פיורינה, פול וקריסטי – מטיחים בוץ ורפש זה על זה. הקרב על המקומות שני, שלישי מחריף בעוז מתוך הבנה שאם משהו ישתבש ברגע האחרון אצל טראמפ, יהיה זה הבא בתור שיקטוף את הפירות.
ומאחר ואי אפשר לעבור שבוע שלם בלי עיסוק בוטה סביב טראמפ וענייניו, אז הנה המקום בו הוא הצליח להרגיז השבוע: השיער שלו מטריד אותו יותר מנושא ההתחממות הגלובלית. באנגלית זה עובר יותר טוב. More Concerned about his Hair than about the quality of the air
Donald Trump is more concerned about the quality of his hair than the quality of the air. https://t.co/Hp88MNaSs9 pic.twitter.com/3SCqnrW6Jj
— NYT Politics (@nytpolitics) December 31, 2015
על מה המהומה הפעם? לפני כמה ימים במסגרת אחד מאירועי הקמפיין שלו טראמפ השתלח במדיניות איכות הסביבה ושימור הטבע של הנשיא ברק אובמה. מה מפריע לו? בעיקר העובדה שזכויותיו כצרכן יפגעו. ״הם רוצים שלא אוכל לקנות ספריי לשיער״ הוא אמר.
ועוד בגזרת הביזאר אצל טראמפ: דוברת הקמפיין שלו קתרינה פירסון משכה תשומת לב רבה כאשר בחרה לעלות לשידור ברשת סיאןאן עם מחרוזת צוואר העשויה מקליעים. גם דרך למשוך תשומת לב למסרים בעד המשך אחזקת ורכישת נשק בידי כלל האזרחים.
Surely @KatrinaPierson wore bullet necklace on #CNN to bring attention to 90 Americans fatally shot daily #gunsense pic.twitter.com/o45m0V1hXe
— Shannon Watts (@shannonrwatts) December 30, 2015
התשובה של פיטרסון למהומה היתה לא פחות צ׳ארמינג: ׳פעם הבאה אבוא לשידור עם תכשיטי-עוברים כדי לעורר מודעות ל 50 מליון שהופלו (בהפלות) ואשר לעולם לא יגיעו לטוויטר״
Maybe I'll wear a fetus next time& bring awareness to 50 million aborted people that will never ger to be on Twitter https://t.co/UTomoyYXLK
— Katrina Pierson (@KatrinaPierson) December 30, 2015
טראמפ לא “הצליח להרגיז”, אלא “הצליח להרגיז את מי שבכל מקרה משתייכים לשמאל”.
אני יודע שזה עניין לא פשוט, אבל כמי שמתמודד על הנהגת מפלגת הימין, השאלה האם הצליח להרגיז את השמאל, עובדת עבורו בדיוק הפוך מכפי שהיית רוצה: הוא ר-ו-צ-ה לעצבן את השמאל, שכן רבים מתומכיו-בכוח מניחים (כנראה שלא בצדק) שאם השמאל מקלל אותו, זה אומר שהוא דווקא בסדר גמור.
שרשרת הכדורים (יש בה גם את התרמילים – אני מקווה שהם רוקנו אותם מהשרשרת של הדוברת שלו, השגיה את היעדים שלה: השמאל משתולל ועושה קידום מכירות לאג’נדה של טראמפ, כמי שמתנגד לפירוק אזרחי ארה”ב מזכותם להגן על עצמם מפני עבריינים וטרוריסטים חמושים.
הדמגוגית-בסנט שהבאת את הציוץ שלה, שכחה לספר לנו מיהם כמעט כל 90 ההרוגים היומיים הללו (רמז: מדובר בעבריינים שיורים זה בזה, בנשק שמוחזק אצלם שלא כחוק, דהינו, לא נרכש בחנות מורשית באופן מסודר).
אוף טופיק: למה אין טור נזעם על האסון הגדול של פסילת עוד ספר משעמם של עוד סופרת גיבורה שלוחמת בכיבוש המשחית, ומפגינה תעוזה בכך שכותבת על יחסי אהבה בין יהודים לערבים (אבל רק מהצד שערבים מוכנים לקבל: ערבים ויהודים, לא מהצד מייצר-רצח-על-כבוד-המשפחה של יהודים וערביות…).
בטוויטר דווקא עסקתם בכך בגבורה, וקניתם מיליארדי ספרים, עד כדי כך שמספרים שעכשיו מלא סופרים מבקשים שיוצאיו את שמם מהרשימות של משרד החינוך…
מדובר בספרות קנונית. קבל טעימה:
“אני תוהה אם גם חילמי, בשירותי הגברים שמעבר לקיר, קורא את הכיתוב הזה בבית הנעול – OCCUPIED – וחושב על הכיבוש”
נשמע כמו מאסטר פיס!
יש שם איזה קטע מרגש שבו חילמי נזכר כיצד חיילים עצרו אותו במחסום, למרות שהיה תינוקת זקנה בהריון מתקדם?
בכלל, ההתגייסות למען הזכות לדחוף לגרונם של תלמידים, כל מיני ספרים, היא דבר שמעלה לי לחלוחית לעין. כאשר מצרפים לזה את הקמת קול הזעקה נגד הזכות להחליט שלא לדחוף את הספרים לגרונם של תלמידים, הרי שזה ממש קלסיקת שמאל נפלאה. בשלב הבא יש לנסות להכניסה לתכנית הלימודים את האמנה הפלסטינית, וכשבנט יתערב, יש להבהיר לו שזה מזכיר תקופות אפלות. רק כך הוא ילמד, הפאשיסט הזה.
מאד שוביניסטי מצידך לעודד החפצה של גברים… אני תוהה איך היית מגיבה אם היה מדובר בלוח שנה עם ״נשים אקזוטיות״ במקום ״גברים אקזוטיים״
לי זה מאד צורם